מידע שימושי מקרן מקצועי?

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני מעוניין לשכור מקרן, אבל שיעשה את העבודה...
מה הפרמטר לדעת שהוא אכן מקרן איכותי - שכולם יראו ברור וחד?
הלומן?
הרזולוציה?
ומה נדרש בפרמטרים האלו?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שלום לכולן, הרבה זמן התלבטתי אם לפתוח את האשכול הזה, אבל הרגשתי שזה ממש 'מתבקש'.

רכישת תכשיט ובטח שמדובר ביהלומים היא בדרך כלל החלטה משמעותית, אבל גם כזו שמלווה בהרבה התלבטויות. בין אם זה עבור שמחה משפחתית קרובה, מתנה לחג או כהשקעה אישית – כולנו רוצות לדעת שהכסף שלנו הולך למקום הנכון ושאנחנו נקבל את התוצאה הכי טובה שאפשר להפיק.

אני מגיעה מבית שבו עולם היהלומים הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. גדלתי לתוך הידע הזה, ודרך המשפחה שלי שנמצאת עמוק בבורסה, למדתי לראות את הדברים "מבפנים" – לא רק את האבן כחומר גלם, אלא את כל התהליך שבו היא הופכת לתכשיט.

לאורך זמן ראיתי את הפער הגדול: אנחנו כציבור או כאדם פרטי משקיעים המון כסף בתכשיטים לשמחות, חגים וציוני דרך אבל לא תמיד יש לנו את הכלים לדעת מה באמת איכותי ואיפה המחיר מוצדק.

החלטתי לעשות קצת סדר בשיקולים החשובים באמת שכל אחת חייבת להכיר:

המודל והשיבוץ: שהוא הסוד למראה יוקרתי (וחסכוני)
יש נקודה אחת שחשוב לי להדגיש, כי היא לעיתים קרובות הופכת תכשיט מ'נחמד' ל'מרהיב': המודל והשיבוץ.


לפעמים משקיעים ביהלום, אבל המודל של התכשיט פשוט "בולע" אותו. מודל כבד עם המון זהב שסוגר את האבן, חוסם את כניסת האור וגורם ליהלום להיראות קטן וחבוי במקום לנצנץ.

הסוד הוא לבחור מודל אלגנטי שנותן ליהלום את הבמה. שיבוץ נכון ודק מרים את האבן ויוצר מראה אצילי הרבה יותר. וחוץ מהעניין האסתטי – היום כשמחירי הזהב כל כך גבוהים, מודל עדין וחכם פשוט חוסך לכן כסף על משקל זהב מיותר שכמו שאמרנו לא באמת תורם ליופי

איך לא לשלם על מה שהעין לא רואה?

אפשר למצוא יהלומים במחירים מעולים שנראים מיליון דולר. הסוד הגדול הוא שיש פגמים שקיימים באבן אבל הם בלתי נראים לעין ללא מיקרוסקופ ואז לא נשלם על דירוג גבוה.

תעודה גמולוגית – הביטוח שלכן!

לעולם אל תקנו יהלום בלי תעודה ממעבדה מוכרת. זה ה"תעודת זהות" של האבן והביטחון שלכן שמה ששילמתן עליו הוא אכן מה שקיבלתן.


אני פותחת כאן את האשכול לכל מי שמתלבטת לפני קנייה, רוצה להבין מושגים או פשוט מחפשת עצה טובה איך לבחור תכשיט שבאמת יחמיא לה.

מוזמנות לשאול הכל, ובנושאים הבאים, נדבר גם על ההבדלים שכולן שואלות עליהם בין יהלומי מעבדה לטבעי……
התלבטתי אם להגיב באשכול אחר והחלטתי לפתוח חדש עם הסבר מהבסיס. כל תגובת-נגד תענה בברכה.
אחד הכשלים העיקריים בחיפוש אחר עבודה\ מקצוע, הוא השאלה "איזה עבודה יש בזה"
או- "אני כזו וכזו וכזו, במה כדאי לי לעבוד"
מגדילים לעשות מנחשי ענן\ קוראים בשוקו, בקפה ובקווי האף ומסבירים למאובחן\ת הנלהבים איזה יכולות מדהימות יש להם (מה לא עושים כדי שלקוח יהיה מרוצה ויגרור את חבריו לאותו בור)
ואז כשקמים מהספר ותולשים את הצ'ק ושואלים- במה אני יכולה לעבוד?
אין תשובה ברורה. וחוזרים לנקודת ההתחלה המתסכלת.

ההבדל בין פרופסיה להתקדמות מקצועית כללית
יש מקצועות שלומדים אותם, והם פרופסיה- ראית חשבון, עיצוב דיגיטלי, עריכת דין, תכנות, רפואה, טיפול- מאד ברור מה לומדים ואיזה עבודה מחפשים אחר כך. זה פלוס גדול שהכיוון ברור, זה מינוס ענק אם התחום לא מתאים ורוצים לעשות שינוי. כמעט כל מה שלמדו לא רלוונטי לתחום אחר. צורת ההכשרה הזו מקובלת מאד בחברות שמרניות, כי ככה היה פעם. לכל אחד היה מקצוע ביד- סנדלר, חנווני, רופא או עורך דין. כל הבדיחות על האמא היהודיה והפולניה? אז היום זה ככה בחברה החרדית ובחברה הערבית בארץ. רוצים מקצוע ברור שגם אנשים שמרנים מבינים מה יש ביד.
אבל זה רק מיעוט מהלימודים והעבודות בשוק העבודה המודרני.
רוב הלימודים הם יותר כלליים ומקנים יכולות.
* הם מתבססים על היכולות הבסיסיות של האדם (היוש יכולות אנליטיות יוצאות דופן+ חוש מיוחד לזכירת מספרי טלפון בע"פ+ גמישות בקפיצות לגובה),
* מתקפים אותן עם ידע נוסף ותעודה ממוסמכת ומכניסים לתוך מסגרת ששוק העבודה מכיר בה ומתגמל-
* מכאן האדם מנהל את הקריירה שלו באפיקים שמענינים אותו.

אפשר לדמיין את זה כמו ההבדל בין ללמוד לנגן על כלי אחד מסוים (למשל פסנתר) לבין ללמוד מוזיקה באופן כללי – תווים, תיאוריה, סגנונות. הראשון נותן לך כלי ביד, השני נותן לך שפה שלמה שאיתה אפשר ליצור, ללמד, לנתח, או להמציא משהו חדש.

רוב התארים במדעי החברה והרוח (מי יותר ומי פחות) נותנים תוקף ליכולות. נותנים ידע רלוונטי שהשוק מכיר בו. לא לחינם משרות זוטרות דורשות תואר ראשון כלשהו, משרות בכירות יותר בפיתוח פרויקטים דורשות תואר שני יתרון באחד מתוך התחומים-------. כי הם לא מחפשים דווקא תואר שני בתחום ספציפי. הם מחפשים מישהו שיש לו יכולות ניהוליות וניתוחיות בתחום רחב מסוים.
בעבודות מהסוג הזה יש משקל רב ליכולות האישיות, לנסיון התעסוקתי, ולידע שצברו. אפשר להגיע לתפקידים בשכר נאה מאד- אבל צריך לנהל את זה בחכמה. לעבוד בהתחלה בשכר נמוך כי בתפקיד מסוים יש מקפצה לשלב הבא. יש הרבה ניידות בין התחומים- יכול לבוא מישהו שניהל פרויקט בתחום הבריאות ולהתקבל לעבודה בכירה בניהול בתחום החינוך או הרווחה. כי זה לא "איזה עבודה יש בזה" אלא- מה היכולות שנולדתי איתם ומה הנסיון והידע שצברתי בדרך מעל היכולות האלה.
התפתחות מקצועית כזו היא גמישה ויש בה ניידות בין תחומים.

ומכאן ההבדל בצורך בתואר אקדמי. בתחומי הפרופסיות אם את מתכנתת טובה או מנהלת חשבונות מעולה- והצלחת להתברג, אף אחד לא יבדוק אם יש לך תואר (לרוב, בהתחלה. לפעמים בהמשך החיים כן צריך). כנ"ל בעוד תחומים בהם מספיק ידע ותעודה.
אבל בתחומים שנושקים יותר לתחומי החברה, הדרך הכמעט יחידה להתקדם זה ע"י תואר. כי זה שילוב של יכולות+ אישור שיש לאדם ידע נרחב שיהיה רלוונטי למגוון רב של תפקידים. אין כמעט דרך לעקוף את זה.

לגבי "לעבוד במחקר"
זו אמירה חסרת תוכן ותועלת כי אין מי שיקבל הפניה "לעבוד במחקר" באבחון תעסוקתי.
למחקר מגיעים ב2 צורות.
1. אדם שמתמחה בתחום מסוים, אוהב ללמוד אותו באופן שווה או יותר למידת אהבתו לעיסוק, רוצה להעמיק בו, ועל הדרך גם להרוויח קצת כסף. העבודה היא או כעוזר מחקר במעבדה (פירוט למטה) או במכוני מחקר מסחריים. רוב העובדים במכוני המחקר הגדולים שמוכרים את שירותיהם לגופים הגדולים במדינה, הם תלמידי תואר ראשון - שני שמנהלים מחקרים מסחריים מול משרדי ממשלה וחברות גדולות. בראש המכונים ואלה שמקבלים שכר נאה, יושבים אנשים עם תקן אקדמי שמוכרים בסצנה האקדמית. כל גוף מחקר שרוצה שישכרו ממנו את השירותים (שאותם יבצעו בשכר נמוך הסטודנטים הנ"ל)- מחזיק כמה אנשי סגל כקישוט וכחותמת איכות. הם לא עובדים במחקר, הם אנשי אקדמיה שמקבלים שכר גם על מחקר. אין שום דרך להגיע לשכר ראוי במחקר בלי להיות אנשי אקדמיה שמושקעים בה עד צוואר, מפרסמים מאמרים בכתבי עת מוכרים ועוד.
העבודה של הזוטרים במכוני המחקר היא משעממת, לעיתים קרובות לא מקצועית (כי עושים המון מניפולציה על נתונים חסרים כדי להשיג משהו), ואם זה מכון שגם עושה סקרים זה בכלל עבודה כמעט משרדית. אין דבר יותר מסכן ממאסטרנט שמתחנן לפונקציות רלוונטיות לענות לו על שאלונים. כן, משלמים לו על זה, ועדיין זה עלוב. זה שווה לו או כי הוא כרגע בין עבודות או במהלך לימודים, או כי הוא מאמין שזה יקדם אותו בעולם האקדמי. זה אף פעם לא תהיה התחנה האחרונה ועיקר הקריירה שלו. (שוב, אלא אם הוא יקבל תקן אקדמי ומכון מחקר יקח אותו כחותמת מקצועית, או שהוא יפתח מכון בעצמו וינסה להשיג חוזים עצמאית, קשה כמעט עד בלתי אפשרי)

מחקר של עוזרי מחקר עם מלגות ומשכורת מתנהל בד"כ במעבדות אקדמיות, סביב אנשי סגל אקדמי. קודם כל לומדים תחום, ואז גם חוקרים אותו. יש תחומים שמאופיינים ביותר מחקר ויש פחות ואפשר לבחור בהתאמה לנטיות ואופי.

2. אנשי מקצוע בתחום הסטטיסטיקה, מערכות מידע וניתוח נתונים. זה דומה מאד לרואה חשבון או מתכנת. יש להם מומחיות בתוכנה\ מספרים הרלוונטיים והם עושים את העבודה השחורה של ניתוח האקסלים של המחקר (או הפלט של תוכנות מתקדמות אחרות) ומעבירים את התוצאות לחוקר שכותב תוצר של מידענות או אנליזה מחקרית, לפי מה שהזמינו ממנו. זו עבודה טכנית, מספרית מאד, שיושב על תואר בסטטיסטיקה או תואר "מדעי" אחר שלימד את האדם לעבוד עם מספרים.
בחצי השנה האחרונה כתבתי תוכנה שמפיקה את זמני היום על פי מודול חישובי שנקראת NOAA.
מתוך כך, חקרתי את נושא החישובים של הזמנים ובחנתי לוחות שונים.
לאחר בדיקות והשוואות רבות בין לוחות שונים — “חזון שמים”, “עיתים לבינה”, “לוח ירושלים”, וגם חישובי NOAA ו-VSOP — הגעתי למסקנה חד-משמעית:
אין דבר כזה “זמנים מדויקים”.
כל לוח טוען שהחישוב שלו המדויק ביותר, אך בפועל קיימים ביניהם הבדלים של דקות שלמות — וכל אחד מהם “צודק” על פי ההנחות שעליהן הוא מבוסס.
אבל האמת הפשוטה היא שאין שום דרך לדעת בוודאות מתי באמת מתרחשים הזמנים האלו במציאות.
הלוחות אינם אלא אינדיקציה משוערת, המבוססת על נוסחאות מתמטיות ותנאים תאורטיים — ולא על מדידה ממשית של תופעה פיזית.

