ב"ה
בהיעדרה: החל "שימוע" להדחת היועצת המשפטית לממשלה.
השר שיקלי מציג בדיון מסמך בן 84 סעיפים, המסכם מאות עמודי טענות שהכין השר לוין.
אך בתוך ההר הזה של טיעונים, מעל לכול עולה שאלה עקרונית אחת:
האם מערכת בלתי נבחרת יכולה להכתיב מדיניות, ולחסום באופן עקבי ממשלה נבחרת, ועדיין להיקרא "שומרת הדמוקרטיה"?
גם אם אינכם מתמטיקאים, גם אם תורת המשפטים רחוקה מכם, ואפילו אם מעולם לא נחשפתם לעקרונות של
מדע המערכות, במבט קצר, תוכלו לזהות את האבסורד.
הוא איננו נסתר, ואיננו מורכב להבנה. הוא פשוט, כמו נוסחה שדורשת תיקון.
לא מדובר כאן בשיקולים פוליטיים זרים, לא בהטיה מפלגתית, ולא בשחיתות סמויה,
אלא בכשל מובנה, מדויק, צפוי מראש, ממש כפי שחוק פיזיקלי חוזר על עצמו במעבדה.
מערכת דמוקרטית שנראית פתוחה אך חסומה מבפנים,
ממשלה שנבחרת, אך אינה מסוגלת לשלוט,
ורשות בלתי נבחרת, שקובעת את חוקי המשחק מבלי להיות נתונה לו.
זה לא טיעון פוליטי.
זה מודל. זה מבנה. זו נוסחה.
וזה, מה שצריך לתקן.
טיעון מתמטי־רעיוני:
תהי M ממשלה נבחרת על־ידי הציבור.
תהי J מערכת משפטית בעלת סמכויות עצמאיות.
נניח ש־M מעוניינת ליישם מדיניות כלשהי P, אך נחסמת על־ידי J עקב שיקולים אידיאולוגיים עקביים.
אם מתקיים:
אם מתקיים:
J(P) = Rejected לכל P ∈ Agenda of M
ובו בזמן:
J ∉ Elected Bodies
אזי מתקיים:
∃ פוליטיזציה דו־צדדית ∧ כשל ריבוני דמוקרטי
ומה שהיה להוכיח:
❝ כאשר הגוף הבלתי נבחר מונע באופן עקבי את מימוש מדיניות הגוף הנבחר, תוך שימוש בשיקולים אידיאולוגיים, נוצר מצב של פוליטיזציה משני הצדדים, אך רק צד אחד כבול. ❞
ניסוח מילולי של הטיעון:
נניח שיש ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי על־ידי הציבור, והיא מבקשת לקדם מדיניות מסוימת, כלכלה, ביטחון, חברה, דת או משפט.
אבל שוב ושוב, כל מה שהיא מנסה לקדם נחסם על־ידי מערכת משפטית עצמאית, שמחזיקה באידיאולוגיה שונה ושפועלת באופן עקבי לסכל את תוכניות הממשלה.
באותו הזמן, אותה מערכת משפטית
לא נבחרה על־ידי הציבור, אין לה אחריות דמוקרטית, אבל יש לה כוח מעשי לקבוע מה יתבצע ומה לא.
במצב כזה, יש:
- פוליטיזציה גם בצד המשפטי (ולא רק בצד הממשלתי),
- ובעיקר, כשל דמוקרטי עמוק:
כי יש שלטון, אבל אין אפשרות אמיתית להחליף את הכיוון האידיאולוגי שלו דרך בחירות.
ומה שהיה להוכיח:
❝ כאשר רק צד אחד מחויב לתוצאות הבחירות, והצד השני שומר על שליטה מעשית מבלי להיבחר – זו לא רק פוליטיזציה, זו פגיעה ממשית בריבונות העם. ❞
ניסוח על פי תורת המשחקים
הגדרות:
- G: Governmentהממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות
- J: Judiciary מערכת משפטית עצמאית (יועמ"שית, בג"ץ, פרקליטות)
- מטרת G: לקדם מדיניות ציבורית על־פי המנדט שקיבלה
- מטרת J: לשמר את מסגרת שלטון החוק לפי פרשנותה, תוך שמירה על סטטוס־קוו מוסדי ואידיאולוגי
מהלך המשחק:
- G מגישה יוזמה ממשלתית P
- J מעריכה את P דרך פריזמה משפטית־ערכית
אם מתקיים:
J(P) = Blocked לכל P ∈ Agenda of G
ובמקביל:
J ∉ Elected
אז:
- G אינו מצליח לבצע את יעדיו
- J משמר שליטה מעשית
- נוצר שיווי משקל אסימטרי שבו צד אחד מחויב לרצון הציבור, והאחר פועל באופן עצמאי
מבנה אסטרטגי:
זהו משחק אסטרטגי עם:
- שליטה פרוצדורלית ל־J (כוח משפטי לקבוע מה מותר)
- אחריות פוליטית בלעדית ל־G (ביקורת ציבורית על ביצוע)
תוצאת המשחק:
- הממשלה מוחלשת למרות שנבחרה
- הרשות השופטת שומרת על יציבות מוסדית גם כשהיא פוסלת את רצון הבוחר
- המשחק אינו מאפשר החלפת אידיאולוגיה שלטונית דרך בחירות
ומה שהיה להוכיח:
❝ כאשר השחקן הלא נבחר קובע את גבולות הפעולה של השחקן הנבחר באופן עקבי, נוצר משחק שבו לא ניתן להחליף את הכיוון האידיאולוגי לא דרך תמריצים, לא דרך בחירות, ולא דרך כלים דמוקרטיים. ❞
תאוריה מערכתית קצרה:
"כשל הריבונות במערכת סגורה"
הגדרה:
מערכת שלטונית דמוקרטית שבה קיימת רשות נבחרת (הממשלה) ורשות בלתי נבחרת (מערכת משפטית), מתפקדת כ־
מערכת מרובת־מרכיבים עם פיקוח הדדי. אולם כאשר אחת מהן פועלת כמרכיב סגור, מתהווה כשל מערכתי.
עקרונות התאוריה:
1. מערכת שלטונית היא מערכת פתוחה.
היא מקבלת קלט מהציבור (בחירות), וממירה אותו לפלט של מדיניות.
2. כאשר מרכיב מסוים במערכת (למשל, מערכת משפטית) פועל כמרכיב סגור כלומר,
- אינו משתנה בהתאם לקלט,
- אינו ניתן להחלפה,
- מפרש בעצמו את כללי פעולתו,
הוא שובר את עקרון ההיזון החוזר (Feedback) שהוא תנאי לקיומה של מערכת פתוחה בריאה.
3. אם הקלט (רצון הציבור) נשאר קבוע, אבל הפלט (מדיניות) נשלט על־ידי גוף שלא משתנה,
נוצרת
הפרדה בין שליטה לאחריות,
הגוף השולט (המערכת המשפטית) אינו נושא באחריות ציבורית,
והגוף האחראי (הממשלה) אינו שולט.
4. מצב זה יוצר תוצאה מערכתית קבועה (Output lock):
המערכת חוזרת תמיד לאותו מצב אידיאולוגי,
בלי קשר לתוצאה הפוליטית.
זהו סימן למערכת תקועה, או בלשון מדעית:
מערכת סגורה עם לולאת בקרה עצמית שאינה מגיבה לשינויים חיצוניים.
5. מערכת כזו נראית דמוקרטית כלפי חוץ, אך אינה פועלת דמוקרטית מבפנים.
זהו מה שמכונה במדעי המערכות:
"False Open System" מערכת שנראית פתוחה אך שומרת על יציבות פנימית נוקשה.
מסקנה (מה שהיה להוכיח):
❝ במצב שבו מרכיב אחד במערכת הדמוקרטית מתפקד כמערכת סגורה שאינה כפופה להיזון חוזר מהציבור, נשללת למעשה יכולת השינוי, גם אם המבנה הפורמלי נותר דמוקרטי. ❞
זהו
כשל מערכתי, לא פולמוס פוליטי.
לסיכום:
הטיעון לפוליטיזציה הפך לנשק קבוע,
הוא מונף בכל פעם שמועלה ניסיון לתקן, גם כשהתיקון דמוקרטי לגמרי, גם כשהוא מתבקש.
אבל האבסורד הגדול הוא שהאשמה עצמה,
אמורה להיות מופנית דווקא כלפי המאשימים.
כי מי שחוסם כל שינוי בשם טוהר מקצועי,
מי שמפחד מכל נגיעה במבנה כאילו זו חבלה,
הוא עצמו משתמש
במה שהוא פוגע, כדי להמשיך לפגוע.
וכך, בשם המאבק בפוליטיזציה,
מתבצעת פוליטיזציה עמוקה, קבועה, בלתי ניתנת להחלפה.
השימוע שנערך בהיעדרה של שומרת הסף לא הותיר סימן שאלה, אלא סימן קריאה.
כי כשאין אפילו נכונות לשמוע,
ברור שאין עם מי לדבר.
וזה, בסופו של דבר,
מה שהיה צריך לומר.
*
זוהי הייתה תרומתי הצנועה למשפט צדק.
הנושאים החמים
