שואלת בשביל קרובת משפחה שלי שנמצאת כבר למעלה משנה וחצי בטיפול דינאמי אצל פסיכולוגית
יש לה קשיים ריגשיים וזוגיים משמעותיים והיא מרגישה שהטיפול כמעט לא קידם אותה לאורך הזמן
משיחה עם הפסיכולוגית על כך הפסיכולוגית ממש שכנעה אותה שכדאי להמשיך
אבל אני ניסיתי כל הזמן לדבר איתה שאולי חבל שהיא ממשיכה ומבזבזת זמן, אנרגיה וכסף על סימן שאלה
שנה וחצי זה לא זמן ארוך מדי?
יש סימני דרך לדעת מתי הטיפול תועלתי ומתי זה סתם מריחת זמן?
אני לא יודעת מה כשזה מגיע לפסיכולוגיה ונפש, אנשים בודקים שינויים על פי מדדים שאי אפשר למדוד אותם, כמו:
1. תחכי, זה לוקח זה
2. יש לך הרגשה של חוסר התקדמות? כן, ככה זה עובד
שינוי הוא שינוי הוא שינוי.
אם יש בן אנוש בדרך, שהוא גם בעל מקצוע מוסמך -
קודם כל צריך להיות שם בטחון בתהליך, ואמון בבעל המקצוע.
לפי התיאור - זה ממש חסר (קצת קשה לשים לב, אבל המטופלת רומזת שבבסיס היא לא סומכת על המטפלת ש"מתייעצת" ש"לא שמה יעדים").
דבר שני - בשנה וחצי אמורים לקרות הרבה שינויים קטנים, שבעלת מקצוע מומחית וקשובה מסוגלת להניח עליהם את האצבע ולעבד אותם עם המטופלת.
להראות לה את השינוי ולדבר עליו.
דבר שלישי - ניהול התהליך.
לפי התיאור נשמע שהאישה לא מרגישה שבעלת המקצוע מנהלת את הטיפול בצורה בטוחה ועקבית.
דבר רביעי - המדד לאורך זמן.
אם מתחילים מנקודה X, אחרי שנה וחצי חייבים להגיע לX+1 או לX+100
כלומר, חייבת להיות התקדמות, אפילו מינורית.
אם טיפול גורם לבנ"א ללכת בסחרחורת, לא להתקדם בכלום, לא להצביע על עצמו ולטפוח לעצמו על השכם על שינוי טוב שקרה.
אם הוא על קרקע מעט לא יציבה, וברקע יש ערפל -
אז הוא אינו טיפול מיטיב לאותו אדם.
גם אם למישהו אחר זה עושה טוב.
קחו כלל - כל דבר בעולם הוא מדיד. כשאומרים לכם להפסיק למדוד תברחו.