למה אי-אפשר לדעת בדיוק?
1. שבירה אטמוספרית משתנה מדי יום לפי טמפרטורה, לחות ולחץ אוויר.
2. גובה המקום והנוף הסובב משפיעים על השקיעה והזריחה עד דקה-שתיים.
3. הגדרות שונות – האם מחשבים לפי מרכז השמש או שפתה, לפי גובה ‎-0.833°‎ או אחר – יוצרות הבדלים ניכרים.
4. אין “מד” טבעי שאפשר להצמיד לאופק ולומר “כאן בדיוק השקיעה”.


גם אם המחשב משתמש במודל מדעי מדויק כמו NOAA או VSOP87 – מדובר רק בהערכה גיאומטרית, לא בתוצאה מדודה מהשטח.

ומה לגבי “חזון שמים” ודומיו?
גם “חזון שמים” אינו אלא מודל חישובי – משוכלל מאוד, מותאם להנחות הלכתיות, אך עדיין מודל בלבד.
אין שום הוכחה אמפירית שהחישוב הזה מדויק יותר ממודל אחר; לכל היותר ניתן לומר שהוא עקבִי ומתבסס על שיטה מסוימת.

המסקנה:
הלוחות אינם “מציאות” אלא אינדיקציה.
הם כלי עזר חשוב – אך אין להסתמך עליהם בצמצום ובדקדוק של שניות.
ההבדלים בין לוח ללוח משקפים הנחות שונות, לא “טעויות”.

לכן נכון לומר:
אין זמני היום מוחלטים – רק חישובים משוערים.
והשכל הישר הוא להשתמש בלוחות כהכוונה כללית, לא כמכשיר מדידה מדויק.

לשם דיון:
מה דעתכם?
האם אפשר בכלל לדבר על “דיוק מוחלט” בזמני היום, או שכל לוח הוא בסך הכול אינדיקציה נוחה?
האם לדעתכם יש דרך מעשית לבדוק את הזמנים בפועל, למשל באמצעות תצפיות מצולמות או מדידות אור?
אשמח לשמוע דעות, מקורות וניסיון מהשטח.
תקציר - לאחר 9 שנים שבהם צברתי חובות, הגעתי לנקודת בחירה בין ירידה משמעותית ברמת חיים, לבין הגדלת הכנסות משמעותית, (או שתיהם) בחרתי ללכת בדרך השניה.
נכון לעכשיו ב"ה עצרתי את החובות והתחלתי לייצר הכנסות, שהמטרה הסופית שלי להגיע לסכום שיאפשר לי חופש כלכלי אם ירצה ה'.
בשנה פלוס האחרונות עברתי הרבה ניסיונות, חלקם נכשלתי, חלקם הצלחתי, וכל התהליך הוא חוויתי, משעשע ועמוס תובנות.
אני מתכוון פעם בשבוע, להביא סיפור אחד, ומה למדתי ממנו, ואני ישמח לשמוע את דעתכם.

השבוע:
סיפור על מכה של (כסף) ערב סוכות:
בסוף בינה"ז אב פגשתי את אחי הצעיר בגאולה, אמרתי לו: " אני צריך הכנסה משמעותית, בחגים אנשים מוציאים הרבה כסף, הכסף הזה הולך לכיס של אנשים אחרים, השנה אני מתכוון שחלק מזה ילך לכיס שלי"
החלטנו שנעשה רשימה מפורטת של כל מה שאנשים צורכים בתקופת החגים, החל מערב ר"ה, ועד מוצאי שמחת תורה.
לאחר חצי שעה יצא רשימה כמעט מושלמת (מושלם לגמרי אני שונא... כי זה אף פעם לא יקרה, יום אחר נרחיב על זה בע"ה),
נתתי לעצמי שעה לקבל החלטה, כיון שאני יודע שאחד הדברים שהכי מעכבים בן אדם מלפעול, זה חוסר החלטה, קיבלתי ע"ע שעד סוף השעה אני מחליט על אחד מהאפשרויות, ומתמקד בו.

קיבלתי החלטה לבנות סוכות לאנשים, אני אישית לא יודע לבנות כלום, ולכן סגרתי עם עובדים שיבנו תמורת 50 ש"ח לשעה, ממוצע של סוכה גדולה לקחתי 1500 ש"ח לקח 10 שעות שתי עובדים, ככה יצא שהרווח הגולמי (רווח על המוצר בלי לחשב הוצאות נוספות שיש לעסק -- במקרה שלי פירסום, במקרים אחרים שכירות מקום\ מזכירות, וכדומה), לסוכה 500 ש"ח.

השלש שבועות הראשונים היו כמו חלום שמתגשם, עשיתי סוכה אחרי סוכה, נשאר לי רק להתאמן איך סופרים מזומנים מהר :)

ואז בין יוה"כ לסוכות, עשיתי סוכה אחת יותר מידי....

ביקשו ממני לתת הצעת מחיר לסוכה מורכבת, היה צריך להכשיר את השטח, להכשיר את המקום לדפנות, ועוד סיבוכים שונים, הציעו לי סכום כפול ממה שהייתי מורגל, ואמרתי כן...
מכאן ואילך נכנסתי לתסבוכת, שגרמה לי להיכנס לחג באופן אישי לא מאורגן, ל3 ימים של חוסר אונים שאני לא מאחל לאף אחד, ולקינוח לאיבוד כל מה שהרווחתי בשלש שבועות !
דבר ראשון, הבחורים שעבדו איתי אמרו לי שקרוב לחג הם לא יכולים... פירסמתי בקבוצות עבודה שונות, הגיעו אליי בחורים שלא ידעו את העבודה.. לקחו כסף ולא נתנו תועלת... בעל הבית עם עיני נץ בלי עין הרע היה חשוב לו עבודה מושלמת כמו שהתחייבתי...
היה ברור לי שהוא מכניס חג בלי סוכה בגללי... ה' ירחם
הייתי חסר אונים.. הרגשתי שאני משתגע.. כבר לא עניין אותי הכסף.. רק רציתי שיהיה לו סוכה איכשהו..
בימים הכי עמוסים לא הייתי בבית.. ויש לזה משמעות... הייתי עסוק בלהסיע מכל רחבי הארץ עובדים שינסו לעשות את העבודה.
...
יום לפני סוכות הבעל הבית קורא לי כולו כועס ובצדק רב, והוא אומר לי יש לך שתי ברירות, או שאתה חותם לי שאני מכניס חג עם סוכה בנויה, או שאני מביא בונה סוכות אחר... (ולא משלם לך שקל, אפילו שחלק מהשטח הוכשר)
לא הייתי צריך לחשוב אפילו...
אמרתי לו, כמובן שאני רוצה שתביא מישהו אחר, לא מעניין אותי הכסף, ואדרבה אם אתה מקפיד עליי אני יפצה אותך על עוגמת הנפש, אבל מאיפה תמצא עכשיו פחות מ24 שעות קודם החג?
ה' עשה לי חסד, והוא מצא כמה חבר'ס מעולים, שהרימו לו סוכה מעולה,
במקרה הזה לא הרווחתי אבל כן שילמתי לעובדים (זה תמיד יהיה ההבדל בין שכיר שמקבל בטוח אבל קצת מהעוגה, לבין עצמאי שלוקח את הסיכון בתקווה שהעוגה תיהיה גדולה).

תובנות שלי:
לקחת מקצוע שאתה מבין בו, באופן אישי.
כי אז אתה לא טועה בהערכת הקושי.
כי אז עובדים לא יכולים לסובב אותך.
כי אז אתה לא חסר אונים בשום שלב, כי תמיד במקרה של הברזה, אתה יכול לעשות בעצמך.

אשמח לשמוע כל תגובה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה