מידע שימושי מספיק עם הנוכלות הזו של לימוד טיפול רגשי. מישהו צריך להגיד את זה.

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
אני מכיר במקרה מטפל בכיר עם 20 שנה מאחוריו, מאוד מומלץ ומנוסה. ודווקא לא מחדר הטיפולים.
בנוסף, זכיתי ללכת פה ושם לטיפול בעצמי, אצל כמה טובים ומנוסים ומומלצים, וגם שילמתי הרבה כסף ואני שמח עשיתי את זה ושילמתי למרות שהיה קשה לפעמים.
ומכאן אומר: ההבדל בינם ובין כל מיני מוכרי חלומות התעשרות - פשוט מקומם.

אין יום שאני (ואתם) לא מקבל הצעת זוהרת במייל או בעיתון השכונתי ללמוד טיפול רגשי בחלוקה לתשלומים נוחים - ותיק תק להגיע לקליניקה מלאה מטופלים שישלמו לי 400 שקל לשעה...
ימ פם פם. איזה שטויות!

השוק מפוצץ במתחילים או מנוסים או מתמחים בשלל תחומים, כולם נוברים בכל מקום אפשרי לחפש מסכנים שישלמו להם כסף על טיפול, סליחה, ייעוץ!
הנסיון שלהם דל, אבל הבטחון העצמי ב"ה בשמיים. וכמובן גם המחירון.

עכשיו ככה;
נכון, המקצוענים באמת עמוסים להחריד, והם גם גובים הרבה פעמים יותר מה - 400, ובצדק...

אבל הדרך להיות מקצועי עוברת בללמוד איזה 30 קורסים שונים במסגרת רצינית, כמו כל מקצוע נורמלי. וגם לעבור סטאז' ארוך - כלומר ליווי צמוד של מטפל מנוסה וותיק מאוד.
ועוד משהו? אז כדי להיות מטפל טוב אתה חייב ללכת לטיפול ארוך ומציק בעצמך, כדי לחוות את הצד השני. לתת למישהו לחטט לך בנפש במקומות הכי רגישים.
אם אתה לא מסוגל אפילו לדמיין את זה - מאיפה החוצפה לרצות לעשות את זה לאנשים אחרים, ועוד בתשלום מכובד?...

בכלל - מטפל ראוי צריך להגיע בענווה גדולה. בצניעות.
לדעת שתמיד יש לך מה עוד ללמוד ולאן להתקדם. שאתה תמיד סוג של מגשש, כי נפש של בנאדם היא הדבר הכי מורכב ביקום, ואין נפש אחת זהה לחברתה.

הפרסומות הרבות שאני רואה מעצבנות אותי ממש ממש. מבטיחות הכנסה קלה ומוכרות חלום.
אין בינם ובין לימוד טיפול אמיתי דבר וחצי דבר. רק אשליה!

סתם דוגמה לזילות בתחום? פלוני, יהודי מוכשר וממולח ואולי גם מטפל סביר בעצמו, שמוכר לימוד בשיטה שהוא ייסד בעצמו, אולי טובה ואולי לא, וכדי לדחוק בך הוא מסביר שפונים אליו הרבה אנשים, סליחה מטופלים, והוא יפנה אותם אליך או לתלמידים שלו.

אוקיי, נגיד.

אלא מה? שהוא מחתים אותך שכל מה שהוא מלמד אותך סודי ביותר, ואסור לך לספר לאנשים אפילו מהם הטכניקות שאתה מטפל בהם, חוץ מזה שיש לך תעודה מטעמו...
מה זו השטות הזו? זו כמעט נוכלות,. ובעיקר, והכי כואב לי - זלזול מוחלט באנשים.

בבן שלך הבחור שאולי זקוק לעזרה רגשית,
בי, שאולי אגיע אליו בטעות לקליניקה,
בכל בנאדם שמוכן לשלם כסף כדי לקבל עזרה רגשית טובה ומקצועית לסייע לו להתמודד עם המצוקות שלו.

תחום הטיפול בנפש הוא כל כך רגיש, ומצריך לבוא אליו בזהירות עצומה, בתפילות,
כל הזמן לשאוף ללמוד, להכיר עוד שיטות, עוד סגנונות,
להשתלם, להכיר,
לא רק לשלם סכומים עצומים לפלוני, ולקבל ממנו נייר צבעוני שנקרא תעודה, ולחשוב שעכשיו אני כבר מטפל...

בכלל, לא הייתי חושב לשלוח אי מי לטיפול אצל אדם שגילו מתחת ל- 40. לא משנה כמה הוא חכם לב ומנוסה ומומלץ.
פשוט כי שנות הנסיון מביאות לבנאדם יותר מכל שיטת טיפול כזו או אחרת.

כבר נתקלתי בכמה צעירים אצלנו בציבור, אנשים סוערים או לא יציבים בהליכותיהם, שהדבר האחרון שהייתי שולח אותם להתפרנס ממנו הוא טיפול. ו.. הפלא ופלא. זה בדיוק מה שהם עושים. ואומרים שיש להם קליניקה מלאה. כמה אומללים אלו שבאים אליהם!

אסביר:
אין לי בעיה עם קאוצ'ינג או מנטורים או יועצים עסקיים או יועצי משכנאות שיהיו בני 17 מצידי ועם ידע שלמדו באינטרנט. אם זה עובד - סבבה. בסדר. הם יכולים לעשות עבודתם ולהתעסק ממש בשכבות הכי חיצוניות של הנפש.

אבל לטפל בנפש?
להפשיל שרוולים, להכניס אותם עמוק לתוך הנפש שלי, לגעת בדברים הכי עמוקים שיש שם, להזיז מכאן לשם, לעשות הכל בכבוד, בזהירות, בנחרצות, בהבנה עמוקה של מה שאתה עושה?

איך אפשר בכלל לעשות את זה אחרי קורסון קצר בזום או או קורס כלשהו של שנה פעם בשבוע?

ואחרי שקיימתי מצוות מחאה,
גמרתי את מה שיש לי לכותב בנושא (לבינתיים).
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
כל מילה
@Natan Galant בלי קשר לעניין, אני חושב שטוב שיש דברים לא מתוקנים כאן בעולם הזה
ככה אנו זוכים לקרוא מאמרים שלך מעת לעת...
ולגופו של עניין, אני לא מבין איך מציעים לאנשים ללמוד קורס של טיפול רגשי
קודם כל צריך להציע להם לעבור תהליך בעצמם ואז אולי הם יוכלו להתקדם ואולי לא
(מעניין האם מישהו שעובר תהליך בעצמו על מנת להגיע בסוף ללימוד טיפול רגשי יכול להגיע לשם, כי אם את התהליך הוא עובר ממטרה אחרת, לא בטוח שהוא באמת יחווה תהליך...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מסכים עם כל מילה!
אבל יש לי שאלה.
חבר שלי לומד אצל הדוקטור למזרחנות.
נסתי כמה פעמים לדבר אתו על זה זה לא עובד, הוא מספר לי סיפורים שהוא רואה בעיניים.
איך מסבירים לו את ההבדל? ומאיפה כל הסיפורים שהוא מספר בכזה בטחון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
הבעיה היא שכרגע מבחינה חוקית הנושא פרוץ.
כל אחד יכול לכתוב על עצמו שהוא מטפל בגישת (וכאן היד נטויה..)
כל עוד העניין לא יוסדר מבחינה חוקית הכולל:
חקיקה מוסדרת מיהו מטפל רגשי ומהם סמכויותיו.
רישום מטפלים והענקת רישיון. (כמו פסיכולוגים, רופאים, עו"סים מורים קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים)
העסקה במקומות רשמיים אך ורק לאחר השלמת החובות לצורך קבלת רישיון,
עד אז הבלאגן ימשיך לחגוג
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מסכים עם כל מילה!
אבל יש לי שאלה.
חבר שלי לומד אצל הדוקטור למזרחנות.
נסתי כמה פעמים לדבר אתו על זה זה לא עובד, הוא מספר לי סיפורים שהוא רואה בעיניים.
איך מסבירים לו את ההבדל? ומאיפה כל הסיפורים שהוא מספר בכזה בטחון?
פשוט מאוד.
לשאול אותו אם היה מוכן שמישהו שלמד קורס כ"כ לא אפקטיבי מאדם כ"כ לא מנוסה, יטפל וייכנס לנבכי נפשו, לרבדים הכי עמוקים?

לגבי הסדרה חוקית,
בגדול, פשט צריך להבין את הפער בין: "הוא עוזר לאנשים ויש לו הרבה המלצות"

לבין: "יש לו תעודות ממכונים מוכרים".
לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לגבי הסדרה חוקית,
בגדול, פשט צריך להבין את הפער בין: "הוא עוזר לאנשים ויש לו הרבה המלצות"

לבין: "יש לו תעודות ממכונים מוכרים".
לא?
הלוואי וזה היה עוזר,
המלצה ממכון מוכר היא כל כך בעייתית:
מהו מכון מוכר? מי עומד בראשו? מי מפקח על ההכשרה?
כי גם כאן הנושא פרוץ, כי אין הגדרה חוקית מהו טיפול רגשי ומה צריך להיות אדם שהינו מטפל בהכשרתו.
לצורך הדוגמא - טיפול רגשי באמצעות מוזיקה - מצריך תואר ראשון (בתחום הפסיכולוגיה, עו"ס, חינוך מיוחד וכו') ותואר שני בתרפיה במוזיקה, (סה"כ = 7 שנות לימוד)
טיפול רגשי באמצעות מדיטציה - תעודה ממכון כלשהו של מדריכת מדיטציה. (קורס, במקרה הטוב של שנתיים)
ומה ההבדל - שלמכון למדיטציה יש אינטרס כלכלי גרידא ולכן אין לו כל בעיה לקבל את כולם כולל כולם (צעירות בנות 18 שלומדות טיפול רגשי..) ותואר שני טיפולי מסנן הרבה הרבה לפני שהוא מסכים לקבל, לרוב דורשים שהמתקבלים יעברו בעצמם טיפול רגשי מעמיק - (הרבה נופלים ולא מתקבלים רק על סמך זה..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
דווקא בנושא הגיל אני חושב מעט אחרת.
אני מכיר יהודים בני 25 וכד' שיש להם את הגישה הנכונה לנפש בטבעיות, וגם אם הם לא מטפלים באופן רשמי וגם לא מקבלים ע"כ פרוטה, עדיין הילד /הבחור שמשוחח איתם (כאתגר וכנטו נתינת עידוד מצד ה'מטפל' בלי מחשבות עושר) יוצא 'מואר' ומחוזק.
הם אנשים שבטבעיות ישוחחו עם בחור ממכריהם המתקשה, ישמעו אותו, יעזרו לו ויכוונו אותו בלי שום תכניות התעשרות. אז אם בסופו של דבר, מישהו כיון אותם ללמוד את זה באופן מסודר וע"י מקצוענים (ובזה אני מודה לדבריך, @Natan Galant) למה שלא ירויחו ע"ז כמה לירות???!!!
עדיין הם עושים את זה כאתגר וכדבר שבוער בנפשם, האם הגיל הצעיר שלהם אמור להוות מניעה? ההיפך הוא הנכון! הם קרובים יותר בגיל למטופל כך שהוא אולי סומך עליהם ומקבל מהם יותר והם מבינים לנפשו במידה מרובה מהמטפל המבוגר שבלי הטיפול שהוא למד לא היה מסוגל להכיל את ה'דור הזה'....
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
כל מילה נכונה!
והלוואי יעזור למטופלים האומללים והמסכנים שפונים למטפלים בלתי מקצועיים, נותנים למטפלים לחטט להם בנפש, לשחק עם רגשותיהם ולהתנהל איתם כמו שהם חושבים לנכון!
ועוד משלמים על זה טבין ותקילין!! עוול!!
אני מדבר מתוך כאב של כמה שנים טובות שבהם פניתי למטפלים בלתי מקצועיים וכמה עוגמת נפש ונזקים גרמו לנפש שלי! כעת נמצא בטיפול מקצועי אצל עו"ס קליני ומרגיש את ההבדל העצום ואת ההבנה שלו לנפש, לתהליך, לבן אדם שיושב מולו, ועוד הרבה הבדלים משמעותיים ומורגשים מאוד!
פונה לכולם לברר היטב היטב לפני שפונים למטפל לראות שיש לו הכשרה טובה ומקצועית של כמה שנים טובות כולל סטאז ושהמטפל לוקח הדרכה.

דווקא בנושא הגיל אני חושב מעט אחרת.
אני מכיר יהודים בני 25 וכד' שיש להם את הגישה הנכונה לנפש בטבעיות, וגם אם הם לא מטפלים באופן רשמי וגם לא מקבלים ע"כ פרוטה, עדיין הילד /הבחור שמשוחח איתם (כאתגר וכנטו נתינת עידוד מצד ה'מטפל' בלי מחשבות עושר) יוצא 'מואר' ומחוזק.
הם אנשים שבטבעיות ישוחחו עם בחור ממכריהם המתקשה, ישמעו אותו, יעזרו לו ויכוונו אותו בלי שום תכניות התעשרות. אז אם בסופו של דבר, מישהו כיון אותם ללמוד את זה באופן מסודר וע"י מקצוענים (ובזה אני מודה לדבריך, @Natan Galant) למה שלא ירויחו ע"ז כמה לירות???!!!
עדיין הם עושים את זה כאתגר וכדבר שבוער בנפשם, האם הגיל הצעיר שלהם אמור להוות מניעה? ההיפך הוא הנכון! הם קרובים יותר בגיל למטופל כך שהוא אולי סומך עליהם ומקבל מהם יותר והם מבינים לנפשו במידה מרובה מהמטפל המבוגר שבלי הטיפול שהוא למד לא היה מסוגל להכיל את ה'דור הזה'....
יש הרבה אנשים שיש להם את זה בטבעיות ויכולים לייעץ לכל מי שפונה אליהם
אך שידעו ויכירו את מקומם
אין שום בעיה לעזור לאנשים, להקשיב להם ולייעץ
הבעיה מתחילה כשאנשים מתחילים להרגיש את עצמם מטפלים ומושיעים את עמ"י,
הם מתעסקים בנפש של בן אדם, וזה מסוכן מאוד!! אם הם לא יודעים איך עושים זאת!
יש צורך ללמוד ולעבור הכשרה מקיפה כדי לדעת איך לעשות זאת בצורה נכונה,
ואם זה באמת בוער בנפשם שילכו ללמוד את זה בצורה מקצועית וכך יוכלו הכי לעזור לאנשים!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לתת עצה טובה ולעודד אינם טיפול רגשי,
גם שיחה עמוקה עם חברים בהחלט יכולה לעודד אך איננה טיפול רגשי
בטיפול רגשי האדם עובר תהליך, והמטפל חייב להיות אדם עם הכשרה מעמיקה, היכרות עם תיאוריות טיפוליות הכרת חוקי האתיקה, ידע בפסיכופיזיולוגיה, פסיכופתולוגיה קורסים בפסיכולוגיה וכו'.
ההכשרה היא ארוכה ומפרכת בדיוק בשביל להבדיל בין אנשים שיש להם את האינטואיציה לבין אנשים מקצועיים שלמדו את הנושא בצורה מעמיקה.
אני ממליצה לכל אדם שמעוניין להפוך למטפל רגשי שילך בעצמו לטיפול מהשורש אצל אדם עם הכשרה אקדמאית מקצועית - ורק אחר כך להחליט אם זה מתאים לו ללמוד את הנושא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
כל מילה! ובמיוחד הקטע של הגיל.
אין אין אין תחליף לניסיון חיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אני מכיר במקרה מטפל בכיר עם 20 שנה מאחוריו, מאוד מומלץ ומנוסה. ודווקא לא מחדר הטיפולים.
בנוסף, זכיתי ללכת פה ושם לטיפול בעצמי, אצל כמה טובים ומנוסים ומומלצים, וגם שילמתי הרבה כסף ואני שמח עשיתי את זה ושילמתי למרות שהיה קשה לפעמים.
ומכאן אומר: ההבדל בינם ובין כל מיני מוכרי חלומות התעשרות - פשוט מקומם.

אין יום שאני (ואתם) לא מקבל הצעת זוהרת במייל או בעיתון השכונתי ללמוד טיפול רגשי בחלוקה לתשלומים נוחים - ותיק תק להגיע לקליניקה מלאה מטופלים שישלמו לי 400 שקל לשעה...
ימ פם פם. איזה שטויות!

השוק מפוצץ במתחילים או מנוסים או מתמחים בשלל תחומים, כולם נוברים בכל מקום אפשרי לחפש מסכנים שישלמו להם כסף על טיפול, סליחה, ייעוץ!
הנסיון שלהם דל, אבל הבטחון העצמי ב"ה בשמיים. וכמובן גם המחירון.

עכשיו ככה;
נכון, המקצוענים באמת עמוסים להחריד, והם גם גובים הרבה פעמים יותר מה - 400, ובצדק...

אבל הדרך להיות מקצועי עוברת בללמוד איזה 30 קורסים שונים במסגרת רצינית, כמו כל מקצוע נורמלי. וגם לעבור סטאז' ארוך - כלומר ליווי צמוד של מטפל מנוסה וותיק מאוד.
ועוד משהו? אז כדי להיות מטפל טוב אתה חייב ללכת לטיפול ארוך ומציק בעצמך, כדי לחוות את הצד השני. לתת למישהו לחטט לך בנפש במקומות הכי רגישים.
אם אתה לא מסוגל אפילו לדמיין את זה - מאיפה החוצפה לרצות לעשות את זה לאנשים אחרים, ועוד בתשלום מכובד?...

בכלל - מטפל ראוי צריך להגיע בענווה גדולה. בצניעות.
לדעת שתמיד יש לך מה עוד ללמוד ולאן להתקדם. שאתה תמיד סוג של מגשש, כי נפש של בנאדם היא הדבר הכי מורכב ביקום, ואין נפש אחת זהה לחברתה.

הפרסומות הרבות שאני רואה מעצבנות אותי ממש ממש. מבטיחות הכנסה קלה ומוכרות חלום.
אין בינם ובין לימוד טיפול אמיתי דבר וחצי דבר. רק אשליה!

סתם דוגמה לזילות בתחום? פלוני, יהודי מוכשר וממולח ואולי גם מטפל סביר בעצמו, שמוכר לימוד בשיטה שהוא ייסד בעצמו, אולי טובה ואולי לא, וכדי לדחוק בך הוא מסביר שפונים אליו הרבה אנשים, סליחה מטופלים, והוא יפנה אותם אליך או לתלמידים שלו.

אוקיי, נגיד.

אלא מה? שהוא מחתים אותך שכל מה שהוא מלמד אותך סודי ביותר, ואסור לך לספר לאנשים אפילו מהם הטכניקות שאתה מטפל בהם, חוץ מזה שיש לך תעודה מטעמו...
מה זו השטות הזו? זו כמעט נוכלות,. ובעיקר, והכי כואב לי - זלזול מוחלט באנשים.

בבן שלך הבחור שאולי זקוק לעזרה רגשית,
בי, שאולי אגיע אליו בטעות לקליניקה,
בכל בנאדם שמוכן לשלם כסף כדי לקבל עזרה רגשית טובה ומקצועית לסייע לו להתמודד עם המצוקות שלו.

תחום הטיפול בנפש הוא כל כך רגיש, ומצריך לבוא אליו בזהירות עצומה, בתפילות,
כל הזמן לשאוף ללמוד, להכיר עוד שיטות, עוד סגנונות,
להשתלם, להכיר,
לא רק לשלם סכומים עצומים לפלוני, ולקבל ממנו נייר צבעוני שנקרא תעודה, ולחשוב שעכשיו אני כבר מטפל...

בכלל, לא הייתי חושב לשלוח אי מי לטיפול אצל אדם שגילו מתחת ל- 40. לא משנה כמה הוא חכם לב ומנוסה ומומלץ.
פשוט כי שנות הנסיון מביאות לבנאדם יותר מכל שיטת טיפול כזו או אחרת.

כבר נתקלתי בכמה צעירים אצלנו בציבור, אנשים סוערים או לא יציבים בהליכותיהם, שהדבר האחרון שהייתי שולח אותם להתפרנס ממנו הוא טיפול. ו.. הפלא ופלא. זה בדיוק מה שהם עושים. ואומרים שיש להם קליניקה מלאה. כמה אומללים אלו שבאים אליהם!

אסביר:
אין לי בעיה עם קאוצ'ינג או מנטורים או יועצים עסקיים או יועצי משכנאות שיהיו בני 17 מצידי ועם ידע שלמדו באינטרנט. אם זה עובד - סבבה. בסדר. הם יכולים לעשות עבודתם ולהתעסק ממש בשכבות הכי חיצוניות של הנפש.

אבל לטפל בנפש?
להפשיל שרוולים, להכניס אותם עמוק לתוך הנפש שלי, לגעת בדברים הכי עמוקים שיש שם, להזיז מכאן לשם, לעשות הכל בכבוד, בזהירות, בנחרצות, בהבנה עמוקה של מה שאתה עושה?

איך אפשר בכלל לעשות את זה אחרי קורסון קצר בזום או או קורס כלשהו של שנה פעם בשבוע?

ואחרי שקיימתי מצוות מחאה,
גמרתי את מה שיש לי לכותב בנושא (לבינתיים).
כל מילה!!

תשוו את זה לרפואה פיזית - האם תלכו לכל אחד שיודע להשתמש בסכין?
טיפול נפשי זה חדירה לעומק הכי פנימי של הנפש וכל תזוזה צריכה להיות הכי מקצועית שיש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני ממליצה לכל אדם שמעוניין להפוך למטפל רגשי שילך בעצמו לטיפול מהשורש אצל אדם עם הכשרה אקדמאית מקצועית - ורק אחר כך להחליט אם זה מתאים לו ללמוד את הנושא.
יש אנשים שעברו טיפול אצל אדם עם הכשרה אקדמית מקצועית, ויצאו עם נזקים ואפס תועלת
הכשרה אקדמית לא בהכרח מראה על המקצועיות
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
יש אנשים שעברו טיפול אצל אדם עם הכשרה אקדמית מקצועית, ויצאו עם נזקים ואפס תועלת
הכשרה אקדמית לא בהכרח מראה על המקצועיות
יש גם רופאים עם תארים מתקדמים והם סנדלרים.
כמובן שהכשרה אקדמאית היא לא הכל, אבל בלעדיה אי אפשר לטפל נ-ק-ו-ד-ה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מסכימה מאד מאד. מכירה מקרוב מישהי שלומדת קורס במקום מוכר ("אותו דבר רק על בסיס היהדות, ובלי הכפירה והחילוניות") בערך 6 ש"ש שנתיים.
שאלתי אותה דוגרי מה שנקרא, אם היא חושבת שזה באותה רמה של פסיכולוגית (היא טופלה בעצמה ושיתפה אותי)
והיא אמרה לי מה פתאום את משווה רק מקבלים דרכים ושיטות שעוזרות לאחרים מה זה משנה התעודה?
אבל טענה שהיא מאמינה שבסוף תטפל לא פחות טוב.. וזה מקום שעשרות נשים לומדות שם ובטוחות במאה אחוז שהן מטפלות מוסמכות.

בקשר לגיל אני חולקת. בחורה שלמדה 7 שנים ברצינות ובהצטיינות. עשתה סטאז' בבית חולים רציני, עברה ליווי מלא...
מבחינתי בגיל 30, היא מספיק ראויה לטיפול (כמובן עם המלצות קודמות ממטופלים מהסטאז' וממעסיקים)
ותמיד ללכת בשיטת הממליץ שמכיר אותך ושמע על המטפל ממקור ראשון...

גם בעבודה סוציאלית (קלינית עם רשיון) עם התמחויות נוספות בתחומי הפסיכותרפיה. אם יש מישהי שעשתה כמה קורסים ועברה סטאז וליווי, לא היה אכפת לי ללכת אם אקבל המלצות ממטופלים... כמובן תלוי בהתאמה אם זה אותו סגנון ופגישת אינטייק.

בתקופה מסוימת הלכתי לפסיכולוגית מבוגרת אמריקאית עם תעודה משם (להצהרתה)
היה לה מה למכור, תכלס אחרי תקופה של יותר משנתיים(!) שמתי לב שהמטרות בכלל לא התקדמו ובאיזשהוא מקום הפכה ל"חברה" בחסות הטיפול הדינאמי... היה צורך באומץ רב לסיים.

לכן בעניין הגיל אני חולקת
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
הדיון מבורך, ואת הכתיבה המשובחת של @Natan Galant תמיד כיף לקרוא!
דל"פ שתתן אספקט נוסף:
משפט ששמעתי מפסיכולוג מוכר:
"80% מאלו שבאים אליי לקליניקה לא צריכים פסיכולוג, הם צריכים מישהו מהקהילה עם הבנה והכלה שיקשיב ויכוון אותם, כמובן שאחרי שהם באים אליי לא אשלח אותם למקום אחר".
לתוך החלל הזה נכנסים הייעוצים והטיפולי-לייט למיניהם, כשבחלק מהמקרים ומן האנשים זה הפיתרון המדויק, אך בחלק מהמקרים בהם צריך טיפול רציני, יכול להיגרם נזק רב!
הפיתרון לכך (כפי שעושים בחלק מהמקומות האחראיים), ללמד בצורה בסיסית פיסכופתלוגיה וכדו' על קצה המזלג, על מנת לדעת באלו מקרים אסור לך לגעת ועליך להפנות למטפל מקצועי ומוסמך.
ועדיין התחום של הייעוץ והטיפול (לפעמים גם הפסיכולוגי), מלא באנשים חסרי אחריות הבנה עמוקה, שגורמים יותר נזק מתועלת, ועל מנת למצוא מטפל/יועץ טוב, חשוב לברר היטב!
בברכת הצלחה ובריאות גוף ונפש לכולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אני רק רוצה להוסיף משהו.
הכשרה אקדמאית לא אומרת שהמטפל אכן טוב.
היא הבסיס לשאלה האם להגיע אליו לטיפול.

בנוסף, שלא תהיינה אשליות.
יש הבדל בהכשרה
אינה דומה פסיכולוגית קלינית
לעוסית קלינית
למטפלת באומנות.

ככל שההכשרה ארוכה יותר-המטפל בעל ידע רב יותר
סטאז' ארוך יותר
ויש לזה משמעות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
הדיון מבורך, ואת הכתיבה המשובחת של @Natan Galant תמיד כיף לקרוא!
דל"פ שתתן אספקט נוסף:
משפט ששמעתי מפסיכולוג מוכר:
"80% מאלו שבאים אליי לקליניקה לא צריכים פסיכולוג, הם צריכים מישהו מהקהילה עם הבנה והכלה שיקשיב ויכוון אותם, כמובן שאחרי שהם באים אליי לא אשלח אותם למקום אחר".
הבעיה... שצריך פסיכולוג כדי לאבחן ולומר לך שאתה לא מה-20%.
מה גם שסטטיסטית רוב מי שצריך באמת פסיכולוג נרתע מהתדמית הזו ומעדיף לסיים את זה אצל "מטפל רגשי"
דווקא בנושא הגיל אני חושב מעט אחרת.
אני מכיר יהודים בני 25 וכד' שיש להם את הגישה הנכונה לנפש בטבעיות, וגם אם הם לא מטפלים באופן רשמי וגם לא מקבלים ע"כ פרוטה, עדיין הילד /הבחור שמשוחח איתם (כאתגר וכנטו נתינת עידוד מצד ה'מטפל' בלי מחשבות עושר) יוצא 'מואר' ומחוזק.
הם אנשים שבטבעיות ישוחחו עם בחור ממכריהם המתקשה, ישמעו אותו, יעזרו לו ויכוונו אותו בלי שום תכניות התעשרות. אז אם בסופו של דבר, מישהו כיון אותם ללמוד את זה באופן מסודר וע"י מקצוענים (ובזה אני מודה לדבריך, @Natan Galant) למה שלא ירויחו ע"ז כמה לירות???!!!
עדיין הם עושים את זה כאתגר וכדבר שבוער בנפשם, האם הגיל הצעיר שלהם אמור להוות מניעה? ההיפך הוא הנכון! הם קרובים יותר בגיל למטופל כך שהוא אולי סומך עליהם ומקבל מהם יותר והם מבינים לנפשו במידה מרובה מהמטפל המבוגר שבלי הטיפול שהוא למד לא היה מסוגל להכיל את ה'דור הזה'....

אתה מדבר על תפקיד של מחנך... ועל בעיות חינוכיות... או הדרכתיות - חוסר ידע ומוטיבציה, (חברתית, שידוכים, נסיונות רוחניים), אלה דברים שמי שיש לו גישה מתאימה והרבה ניסיון יש לו הרבה הצלחות (וכמובן אם לא תהיה לו יד על הדופק וענווה להתייעץ לפעמים, ולקרוא או לשמוע, אז גם לו יהיו מידי פעם פיספוסים)

טיפול חייב להיות עם פרוטוקול, עם תוכנית, תחום בזמני פגישות, עם גבולות מטפל מטופל, ועוד שורה ארוכה.
רבים נפלו בפח הזה עמוק עמוק עמוק, אפילו סופרת חרדית מפורסמת מציגה בספריה "דמות של מטפלת" שחורגת מכל הכללים שרק אפשר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

תופעת החרדי המכוער

טביאל עיר יפה, כעיקרון. כיכרות, צמחים, ובעיקר יופי פנימי.
המוני יהודים יראי שמיים, משפחות ובתים של תורה, מוסדות לימוד מכל הסוגים, רובם ככולם במבני קבע ראויים לשמם.

בתי כנסת גדולים ונהדרים, מחופים באבן ומצויידים במדרגות שיש וארונות קודש מגולפים, והמוני מנייני תפילה בכל שעות היממה, כולל גם פינת קפה לשירות הציבור.

אה! אשרינו!




אלא שיש קוץ מעצבן באליה:

תופעת הטביאליסט המכוער. כפראפראזה על "הישראלי המכוער" הידוע בכל העולם.
הטביאליסט המכוער. אינו התושב הקלאסי של העיר, אך לעיתים נדמה כי יש רבים ממנו.


קווים לדמותו.
הט"מ יחתום על הוראת קבע ענקית לקהילה שלו, כדי שהיא תוכל לבנות בית כנסת אדיר ויפהפה יותר מבית הכנסת ממול, אך לא יטרח לומר שלום חם ונעים לזר כי ייקלע בטעות לארמון הקהילתי שלו.
שירגיש לא נעים, עדיף. כך לא יתנחל פה. פה מתפללים ורצויים רק אנ"ש.

הט"מ לא יתרה בילדיו שאסור להם לגרור עד הבית עגלת מכולת, כיוון שהיא, מה לעשות, רכוש הסופרמרקט. התוצאה? ניתן לראות לא מעט עגלות מכולת מונחות בכניסה לבנייני מגורים, ממתינים לעובד הסופרמרקט שאולי יקח אותם ואולי לא.

הט"מ לא יאמר שלום לשכנים החדשים המתגוררים ביחידת הדיור על הגג. הוא יסתכל עליהם – ומבטו יעבור דרכם. בייחוד אם הם לא לבושים בדיוק בדיוק כמו הצורה והצבע שלו עצמו.

הט"מ ילביש את משפחתו בבגדים הכי עדכניים ויקרים שיש בנמצא, כך שיראו כאילו נגזרו מתוך פרסומת משובבת נפש של קידי קיש. אז מה אם אין קשר בין ההכנסות המזעריות שלו ובין הצורך הכפייתי לנקר את עיני השכנים-גיסים-חברים.

הט"מ מקפיד להחזיק בבעלותו ולנהוג ברכב יקר. רצוי חשמלי ועדיף עם שכבת לקס + ווקס + פוליש נוצצת ומרשימה. הוא אוהב במיוחד, משום מה, רכב גבוה עם גריל ענק מקדימה, המשרה את יראת הכבוד הרצויה.

מה הקשר בין אברך צעיר, פעמים רבות מלמד בחיידר או בעל תפקיד זוטר בחנות טמבור, או סתם איש אחזקה במוסד – ולרכב מנהלים כזה? אין לדעת.


הט"מ יקפיד לזעום אם עובר אורח יתפוס לו את החניה הפרטית המחושמלת שלו, אך לעולם לא יעשה מאמץ מיוחד להחנות רכבו בצורה מסודרת במקום שבו יש להתחשב בנוספים. בייחוד הוא לא יטרח לחנות באופן שמאפשר לאם עם עגלה לעבור בנחת בלי להסתכן בחייה ולרדת לכביש.

ואגב הסעיף הקודם; נדמה כי יש לט"מ הנאה מיוחדת לחנות כמו פריץ הכפר, ולחסום את מרבית המדרכה - העיקר שהוא עצמו לא ייאלץ ללכת יותר מעשרים שניות מפתח רכבו עד פתח השטיבלאך או מחוז חפצו...

אך כל אלו עניינים זניחים. זכותו של כל אדם לרכוש כל כלי תחבורה שעולה על דעתו, כל זמן שהדבר מסב לו הנאה ונחת.



מה שהופך את הנהג הטביאליסט המצוי למכוער, היא התנהגותו בכביש.

הט"מ ינהג בעירו ברוכת הילדים במהירות גבוהה. למה חמישים. אולי שישים, אולי שבעים או תשעים. הוא לא דואג, הרכב החשמלי המוגזם שלו יודע לעצור ממש בנגיעה על דוושת הגז. מה זה משנה אם פה ושם הוא כמעט דורס עוברי אורח?

הט"מ מפגין זלזול מוחלט בשאר הנהגים בעיר שלו.

כאשר נהג של רכב חונה מתחיל לצאת מהחניה, הטביאליסט המכוער יקפיד להגביר מהירות ולעקוף אותו, כדי שחס וחלילה לא ייאלץ להתעכב בנסיעתו לשטיבלך בעוד חצי דקה. מה אכפת לו שהרכב המסכן ייתקע בחניה עוד 5 דקות בגלל ט"מ נוספים.



הט"מ חסר סבלנות באופן קומי כמעט. כאשר לפניו נוהג אוטובוס עירוני, הב"מ לעולם ינסה לעקוף אותו. הוא לא יתן לאוטובוס את "מנת החסד" ויסכים להמתין 10 שניות. לא. הוא מייד ינסה לעקוף – וכמעט יתנגש ברכב הבא ממולו הנוסע במהירות, כזכור, מעל החמישים המותרים בחוק...



הטביאליסט המכוער לא ירחם על ילדה קטנה שרק רוצה לחצות במעבר חציה. הצחקתם אותו! הוא עסוק בשיחה נרגשת מלאת פוליטיקה באמצעות אוזנית הבלוטות' התלויה על אוזנו, אותה קנה במכירה הסמוכה לשטיבלאך. הוא יתן גז עוד לפני שהיא תספיק להציב את כף רגלה הקטנה והמפוחדת על מעבר החציה. שתפחד, מה זה משנה. היא לא הילדה שלו.


יש בעיר טביאל נהגים רבים זהירים, מכבדים את הזולת, חונים בצורה מסודרת, מאפשרים לרכב לצאת מהנחיה, ועוצרים לבטח מול הולכי רגל המבקשים לחצות את הכביש. ברור שיש כאלו. אבל הם לא מורגשים. בכלל.

אין בעיר אווירה של "מענטש". של:
את רוצה לחצות את הכביש? תחצי, בשמחה, אחכה לך בנחת.
אין לי חניה מתחת השטבילאך? אז מה אם יש תו נכה שחבר השיג לי. בגלל זה אחנה כמו פסיכי ואצער את כל העוברים ושבים? לא. אחנה במרחק 4 דקות הליכה בצורה מסודרת.
אני מטעין את הרכב החשמלי שלי מידי לילה? אציב שלט מסודר ונעים, ולא שלט אזהרה צהוב מאיים נבחני.
אני ממילא נוסע החוצה מהעיר? אתקרב לתחנות אוטובוס בדרכי, אציע לאברים הסעה לכניסה לעיר.
אני מתקרב למחסום? אמתין בסוף התור, לא אעקוף את כולו ואגרום צער וכעס לכל 10 הרכבים שלפניי.

כשאתה פוגש את הט"מ אחד על אחד, אתה מגלה בתשעים ותשע מהמקרים אברך עדין נפש, ירא שמיים, תורני, ממש אדם נהדר. מותק אפילו.

מישהו שלעולם לא יגזול מרעהו שקל, יקפיד להשיב כל אבידה, יעשר ממונו ויתרום לקהילתו סכומים נכבדים.

מה גורם לו להיות ב"מ? מהו הסוד?

ובכן -

אני לא יודע.

(אתם יודעים איזה חילול ה' מחריד קורה בכל פעם שאורח זר מגיע לטביאל? הוא יוצא מדעתו! לא חבל עליו? לא חבל עלינו? למה אנחנו לא מחנכים את עצמנו? קודם כל אתהמבוגרים? לתת כבוד זה לזה, לכבד, להאיר פנים, להיות מענטש?
1
לפני שנה וחצי נסעתי לאומן. בחורף, אגב. היה גישמאק וכו', אבל לא באתי לספר לכם על כך, או על "חווית" הנסיעה שכללה נחיתה בהונגריה במקום ברומניה בגלל תנאי מזג האוויר (!), עוד ויכוחים במשך 4 שעות בין הנוסעים הזועמים לצוות המטוס הלא חביב. או על כך שאחרי שישבתי 3 שעות נמאס לי ורציתי לגשת לעזור ולהרגיע את הרוחות, ואז חילוני אחד דפק עליי ואמר לי בפרצוף מלא גועל: תזוז מהמעבר. למה אתם החרדים שמנים כל כך.

ואמרתי לו - אמיתי - שאני שמן כאדם פרטי שאוהב גאלע וקוגל, אבל לא כל החרדים שמנים, וזו הכללה גזענית, והוא אמר לי שהוא לא מכליל והוא ליברל אבל מה לעשות שכל החרדים באמת שמנים... ואני התעצבנתי והלכתי לדיילת הראשית וסיפרתי לה, וחשבתי שמייד יעלה בתקשורת סיפור מקומם על "הטרדת נוסע חרדי" - כי הרי זה מה שהיה עולה אם הייתי אומר משפט כזה לגברת חילונייה, אבל הדיילת רק אמרה שזה עצוב. אמיתי. נו מה לעשות.

מה שכן שבאתי לספר:
בחזור, אחרי התשה ארוכה וסחבת של נסיעה למולדובה, וכאשר כל הנוסעים רק רוצים לעלות למטוס - ארקיע הודיעה לכל הנוסעים שעליהם לשלם איזה 15$ לראש, באמתלה הגאונית שהמזוודה הקטנה שלהם (טרולי) איננה "תיק יד" אלא "מזוודה". לא קשור לגודל.
ברירה לא הייתה - שילמנו וזהו. לך תתווכח עם פקידות גויות מולדוביות... יפה, ארקיע! מלכודת! הרי מי ימאן לשלם 15 דולר ויסתכן באי עליה למטוס?

2
פניתי למועצה לצרכנות, הסברתי את העוול - המזוודה הייתה בדיוק בגודל הנכון המותר.
ארקיע תרצו שתנאי הכרטיס מופיעים באתר שלהם.
אוקיי, אז מה. אני קניתי את הכרטיס מ'קיווי'. שם לא הייתה כל הסתייגות כזו.

3
המועצה גררה רגליים, ועד שקיבלתי תשובה מארקיע ועד ש ועד ש, עברה שנה לפחות. בסוף כתבו לי: תדבר מולם ישירות.
אה, תודה. "אבל אין להם שירות לקוחות! התקשרתי וחיכיתי שעתיים על הקו! (אמיתי, כן) והאינטרנט מלאאא תלונות עליהם!"
דממה.

4
כיוון שהרגשת מרומה לגמרי, תבעתי את ארקיע בסכום העצום של אלף שקל. בהיתר הלכתי. הלכתי לבית משפט לתביעות קטנות. נקווה שבפעם אחרונה. (וגם הפעם הראשונה, אגב) מעדיף להרוויח כסף ביושר ולא מתביעות של חברות סוררות כמו ארקיע או
אנג'ל.

5
כל תקופה ארקיע שלחו בקשות לדחיית הדיון, וכאשר הוא הגיע - שכחתי ממנו לגמרי...

6
הפסק:
600 שקל דמי משפט - חוב של מר גלנט לארקיע!

7
ערעור.
מתברר שערעור מסובך להגיש, צריך פיזית במזכירות בית משפט מחוזי. לא באינטרנט. והסיכוי נמוך.
אז ויתרתי בלב כואב ובתחושת "אכלו לי שתו לי גנבו אותי אוףףף". אאלץ לשלם לארקיע 600 שקל!

מסקנות

1
לפני שאתם טסים לחו"ל - תחשבו פעמיים באיזו חברה לבחור. אני לא אומר במי כן ובמי לא. אבל למשל, נסו להתקשר לשירות הלקוחות שלהם, אולי תגלו שהוא לא קיים. (רלוונטי לכל חברה או בית עסק כמובן)
2
לא תמיד כזה קל וכייפי לתבוע בביהמ"ש לתביעות קטנות.
3
אל תעליבו חילונים, היועמ"שית תדאג לכם למעצר וחקירה.
ואם העליבו אתכם - נו את מי זה מעניין. אתם חרדים, אפשר ללמוד מהיבסקציה בדיוק איך לטפל בכם, לנסות להציק לכם כלכלית ונפשית בכל דרך אפשרית.
4
ולמרות כל עוגמת הנפש, ההתעלות הרוחנית מנסיעה לאומן שווה את זה לגמרי, רק אומר...
בהתחלה, פשוט שמחתי שאני כבר מחוץ לבית הכלא, בן אדם חופשי, יכול לקום מאוחר, לא צריך לעמוד במסדר כל בוקר, אני אדון לעצמי: אף אחד לא יחלק לי הוראות, אני לא צריך לישון במיטה נמוכה, לקבל כל היום בדיחות מעליבות משישא, הבוס של התא.
אני יכול להסתכל על השמיים כמה שבא לי, לא רק בשעת חצר היומית.
הכיף הזה, אתם לא יכולים לדמיין, לעשות מקלחת במשך יותר משבע דקות, בלי לשמוע צרחות אימים של הסוהרים: "תצא! תצא!" ופתאום המים הופכים לקפואים ואני שומע צחוק מרושע.
כיף להיות אדם חופשי. ככה חשבתי.
אלא ש... לצערי, חוויית השחרור לא הייתה כפי שחשבתי, ולמעשה רחוקה מאוד מהחלומות הורודים אותן רקמתי בליבי בשנות כליאתי הארוכות.

זמן קצר לאחר השחרור התחלתי בעבודה הראשונה שלי. שוטף כלים במסעדת הברון הרזה, בפאתי יפו הערבית. הייתי שומע ניגונים בווליום, מלהתענג על האפשרות ליהנות בפרטיות. בלי ששישא חצוף מתערב לי ומכבה ומדליק לי כמה שבא לו.
אני שמח בכך שמצאתי עבודה ויש לי אפשרות לשלם על השכירות, ועל השתייה ומתענג על החופש.
אלא שאז, בערך כשבועיים לאחר תחילת עבודתי, הגיע אליי קוסקוס הרזה, הבעלים של המסעדה. תפס אותי באמצע שטיפת הכלים. ניער לי את הצווארון אפילו יותר מפחיד ממה ששישא היה אוהב לעשות, וצעק עליי:
מה נראה לך שאתה עושה פה? שמעתי שאתה אסיר משוחרר!

הסתכלתי עליו בלי לדבר, הידיים שלי עדיין טבולות במים הסבוניים. הלב התחיל לדפוק לי כמו פטיש על סדן. כמו שישא על הכתף שלי אם הוא דמיין שהסתרתי לו את הנוף של הרצפה או משהו. "אני עובד כאן כבר שבועיים," גמגמתי. "לא עשיתי שום דבר רע."

קוסקוס, מצידו, צחק צחוק קר: "לא עשית שום דבר רע? אתה לא עשית שום דבר רע גם כשישבת בכלא, נכון?" הוא התקרב אליי עוד יותר, והריח של הדיאודורנט הזול שהוא אהב להשתמש בו הכה באפי כמו שריקה: "תקשיב לי טוב, פשעון קטן. אני לא רוצה פה בעיות. לא רוצה משטרה, לא רוצה לקוחות שיברחו, ובטח לא רוצה שאיזה גנב יעבור לי על הקופה..."

מה יכולתי להגיד? אוקיי, הייתי בכלא, אני אסיר משוחרר - הנה אמרתי את המילים האלו! - אבל... אבל... "אבל אני לא גנב!!" ניסיתי להגן על עצמי. נראה לכם שהוא התרשם? פחח.

"כולם אומרים ככה," הוא ירק על רצפת המטבח שגם ככה לא הייתה שיא הנקיון. "שמע, יש לי משפחה לפרנס ועסק לנהל. אני לא יכול להרשות לעצמי להסתכן איתך. ביי"

וזהו. הרגשתי איך הקרקע נמסה מתחת לרגליי. שוב הייתי הופך למישהו שאף אחד לא רוצה, מישהו שכולם פוחדים ממנו, מישהו שלא מגיע לו הזדמנות שנייה. א-ס-י-ר מ-ש-ו-ח-ר-ר. מילים צורבות כל כך.

"בבקשה," לחשתי. "אני צריך את העבודה הזאת. אני לא אעשה בעיות, מבטיח לך. וגם... אני... אני... לא גנב...".
מזל שלא יצא כלום מהעיניים, נס.

אבל קוסקוס לא התרגש, פנה ללכת, גבו מדבר אליי: "תקח את השכר עד היום ותיעלם מפה. אל תחזור."

*
ועכשיו אני יושב כאן, בחדר השכור הזה שמריח כמו פחית בירה מעוכה בוואדי, כותב. בחוץ יורד גשם, והטיפות על החלון נשמעות כמו מחיאות כפיים איטיות, לעגניות.

אכן, כבר חמישה חודשים עברו מאז קוסקוס זרק אותי. חמישה חודשים של דלתות שנטרקות בפנים, של מבטים חשדניים, של המילה "אסיר משוחרר" שהופכת אותי לאדם בלתי נראה. לא, זה לא נכון. אני נראה מאוד טוב. יותר מידי. אמהות רצות לשמור ילדותיהן לצידן, קשישים ממהרים להניח יד על ארנקם כשאני עובר. הקופאי השכונתי שמחייך לכולם מביט בי במבט קפוא.

אתמול קיבלתי עוד תשובה שלילית לבקשת עבודה. הפעם מחברת ניקיון. אפילו לא רצו שאבוא לראיון. "בגלל הרקע הפלילי," הסבירה לי המזכירה בקול מנומנם, כאילו היא מספרת על מזג האוויר. "מצטער, ובהצלחה".

הרקע הפלילי. זה מה שאני עכשיו. לא בן אדם, לא אדם שטעה ושילם על הטעות שלו. רק שתי מילים מעורפלות. רקע פלילי.

אני חושב לפעמים על שישא מהכלא. איך הוא אמר לי יום אחד: "תראה, לוזר, בחוץ זה לא מחכה לך פיקניק. הם לא מחכים לך עם פרחים ונשיקות. הם מחכים לך עם פטיש, מסמר וסדן".

צחקתי עליו אז. חשבתי שהוא שישא. עכשיו אני מבין שהוא אמר לי את האמת הכי כנה שמישהו אמר לי אי פעם.

החופש שלי זה לא חופש. זה כלא אחר, גדול יותר, עם חומות בלתי נראות. הפרק שבין הסורגים לחוץ לא קיים. השחרור הוא אשליה. האמת היא שהחברה ממשיכה להעניש אותך גם אחרי שסיימת את הזמן שלך. היא מסמנת אותך בחותמת בלתי נמחקת ואומרת לכולם: "הנה, זה המסוכן. תיזהרו ממנו."

מחר אני חוזר לביקור אצל הקצין מבחן. אגיד לו שהכל בסדר, שאני מחפש עבודה, שאני משתדל להשתלב. כמובן. כל מה שהוא צריך לשמוע ולרשום בטפסים הארורים שלו. לא אגיד לו שאתמול חשבתי לרגע אחד, רק לרגע קטן, שאולי שישא צדק כשאמר שכדאי לחזור פנימה. לפחות שם יודעים מי אתה. ואם אתה לא דורך בטעות על הבוהן הלא נכונה, אתה גם זוכה ביחס די סביר מהחברה סביבך. אתה לא שקוף, לפחות. גם משהו, לא?

אז אני מבקש ממכם, ההגונים, שוחרי החופש. אם תיתקלו בי פעם, או באחד מחבריי למעמד הלא מכובד, תנו לנו צ'אנס, זה הכל.
לא ויתורים, לא הטבות, לא יחס מועדף, לא שאלות מטופשות, רק צ'אנס.

אהלן, ביי. תודה.
אני רואה מדי פעם אנשים שיש להם טענות על תמחור של עצמאיים. המשלם רואה שהוא שילם 300 ש"ח לעבודה שלקח לעצמאי שעה, או סכומים גדולים יותר, וזה נראה לו מוזר. כי הוא עובד תמורת 55 לשעה, אז מה זה החוצפה לקחת 300 ש"ח לשעה?

אני ישתף מהמקרה שלי שאני מכיר בפרטים, ואפשר להקיש מזה למקרים רבים. העצמאיים פה יבינו מיד מה אני מדבר. המטרה שלי היא קצת להסביר לשכירים, למה הם צריכים לעבוד תמורת 55 לשעה, והעצמאי נראה שעושה הרבה יותר.
בנוסף אני מקווה שזה יעזור קצת למי שמקבל שירות מעצמאי ומרגיש מתוסכל מהסכום הלכאורה גבוה שהוא היה צריך לשלם עבור זמן או שירות.

אני עצמאי שעובד בתחום המוזיקה ומרוויח "1500 ש"ח בערב אחד" (והמחמירים מתחילים לעשות חישוב מה קורה אם אני עובד כל ערב...), אשתי מטפלת רגשית ש"יושבת על כורסא ומרוויחה 300 לשעה",


בוא נעשה חישוב קצר. (לכאורה)
כמה זמן זה לנגן בבר מצוה? בוא נגיד 3 שעות? לכאורה 500 לשעה זה אחלה כסף.
אבל...
אם מחשבים את הזמן שאני עובד סביב האירוע, מהרגע שאני מתחיל לארוז את הרכב, ועד שאני חוזר הביתה והולך לישון מדובר על כ6 שעות.
מה שאומר שהרווח הוא פחות מ300 לשעה.
תורידו דלק, ציוד, ידע, אימון, ואין אירוע כל יום.
מליונר אני לא.

אז נכון שבעל האירוע שילם 1500 שח על 10 דקות ריקודים בבר מצוה וקצת מוזיקת רקע (חלק מהזמן היה בכלל מוזיקה מוקלטת...)
אבל העבודה שלי מסביב היא יותר ממה שנראה למי שמסתכל מהצד.

אותו דבר אשתי.
300 לשעה בשביל לפטפט קצת... נשמע אחלה דבר (והמחמירים יעשו חשבון כמה זה אם עובדים יום שלם וכו')

אז בוא נחשוב שניה, אשתי למדה תואר שני, ויש לה 10 שנות נסיון. (אפשר לחשב לכאורה מאות או אלפי שעות לימוד. מהבגרויות ועד ההדרכות שהיא עדיין מקבלת) זה משהו שעושה הגיון לשלם עליו בפני עצמו.
בנוסף, אם היא קובעת טיפול, זה להתכונן (טכנית ונפשית) חצי שעה לפני לפחות, וחצי שעה אחרי להתאפס. בנוסף יש בדרך כלל לפחות 10 דקות של תיאום לפני הפגישה. לפעמים יש דיונים טלפוניים עם אנשים שקשורים לטיפול.
מה עם קליניקה וביטוח? מה אם משלמים על הדרכה?

הגענו לשעתיים ועשר דקות מינימום על פגישה. וזה בקלות יכול להגיע ל3 שעות. לא כולל הוצאות נלוות.
100 ש"ח לשעה זה לא כזה דבר מושלם.


אז לפני שממהרים לעשות את החישוב המהיר: "כמה עולה פיתה, כמה עולה כדור פלאפל, כמה עולה קצת מלפפון- למה זה עולה 15 ש"ח למנה?"

הייתי מציע להסתכל רחב יותר.

נ.ב. אני לא אומר שכל תמחור של כל עצמאי זה הוגן. רק מציע למסתכל מהצד לראות תמונה רחבה יותר (או לא לעשות את החישובים של השני)
מהי אמונה ואיך היא בונה או הורסת חיים

רוב בני האדם חיים חיים קטנים הרבה יותר מהאפשרויות האמיתיות שלהם. לא בגלל שהם עצלנים. לא כי חסר להם רצון. אלא בגלל דבר אחד עמוק ושקט: הם לא באמת מאמינים שהם מסוגלים ליותר. הם אולי חושבים שכן, לפעמים אפילו חולמים על זה, אבל עמוק בפנים – כשהם יושבים עם עצמם – הם מרגישים שזה לא שייך להם.

"זה בשביל אנשים אחרים", הם אומרים לעצמם. "הם בנויים לזה. אני... פשוט סוג אחר".

והאמונה הזאת – לא תמיד נאמרת בקול. לפעמים היא רק תחושת בטן עמומה, חוט מחשבה שנשזר מבלי לשים לב. וזה מה שהופך אותה למסוכנת כל כך. כי היא לא נשמעת כמו אמונה. היא נשמעת כמו עובדה. כשאדם אומר לעצמו שוב ושוב: "אני לא מהחרוצים", "אני לא טיפוס של שיטות", "אני כזה – אני מפוזר", "אני פשוט לא מצליח להתמיד"... הוא כבר לא חושב שהוא מפרש את עצמו – הוא בטוח שהוא מתאר את עצמו.

וזה ההבדל בין מחשבה לאמונה: מחשבה אתה יכול לשקול. אמונה – אתה כבר לא שואל עליה שאלות. היא הפכה למשקפיים דרכן אתה רואה את כל החיים. וזה מה שמסוכן בה. כי אם המשקפיים כהים – כל המציאות שלך תיראה חשוכה.

אמונה, במובנה הפסיכולוגי, היא בסך הכול פירוש שחוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים – עד שנראה לנו שהוא אמת. אבל זה לא אומר שהוא באמת כזה. זה רק אומר שלא עצרנו לרגע לשאול: "מי בכלל קבע שזה נכון?"

תחשוב על זה:

כמה פעמים ראית בחור בישיבה שאומר על עצמו שהוא "לא מהרציניים", רק כי מישהו פעם אמר לו את זה, או כי הוא לא קלט שיעור אחד טוב, או כי הוא השווה את עצמו למישהו אחר, ובמקום ללמוד מזה – הוא התחיל להתכווץ. ומאז? כל פעם שקשה לו, הוא שומע בתוכו קול פנימי שאומר: "נו, ברור. אני לא מהרציניים ".

וזהו. האמונה נסגרה. הסיפור נגמר. הגורל נחתם – לא על־ידי הקב"ה, אלא על־ידי ההגדרה שהאדם הדביק לעצמו.וכל עוד אתה מאמין שזה מי שאתה – אין לך שום סיבה להשתנות. למה שתשקיע, למה שתילחם, למה שתנסה דרך אחרת – אם אתה בטוח מראש שזה לא אתה?

והבעיה הכי גדולה – שזה מרגיש אמיתי. ((אבל אל תתפתה ליפול למקום שהרבה נופלים כששומעים את המשפטים האלה, לדחף לחפש אשמים, מי הוא זה שאמר לו. למי שמעדיף להסביר את המצב שלו דרך מה שאחרים עשו לו – לא חסר על מה לדבר. זה פשוט. זה נוח. אבל זה לא מקדם לשום מקום.
המטרה של המאמר הזה היא לא לחפש אשמים. אנחנו כאן בשביל מי שבוחר לא להיות קורבן. הקונטרס הזה נכתב בשביל מי שמבין שיותר חשוב מ"מי אשם" זה "מה עושים עכשיו". הוא נכתב בשבילך – אם אתה מהאנשים שלא מוכנים יותר להרגיש קורבן של הנסיבות. אם אתה מאלה ששואלים: מה אני יכול לעשות עכשיו כדי לחולל שינוי?, בלי לחפש תירוצים.
שמי שרוצה לזוז קדימה – לא מחכה שיתנצלו בפניו, אלא מתחיל לעבוד. שינוי מתחיל ברגע שאנחנו מפסיקים לאשים אחרים, ולוקחים אחריות – ומתחייבים לשנות).

האמונה לא באה כמו שקר גלוי. היא מתגנבת כמו אמת שקטה, עטופה בניסיון חיים, עטופה באכזבות, עטופה בחוויות של כישלון. אז אתה קונה אותה. ואז אתה בונה עליה. ואז אתה חי איתה. ואז אתה מתיישב לתמיד במקום שאף פעם לא נועדת אליו.

אבל תעצור רגע. מי אמר לך שאתה באמת לא מהמסוגלים?, מי אמר שאין לך כוח רצון?, מי אמר שאתה כזה?

אתה באמת נולדת כזה – או שפשוט חזרת על זה כל כך הרבה פעמים, שזה כבר הפך למנגינה קבועה בתוך הראש? אדם שיש לו אמונה מעצימה – בונה את עצמו עליה . אדם שיש לו אמונה מגבילה – קובר את עצמו חי.

וזה לא משנה אם אתה מדבר על סדר לימוד, על התמדה, על תיקון מידה מסוימת, על גמילה מהתמכרות, על שינוי סדר יום, או על פתיחה של פרויקט חדש.

הדבר שיקבע האם תצא לדרך בכלל – זו לא היכולת שלך האמיתית. זו האמונה שלך על היכולת שלך.

ההבדל בין כישלון זמני לבין ויתור קבוע – הוא תמיד האמונה. אדם שנכשל ואומר לעצמו "נפלתי" – יקום. אבל מי שאומר לעצמו "אני כזה" – יישאר.

אנשים מדמיינים שהם צריכים ביטחון עצמי, או דחיפה חיצונית, או עוד זמן. אבל מה שהם באמת צריכים – זה לשבור את האמונות שבתוך הראש. לשים עליהן זרקור, לזהות אותן, לאתגר אותן, ולשאול: "מי קבע שזה נכון? מתי החלטתי את זה? ולמה אני ממשיך להאמין בזה, אם זה לא מקדם אותי לשום מקום?"

השלב הראשון בשינוי – הוא לא עשייה. השלב הראשון הוא לעצור, להסתכל לעצמך בעיניים, ולומר: "אני לא חייב להאמין לכל דבר שאני מספר לעצמי". כשתבין את זה – תוכל להתחיל ליצור חיים אחרים. ולא משנה כמה זמן האמנת אחרת – זה לעולם לא מאוחר מדי לשבור את התקרה.




  • תודה
Reactions: CynicalExplorer1 //
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה