מצוה יקרה ומרגשת

  • הוסף לסימניות
  • #21
נכתב ע"י הלו קיטי;1107893:
רק לגבי היד המטושטשת- יש אשכול סמוך בנושא חידוד....

מעיון נוסף בתמונת ה"יד", נראה שהטשטוש נבע (גם) ממיקוד קרוב מדי בעדשה שלא מתאימה למרחק הנ"ל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
מעניין מה נתוני הצילום של התמונה של היד

0405 תוכלי לכתוב אותם לצורך הדיון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
סוף סוף מישהו מעלה תמונה לפרוג. מקבל הרבה "תודות" ופתאום הוא מקבל "מקלחת קרה".
אני מקווה שלא הוצאתי לך את החשק להעלות תמונה לפרוג...

אני נהנה לראות זוויות צילום שונות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אז ככה הסיפור :
הגעתי לאירוע מאוחר( כרגיל...(: ובדרך טלפונים - הבת תמצלמה נו בואי כולם ממתינים לך ועוד הלחצות ניכנסת לאלם כמו רוח ואז צריך להתיחס לדודות הנירגשות .. להרכיב את המצלמה , למצא הכרטיס...וסביבי הבנות שלי .. והאמא של החתן ... והשויגר של הכלה והכהן הממהר וגיסה כבודה שרוצה לנצל את ההזדמנות לצלם "שניה אחת" תילדים המקסימים שלה...
ואח אחד שמבקש את המצלמה שלי לצלם בגברים ( אני יודע מצויון אל תדאגי..)
מפלסת דרך לביבי ומגלה שבכלל אין לי מקום נורמאלי להתרחק למרחק סביר ואז מנסה להבזיק תמונה והפלש לא עובד ניסיתי לשחק איתו להדליק ,לכבות , בכפתור של החשיפה .. והטקס מתחיל...
מזל שהצלחתי להפיק כמה תמונות סבירות
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
נכתב ע"י שלמה;1107916:
סוף סוף מישהו מעלה תמונה לפרוג. מקבל הרבה "תודות" ופתאום הוא מקבל "מקלחת קרה".
אני מקווה שלא הוצאתי לך את החשק להעלות תמונה לפרוג...

אני נהנה לראות זוויות צילום שונות.
זה בסדר אני מעלה את התמונות בשביל לקבל ביקורת בונה :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
נכתב ע"י 0405;1107925:
אז ככה הסיפור :
הגעתי לאירוע מאוחר( כרגיל...(: ובדרך טלפונים - הבת תמצלמה נו בואי כולם ממתינים לך ועוד הלחצות ניכנסת לאלם כמו רוח ואז צריך להתיחס לדודות הנירגשות .. להרכיב את המצלמה , למצא הכרטיס...וסביבי הבנות שלי .. והאמא של החתן ... והשויגר של הכלה והכהן הממהר וגיסה כבודה שרוצה לנצל את ההזדמנות לצלם "שניה אחת" תילדים המקסימים שלה...
ואח אחד שמבקש את המצלמה שלי לצלם בגברים ( אני יודע מצויון אל תדאגי..)
מפלסת דרך לביבי ומגלה שבכלל אין לי מקום נורמאלי להתרחק למרחק סביר ואז מנסה להבזיק תמונה והפלש לא עובד ניסיתי לשחק איתו להדליק ,לכבות , בכפתור של החשיפה .. והטקס מתחיל...
מזל שהצלחתי להפיק כמה תמונות סבירות
הן לא רק סבירות זה העניין, גם אם הן לא פיקס טכנית כי לא נערכת לצילום פיקס טכנית הן מעבירות מקסים את ההתרגשות שלך מהעניין והאווירה בכלל
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
תודה
נתוני היד
F 5.6
מהירות 400 ISO
מרחק מהמוקד 100 מ"מ
ולחץ מכל הסובבים
בקושי ראיתי את הנתונים
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
נכתב ע"י 0405;1107936:
תודה
נתוני היד
F 5.6
מהירות 400 ISO
מרחק מהמוקד 100 מ"מ
ולחץ מכל הסובבים
בקושי ראיתי את הנתונים

מהירות סגר???
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
נכתב ע"י 0405;1107936:
תודה
נתוני היד
F 5.6
מהירות 400 ISO
מרחק מהמוקד 100 מ"מ
ולחץ מכל הסובבים
בקושי ראיתי את הנתונים

תפסיקו להתנצל.
תמונות יפות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
נכתב ע"י 0405;1107925:
ואח אחד שמבקש את המצלמה שלי לצלם בגברים ( אני יודע מצוין אל תדאגי..)

יש משהו מעניין לעלות מהטקס עצמו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
הי סליחה נתתי נתונים של תמונה אחרת הנה אני יעלה את התמונה המקורית של היד בתמונות האלו הפלאש כן עבד
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
נכתב ע"י שלמה;1107943:
יש משהו מעניין לעלות מהטקס עצמו?
אני ינסה למצא משהו "נורמלי" ( אחי לא קיבל את המצלמה לגברים...:rolleyes: )
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
תמונה אחת צילמת ב28 מ"מ. תמונת היד צולמה ב120 מ"מ.
איזו עדשה זו?
28-200?
 

קבצים מצורפים

  • IMG_4713.jpg
    KB 291.7 · צפיות: 0
  • הוסף לסימניות
  • #36
נכתב ע"י שלמה;1107962:
שימי לב למרחק פוקוס מינימלי של 50‏ ס"מ.
תוצאות יפות ביחס לאיכות העדשה.
תודה
(והנה כן הפלש עבד שם )
יש לי כמה תמונות מהטקס
אני רוצה ללמוד מהם, השאלה עם מותר לעלות בלי לשאול את המצולמים (הכהן שם והקהל מסביב)?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת אחותי כלה (2)
בס"ד

בעבר כתבתי כאן את
אחותי כלה וכבר אז ידעתי שמתי שהוא ארצה לכתוב קטע נוסף על הנושא. שמחה שמצאתי את הזמן לכך. אשמח לתגובות וביקורת

זוכרת שיצאת מתא המדידה, חגיגית וזוהרת. אני זוכרת גם איך המוכרת התנפלה עלייך, שרקה "וואווווו" ארוך. גם אמא התקרבה, מיששה את הבד, התרגשה איתך. מי כמוני יודעת כמה שנים היא חיכתה לראות אותך בשמלת כלה.

זוכרת שהתקרבת למראה, הבעת אי סיפוק עלתה על פנייך. אחרי חצי סיבוב לימין, חצי סיבוב לשמאל, החלטת שהשמלה לא מספיק צנועה בשבילך. המוכרת קימטה פנים, אמרה ש"חבל" ו"השמלה הזו כל כך יפה לך!!". אמא שתקה, אף פעם לא רצתה להתערב בבחירות האישיות שלך. ורק אני עמדתי בצד, מחיתי דמעה שאיש לא ראה.

פתאום נזכרתי בך, אחות. איך כל השנים נלחמת לבד. היית כבר מעל עשור אחרי סמינר, ההרצאות של הרבנים מפעם כבר לא הדהדו באוזנייך. אפילו מתאי הזיכרון שלך הן כבר הספיקו להישכח.
היו לך את כל הסיבות בעולם ללכת ימין ושמאל ובכל זאת את נשארת על דרך האמצע. עם התמימות הזו מפעם והאמת שאין שני לה.

הזיכרונות מציפים אותי. ברקע אני שומעת את המוכרת מציעה לך עוד כמה שמלות, מחליפה איתך כמה מילים על עבר והווה. המילים מתערבבות אצלי בראש, לא מצליחה להתמקד בהן. כן מצליחה להתמקד בטלפון הקטן שמונח על כיסא העץ מול המראה. אני יודעת שהיו לך את כל הסיבות בעולם להחליף אותו ובכל זאת הוא נשאר איתך. תשע שנים. עבר איתך את המסע הארוך הזה. לבד.

תמיד צחקתי איך המתכנתת הכי מוצלחת, נשארת עם המכשיר הכי טיפש ביקום. ואת לא התרגשת מההגדרה שלך, מההגדרה שלו. הבטחת להישאר עם הפלאפון הכשר שלך לנצח נצחים. לא משנה כמה חברות הייטק תעברי בדרך.

ואני תמיד שאלתי את עצמי איך? מה נותן לך את הכוחות? להילחם לבד זה בטח קשה.

תשע שנים ללא תקנון לא גרמו לך להתלבש אחרת. ואיך כל יום עמדת מול המראה ובחרת מחדש להתלבש איך שמלך עולם רוצה שתתלבשי. איך הרוחות בחוץ לא השפיעו עלייך, אחות? זה דור אחרון. קשה פה מידי. מאיפה שאבת את כל הכוחות?

בשבתות הקיץ, שהיינו מלקקות גלידת סורבה מול השמש. הייתי אומרת לך שאני מקנאה במי שיזכה בך. תמיד קינאתי ביכולת שלך להילחם כמו לביאה. ללכת עם האמת באפילה. לפעמים זה היה נראה שאין לך שום ניסיונות. הכל תמיד היה ברור מאליו. הלוואי שהיה לך מילות קסם לחלק לעולם ולי. לא כולם מצליחים להילחם כך לבד.


הזיכרונות לוקחים אותי רחוק. נזכרת בחברותייך לספסל בית הספר. כמעט כולן השתנו עם השנים. ספרי לי מה הסוד שלך? איך הצלחת להישאר כזו חזקה ועומדת למרות כל הזמן שעבר בדרך?

"רחלי?" פתאום אני שומעת את השם שלי, וברגע אחד מתפוצצות בועות הזיכרון. אני רואה אותך מולי, מחייכת. אמא שואלת אם הכל בסדר. "ריחפת קצת, היית בעולם אחר", היא מעדכנת אותי.

"כן... הכל מצוין", אני מחייכת אליכן בחזרה.

אנחנו יוצאות מהחנות, ורגע לפני שאנחנו נכנסות לרכב, אני עוד מסובבת את הראש לאחור. אולי יום אחד יהיה בי את האומץ לספר לך כמה היית בשבילי השראה, ואיך בכל המלחמות שלי היית נוכחת.
שיתוף - לביקורת פיצוץ מבוקר
ב"ה

כולם בבית. אי אפשר לצאת.
(בדיוק עכשיו התחשק לי לצאת לקנות נעליים.
חבל שדווקא היום אין טילים עם משלוח עד הבית.)

גם בלי מלחמה, מציאות כזו יוצרת מתיחות.
אנשים לא אוהבים שינויים בשגרה.
(כולל אלה שבחיים לא קמו לפני עשר,
פתאום מתגעגעים לזריחה במשרד.)

הרחובות שקטים. הבתים, פחות.
והתחושה? חנק.
לא בגלל הקירות, אלא בגלל שאין ברירה.
(נכון, גם קודם לא יצאנו,
אבל לפחות ידענו שאנחנו יכולים לא לצאת!)

כשכולנו סגורים יחד, כל אחד מגיב אחרת:
אחד שותק, אחד רותח,
אחת מתכנסת, אחת מתעצבנת,
ואני? אני מדברת עם הקירות.
הם היחידים שלא עונים לי.

המתח באוויר.
וגם ברצפה.
ובעיקר במקרר.
(שנפתח כל חמש דקות כדי לוודא
ששום דבר חדש לא הופיע שם מאז הפעם הקודמת.)

כשהמצב רגיש, והלבבות דרוכים,
לא זה הזמן להסביר מי צודק.
(ספוילר: אף אחד לא.)
זה לא הזמן לריב.
זה בדיוק הזמן
לשכוח למה רבנו מלכתחילה.

ומה כשלא מצליחים לשמור על שקט?
כשהטונים עולים והחביתה נזרקת?
לפעמים צריך פשוט לעצור.
או לשים אוזניות.
או לעבור לגור במרפסת (אם יש).

להבין את המצב –
זה לזכור שלא הכל אישי.
(גם אם הילד אמר לי "אמא את תמיד צורחת",
כשבסך הכול לחשתי "תוריד את הרגליים מהשולחן".)

זה הזמן לא לפחד מהתפרקות.
להרשות לעצמנו רגע לצחוק,
רגע לבכות,
ורגע להתחבק סתם כי פתאום נהיה שקט בבית.

מצאתי את עצמי יושבת על הרצפה עם הקטנים,
אוכלים ביסקוויטים ומדביקים מדבקות על המצח.
(היה בזה משהו מרפא.
וגם דביק, אבל נניח לזה.)

ולמה אני כותבת את זה?
כי כבר היינו פה.
כי אנחנו עם של הלב.
כי גם אם מישהו ירד מהפסים,
(או מהכיסא, או מהשפיות הזמנית שלו)
הוא עוד יחזור.

ובתוך עמי אנוכי יושבת.
(וגם הילדים. כולם. כל הזמן. בבית.
והעמי הזה, מסתבר, גם יודע להכין פופקורן,
לצחוק פתאום, ולומר בלי מילים: "אנחנו ביחד".)

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה