מידע שימושי מספיק עם הנוכלות הזו של לימוד טיפול רגשי. מישהו צריך להגיד את זה.

מצב
הנושא נעול.
אצל מטפל רציני, יש מראש את כל התעודות שלו על הקיר ובאינטרנט
לא רק מטפלים רציניים, גם אצל הרופא שיניים.
אצל פסיכולוגים זה לא ככה? לי ברור שאם מישהו טרח ללמוד ולהיבחן ולהוציא תעודה, הוא גם ידאג לקנות לה מסגרת ולתלות אותה על הקיר, אם זה לא ככה - צריך לבדוק אם בכלל יש לו תעודה.

וכן, אם אני יבוא לרופא שיניים שלא יהיו לו תעודות על הקיר - אני ישאל אותו למה הוא לא עשה את זה, ויבקש באדיבות לראות את התעודה.
 
כבר קיבלתי פעם פרסומת מפתה בסגנון:
"רוצה להרוויח המון כסף במינימום זמן?"
נשמע מפתה. בטח נדל"ן או משהו.
פתחתי.
"כך תהפוך למטפל רגשי מוצלח ומבוקש תוך 8 שיעורים ותגדיל את ההכנסות שלך באקסטרא"
בטח. מטפל אלוף. צ'יק צ'ק. סתם יש כאלה שלומדים פסיכולוגיה במשך שנים. מיותר לחלוטין.
והנושא הוא לא: האם תחום הנפש מעניין אותך, אלא: האם תחום הכסף מענין אותך.

השתכנעתי.

השתכנעתי שיש הרבה חלטורות בשוק.
(חלילה לא פוסלת את כולם)
מזעזע.
 
וגם לעבור סטאז' ארוך - כלומר ליווי צמוד של מטפל מנוסה וותיק מאוד.
יש צורך ללמוד ולעבור הכשרה מקיפה כדי לדעת איך לעשות זאת בצורה נכונה,
בטיפול רגשי האדם עובר תהליך, והמטפל חייב להיות אדם עם הכשרה מעמיקה, היכרות עם תיאוריות טיפוליות הכרת חוקי האתיקה, ידע בפסיכופיזיולוגיה, פסיכופתולוגיה קורסים בפסיכולוגיה וכו'.
ככל שההכשרה ארוכה יותר-המטפל בעל ידע רב יותר
סטאז' ארוך יותר
ויש לזה משמעות!
אפשר להחזיק איש מקצוע מוסמך שאתה מתייעץ איתו באופן קבוע , ונעזר בהכוונתו כדי לדעת האם המקרה שלפניך דורש טיפול מעמיק ומקצועי יותר.
גם בטיפול בחרדות צריך שיהיה הכשרה מעמיקה וסטאז' ארוך.
כולם מדברים על הכשרה מעמיקה/מקיפה וסטאז', שהם בהחלט חשובים, אבל לא ראיתי שדברו כאן (ואולי זה דבר לא כל כך ידוע) שמטפל רציני/מקצועי מקבל הדרכה פרטני כל שבוע / שבועיים (וכל מי שחושב שהמטפל מרוויח המון כסף אינו מודע לעלויות שבתחום שאחד מהם הוא לשלם על הדרכה)
הקרוסים האלה מלאים ובסוף כולם מקבלים תעודה+ קורס שווק איפה ואיך לפרסם
באופן כללי ברור שלא כל אחד שמפרסם על עצמו שהוא מטפל רגשי יש מה לסמוך עליו, אבל, ריבונו של עולם, מי הולך לטיפול על סמך מודעה ב"כח הפרסום"???????
המפרסם בכח הפרסום לצערינו מצליח יש לו מי שכותב יפה משוק טוב
מטפל מקצועי/רציני לא מפרסם - לא בעיתון, לא במודעות רחוב, ולא בפרוג.
 
בלת"ק
סיפר לי חבר שמנהל תחום של טיפולים בעיריית ירושלים ומטפל גם בעמותה הכי מפורסמת לדעתי ומפומפמת כל היום ברדיו החרדי.
שם הם ממליצים על לימוד קורסים בתחומי הנפש עם ד"ר מסוים.
הוא אמר לי זה צחוק אחד גדול..
מי יכול ללמוד את תורת הנפש בקורס?
וסיפר לי ע"ע ששבע שנים תמימות הוא עסק בזה למד נבחן ועוד תקופות ארוכות של סטאג'ים וכאלה עד שקיבל את התואר "מטפל" רשמי.
אז באמת צריך לקחת את זה בע"מ.

הבעיה הגדולה היא הכסף שהוא עונה את הכל כמאמר החכם מכל האדם שאמר "והכסף יענה את הכל"
וביחוד בציבור שלנו שהרוב חיים על הקשקש.
ומאידך, זולתם שג"כ חיים באותו קשקש רק שהם מחפשים את ההכנסה כדי לצאת משם..וזה התוצאה!
 
היא למדה ממישהו שהוציא ובנה את זה בצורה שהוא מעביר הלאה
אפי' בהלכות שעברו בצורה מסודרת מדור לדור יש אין סוף מחלוקות ומעטים הם הפוסקים שמכריעים
אז איך בתורת הנפש שלא הועברה בצורה מסודרת ת"ח יכול להכריע?

https://www.youtube.com/watch?v=xG1L2R52AJ0 כדאי להקשיב לחצי דקה הראשונה
 
חשוב רק לציין.
תעודות והכשרה הם לא המדד היחידי.

למרות מה שכתבתי לעיל, הלכתי למטפל שאין לו שום תעודה, והוא היחיד ששינה לי את הבית מקצה לקצה, לטווח ארוך ובהצלחה מצויינת.

העניין הוא, שהוא לא מתחזה, הוא לא טען שהוא מומחה בשיטה מסויימת והוא מאוד גלוי ביתרונות שלו והחסרונות שלו,

הבעיה היא עם מתחזים כ"פסיכולוגים" "מטפלים רגשיים" ועוד.
 
את אותו ההבדל שיש בין האנשים הללו אע"פ שהם מאותו הענף אבל בכ"א יש הבדל משמעותי. כך כאן.
אני רצינית בשאלה, לטיפול מעמיק ויסודי למי עדיף לפנות
למטפל מוסמך ואמין או פסיכולוג מומחה?
 
  • תודה
Reactions: ZX
ומוסיפה ע"כ
עד כמה זה מטופש, שלומדים בסמינר "טיפול רגשי" ו"נוער בסיכון" [בחורות בנות 19-20 שלא יודעות מהחיים שלהן...]
וחבל שבסמינר לא מלמדים על החיים בחוץ . שיש גם צד של רוע...
 
ב. לתורה יש דברים הרבה יותר טובים להציע מאשר להבלים הפרוגרסיביים שדוחפים למורות החרדיות בלי שישימו לב [ע"ע ר שלמה הופמן, ר' וולבא ועוד.. שמאוד היו היפך הפסיכולוגיה]
כדאי לקרוא את מאמרו של הרב וולבה: פסיכיאטריה ודת. סיון תשמב. בתוך: בשבילי הרפואה , עמוד נז-צ.
הוא מסביר שם בפירוט את יחסו לפסיכולוגיה.
אגב, גם הרב וולבה וגם הרב שלמה הופמן זכרונם לברכה, היו בעלי ידע נרחב והכשרה מסוימת בפסיכולוגיה.
 
ומוסיפה ע"כ
עד כמה זה מטופש, שלומדים בסמינר "טיפול רגשי" ו"נוער בסיכון" [בחורות בנות 19-20 שלא יודעות מהחיים שלהן...]
בואי נבדיל בבקשה בין "טיפול רגשי" ל"נוער בסיכון".
חבל על ההכללות, זה רק גורם לחוסר שכנוע.
לא רואה בעיה בללמוד נוער בסיכון, ויש כאלה שמיד אחר כך אכן הולכות לעבוד בזה.
לכי לתיכונים של נוער, רוב המורות צעירות, בניגוד לסמינרים,
מעניין באמת למה.
 
בואי נבדיל בבקשה בין "טיפול רגשי" ל"נוער בסיכון".
חבל על ההכללות, זה רק גורם לחוסר שכנוע.
לא רואה בעיה בללמוד נוער בסיכון, ויש כאלה שמיד אחר כך אכן הולכות לעבוד בזה.
אני רוצה לקוות שאלו שלמדו ׳נוער בסיכון׳ בסמינר, ויוצאות לעבוד מיד אחר כך עם נוער כזה, מבינות שהן לא באמת למדו מה זה נוער בסיכון.
פשוט, כי אין אפשרות ללמד בנות 18 בסמינר בית יעקב תכנים מסוימים שהם קריטיים להבנה ולעבודה עם נוער כזה.
ועוד משהו, אולי כדאי להגיב באופן ענייני, גם אם ישנה התנגדות לתגובות מסוימות.
 
אני רוצה לקוות שאלו שלמדו ׳נוער בסיכון׳ בסמינר, ויוצאות לעבוד מיד אחר כך עם נוער כזה, מבינות שהן לא באמת למדו מה זה נוער בסיכון.
פשוט, כי אין אפשרות ללמד בנות 18 בסמינר בית יעקב תכנים מסוימים שהם קריטיים להבנה ולעבודה עם נוער כזה.
ועוד משהו, אולי כדאי להגיב באופן ענייני, גם אם ישנה התנגדות לתגובות מסוימות.
מסלול נוער בסיכון בסמינרים מורכב מ4 שנים,
הוא מתחיל אי שם בגיל 19 ומסתיים בגיל 23+... עם תעודת בי איי.
אישה בת 23 יכולה להיות עם 2 ילדים ומבינה דבר או שניים... לדעתי לפחות.
 
יש עוד הבדל גדול שלא הרבה יודעים
שלפסיכולוג יש אתיקה והוא מחוייב אליה לחלוטין
בזמן שמטפל רגשי אין שום דבר שמונע ממנו לפלוט מידע לאנשים סביבו (אפי' כשהוא חושב שהוא טשטש פרטים)
או לשתף בן משפחה וכדו' של המטופל פרטים
פסיכולוג לא יעשה כזה דבר מחשש לשלילת רישיון
 
פסיכודרמה. זה פחות ברמה, זה מסלול עוקף שנותן פחות ידע וכלים טיפוליים, אבל עדיין אלה מטפלים מוסמכים. אני חוויתי אכזבה מכאלה.
ממש לא נכון.
פסיכודרמה זה ממש לא מסלול עוקף אא"כ זה הדבר היחיד שהוא למד ואת זה לא לומדים באוניברסיטה בלי עוד שיטות.
זה לא או-או
יש מטפלים מוסמכים, ויש שרלטנים. אין באמצע
השאלה הייתה אחרת.
הרב שלמה הופמן זכרונם לברכה, היו בעלי ידע נרחב והכשרה מסוימת בפסיכולוגיה.
הרב הופמן היה פסיכולוג מוסמך ולא עם הכשרה מסויימת
 
לגבי ההבדלים בין המטפלים המוסמכים:
עו"סים קליניים ופסיכולוגים קליניים הם בעלי הכשרה יותר מקיפה מאשר מטפלים באומנות.
אבל
זה נכון רק לזמן קבלת התואר.
לאחר כמה שנים ההבדלים מיטשטשים ואף מתהפכים לפעמים.
מטפלת באומנות שלמדה פסיכותרפיה לא נופלת בכלל מפסיכולוג שלא למד פסיכותרפיה או מעו"ס קליני,
כנ"ל לגבי התמקצעות בEMDR SE CBT DBT טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול בפגיעות וכו' וכו'
(דומה לבחור שלומד בחברון מול בחור בישיבה בינונית, האם בגיל 35 עדיין יש ביניהם פער? ולאיזה כיוון)

רק לדייק למי שלא בקי- כל השיטות הללו נלמדות באורך במקומות רציניים, שתנאי הסף שלהם הוא תואר שני טיפולי + ניסיון
המכונים החרדים מלמדים את הכל לאנשים חסרי השכלה וניסיון ברבע מהזמן....

המסקנה שלי: הכל לפי האדם הספציפי, לאחר כמה שנות ניסיון (ולימודים, והדרכות) כבר אין משמעות לסוג התואר
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

תופעת החרדי המכוער

טביאל עיר יפה, כעיקרון. כיכרות, צמחים, ובעיקר יופי פנימי.
המוני יהודים יראי שמיים, משפחות ובתים של תורה, מוסדות לימוד מכל הסוגים, רובם ככולם במבני קבע ראויים לשמם.

בתי כנסת גדולים ונהדרים, מחופים באבן ומצויידים במדרגות שיש וארונות קודש מגולפים, והמוני מנייני תפילה בכל שעות היממה, כולל גם פינת קפה לשירות הציבור.

אה! אשרינו!




אלא שיש קוץ מעצבן באליה:

תופעת הטביאליסט המכוער. כפראפראזה על "הישראלי המכוער" הידוע בכל העולם.
הטביאליסט המכוער. אינו התושב הקלאסי של העיר, אך לעיתים נדמה כי יש רבים ממנו.


קווים לדמותו.
הט"מ יחתום על הוראת קבע ענקית לקהילה שלו, כדי שהיא תוכל לבנות בית כנסת אדיר ויפהפה יותר מבית הכנסת ממול, אך לא יטרח לומר שלום חם ונעים לזר כי ייקלע בטעות לארמון הקהילתי שלו.
שירגיש לא נעים, עדיף. כך לא יתנחל פה. פה מתפללים ורצויים רק אנ"ש.

הט"מ לא יתרה בילדיו שאסור להם לגרור עד הבית עגלת מכולת, כיוון שהיא, מה לעשות, רכוש הסופרמרקט. התוצאה? ניתן לראות לא מעט עגלות מכולת מונחות בכניסה לבנייני מגורים, ממתינים לעובד הסופרמרקט שאולי יקח אותם ואולי לא.

הט"מ לא יאמר שלום לשכנים החדשים המתגוררים ביחידת הדיור על הגג. הוא יסתכל עליהם – ומבטו יעבור דרכם. בייחוד אם הם לא לבושים בדיוק בדיוק כמו הצורה והצבע שלו עצמו.

הט"מ ילביש את משפחתו בבגדים הכי עדכניים ויקרים שיש בנמצא, כך שיראו כאילו נגזרו מתוך פרסומת משובבת נפש של קידי קיש. אז מה אם אין קשר בין ההכנסות המזעריות שלו ובין הצורך הכפייתי לנקר את עיני השכנים-גיסים-חברים.

הט"מ מקפיד להחזיק בבעלותו ולנהוג ברכב יקר. רצוי חשמלי ועדיף עם שכבת לקס + ווקס + פוליש נוצצת ומרשימה. הוא אוהב במיוחד, משום מה, רכב גבוה עם גריל ענק מקדימה, המשרה את יראת הכבוד הרצויה.

מה הקשר בין אברך צעיר, פעמים רבות מלמד בחיידר או בעל תפקיד זוטר בחנות טמבור, או סתם איש אחזקה במוסד – ולרכב מנהלים כזה? אין לדעת.


הט"מ יקפיד לזעום אם עובר אורח יתפוס לו את החניה הפרטית המחושמלת שלו, אך לעולם לא יעשה מאמץ מיוחד להחנות רכבו בצורה מסודרת במקום שבו יש להתחשב בנוספים. בייחוד הוא לא יטרח לחנות באופן שמאפשר לאם עם עגלה לעבור בנחת בלי להסתכן בחייה ולרדת לכביש.

ואגב הסעיף הקודם; נדמה כי יש לט"מ הנאה מיוחדת לחנות כמו פריץ הכפר, ולחסום את מרבית המדרכה - העיקר שהוא עצמו לא ייאלץ ללכת יותר מעשרים שניות מפתח רכבו עד פתח השטיבלאך או מחוז חפצו...

אך כל אלו עניינים זניחים. זכותו של כל אדם לרכוש כל כלי תחבורה שעולה על דעתו, כל זמן שהדבר מסב לו הנאה ונחת.



מה שהופך את הנהג הטביאליסט המצוי למכוער, היא התנהגותו בכביש.

הט"מ ינהג בעירו ברוכת הילדים במהירות גבוהה. למה חמישים. אולי שישים, אולי שבעים או תשעים. הוא לא דואג, הרכב החשמלי המוגזם שלו יודע לעצור ממש בנגיעה על דוושת הגז. מה זה משנה אם פה ושם הוא כמעט דורס עוברי אורח?

הט"מ מפגין זלזול מוחלט בשאר הנהגים בעיר שלו.

כאשר נהג של רכב חונה מתחיל לצאת מהחניה, הטביאליסט המכוער יקפיד להגביר מהירות ולעקוף אותו, כדי שחס וחלילה לא ייאלץ להתעכב בנסיעתו לשטיבלך בעוד חצי דקה. מה אכפת לו שהרכב המסכן ייתקע בחניה עוד 5 דקות בגלל ט"מ נוספים.



הט"מ חסר סבלנות באופן קומי כמעט. כאשר לפניו נוהג אוטובוס עירוני, הב"מ לעולם ינסה לעקוף אותו. הוא לא יתן לאוטובוס את "מנת החסד" ויסכים להמתין 10 שניות. לא. הוא מייד ינסה לעקוף – וכמעט יתנגש ברכב הבא ממולו הנוסע במהירות, כזכור, מעל החמישים המותרים בחוק...



הטביאליסט המכוער לא ירחם על ילדה קטנה שרק רוצה לחצות במעבר חציה. הצחקתם אותו! הוא עסוק בשיחה נרגשת מלאת פוליטיקה באמצעות אוזנית הבלוטות' התלויה על אוזנו, אותה קנה במכירה הסמוכה לשטיבלאך. הוא יתן גז עוד לפני שהיא תספיק להציב את כף רגלה הקטנה והמפוחדת על מעבר החציה. שתפחד, מה זה משנה. היא לא הילדה שלו.


יש בעיר טביאל נהגים רבים זהירים, מכבדים את הזולת, חונים בצורה מסודרת, מאפשרים לרכב לצאת מהנחיה, ועוצרים לבטח מול הולכי רגל המבקשים לחצות את הכביש. ברור שיש כאלו. אבל הם לא מורגשים. בכלל.

אין בעיר אווירה של "מענטש". של:
את רוצה לחצות את הכביש? תחצי, בשמחה, אחכה לך בנחת.
אין לי חניה מתחת השטבילאך? אז מה אם יש תו נכה שחבר השיג לי. בגלל זה אחנה כמו פסיכי ואצער את כל העוברים ושבים? לא. אחנה במרחק 4 דקות הליכה בצורה מסודרת.
אני מטעין את הרכב החשמלי שלי מידי לילה? אציב שלט מסודר ונעים, ולא שלט אזהרה צהוב מאיים נבחני.
אני ממילא נוסע החוצה מהעיר? אתקרב לתחנות אוטובוס בדרכי, אציע לאברים הסעה לכניסה לעיר.
אני מתקרב למחסום? אמתין בסוף התור, לא אעקוף את כולו ואגרום צער וכעס לכל 10 הרכבים שלפניי.

כשאתה פוגש את הט"מ אחד על אחד, אתה מגלה בתשעים ותשע מהמקרים אברך עדין נפש, ירא שמיים, תורני, ממש אדם נהדר. מותק אפילו.

מישהו שלעולם לא יגזול מרעהו שקל, יקפיד להשיב כל אבידה, יעשר ממונו ויתרום לקהילתו סכומים נכבדים.

מה גורם לו להיות ב"מ? מהו הסוד?

ובכן -

אני לא יודע.

(אתם יודעים איזה חילול ה' מחריד קורה בכל פעם שאורח זר מגיע לטביאל? הוא יוצא מדעתו! לא חבל עליו? לא חבל עלינו? למה אנחנו לא מחנכים את עצמנו? קודם כל אתהמבוגרים? לתת כבוד זה לזה, לכבד, להאיר פנים, להיות מענטש?
אני רואה מדי פעם אנשים שיש להם טענות על תמחור של עצמאיים. המשלם רואה שהוא שילם 300 ש"ח לעבודה שלקח לעצמאי שעה, או סכומים גדולים יותר, וזה נראה לו מוזר. כי הוא עובד תמורת 55 לשעה, אז מה זה החוצפה לקחת 300 ש"ח לשעה?

אני ישתף מהמקרה שלי שאני מכיר בפרטים, ואפשר להקיש מזה למקרים רבים. העצמאיים פה יבינו מיד מה אני מדבר. המטרה שלי היא קצת להסביר לשכירים, למה הם צריכים לעבוד תמורת 55 לשעה, והעצמאי נראה שעושה הרבה יותר.
בנוסף אני מקווה שזה יעזור קצת למי שמקבל שירות מעצמאי ומרגיש מתוסכל מהסכום הלכאורה גבוה שהוא היה צריך לשלם עבור זמן או שירות.

אני עצמאי שעובד בתחום המוזיקה ומרוויח "1500 ש"ח בערב אחד" (והמחמירים מתחילים לעשות חישוב מה קורה אם אני עובד כל ערב...), אשתי מטפלת רגשית ש"יושבת על כורסא ומרוויחה 300 לשעה",


בוא נעשה חישוב קצר. (לכאורה)
כמה זמן זה לנגן בבר מצוה? בוא נגיד 3 שעות? לכאורה 500 לשעה זה אחלה כסף.
אבל...
אם מחשבים את הזמן שאני עובד סביב האירוע, מהרגע שאני מתחיל לארוז את הרכב, ועד שאני חוזר הביתה והולך לישון מדובר על כ6 שעות.
מה שאומר שהרווח הוא פחות מ300 לשעה.
תורידו דלק, ציוד, ידע, אימון, ואין אירוע כל יום.
מליונר אני לא.

אז נכון שבעל האירוע שילם 1500 שח על 10 דקות ריקודים בבר מצוה וקצת מוזיקת רקע (חלק מהזמן היה בכלל מוזיקה מוקלטת...)
אבל העבודה שלי מסביב היא יותר ממה שנראה למי שמסתכל מהצד.

אותו דבר אשתי.
300 לשעה בשביל לפטפט קצת... נשמע אחלה דבר (והמחמירים יעשו חשבון כמה זה אם עובדים יום שלם וכו')

אז בוא נחשוב שניה, אשתי למדה תואר שני, ויש לה 10 שנות נסיון. (אפשר לחשב לכאורה מאות או אלפי שעות לימוד. מהבגרויות ועד ההדרכות שהיא עדיין מקבלת) זה משהו שעושה הגיון לשלם עליו בפני עצמו.
בנוסף, אם היא קובעת טיפול, זה להתכונן (טכנית ונפשית) חצי שעה לפני לפחות, וחצי שעה אחרי להתאפס. בנוסף יש בדרך כלל לפחות 10 דקות של תיאום לפני הפגישה. לפעמים יש דיונים טלפוניים עם אנשים שקשורים לטיפול.
מה עם קליניקה וביטוח? מה אם משלמים על הדרכה?

הגענו לשעתיים ועשר דקות מינימום על פגישה. וזה בקלות יכול להגיע ל3 שעות. לא כולל הוצאות נלוות.
100 ש"ח לשעה זה לא כזה דבר מושלם.


אז לפני שממהרים לעשות את החישוב המהיר: "כמה עולה פיתה, כמה עולה כדור פלאפל, כמה עולה קצת מלפפון- למה זה עולה 15 ש"ח למנה?"

הייתי מציע להסתכל רחב יותר.

נ.ב. אני לא אומר שכל תמחור של כל עצמאי זה הוגן. רק מציע למסתכל מהצד לראות תמונה רחבה יותר (או לא לעשות את החישובים של השני)

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה