מתארחים בשבת אצל החמות ? מה אתם מביאים איתכם ?

  • הוסף לסימניות
  • #82
במחילה - תרשו לי לפתח קצת את נושא "בנית הקן"
אני מכירה זוגות מבוגרים שפשוט לא מסוגלים לעבור שבת לבד ואולי גם לא סעדוה אחת...
זוגות אלה מצפים שיבואו להתארח בכדי לא "להרגיש לבד..."
ואז הצעירים מרגישים חובה ...כיבוד הורים....להגיע למרות הקושי
לצערנו - זוג שלא בנה ופיתח תקשורת בריאה בגיל צעיר
ירגיש את זה בגיל הבוגר...
ואני מציעה- חייך קודמים!
אמנם גם אני הרגשתי מבוכה לעשות שבת עם בעלי הצעיר אך למעשה לא היתה לנו ברירה
אצל ההורים שלו לא היה מקום ואצל ההורים שלי היתה בעיה אחרת אבל בהחלט התארחנו .
למדנו "לשחק אבא ואמא" למדנו להגיע להבנה איך אנחנו רוצים שולחן שבת

פשוט בנינו את הקן שלנו
היום אנחנו לא צעירים וב"ה מצפה לשבת למרות שאנחנו שונים מאד פיתחנו תקשורת בריאה שנבנתה בסבלנות וביזע.

הענין פועל משני הכיוונים ולא סותר לארח ולהתארח בחגים ומידי כמה חודשים בשבת בשמחה ואהבה
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
לצערנו - זוג שלא בנה ופיתח תקשורת בריאה בגיל צעיר
ירגיש את זה בגיל הבוגר...
ואני מציעה- חייך קודמים!
עכשיו הבהרת היטב את הכוונה בבנית הקן.
ומסכימה עם כל מילה!!

כאחות להרבה זוגות נשואים
שמכורח המציאות
שבת אחרי שבת שבע הברכות שלנו כבר היינו בשבת לבד בבית..
ויוצא לנו להתארח כאחת לחודשיים+ בכל צד.


[משום מה מדבריך הקודמים הובן
כי את "שולחת אותם" לבנית הקן "מעל פניך"ושלא יעמיסו את עצמם עליך].
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
אני מביאה המוןןןןן
מזוודה מפוצצת בבגדים לכולם, פיג'מות, מעילים, סיכות, מסרקים, פאה, שטריימל, תיקיות, מבחנים טובים, תעודות וכו'
לפרק אחר כך את כל זה, זה חתיכת סיפור מעצבן

תכלס, לנושא המדובר,
לשבת רגילה אני לא מביאה, להביא את עצמינו וכל הילדים זה הרבה עבודה,
לחגים אני נערכת מראש ומעדכנת את חמותי שאני מביאה לה את כל האפיות ואז אני מביאה לה ים קופסאות מפנקות

בדיוק ,
מה אני מביאה כשאני מתארחת אצל חמותי?
את עצמי והילדים !!!
וזה המון !!!!!!!!!!!!

משתדלת מאוד להגיע עם מצב רוח טוב ,ולהרים את האוירה ! וזהו !
לא הבנתי אם בתגובות כולם כבר משפחות גדולות ומבוססות או שיש כאן גם נשים עם ילדים קטנים (גיל 6 ומטה ) ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
אמנם גם אני הרגשתי מבוכה לעשות שבת עם בעלי הצעיר אך למעשה לא היתה לנו ברירה
אצל ההורים שלו לא היה מקום ואצל ההורים שלי היתה בעיה אחרת אבל בהחלט התארחנו .
למדנו "לשחק אבא ואמא" למדנו להגיע להבנה איך אנחנו רוצים שולחן שבת
מבוכה? על מה ולמה?
בפעם הראשונה (שבת רביעית אחרי החתונה) שעשינו את כל השבת בבית, התמכרנו לחלוטין.
זה השבתות הכי כיפיות עד היום. יותר מהורים, חמותי, אחיות, אחים, דודות ודודים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #86
מבוכה? על מה ולמה?
בפעם הראשונה (שבת רביעית אחרי החתונה) שעשינו את כל השבת בבית, התמכרנו לחלוטין.
זה השבתות הכי כיפיות עד היום. יותר מהורים, חמותי, אחיות, אחים, דודות ודודים.
לא כולם חווים את זה ככה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
אני קצת בהלם מכל מה שכתבו כאן,
הלואי וההורים שלכן יחיו בטוב ובנעימים עד 120 ויוכלו לארח אתכן ואתן תרגישו שאתן עושות טובה גדולה
להביא את עצמכן,
אז חוץ מהנושא של כיבוד הורים וגם שהילדים יכירו את סבא וסבתא וייהנו איתם,
תצאו קצת מעצמכן ואני הכי מבינה שבעולם, עומס ועבודה וילדים, אבל כשצריך, עושים,
אז תנצלו את הטוב שיש לכן וכן, תסתכלו על הורים תודו שיש לכן אותם ותראו גם אותם ואת המאמץ שהם עושים בשבילכן.

חמותי נפטרה ל"ע צעירה, ואני וכל המשפחה, הגענו לבית של חמי, כל שבת (כל שבת משפחה אחרת) עם ילדים קטנים, מערים אחרות, נשים עמוסות ועובדות, מוקדם עם כל האוכל , ניקינו את הבית לשבת והשארנו בית נקי ומסודר אחרינו ,
גם בתקופות של לידות ושמחות אחרות, שבתות וחגים, בלי הנחות ובלי התפנקויות , לא אגיד שזה לא היה קשה
אבל, שמחנו שאנחנו יכולים לכבד את חמי וייקרנו ואנחנו מיקרים את האפשרות לכבד ולשמח אותו.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #88
ממש נכון. לי באופן אישי קשה לצאת מהבית להיסחב עם 2 תינוקות עגלה ומזודה. ממ בכלל חושב על קינוחים וסלטים זה היה רק בשנה הראשונה ונגמר קשוח כל הנסיעות האילו מגיעים עיפים וחוזרים עיפים נוסעים רק לכיבוד הורים ולא מעבר!!!!!!!!!
מי אמר שכיבוד הורים זה רק בשבת יש את כל השבוע
יש לי שכנה שנוסעת כל שבת ואם פעם בכמה חודשים נשארת בבית הולכת לאכול אצל אחותה
פשוט רחמי עליה ואני לא רואה שהיא נסחבת עם אוכל
שבת זה זמן למשפחה בעצם בשביל זה ה' נתן לנו אותה וברגע שנוסעים כל כך הרבה הילדים מפסידים
זמן איכות עם ההורים והזכרונות שלהם יהיו מסבא וסבתא

סתם נקודה למחשבה
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
עד שלא תגיעי לשלב הזה לא תביני איזה חיים עמוסים יש בגיל הזה גם לאנשים שלא עובדים, והעומס הוא ביחס הפוך לכוחות שיש לך עדיין הרבה יותר מלהם למרות היקיצות בלילה והטיפול השוטף בבית עם ילדים ואמא עובדת.
חמותי מבוגרת מאז שהתחתנו יש אנשים שפשוט קשה להם לארח ואני לא אומרת את זה מזלזול זה ענין של אופי
אני חושבת שלאישה שיש לה רק גדולים בבית ואולי אפילו גמרה לחתן יותר קל מבית עם ילדים קטנים אפילו שהיא עובדת
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
אמא שלי מאוד מאוד שמחה כל פעם שאנחנו מגיעים (זה נסיעה מירושלים לצפון) וכשהבאנו משהו איתנו זה אפילו עשה לה קצת לא נעים, לפעמים דווקא להביא נותן תחושה של 'תשלום' על המלון. אז אנחנו מביאים מתנות לחגים וכדו' אבל לא מתנה על האירוח.
(ואמא של אשתי כן שמחה שאנחנו מביאים משהו, אז כשמתאפשר לנו אנחנו מביאים)

ולגבי ה'חייך קודמים' מותר לעשות חסד גם אם זה יבוא על חשבונך. מותר. אין בזה שום בעיה של 'וחי בהם'.
יש הורים שחייבים את זה שתגיעו אליהם שבת כמו אוויר לנשימה. גם אם זה לא נחמד לכם. (כמו הסבתות שלי ושל אשתי)
להגיע פעם בכמה חודשים לסבתא זה קצת זלזול (בהתאם לאפשרויות, כשהיינו ילדים ולסבתי היה בית קטו, מאז שגדלנו ליותר מחמש ילדים זה היה ממש מסובך להגיע)
כמו שחשוב שהילדים יחוו שולחן שבת של אבא ואמא, חשוב שהם יחוו כיבוד הורים של אבא ואמא.
אז לא כל שבת, אבל פעם בחודש? זה בהחלט לא מוגזם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
אני חושבת שלאישה שיש לה רק גדולים בבית ואולי אפילו גמרה לחתן יותר קל מבית עם ילדים קטנים אפילו שהיא עובדת
כך את חושבת.
תעשי לעצמך תזכורת בפלאפון לעוד כך וכך שנים כשיהיו לך רק גדולים בבית.
ואז הפלאפון יצלצל ותופיע על המסך תזכורת לבדוק איזה אשכול זקן מפרוג ותמצאי שם את האני חושבת ההוא כשהילדים היו קטנים ותחייכי לעצמך ותלכי להמשיך להכין שבת עם כל הפקלאות בלב בראש ובשרירים בשביל הבת בת העשרים ומשהו שמאוד קשה לה עם הילדים והעבודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
תמיד שאני מכינה שבת משהו אחד או שתיים (תלוי במקום במקפיא )-אני מכינה כפול
ואז בשלוף בשבת שאנחנו מתארחים מוציאה מהמקפיא סלט חצילים / סלט גזר מהמקרר שנשמר מאד טוב כמה שבועות / עוגה /מנה אחרונה / פטיפור מה שיש
או שיש לי זמן להכין אז אני כן מכינה טרי
דרך אגב זה עזר לי לא פעם שפשוט הוצאתי בשבלינו כשהיה צריך
 
  • הוסף לסימניות
  • #93
מצטטת את דבריך

אניגמאמין"להגיע פעם בכמה חודשים לסבתא זה קצת זלזול (בהתאם לאפשרויות, כשהיינו ילדים ולסבתי היה בית קטו, מאז שגדלנו ליותר מחמש ילדים זה היה ממש מסובך להגיע)​

כמו שחשוב שהילדים יחוו שולחן שבת של אבא ואמא, חשוב שהם יחוו כיבוד הורים של אבא ואמא.
אז לא כל שבת, אבל פעם בחודש? זה בהחלט לא מוגזם."


הלואי שכל ההורים היו שמחים שמגיעים אליהם לא אצל כולם זה ככה
אני אף פעם לא היתי זוג צעיר אצל חמותי לא זכיתי לעשות שבת שבת
חודש אחרי החתונה הפסקתי להגיע אל חמותי היא פשוט לא יכלה לקבל אותנו
ואצל ההורים שלי יש כמה זוגות אחרי ויותר קל להם לארח זוגות צעירים
לא מרגישה שזה חסר לי אז אני לא מתלוננת
יש משהו מיוחד בזה שעושים שבתות לבד מהר וכל אחד יעשה מה שטוב לו ולהורים
רק שיש צדדים לכאן ולכאן
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
כך את חושבת.
תעשי לעצמך תזכורת בפלאפון לעוד כך וכך שנים כשיהיו לך רק גדולים בבית.
ואז הפלאפון יצלצל ותופיע על המסך תזכורת לבדוק איזה אשכול זקן מפרוג ותמצאי שם את האני חושבת ההוא כשהילדים היו קטנים ותחייכי לעצמך ותלכי להמשיך להכין שבת עם כל הפקלאות בלב בראש ובשרירים בשביל הבת בת העשרים ומשהו שמאוד קשה לה עם הילדים והעבודה
בקצור, אתן אומרות תמיד זה לא קל והחיים רק הולכים ומסתבכים? :rolleyes:
קצת מיאש..
חשבתי שכן יגיע איזה שלב של הפוגה..של יותר נינוחות.. של זמן וכח להנות מהנחת בלי המרוץ היומיומי.. אין סכוי?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
כך את חושבת.
תעשי לעצמך תזכורת בפלאפון לעוד כך וכך שנים כשיהיו לך רק גדולים בבית.
ואז הפלאפון יצלצל ותופיע על המסך תזכורת לבדוק איזה אשכול זקן מפרוג ותמצאי שם את האני חושבת ההוא כשהילדים היו קטנים ותחייכי לעצמך ותלכי להמשיך להכין שבת עם כל הפקלאות בלב בראש ובשרירים בשביל הבת בת העשרים ומשהו שמאוד קשה לה עם הילדים והעבודה
ככה אני חושבת נראה לי זכותי לא?
אני מחיכת לעצמי כבר עכשיו שאני רואה את חמותי שהתארחה שבת אחרי שבת ולא עשתה פסח בבית שהיה לה קטנים
ומהכלות והבנות שלה דורשת בית ספצ'
שאני מגיעה אליה בחגים אני מביאה איתי כמויות של אוכל עד שפשוט החלטנו שעדיף לקחת דירה ולבשל לעצמי זה יהיה פחות עבודה
ושאנחנו נמצאים אצל ההורים אנחנו מפנים מהשולחן מורידים מצעים מסדרים אחרינו
ועוזרים במטבח בערב שבת חג ויש המון עבודה
אצל חמותי תמיד מביאה סלטים ועוגה אין כניסה בלי זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #96
בקצור, אתן אומרות תמיד זה לא קל והחיים רק הולכים ומסתבכים? :rolleyes:
קצת מיאש..
חשבתי שכן יגיע איזה שלב של הפוגה..של יותר נינוחות.. של זמן וכח להנות מהנחת בלי המרוץ היומיומי.. אין סכוי?!
אני כן חושבת שהשלב הזה קיים, משו בין גיל 12-13 של הבכור(ה) עד לנישואי הילדים,
וגם אח"כ, פיזית (כנראה) קל יותר, אבל נפשית קשה יותר, יש יותר עול ודאגות על הראש
אבל אני לא חושבת שאפשר להשוות לאישה שבמרוץ יומיומי מתיש עם קטנטנים ויכולה רק לחלום על שנצ פעם בשנה או הליכה נחמדת בערב בלי להתקשר באותו יום לחצי שכונה במרדף אחרי בייביסיטר...
ככה בכל אופן אני רואה את זה אצל אחיותי הגדולות ממני :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #97
בקצור, אתן אומרות תמיד זה לא קל והחיים רק הולכים ומסתבכים? :rolleyes:
קצת מיאש..
חשבתי שכן יגיע איזה שלב של הפוגה..של יותר נינוחות.. של זמן וכח להנות מהנחת בלי המרוץ היומיומי.. אין סכוי?!
לא כדאי לחשוב הולכים ומסתבכים
כי החיים ב"ה יפים אבל בפירוש לא נינוחים- שוב זה גם תלוי בתפיסה
יש לי חברות שלא נושמות ולא ישנות כשהילדים בשידוכים
או כשהבנים/ות בתקופת קבלה למוסדות
אני ב"ה נושמת נהנית ונרדמת בלילה(בשעות שנשאר)

יש הפוגה בדברים מסוימים בוודאי-
מאמינה שמפסיקים לקום בלילות(עוד לא ממש הגעתי לשלב )
מפסיקים להחליף טיטולים
מפסיקים לרוץ מהעובדה בטירוף לקראת 4 למוסדות
מפסיקים לנדנד ילד תורן על הידיים
לפעמים יש מי שישמור בערב

אבל בדברים אחרים זה הרבה הרבה יותר

ב"ה אני כל הזמן אומרת לעצמי ולאחיותי/בנותי
החכמה להנות כל שלב מהדברים המקסימים שיש בו

ואני מנסה כבר שנים ליישם את זה(לא תמיד בהצלחה)
כי מה זה שווה לחכות
כי אז כבר נמצא את עצמינו בשלב שהקן מתרוקן ואז נהיה זקנים ופנסיה ונחשוב אוף למה לא נהננו ולמה בדיוק חיכינו(תסתכלי על הסבתות)- לא שזה לא מקסים רק שלא נגיע אליו בהרגשה שרק חיכינו שהמירוץ יגמר
 
  • הוסף לסימניות
  • #98
מסתכלת על אמי שתחי', שחיתנה את כל הילדים בטווח של כ10 שנים.
המשפחות ב"ה גדלו, והיא מארחת שבת - שבת בין זוג אחד ל3 זוגות אצלה בבית, פלוס הנשואים שגרים קרוב - לסעודות.
שבת רגילה אצלה היא בסדר גודל של אירוע קטן.
יש את הזוגות שמבקשים בעצמם להגיע, גם אם זה כבר סמוך מאד לשבת. כשבאים, נותנים תחושה של: הבאנו את עצמינו, אנחנו הנחת. טרחנו גם לשמור את פתק הנחת מהגננת. עבדנו כ"כ קשה כל השבוע. האמא יכולה קצת לשמור עליהם ולקחת לגינה, לחתל, להלביש, להשכיב, לפרוס מצעים ואולי גם לקלח במוצ"ש.
לעומתם, יש את הנשואים שמחכים שיזמינו אותם, תמיד מציעים להביא משהו (בד"כ מסורבים, אבל לפעמים כן מצליחים להביא). מסדרים את החדרים בעצמם לפני ואחרי שבת, דואגים שיהיה שקט בבית בזמן המנוחה. דואגים לילדים שלהם - בעצמם. עוזרים להגיש ולפנות מהשולחן, מעודדים את הילדים לשמור על הסדר.
הזוגות מהסוג הראשון נוטלים את הכח של ההורים, ומהסוג השני נותנים את הכוח.
וכ"א יחליט מאיזה סוג הוא רוצה להיות.

(ואגב, לא אמורים לסוע לשבת בשביל "לנוח", נוחו בחמישי / שישי. התארחות בשבת היא סוג של מנוחת הנפש, לא מנוחת הגוף. מסייגת יולדת / חולה / הזמנה לשבת עקב עומס לא צפוי. מדברת על השבת-שבת הסטנדרטי)
 
הלוואי וכך אצל כולם
לא כל מקום אירוח מעניק מנוחת נפש, יש מקומות שגורעים ממנה, ולא מעט.
נכון מאד. אצל משפחות רבות זה לא מנוחה משום צד, אבל המתארחות בטח לא היו מגיבות: "אני הנחת. את עצמי הבאתי".
(ידידה שאמה ל"ע לא בתפקוד מגיעה לבית הוריה בתורנות שבת של פעם בחודשיים עם כל האוכל / מבשלת שם. הבית חיב להיות שקטטטטט אז יוצאת בכל רגע פנוי לגינה או לטיול, ובמוצ"ש צריכה להחזיר את הבית למצב חול, אחרת הבית ישאר כך עד המתארחים בשבוע הבא. כל הנ"ל היה מאז שהייתה זוצה צעירה. לא מדובר על הורים מבוגרים אלא ענין רפואי פעוט שהסתבך :( ).
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה