אין ספק.
רק אל תשימו צרות על המאזניים, לא בקרב אלו שאתם מכירים, וקל וחומר אצל מי שלא.
שמעתי פעם שהיה דיון איפשהו ברשת, שהיה נשמע ככה, בערך: מישהי כתבה שהיא מחכה הרבה שנים להתחתן, ולפיכך היא אומללה ומסכנה יותר מאלו שאין להם ילדים, ונפתח ויכוח רב אונים מי מסכנה יותר.
איזה עלוב.
אין תחרות בין הצער והסבל.
הדבר הכי מטופש הוא לבוא ממקום של אי ידיעה ולתת עצות או רעיונות או ביקורת, או, ציטוט: "להציב להם מראה מול הפנים!!".
אגב, לתועלת כל הקוראים באשכול, הנה מבחר מזוקק של עצות לא מוזמנות שקיבלתי. חלקן, אגב, אולי טובות. ולא, אין בי שום תרעומת על המייעצים בהתנדבות, לא כולם עמדו בתור לקבל אינטלגנציה רגשית, זו לא סיבה לכעוס עליהם:
"אתה חייב להתחיל לשמוע הצעות, אתה מזדקן"
"אתה חייב להתפשר עם מישהי עם כך וכך ילדים, בגיל שלך כבר לכולן יש אז חבל לעשות עניין"
"אתה צריך להיפגש ולתת לגברת הרגשה שאתה מספק לה משהו שאין לה, תשומת לב רבה למשל, שהיא תבין שכדאי לה להתחתן"
"אתה צריך לשדר ריחוק מסויים, להיות לא ברור, נשים מעריצות גברים מעומעמים כאלו, אפופי מסתורין"
"אתה צריך לקנות חליפה יקרה מאוד ולשמור אותה רק לפגישות"
"כשאתה מגיע לפגישה אל תיתן לה לבחור מקום לשבת. תחליט אתה, תשדר גבריות"
"אל תפגש יותר משעה בפעם הראשונה"
"הכרתי גרוש אחד התחתן מאוד מהר. אחים שלו עזרו לו. תגיד לאחים שלך שיתקשרו לכל מי שהם מכירים בשבילך, שיכירו אותך"
"אנשים לא מכירים אותך בכלל. תתחיל לצאת יותר, להסתובב בארץ"
"תגיד שההורים שלך חסידי דושינסקי"
"אל תגיד שאתה חסיד ברסלב, אנשים לא מכירים אותך ויש להם סטיגמות. תגיד שאתה חסיד כללי"