מידע שימושי מספיק עם הנוכלות הזו של לימוד טיפול רגשי. מישהו צריך להגיד את זה.

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
אני מכיר במקרה מטפל בכיר עם 20 שנה מאחוריו, מאוד מומלץ ומנוסה. ודווקא לא מחדר הטיפולים.
בנוסף, זכיתי ללכת פה ושם לטיפול בעצמי, אצל כמה טובים ומנוסים ומומלצים, וגם שילמתי הרבה כסף ואני שמח עשיתי את זה ושילמתי למרות שהיה קשה לפעמים.
ומכאן אומר: ההבדל בינם ובין כל מיני מוכרי חלומות התעשרות - פשוט מקומם.

אין יום שאני (ואתם) לא מקבל הצעת זוהרת במייל או בעיתון השכונתי ללמוד טיפול רגשי בחלוקה לתשלומים נוחים - ותיק תק להגיע לקליניקה מלאה מטופלים שישלמו לי 400 שקל לשעה...
ימ פם פם. איזה שטויות!

השוק מפוצץ במתחילים או מנוסים או מתמחים בשלל תחומים, כולם נוברים בכל מקום אפשרי לחפש מסכנים שישלמו להם כסף על טיפול, סליחה, ייעוץ!
הנסיון שלהם דל, אבל הבטחון העצמי ב"ה בשמיים. וכמובן גם המחירון.

עכשיו ככה;
נכון, המקצוענים באמת עמוסים להחריד, והם גם גובים הרבה פעמים יותר מה - 400, ובצדק...

אבל הדרך להיות מקצועי עוברת בללמוד איזה 30 קורסים שונים במסגרת רצינית, כמו כל מקצוע נורמלי. וגם לעבור סטאז' ארוך - כלומר ליווי צמוד של מטפל מנוסה וותיק מאוד.
ועוד משהו? אז כדי להיות מטפל טוב אתה חייב ללכת לטיפול ארוך ומציק בעצמך, כדי לחוות את הצד השני. לתת למישהו לחטט לך בנפש במקומות הכי רגישים.
אם אתה לא מסוגל אפילו לדמיין את זה - מאיפה החוצפה לרצות לעשות את זה לאנשים אחרים, ועוד בתשלום מכובד?...

בכלל - מטפל ראוי צריך להגיע בענווה גדולה. בצניעות.
לדעת שתמיד יש לך מה עוד ללמוד ולאן להתקדם. שאתה תמיד סוג של מגשש, כי נפש של בנאדם היא הדבר הכי מורכב ביקום, ואין נפש אחת זהה לחברתה.

הפרסומות הרבות שאני רואה מעצבנות אותי ממש ממש. מבטיחות הכנסה קלה ומוכרות חלום.
אין בינם ובין לימוד טיפול אמיתי דבר וחצי דבר. רק אשליה!

סתם דוגמה לזילות בתחום? פלוני, יהודי מוכשר וממולח ואולי גם מטפל סביר בעצמו, שמוכר לימוד בשיטה שהוא ייסד בעצמו, אולי טובה ואולי לא, וכדי לדחוק בך הוא מסביר שפונים אליו הרבה אנשים, סליחה מטופלים, והוא יפנה אותם אליך או לתלמידים שלו.

אוקיי, נגיד.

אלא מה? שהוא מחתים אותך שכל מה שהוא מלמד אותך סודי ביותר, ואסור לך לספר לאנשים אפילו מהם הטכניקות שאתה מטפל בהם, חוץ מזה שיש לך תעודה מטעמו...
מה זו השטות הזו? זו כמעט נוכלות,. ובעיקר, והכי כואב לי - זלזול מוחלט באנשים.

בבן שלך הבחור שאולי זקוק לעזרה רגשית,
בי, שאולי אגיע אליו בטעות לקליניקה,
בכל בנאדם שמוכן לשלם כסף כדי לקבל עזרה רגשית טובה ומקצועית לסייע לו להתמודד עם המצוקות שלו.

תחום הטיפול בנפש הוא כל כך רגיש, ומצריך לבוא אליו בזהירות עצומה, בתפילות,
כל הזמן לשאוף ללמוד, להכיר עוד שיטות, עוד סגנונות,
להשתלם, להכיר,
לא רק לשלם סכומים עצומים לפלוני, ולקבל ממנו נייר צבעוני שנקרא תעודה, ולחשוב שעכשיו אני כבר מטפל...

בכלל, לא הייתי חושב לשלוח אי מי לטיפול אצל אדם שגילו מתחת ל- 40. לא משנה כמה הוא חכם לב ומנוסה ומומלץ.
פשוט כי שנות הנסיון מביאות לבנאדם יותר מכל שיטת טיפול כזו או אחרת.

כבר נתקלתי בכמה צעירים אצלנו בציבור, אנשים סוערים או לא יציבים בהליכותיהם, שהדבר האחרון שהייתי שולח אותם להתפרנס ממנו הוא טיפול. ו.. הפלא ופלא. זה בדיוק מה שהם עושים. ואומרים שיש להם קליניקה מלאה. כמה אומללים אלו שבאים אליהם!

אסביר:
אין לי בעיה עם קאוצ'ינג או מנטורים או יועצים עסקיים או יועצי משכנאות שיהיו בני 17 מצידי ועם ידע שלמדו באינטרנט. אם זה עובד - סבבה. בסדר. הם יכולים לעשות עבודתם ולהתעסק ממש בשכבות הכי חיצוניות של הנפש.

אבל לטפל בנפש?
להפשיל שרוולים, להכניס אותם עמוק לתוך הנפש שלי, לגעת בדברים הכי עמוקים שיש שם, להזיז מכאן לשם, לעשות הכל בכבוד, בזהירות, בנחרצות, בהבנה עמוקה של מה שאתה עושה?

איך אפשר בכלל לעשות את זה אחרי קורסון קצר בזום או או קורס כלשהו של שנה פעם בשבוע?

ואחרי שקיימתי מצוות מחאה,
גמרתי את מה שיש לי לכותב בנושא (לבינתיים).
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
כל מילה
@Natan Galant בלי קשר לעניין, אני חושב שטוב שיש דברים לא מתוקנים כאן בעולם הזה
ככה אנו זוכים לקרוא מאמרים שלך מעת לעת...
ולגופו של עניין, אני לא מבין איך מציעים לאנשים ללמוד קורס של טיפול רגשי
קודם כל צריך להציע להם לעבור תהליך בעצמם ואז אולי הם יוכלו להתקדם ואולי לא
(מעניין האם מישהו שעובר תהליך בעצמו על מנת להגיע בסוף ללימוד טיפול רגשי יכול להגיע לשם, כי אם את התהליך הוא עובר ממטרה אחרת, לא בטוח שהוא באמת יחווה תהליך...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מסכים עם כל מילה!
אבל יש לי שאלה.
חבר שלי לומד אצל הדוקטור למזרחנות.
נסתי כמה פעמים לדבר אתו על זה זה לא עובד, הוא מספר לי סיפורים שהוא רואה בעיניים.
איך מסבירים לו את ההבדל? ומאיפה כל הסיפורים שהוא מספר בכזה בטחון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
הבעיה היא שכרגע מבחינה חוקית הנושא פרוץ.
כל אחד יכול לכתוב על עצמו שהוא מטפל בגישת (וכאן היד נטויה..)
כל עוד העניין לא יוסדר מבחינה חוקית הכולל:
חקיקה מוסדרת מיהו מטפל רגשי ומהם סמכויותיו.
רישום מטפלים והענקת רישיון. (כמו פסיכולוגים, רופאים, עו"סים מורים קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים)
העסקה במקומות רשמיים אך ורק לאחר השלמת החובות לצורך קבלת רישיון,
עד אז הבלאגן ימשיך לחגוג
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מסכים עם כל מילה!
אבל יש לי שאלה.
חבר שלי לומד אצל הדוקטור למזרחנות.
נסתי כמה פעמים לדבר אתו על זה זה לא עובד, הוא מספר לי סיפורים שהוא רואה בעיניים.
איך מסבירים לו את ההבדל? ומאיפה כל הסיפורים שהוא מספר בכזה בטחון?
פשוט מאוד.
לשאול אותו אם היה מוכן שמישהו שלמד קורס כ"כ לא אפקטיבי מאדם כ"כ לא מנוסה, יטפל וייכנס לנבכי נפשו, לרבדים הכי עמוקים?

לגבי הסדרה חוקית,
בגדול, פשט צריך להבין את הפער בין: "הוא עוזר לאנשים ויש לו הרבה המלצות"

לבין: "יש לו תעודות ממכונים מוכרים".
לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לגבי הסדרה חוקית,
בגדול, פשט צריך להבין את הפער בין: "הוא עוזר לאנשים ויש לו הרבה המלצות"

לבין: "יש לו תעודות ממכונים מוכרים".
לא?
הלוואי וזה היה עוזר,
המלצה ממכון מוכר היא כל כך בעייתית:
מהו מכון מוכר? מי עומד בראשו? מי מפקח על ההכשרה?
כי גם כאן הנושא פרוץ, כי אין הגדרה חוקית מהו טיפול רגשי ומה צריך להיות אדם שהינו מטפל בהכשרתו.
לצורך הדוגמא - טיפול רגשי באמצעות מוזיקה - מצריך תואר ראשון (בתחום הפסיכולוגיה, עו"ס, חינוך מיוחד וכו') ותואר שני בתרפיה במוזיקה, (סה"כ = 7 שנות לימוד)
טיפול רגשי באמצעות מדיטציה - תעודה ממכון כלשהו של מדריכת מדיטציה. (קורס, במקרה הטוב של שנתיים)
ומה ההבדל - שלמכון למדיטציה יש אינטרס כלכלי גרידא ולכן אין לו כל בעיה לקבל את כולם כולל כולם (צעירות בנות 18 שלומדות טיפול רגשי..) ותואר שני טיפולי מסנן הרבה הרבה לפני שהוא מסכים לקבל, לרוב דורשים שהמתקבלים יעברו בעצמם טיפול רגשי מעמיק - (הרבה נופלים ולא מתקבלים רק על סמך זה..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
דווקא בנושא הגיל אני חושב מעט אחרת.
אני מכיר יהודים בני 25 וכד' שיש להם את הגישה הנכונה לנפש בטבעיות, וגם אם הם לא מטפלים באופן רשמי וגם לא מקבלים ע"כ פרוטה, עדיין הילד /הבחור שמשוחח איתם (כאתגר וכנטו נתינת עידוד מצד ה'מטפל' בלי מחשבות עושר) יוצא 'מואר' ומחוזק.
הם אנשים שבטבעיות ישוחחו עם בחור ממכריהם המתקשה, ישמעו אותו, יעזרו לו ויכוונו אותו בלי שום תכניות התעשרות. אז אם בסופו של דבר, מישהו כיון אותם ללמוד את זה באופן מסודר וע"י מקצוענים (ובזה אני מודה לדבריך, @Natan Galant) למה שלא ירויחו ע"ז כמה לירות???!!!
עדיין הם עושים את זה כאתגר וכדבר שבוער בנפשם, האם הגיל הצעיר שלהם אמור להוות מניעה? ההיפך הוא הנכון! הם קרובים יותר בגיל למטופל כך שהוא אולי סומך עליהם ומקבל מהם יותר והם מבינים לנפשו במידה מרובה מהמטפל המבוגר שבלי הטיפול שהוא למד לא היה מסוגל להכיל את ה'דור הזה'....
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
כל מילה נכונה!
והלוואי יעזור למטופלים האומללים והמסכנים שפונים למטפלים בלתי מקצועיים, נותנים למטפלים לחטט להם בנפש, לשחק עם רגשותיהם ולהתנהל איתם כמו שהם חושבים לנכון!
ועוד משלמים על זה טבין ותקילין!! עוול!!
אני מדבר מתוך כאב של כמה שנים טובות שבהם פניתי למטפלים בלתי מקצועיים וכמה עוגמת נפש ונזקים גרמו לנפש שלי! כעת נמצא בטיפול מקצועי אצל עו"ס קליני ומרגיש את ההבדל העצום ואת ההבנה שלו לנפש, לתהליך, לבן אדם שיושב מולו, ועוד הרבה הבדלים משמעותיים ומורגשים מאוד!
פונה לכולם לברר היטב היטב לפני שפונים למטפל לראות שיש לו הכשרה טובה ומקצועית של כמה שנים טובות כולל סטאז ושהמטפל לוקח הדרכה.

דווקא בנושא הגיל אני חושב מעט אחרת.
אני מכיר יהודים בני 25 וכד' שיש להם את הגישה הנכונה לנפש בטבעיות, וגם אם הם לא מטפלים באופן רשמי וגם לא מקבלים ע"כ פרוטה, עדיין הילד /הבחור שמשוחח איתם (כאתגר וכנטו נתינת עידוד מצד ה'מטפל' בלי מחשבות עושר) יוצא 'מואר' ומחוזק.
הם אנשים שבטבעיות ישוחחו עם בחור ממכריהם המתקשה, ישמעו אותו, יעזרו לו ויכוונו אותו בלי שום תכניות התעשרות. אז אם בסופו של דבר, מישהו כיון אותם ללמוד את זה באופן מסודר וע"י מקצוענים (ובזה אני מודה לדבריך, @Natan Galant) למה שלא ירויחו ע"ז כמה לירות???!!!
עדיין הם עושים את זה כאתגר וכדבר שבוער בנפשם, האם הגיל הצעיר שלהם אמור להוות מניעה? ההיפך הוא הנכון! הם קרובים יותר בגיל למטופל כך שהוא אולי סומך עליהם ומקבל מהם יותר והם מבינים לנפשו במידה מרובה מהמטפל המבוגר שבלי הטיפול שהוא למד לא היה מסוגל להכיל את ה'דור הזה'....
יש הרבה אנשים שיש להם את זה בטבעיות ויכולים לייעץ לכל מי שפונה אליהם
אך שידעו ויכירו את מקומם
אין שום בעיה לעזור לאנשים, להקשיב להם ולייעץ
הבעיה מתחילה כשאנשים מתחילים להרגיש את עצמם מטפלים ומושיעים את עמ"י,
הם מתעסקים בנפש של בן אדם, וזה מסוכן מאוד!! אם הם לא יודעים איך עושים זאת!
יש צורך ללמוד ולעבור הכשרה מקיפה כדי לדעת איך לעשות זאת בצורה נכונה,
ואם זה באמת בוער בנפשם שילכו ללמוד את זה בצורה מקצועית וכך יוכלו הכי לעזור לאנשים!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לתת עצה טובה ולעודד אינם טיפול רגשי,
גם שיחה עמוקה עם חברים בהחלט יכולה לעודד אך איננה טיפול רגשי
בטיפול רגשי האדם עובר תהליך, והמטפל חייב להיות אדם עם הכשרה מעמיקה, היכרות עם תיאוריות טיפוליות הכרת חוקי האתיקה, ידע בפסיכופיזיולוגיה, פסיכופתולוגיה קורסים בפסיכולוגיה וכו'.
ההכשרה היא ארוכה ומפרכת בדיוק בשביל להבדיל בין אנשים שיש להם את האינטואיציה לבין אנשים מקצועיים שלמדו את הנושא בצורה מעמיקה.
אני ממליצה לכל אדם שמעוניין להפוך למטפל רגשי שילך בעצמו לטיפול מהשורש אצל אדם עם הכשרה אקדמאית מקצועית - ורק אחר כך להחליט אם זה מתאים לו ללמוד את הנושא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
כל מילה! ובמיוחד הקטע של הגיל.
אין אין אין תחליף לניסיון חיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אני מכיר במקרה מטפל בכיר עם 20 שנה מאחוריו, מאוד מומלץ ומנוסה. ודווקא לא מחדר הטיפולים.
בנוסף, זכיתי ללכת פה ושם לטיפול בעצמי, אצל כמה טובים ומנוסים ומומלצים, וגם שילמתי הרבה כסף ואני שמח עשיתי את זה ושילמתי למרות שהיה קשה לפעמים.
ומכאן אומר: ההבדל בינם ובין כל מיני מוכרי חלומות התעשרות - פשוט מקומם.

אין יום שאני (ואתם) לא מקבל הצעת זוהרת במייל או בעיתון השכונתי ללמוד טיפול רגשי בחלוקה לתשלומים נוחים - ותיק תק להגיע לקליניקה מלאה מטופלים שישלמו לי 400 שקל לשעה...
ימ פם פם. איזה שטויות!

השוק מפוצץ במתחילים או מנוסים או מתמחים בשלל תחומים, כולם נוברים בכל מקום אפשרי לחפש מסכנים שישלמו להם כסף על טיפול, סליחה, ייעוץ!
הנסיון שלהם דל, אבל הבטחון העצמי ב"ה בשמיים. וכמובן גם המחירון.

עכשיו ככה;
נכון, המקצוענים באמת עמוסים להחריד, והם גם גובים הרבה פעמים יותר מה - 400, ובצדק...

אבל הדרך להיות מקצועי עוברת בללמוד איזה 30 קורסים שונים במסגרת רצינית, כמו כל מקצוע נורמלי. וגם לעבור סטאז' ארוך - כלומר ליווי צמוד של מטפל מנוסה וותיק מאוד.
ועוד משהו? אז כדי להיות מטפל טוב אתה חייב ללכת לטיפול ארוך ומציק בעצמך, כדי לחוות את הצד השני. לתת למישהו לחטט לך בנפש במקומות הכי רגישים.
אם אתה לא מסוגל אפילו לדמיין את זה - מאיפה החוצפה לרצות לעשות את זה לאנשים אחרים, ועוד בתשלום מכובד?...

בכלל - מטפל ראוי צריך להגיע בענווה גדולה. בצניעות.
לדעת שתמיד יש לך מה עוד ללמוד ולאן להתקדם. שאתה תמיד סוג של מגשש, כי נפש של בנאדם היא הדבר הכי מורכב ביקום, ואין נפש אחת זהה לחברתה.

הפרסומות הרבות שאני רואה מעצבנות אותי ממש ממש. מבטיחות הכנסה קלה ומוכרות חלום.
אין בינם ובין לימוד טיפול אמיתי דבר וחצי דבר. רק אשליה!

סתם דוגמה לזילות בתחום? פלוני, יהודי מוכשר וממולח ואולי גם מטפל סביר בעצמו, שמוכר לימוד בשיטה שהוא ייסד בעצמו, אולי טובה ואולי לא, וכדי לדחוק בך הוא מסביר שפונים אליו הרבה אנשים, סליחה מטופלים, והוא יפנה אותם אליך או לתלמידים שלו.

אוקיי, נגיד.

אלא מה? שהוא מחתים אותך שכל מה שהוא מלמד אותך סודי ביותר, ואסור לך לספר לאנשים אפילו מהם הטכניקות שאתה מטפל בהם, חוץ מזה שיש לך תעודה מטעמו...
מה זו השטות הזו? זו כמעט נוכלות,. ובעיקר, והכי כואב לי - זלזול מוחלט באנשים.

בבן שלך הבחור שאולי זקוק לעזרה רגשית,
בי, שאולי אגיע אליו בטעות לקליניקה,
בכל בנאדם שמוכן לשלם כסף כדי לקבל עזרה רגשית טובה ומקצועית לסייע לו להתמודד עם המצוקות שלו.

תחום הטיפול בנפש הוא כל כך רגיש, ומצריך לבוא אליו בזהירות עצומה, בתפילות,
כל הזמן לשאוף ללמוד, להכיר עוד שיטות, עוד סגנונות,
להשתלם, להכיר,
לא רק לשלם סכומים עצומים לפלוני, ולקבל ממנו נייר צבעוני שנקרא תעודה, ולחשוב שעכשיו אני כבר מטפל...

בכלל, לא הייתי חושב לשלוח אי מי לטיפול אצל אדם שגילו מתחת ל- 40. לא משנה כמה הוא חכם לב ומנוסה ומומלץ.
פשוט כי שנות הנסיון מביאות לבנאדם יותר מכל שיטת טיפול כזו או אחרת.

כבר נתקלתי בכמה צעירים אצלנו בציבור, אנשים סוערים או לא יציבים בהליכותיהם, שהדבר האחרון שהייתי שולח אותם להתפרנס ממנו הוא טיפול. ו.. הפלא ופלא. זה בדיוק מה שהם עושים. ואומרים שיש להם קליניקה מלאה. כמה אומללים אלו שבאים אליהם!

אסביר:
אין לי בעיה עם קאוצ'ינג או מנטורים או יועצים עסקיים או יועצי משכנאות שיהיו בני 17 מצידי ועם ידע שלמדו באינטרנט. אם זה עובד - סבבה. בסדר. הם יכולים לעשות עבודתם ולהתעסק ממש בשכבות הכי חיצוניות של הנפש.

אבל לטפל בנפש?
להפשיל שרוולים, להכניס אותם עמוק לתוך הנפש שלי, לגעת בדברים הכי עמוקים שיש שם, להזיז מכאן לשם, לעשות הכל בכבוד, בזהירות, בנחרצות, בהבנה עמוקה של מה שאתה עושה?

איך אפשר בכלל לעשות את זה אחרי קורסון קצר בזום או או קורס כלשהו של שנה פעם בשבוע?

ואחרי שקיימתי מצוות מחאה,
גמרתי את מה שיש לי לכותב בנושא (לבינתיים).
כל מילה!!

תשוו את זה לרפואה פיזית - האם תלכו לכל אחד שיודע להשתמש בסכין?
טיפול נפשי זה חדירה לעומק הכי פנימי של הנפש וכל תזוזה צריכה להיות הכי מקצועית שיש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני ממליצה לכל אדם שמעוניין להפוך למטפל רגשי שילך בעצמו לטיפול מהשורש אצל אדם עם הכשרה אקדמאית מקצועית - ורק אחר כך להחליט אם זה מתאים לו ללמוד את הנושא.
יש אנשים שעברו טיפול אצל אדם עם הכשרה אקדמית מקצועית, ויצאו עם נזקים ואפס תועלת
הכשרה אקדמית לא בהכרח מראה על המקצועיות
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
יש אנשים שעברו טיפול אצל אדם עם הכשרה אקדמית מקצועית, ויצאו עם נזקים ואפס תועלת
הכשרה אקדמית לא בהכרח מראה על המקצועיות
יש גם רופאים עם תארים מתקדמים והם סנדלרים.
כמובן שהכשרה אקדמאית היא לא הכל, אבל בלעדיה אי אפשר לטפל נ-ק-ו-ד-ה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מסכימה מאד מאד. מכירה מקרוב מישהי שלומדת קורס במקום מוכר ("אותו דבר רק על בסיס היהדות, ובלי הכפירה והחילוניות") בערך 6 ש"ש שנתיים.
שאלתי אותה דוגרי מה שנקרא, אם היא חושבת שזה באותה רמה של פסיכולוגית (היא טופלה בעצמה ושיתפה אותי)
והיא אמרה לי מה פתאום את משווה רק מקבלים דרכים ושיטות שעוזרות לאחרים מה זה משנה התעודה?
אבל טענה שהיא מאמינה שבסוף תטפל לא פחות טוב.. וזה מקום שעשרות נשים לומדות שם ובטוחות במאה אחוז שהן מטפלות מוסמכות.

בקשר לגיל אני חולקת. בחורה שלמדה 7 שנים ברצינות ובהצטיינות. עשתה סטאז' בבית חולים רציני, עברה ליווי מלא...
מבחינתי בגיל 30, היא מספיק ראויה לטיפול (כמובן עם המלצות קודמות ממטופלים מהסטאז' וממעסיקים)
ותמיד ללכת בשיטת הממליץ שמכיר אותך ושמע על המטפל ממקור ראשון...

גם בעבודה סוציאלית (קלינית עם רשיון) עם התמחויות נוספות בתחומי הפסיכותרפיה. אם יש מישהי שעשתה כמה קורסים ועברה סטאז וליווי, לא היה אכפת לי ללכת אם אקבל המלצות ממטופלים... כמובן תלוי בהתאמה אם זה אותו סגנון ופגישת אינטייק.

בתקופה מסוימת הלכתי לפסיכולוגית מבוגרת אמריקאית עם תעודה משם (להצהרתה)
היה לה מה למכור, תכלס אחרי תקופה של יותר משנתיים(!) שמתי לב שהמטרות בכלל לא התקדמו ובאיזשהוא מקום הפכה ל"חברה" בחסות הטיפול הדינאמי... היה צורך באומץ רב לסיים.

לכן בעניין הגיל אני חולקת
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
הדיון מבורך, ואת הכתיבה המשובחת של @Natan Galant תמיד כיף לקרוא!
דל"פ שתתן אספקט נוסף:
משפט ששמעתי מפסיכולוג מוכר:
"80% מאלו שבאים אליי לקליניקה לא צריכים פסיכולוג, הם צריכים מישהו מהקהילה עם הבנה והכלה שיקשיב ויכוון אותם, כמובן שאחרי שהם באים אליי לא אשלח אותם למקום אחר".
לתוך החלל הזה נכנסים הייעוצים והטיפולי-לייט למיניהם, כשבחלק מהמקרים ומן האנשים זה הפיתרון המדויק, אך בחלק מהמקרים בהם צריך טיפול רציני, יכול להיגרם נזק רב!
הפיתרון לכך (כפי שעושים בחלק מהמקומות האחראיים), ללמד בצורה בסיסית פיסכופתלוגיה וכדו' על קצה המזלג, על מנת לדעת באלו מקרים אסור לך לגעת ועליך להפנות למטפל מקצועי ומוסמך.
ועדיין התחום של הייעוץ והטיפול (לפעמים גם הפסיכולוגי), מלא באנשים חסרי אחריות הבנה עמוקה, שגורמים יותר נזק מתועלת, ועל מנת למצוא מטפל/יועץ טוב, חשוב לברר היטב!
בברכת הצלחה ובריאות גוף ונפש לכולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אני רק רוצה להוסיף משהו.
הכשרה אקדמאית לא אומרת שהמטפל אכן טוב.
היא הבסיס לשאלה האם להגיע אליו לטיפול.

בנוסף, שלא תהיינה אשליות.
יש הבדל בהכשרה
אינה דומה פסיכולוגית קלינית
לעוסית קלינית
למטפלת באומנות.

ככל שההכשרה ארוכה יותר-המטפל בעל ידע רב יותר
סטאז' ארוך יותר
ויש לזה משמעות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
הדיון מבורך, ואת הכתיבה המשובחת של @Natan Galant תמיד כיף לקרוא!
דל"פ שתתן אספקט נוסף:
משפט ששמעתי מפסיכולוג מוכר:
"80% מאלו שבאים אליי לקליניקה לא צריכים פסיכולוג, הם צריכים מישהו מהקהילה עם הבנה והכלה שיקשיב ויכוון אותם, כמובן שאחרי שהם באים אליי לא אשלח אותם למקום אחר".
הבעיה... שצריך פסיכולוג כדי לאבחן ולומר לך שאתה לא מה-20%.
מה גם שסטטיסטית רוב מי שצריך באמת פסיכולוג נרתע מהתדמית הזו ומעדיף לסיים את זה אצל "מטפל רגשי"
דווקא בנושא הגיל אני חושב מעט אחרת.
אני מכיר יהודים בני 25 וכד' שיש להם את הגישה הנכונה לנפש בטבעיות, וגם אם הם לא מטפלים באופן רשמי וגם לא מקבלים ע"כ פרוטה, עדיין הילד /הבחור שמשוחח איתם (כאתגר וכנטו נתינת עידוד מצד ה'מטפל' בלי מחשבות עושר) יוצא 'מואר' ומחוזק.
הם אנשים שבטבעיות ישוחחו עם בחור ממכריהם המתקשה, ישמעו אותו, יעזרו לו ויכוונו אותו בלי שום תכניות התעשרות. אז אם בסופו של דבר, מישהו כיון אותם ללמוד את זה באופן מסודר וע"י מקצוענים (ובזה אני מודה לדבריך, @Natan Galant) למה שלא ירויחו ע"ז כמה לירות???!!!
עדיין הם עושים את זה כאתגר וכדבר שבוער בנפשם, האם הגיל הצעיר שלהם אמור להוות מניעה? ההיפך הוא הנכון! הם קרובים יותר בגיל למטופל כך שהוא אולי סומך עליהם ומקבל מהם יותר והם מבינים לנפשו במידה מרובה מהמטפל המבוגר שבלי הטיפול שהוא למד לא היה מסוגל להכיל את ה'דור הזה'....

אתה מדבר על תפקיד של מחנך... ועל בעיות חינוכיות... או הדרכתיות - חוסר ידע ומוטיבציה, (חברתית, שידוכים, נסיונות רוחניים), אלה דברים שמי שיש לו גישה מתאימה והרבה ניסיון יש לו הרבה הצלחות (וכמובן אם לא תהיה לו יד על הדופק וענווה להתייעץ לפעמים, ולקרוא או לשמוע, אז גם לו יהיו מידי פעם פיספוסים)

טיפול חייב להיות עם פרוטוקול, עם תוכנית, תחום בזמני פגישות, עם גבולות מטפל מטופל, ועוד שורה ארוכה.
רבים נפלו בפח הזה עמוק עמוק עמוק, אפילו סופרת חרדית מפורסמת מציגה בספריה "דמות של מטפלת" שחורגת מכל הכללים שרק אפשר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

תופעת החרדי המכוער

טביאל עיר יפה, כעיקרון. כיכרות, צמחים, ובעיקר יופי פנימי.
המוני יהודים יראי שמיים, משפחות ובתים של תורה, מוסדות לימוד מכל הסוגים, רובם ככולם במבני קבע ראויים לשמם.

בתי כנסת גדולים ונהדרים, מחופים באבן ומצויידים במדרגות שיש וארונות קודש מגולפים, והמוני מנייני תפילה בכל שעות היממה, כולל גם פינת קפה לשירות הציבור.

אה! אשרינו!




אלא שיש קוץ מעצבן באליה:

תופעת הטביאליסט המכוער. כפראפראזה על "הישראלי המכוער" הידוע בכל העולם.
הטביאליסט המכוער. אינו התושב הקלאסי של העיר, אך לעיתים נדמה כי יש רבים ממנו.


קווים לדמותו.
הט"מ יחתום על הוראת קבע ענקית לקהילה שלו, כדי שהיא תוכל לבנות בית כנסת אדיר ויפהפה יותר מבית הכנסת ממול, אך לא יטרח לומר שלום חם ונעים לזר כי ייקלע בטעות לארמון הקהילתי שלו.
שירגיש לא נעים, עדיף. כך לא יתנחל פה. פה מתפללים ורצויים רק אנ"ש.

הט"מ לא יתרה בילדיו שאסור להם לגרור עד הבית עגלת מכולת, כיוון שהיא, מה לעשות, רכוש הסופרמרקט. התוצאה? ניתן לראות לא מעט עגלות מכולת מונחות בכניסה לבנייני מגורים, ממתינים לעובד הסופרמרקט שאולי יקח אותם ואולי לא.

הט"מ לא יאמר שלום לשכנים החדשים המתגוררים ביחידת הדיור על הגג. הוא יסתכל עליהם – ומבטו יעבור דרכם. בייחוד אם הם לא לבושים בדיוק בדיוק כמו הצורה והצבע שלו עצמו.

הט"מ ילביש את משפחתו בבגדים הכי עדכניים ויקרים שיש בנמצא, כך שיראו כאילו נגזרו מתוך פרסומת משובבת נפש של קידי קיש. אז מה אם אין קשר בין ההכנסות המזעריות שלו ובין הצורך הכפייתי לנקר את עיני השכנים-גיסים-חברים.

הט"מ מקפיד להחזיק בבעלותו ולנהוג ברכב יקר. רצוי חשמלי ועדיף עם שכבת לקס + ווקס + פוליש נוצצת ומרשימה. הוא אוהב במיוחד, משום מה, רכב גבוה עם גריל ענק מקדימה, המשרה את יראת הכבוד הרצויה.

מה הקשר בין אברך צעיר, פעמים רבות מלמד בחיידר או בעל תפקיד זוטר בחנות טמבור, או סתם איש אחזקה במוסד – ולרכב מנהלים כזה? אין לדעת.


הט"מ יקפיד לזעום אם עובר אורח יתפוס לו את החניה הפרטית המחושמלת שלו, אך לעולם לא יעשה מאמץ מיוחד להחנות רכבו בצורה מסודרת במקום שבו יש להתחשב בנוספים. בייחוד הוא לא יטרח לחנות באופן שמאפשר לאם עם עגלה לעבור בנחת בלי להסתכן בחייה ולרדת לכביש.

ואגב הסעיף הקודם; נדמה כי יש לט"מ הנאה מיוחדת לחנות כמו פריץ הכפר, ולחסום את מרבית המדרכה - העיקר שהוא עצמו לא ייאלץ ללכת יותר מעשרים שניות מפתח רכבו עד פתח השטיבלאך או מחוז חפצו...

אך כל אלו עניינים זניחים. זכותו של כל אדם לרכוש כל כלי תחבורה שעולה על דעתו, כל זמן שהדבר מסב לו הנאה ונחת.



מה שהופך את הנהג הטביאליסט המצוי למכוער, היא התנהגותו בכביש.

הט"מ ינהג בעירו ברוכת הילדים במהירות גבוהה. למה חמישים. אולי שישים, אולי שבעים או תשעים. הוא לא דואג, הרכב החשמלי המוגזם שלו יודע לעצור ממש בנגיעה על דוושת הגז. מה זה משנה אם פה ושם הוא כמעט דורס עוברי אורח?

הט"מ מפגין זלזול מוחלט בשאר הנהגים בעיר שלו.

כאשר נהג של רכב חונה מתחיל לצאת מהחניה, הטביאליסט המכוער יקפיד להגביר מהירות ולעקוף אותו, כדי שחס וחלילה לא ייאלץ להתעכב בנסיעתו לשטיבלך בעוד חצי דקה. מה אכפת לו שהרכב המסכן ייתקע בחניה עוד 5 דקות בגלל ט"מ נוספים.



הט"מ חסר סבלנות באופן קומי כמעט. כאשר לפניו נוהג אוטובוס עירוני, הב"מ לעולם ינסה לעקוף אותו. הוא לא יתן לאוטובוס את "מנת החסד" ויסכים להמתין 10 שניות. לא. הוא מייד ינסה לעקוף – וכמעט יתנגש ברכב הבא ממולו הנוסע במהירות, כזכור, מעל החמישים המותרים בחוק...



הטביאליסט המכוער לא ירחם על ילדה קטנה שרק רוצה לחצות במעבר חציה. הצחקתם אותו! הוא עסוק בשיחה נרגשת מלאת פוליטיקה באמצעות אוזנית הבלוטות' התלויה על אוזנו, אותה קנה במכירה הסמוכה לשטיבלאך. הוא יתן גז עוד לפני שהיא תספיק להציב את כף רגלה הקטנה והמפוחדת על מעבר החציה. שתפחד, מה זה משנה. היא לא הילדה שלו.


יש בעיר טביאל נהגים רבים זהירים, מכבדים את הזולת, חונים בצורה מסודרת, מאפשרים לרכב לצאת מהנחיה, ועוצרים לבטח מול הולכי רגל המבקשים לחצות את הכביש. ברור שיש כאלו. אבל הם לא מורגשים. בכלל.

אין בעיר אווירה של "מענטש". של:
את רוצה לחצות את הכביש? תחצי, בשמחה, אחכה לך בנחת.
אין לי חניה מתחת השטבילאך? אז מה אם יש תו נכה שחבר השיג לי. בגלל זה אחנה כמו פסיכי ואצער את כל העוברים ושבים? לא. אחנה במרחק 4 דקות הליכה בצורה מסודרת.
אני מטעין את הרכב החשמלי שלי מידי לילה? אציב שלט מסודר ונעים, ולא שלט אזהרה צהוב מאיים נבחני.
אני ממילא נוסע החוצה מהעיר? אתקרב לתחנות אוטובוס בדרכי, אציע לאברים הסעה לכניסה לעיר.
אני מתקרב למחסום? אמתין בסוף התור, לא אעקוף את כולו ואגרום צער וכעס לכל 10 הרכבים שלפניי.

כשאתה פוגש את הט"מ אחד על אחד, אתה מגלה בתשעים ותשע מהמקרים אברך עדין נפש, ירא שמיים, תורני, ממש אדם נהדר. מותק אפילו.

מישהו שלעולם לא יגזול מרעהו שקל, יקפיד להשיב כל אבידה, יעשר ממונו ויתרום לקהילתו סכומים נכבדים.

מה גורם לו להיות ב"מ? מהו הסוד?

ובכן -

אני לא יודע.

(אתם יודעים איזה חילול ה' מחריד קורה בכל פעם שאורח זר מגיע לטביאל? הוא יוצא מדעתו! לא חבל עליו? לא חבל עלינו? למה אנחנו לא מחנכים את עצמנו? קודם כל אתהמבוגרים? לתת כבוד זה לזה, לכבד, להאיר פנים, להיות מענטש?
אני רואה מדי פעם אנשים שיש להם טענות על תמחור של עצמאיים. המשלם רואה שהוא שילם 300 ש"ח לעבודה שלקח לעצמאי שעה, או סכומים גדולים יותר, וזה נראה לו מוזר. כי הוא עובד תמורת 55 לשעה, אז מה זה החוצפה לקחת 300 ש"ח לשעה?

אני ישתף מהמקרה שלי שאני מכיר בפרטים, ואפשר להקיש מזה למקרים רבים. העצמאיים פה יבינו מיד מה אני מדבר. המטרה שלי היא קצת להסביר לשכירים, למה הם צריכים לעבוד תמורת 55 לשעה, והעצמאי נראה שעושה הרבה יותר.
בנוסף אני מקווה שזה יעזור קצת למי שמקבל שירות מעצמאי ומרגיש מתוסכל מהסכום הלכאורה גבוה שהוא היה צריך לשלם עבור זמן או שירות.

אני עצמאי שעובד בתחום המוזיקה ומרוויח "1500 ש"ח בערב אחד" (והמחמירים מתחילים לעשות חישוב מה קורה אם אני עובד כל ערב...), אשתי מטפלת רגשית ש"יושבת על כורסא ומרוויחה 300 לשעה",


בוא נעשה חישוב קצר. (לכאורה)
כמה זמן זה לנגן בבר מצוה? בוא נגיד 3 שעות? לכאורה 500 לשעה זה אחלה כסף.
אבל...
אם מחשבים את הזמן שאני עובד סביב האירוע, מהרגע שאני מתחיל לארוז את הרכב, ועד שאני חוזר הביתה והולך לישון מדובר על כ6 שעות.
מה שאומר שהרווח הוא פחות מ300 לשעה.
תורידו דלק, ציוד, ידע, אימון, ואין אירוע כל יום.
מליונר אני לא.

אז נכון שבעל האירוע שילם 1500 שח על 10 דקות ריקודים בבר מצוה וקצת מוזיקת רקע (חלק מהזמן היה בכלל מוזיקה מוקלטת...)
אבל העבודה שלי מסביב היא יותר ממה שנראה למי שמסתכל מהצד.

אותו דבר אשתי.
300 לשעה בשביל לפטפט קצת... נשמע אחלה דבר (והמחמירים יעשו חשבון כמה זה אם עובדים יום שלם וכו')

אז בוא נחשוב שניה, אשתי למדה תואר שני, ויש לה 10 שנות נסיון. (אפשר לחשב לכאורה מאות או אלפי שעות לימוד. מהבגרויות ועד ההדרכות שהיא עדיין מקבלת) זה משהו שעושה הגיון לשלם עליו בפני עצמו.
בנוסף, אם היא קובעת טיפול, זה להתכונן (טכנית ונפשית) חצי שעה לפני לפחות, וחצי שעה אחרי להתאפס. בנוסף יש בדרך כלל לפחות 10 דקות של תיאום לפני הפגישה. לפעמים יש דיונים טלפוניים עם אנשים שקשורים לטיפול.
מה עם קליניקה וביטוח? מה אם משלמים על הדרכה?

הגענו לשעתיים ועשר דקות מינימום על פגישה. וזה בקלות יכול להגיע ל3 שעות. לא כולל הוצאות נלוות.
100 ש"ח לשעה זה לא כזה דבר מושלם.


אז לפני שממהרים לעשות את החישוב המהיר: "כמה עולה פיתה, כמה עולה כדור פלאפל, כמה עולה קצת מלפפון- למה זה עולה 15 ש"ח למנה?"

הייתי מציע להסתכל רחב יותר.

נ.ב. אני לא אומר שכל תמחור של כל עצמאי זה הוגן. רק מציע למסתכל מהצד לראות תמונה רחבה יותר (או לא לעשות את החישובים של השני)

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה