- הוסף לסימניות
- #1
שלום וברכה.
אחד מלקוחותי פותח בשבועות הקרובים סניף חדש של אבות ובנים. בשיחת ה"סוואט" הראשונה הוא הדגיש בפני את הנתונים הבאים:
1. הסניף נפתח במנין אברכים חדש יחסית ומטרתו למשוך צבור אברכים איכותי שטרם מכיר את ה"חניכי".
2. הלימוד מדורבן ברמה גבוהה: מארגן אותו אברך מותאם במיוחד לנושא, אוירה טובה בזמן הלימוד, יצירת "אקשן" ושמחה בהספקים וכו'
3. הדרבון הגשמי, כדי "לסתום ליצר הרע את הפה" גם הוא נחשב ברמה במושגי הילדים, בהחלט הולכים לצ'פר אותם טוב משאר ה"אבות ובנים" בשכונה, עם מבצעים לטווח ארוך, פרסים שוים ומעמדים מעניינים בהמשך.
בניתי עבורו טקסט למודעות רחוב וכן מודעת שיתלו באזורי התתי"ם באותה שכונה. הרעיון היה לפנות לילדים ע"י קומיקס שילכוד את עיניהם. בסיס הטקסט יושב על ההשוואה בין החוויה הרוחנית שבלימוד לבין הפסוק "טועמיה חיים זכו".
הקומיקס מתאר שני ילדים שמציצים לסירים של אמא ומנסים לעשות "טועמיה", אלא שאמא מבריחה אותם מהמטבח... ואז אחד הילדים אומר לחברו: אתה יודע איפה יש "טועמיה" טוב? בא נלך ל"היכל משה" (בדוי) אתה חייב לטעום את התענוג הזה, אחרי שעת לימוד מתוקה עם אבא אתה יוצא מדושן עונג, וגם הממתקים שלהם ברמה..."
הדברים הנ"ל כמובן אינם ציטוט מדויק אבל הבנתם את הכיוון.
אחת מציירות הקומיקס שפניתי אליה העירה שיש כאן מין זילות ופחיתות כבוד ביחס אל הלימוד של אבות ובנים, כאילו הלימוד הוא המניע כיצד להשיג זלילה טובה...
האמנם?
האם טעות ליצור השוואה בין חוויה רוחנית לטעם גשמי? הרי כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'"- ומדובר על חוויה רוחנית במילים של "טעם" גשמי?
אשמח לחוות דעתם של המומחים ששרדו וקראו עד הנה...
אחד מלקוחותי פותח בשבועות הקרובים סניף חדש של אבות ובנים. בשיחת ה"סוואט" הראשונה הוא הדגיש בפני את הנתונים הבאים:
1. הסניף נפתח במנין אברכים חדש יחסית ומטרתו למשוך צבור אברכים איכותי שטרם מכיר את ה"חניכי".
2. הלימוד מדורבן ברמה גבוהה: מארגן אותו אברך מותאם במיוחד לנושא, אוירה טובה בזמן הלימוד, יצירת "אקשן" ושמחה בהספקים וכו'
3. הדרבון הגשמי, כדי "לסתום ליצר הרע את הפה" גם הוא נחשב ברמה במושגי הילדים, בהחלט הולכים לצ'פר אותם טוב משאר ה"אבות ובנים" בשכונה, עם מבצעים לטווח ארוך, פרסים שוים ומעמדים מעניינים בהמשך.
בניתי עבורו טקסט למודעות רחוב וכן מודעת שיתלו באזורי התתי"ם באותה שכונה. הרעיון היה לפנות לילדים ע"י קומיקס שילכוד את עיניהם. בסיס הטקסט יושב על ההשוואה בין החוויה הרוחנית שבלימוד לבין הפסוק "טועמיה חיים זכו".
הקומיקס מתאר שני ילדים שמציצים לסירים של אמא ומנסים לעשות "טועמיה", אלא שאמא מבריחה אותם מהמטבח... ואז אחד הילדים אומר לחברו: אתה יודע איפה יש "טועמיה" טוב? בא נלך ל"היכל משה" (בדוי) אתה חייב לטעום את התענוג הזה, אחרי שעת לימוד מתוקה עם אבא אתה יוצא מדושן עונג, וגם הממתקים שלהם ברמה..."
הדברים הנ"ל כמובן אינם ציטוט מדויק אבל הבנתם את הכיוון.
אחת מציירות הקומיקס שפניתי אליה העירה שיש כאן מין זילות ופחיתות כבוד ביחס אל הלימוד של אבות ובנים, כאילו הלימוד הוא המניע כיצד להשיג זלילה טובה...
האמנם?
האם טעות ליצור השוואה בין חוויה רוחנית לטעם גשמי? הרי כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'"- ומדובר על חוויה רוחנית במילים של "טעם" גשמי?
אשמח לחוות דעתם של המומחים ששרדו וקראו עד הנה...
הנושאים החמים