התייעצות מתנה לרגל קבלת/נתינת גט... כמה מוזר ככה פשוט..

[נקודת זינוק]

היום יותר מתמיד, היד קלה על ההדק...
ובלי להכליל, אבל מתוך הכרות עם מקרה קרוב, דווקא המטפלים והכל מיני... שנכנסו אל העניין ובחשו בו, דחפו לפירוק החבילה.
הכוונה נכונה והרבה הרבה רצון של ידיד קרוב לשמור על הבית הזה, השאירו אותו שלם, שמח ופורח.
רק נכון, השינוי הזה דרש מבני הזוג מאמץ, עמל והתמדה, זו הייתה דרך ארוכה אבל שווה!

 

[מאירובה]

פשוט: לא כל שאלה שצצה בחיי היומיום ראויה להישאל בפורום ציבורי.
מבלי לפגוע בכבוד פותח האשכול, זה ענין של נסיון וותק.
כשהייתי ניקית טריה פתחתי אשכול בתמימות: "איך משנים את שם הרחוב שלי"- הוא התחרד ועדיין תקוע עם שם ציוני...
עד מהרה ננעל האשכול תוך הערה נזעמת של מנהל תורן. יש אשכולות שמועדים לירידה מהפסים.
תסכימו שזה פחות צפוי באשכול המלצות על תנורי סאוטר.

בהחלט צודקת.
ממש התאפקתי לא לצטט את התגובות מכל האשכול הזה.
והאמת, כל הלייקים הצוחקים הציקו לי יותר.

 

[יהודית ק]

אשכול הזוי...

המתנות המוצעות מגיעות מעולם שלם של תפיסות והנחות יסוד על מוסד הנישואין.
אני לא בקטע להרצות השקפה עכשיו, אבל כמו שחושבים היטב מה להוציא מהפה ומה לשדר בניחום אבלים, כך - להבדיל- חשוב לשדר מסר נכון בסיטואציה כמו גירושין.

להביע השתתפות, אכפתיות, הבנה? בודאי!
להביע שמחה? כן, השאלה על מה, ומתוך איזה עולם תפיסות זה מגיע.

כשמביאים "צפור דרור" או מתנות בקונספט של כלוב ושחרור- באים לשדר שמחה על המכלאה שיצאת ממנה.
אז זהו? נישואין = כלא?
לא רצינו לשדר, אבל זה מה ששידרנו...

כשמביאים תכשיט - כרמז ל'תכשיט' שלך- זה מדגיש את החלק הרע והציני בתמונה, את השיפוט על הדמות 'ההיא'.
כנ"ל לגבי מצעים- שידרנו מסר ש'קדימה, נקסט, לשלב הבא'- והאישה אולי כ"כ רחוקה משם, לא סגרה נפשית את הפרק הקודם, אולי הטראומה עוד חקוקה בה ויקח שנים לרפא את הכאב, אבל החֶברה רוצה כבר לראות אותה 'מסודרת' ומשדרים לה ש'יאללה, צאי מזה...'

אז מה כן?
כמו שכתבה @tadmit - קחו את האישה, שימו אותה בפרונט. בלי מסרים אישיים, פנקו אותה, בחרו פעילות משחררת ומעצימה, ערב חברות אישי עם הרבה תשומת לב לאישיות שלה- מחמאות, פירגונים, מילות עידוד. זהו. זה מה שצריך אחרי תקופה כזו קורעת ומייסרת.

ממליצה גם על כמה ספרי קריאה טובים כמו 'סולו' של אילה ברמ"ץ וכדו'
ואם יש ילדים בתמונה- אז נא לא לשכוח גם אותם - - -

מה לעשות שלפעמים נישואין לא תקינים הם כמו כלא?
וזה ממש לא שודר כאן באשכול
דברייך נכונים באופן כללי, ושלא נדע מה נשים עוברות.

 

[יהודית ק]

שקראתי את כותרת האשכול, לא הצלחתי להבין עבור מי "המתנה" כלומר לגבר או לאישה שזה
יפה שלא הייתה כאן "הפללה" מסוימת.
וזה נושא עצוב מאד מאד, לא משמח בכלל, אך כמו שהתורה מתירה את הנישואין, היא מתירה את
"הגט" ובסה"כ בקשו רעיון למתנה שתביע אמפתיה והכלה, שזה יפה מאד, למה כל דבר פשוט
"מושכים" לכיוון של דיון והתפלספות? ועוד בנושא רגיש ונפיץ?
יש לך רעיון? מקסים!
אין, אל תכתוב כלום!

 

[שרית קובל]

כאשר חברה טובה התגרשה,
לא נכנסתי איתה לרכילות וסיפורים מי ומה אשם, מי רצה את הגט ומי היה האומלל,
פשוט יצאנו לצפון, מסלול הליכה מתיש, ולאחריו שחיה נעימה בכנרת, ארוחה טובה,
והרגשה שלא משנה מה יקרה, יהיה מי שיהיה איתה.

 

[נוי]

רעיון נפלא.
לאישה- חשוב לקנות תכשיט.
ולמי שחושב שזה מעודד גירושין, והיום היד קלה על ההדק וכו'
גט זה לא לחיצה על כפתור.
זה תהליך מורכב וממושך.
וזו מצווה, ויש עליה מסכת שלמה.
ומי שלא היה בבתי המתגרשים פנימה ומחווה דעה על הצעד, מוטב שישב בשקט בפנתו.
המבט הציבורי השופט והקפדני לחייבי גט ולא משנה מה הסיבה ולא עסקנו מה הסבה,
מכאיב לאנשים שעברו מדורי גהנם (רגשיים, פיזיים, ומה לא) ולא מעוניינים מכל הסיבות הטובות שבעולם לשתף את עמ"י כולו בנסיבות.
נניח, שגם אם יש זוג שעשה את זה "סתם" לא הוגן למען כ"כ הרבה אנשים טובים שנאלצו להתגרש להתייחס אליהם כאילו הם האחוז החריג והזניח הזה.

לפותח האשכול- שיהיה לבן/ת המשפחה במזל טוב, ופתח לחיים טובים ומאושרים, זיווג הגון ובניין עדי עד.

 

[גלגל הצבעים]

הלואי.

לא נפתח כאן דיון מיהו חרדי...
אבל חרדי בד"כ לא עושה כזה צעד בלי דעת תורה.

דעת תורה?
לא יודע אם לכתוב דוגמא למשל מצד האיש או האשה...
הוא שאל דעת תורה איך להתייחס? איזה צעדים לעשות? איזה מניפולציות? האם מותר לשתף משפחה? האם מותר לשתף חברים? האם מותר להתפרץ ליד הילדים? ועוד ועוד מילוני דברים?
ממש לא... אלא רק אחרי שעשה מה שבא לו (בלי לדון), ואז המצב נהייה קטסטרופלי, הוא בא להציג לרב (גדול ככל שיהיה) את המצב כרגע, ואז ישנם הרבה מקרים שכבר עדיף לפרק.
והנ"ל נכון גם אם הוא או היא עם מחלת נפש (במקרים כמובן שהיה מה לעשות ויש הרבה כאלה), השאלה לרב בד"כ מגיעה בסוף אחרי שהיא עברה את "מועצת המשפחה והחברים", ואחרי שכבר שעשה את כל הטעויות האפשריות על דעת עצמו.

 

[single]

פעם כששמעתי על עוד חולה סרטן, כימותרפיה טיפולים, הזדעזתי.
כששמעתי על עוד פיגוע עם הרוגים חרדתי.
כשרקראתי בעיתון על עוד משפחה שנהרגה בתאונה, רעדתי.
והיום התקלקלתי...
הראיה שהתקלקלתי היא שכשזה מתקרב אלי זה שוב מזעזע אותי

אני חושבת שההסתכלות הזו היא לא נכונה בכל כך הרבה מקרים.
לא יודעת מאיפה הידע שלך, ואולי הוא מושפע מסטריאוטיפים חיצוניים. עבדתי שנה שלמה בארגון של נשים חרדיות גרושות, ורבות מאד מתוכן עברו גיהנום. כפשוטו. הן סבלו מרורים וחיכו לרגע שיצאו לחופשי.
כן, כמו ציפור דרור. כי יש גם הרבה מקרים כאלו. של נשים - וגברים - שסובלים מאד במערכת הנישואין שלהם, ומגיע להם להשתחרר. עם כל הרגשות הקשים שצפים ועולים ברגע הגירושין, המשמעות של הגט בשביל הנשים שאיתן דיברתי הייתה הקלה עצומה. לא רואה מקום להשוות את זה לחולה סרטן או לפיגוע עם הרוגים - להפך. מה שהיה קודם בנישואין האיומים האלו שווה אולי לדימוי הנורא הזה.
קל מאד לשפוט מבחוץ ולצקצק שוב בלשון על 'תרבות הגירושין' שנכנסה לציבור החרדי. ייתכן שיש יותר סובלנות למושג, ואולי ישנם זוגות שיכלו להישאר ביחד ולבנות את עצמם, אבל יש נשים וגברים שהגט הזה הציל אותם ממוות רגשי נורא וכואב.

 

[מטאלי]

היום יותר מתמיד, היד קלה על ההדק...
ובלי להכליל, אבל מתוך הכרות עם מקרה קרוב, דווקא המטפלים והכל מיני... שנכנסו אל העניין ובחשו בו, דחפו לפירוק החבילה.
הכוונה נכונה והרבה הרבה רצון של ידיד קרוב לשמור על הבית הזה, השאירו אותו שלם, שמח ופורח.
רק נכון, השינוי הזה דרש מבני הזוג מאמץ, עמל והתמדה, זו הייתה דרך ארוכה אבל שווה!

בדיוק!
מי שלמדו את נושא הדרכת החתנים וכלות, (ולא בכל מיני מכללות ליעוץ נישואין וכאלה) יודעים כמה אפשר להשכין שלום באמת בין בני זוג נואשים, הם גם יודעים כמה דברים שנאמרים על ידי כל מיני יועצים למיניהם אינם נכונים ואף מזיקים.
במציאות הדור שלנו לוקה בתופעת הגירושין יותר ויותר...
אי אפשר לשבח את התופעה ולהגיד שזו מצווה ויש עליה מסכת שלמה, גם על תופעות אחרות נוראיות בנישואין ישנן מסכתות שלמות וגם בהן יש מצוות נהדרות, אבל זה קצה קצהו של הסקאלה, במקום גרוע ושפל שמי שהגיעה לשם או שתזכה לעלות כמטאור או לצלול לשאול תחתית מה שבדרך כלל קרה.
התופעות הללו הן כורח המציאות, הן אינן מומלצות, הן פשוט מוצא אחרון ממקום של שפלות ומצוקה.
היום מנסים להפוך את הקערה על פיה ולהכשיר את התופעה לכתחילה, וזה פשוט לא נכון.
יש מסלול גירושין ביהדות, שלהבדיל מהנצרות הקתולית מאפשרת למאמינה לפרק חבילות, אולם זה הדבר הכי נוראי שיש ביהדות, זה להחריב בית מקדש פרטי, לכן מזבח מוריד דמעות, ומי שכתב למעלה שהמזבח שמח לכן הוא בוכה פשוט לא התחיל להבין את הסוגיה הזו.

הדור שלנו במצוקה.

זה קשור גם אלינו, דור האינסטנט, כאן ועכשיו, הכל בקלות, הכל בלחיצת כפתור, וכשלא הולך לי מיד, באה התובנה שכנראה משהו דפוק אצלנו.

זה קשור גם לכך שהכל גלוי ומיוחצן היום, בחוץ הכל יפה, בפנים? רקוב!

גם העבירה זמינה בהרבה, ולא בצורה יזומה, אלא מגלישה אליה(תרתי משמע)

וזה קשור גם ליועצים ולסביבה שלא באמת הבינה מהו בית יהודי אמיתי.

כנראה שישנן עוד סיבות, אפשר לכתוב אודות התופעה עוד מגילה ארוכה, ככל הנראה דברי יספגו כאן אש בפרט כנראה מכאלו שפרקו חבילות, אבל את האמת צריך לומר גם כשלא נח ונעים.

 

[מטאלי]

אני חושבת שההסתכלות הזו היא לא נכונה בכל כך הרבה מקרים.
לא יודעת מאיפה הידע שלך, ואולי הוא מושפע מסטריאוטיפים חיצוניים. עבדתי שנה שלמה בארגון של נשים חרדיות גרושות, ורבות מאד מתוכן עברו גיהנום. כפשוטו. הן סבלו מרורים וחיכו לרגע שיצאו לחופשי.
כן, כמו ציפור דרור. כי יש גם הרבה מקרים כאלו. של נשים - וגברים - שסובלים מאד במערכת הנישואין שלהם, ומגיע להם להשתחרר. עם כל הרגשות הקשים שצפים ועולים ברגע הגירושין, המשמעות של הגט בשביל הנשים שאיתן דיברתי הייתה הקלה עצומה. לא רואה מקום להשוות את זה לחולה סרטן או לפיגוע עם הרוגים - להפך. מה שהיה קודם בנישואין האיומים האלו שווה אולי לדימוי הנורא הזה.
קל מאד לשפוט מבחוץ ולצקצק שוב בלשון על 'תרבות הגירושין' שנכנסה לציבור החרדי. ייתכן שיש יותר סובלנות למושג, ואולי ישנם זוגות שיכלו להישאר ביחד ולבנות את עצמם, אבל יש נשים וגברים שהגט הזה הציל אותם ממוות רגשי נורא וכואב.

הדגשתי שגם ניתוח מציל חיים או טיפול כימותרפי קשה מיל ממוות, ואף אחד לא חוגג עם שבר הכלי שנותר למרות הצלת חייו.

יתכן שחדרו אל דברי סטריאוטיפים, מה לעשות אנו רק בני אדם, אבל מנסיון שלי ויש לי הרבה, לו היו מדריכים רבים מבני הזוג נכונה רגעים קודם פריצת אש הגהינום בביתם, הכל יכול היה להסתיים הרבה יותר טוב.
אין ספק שלפעמים המצב בלתי נסבל, השאלה איך הוא התגלגל לשם?
השאלה גם כיצד מטפלים בו אחר שפרץ?
ושוב אדגיש, אין ספק שישנם בתי שיש חובה להפריד את החבילה, בדיוק לזה דיברה התורה!

 

[לללי]

האשכול סטה ממסלולו המקורי, חבל.

 

[נוי]

היום מנסים להפוך את הקערה על פיה ולהכשיר את התופעה לכתחילה, וזה פשוט לא נכון.

היום מנסים להוציא את הכתם המכוער והלא מוצדק שמדביקים על אנשים שעברו סבל איום ובמקום אמפטיה מקבלים כתף קרה.
ואת יכולה להיות רגועה...
דיבורים כמו שלי מנסים רק לאזן, לפתוח קצת את הראש המצומצם והשבוי, הם לא הופכים את הקערה.
בשם האג'נדה שרבים כמוך מובילים אנשים חווים סבל נורא נוסף על הסבל שכבר חוו.
מאחלת לך שבחיים לא תכירי אותו לפרטיו. בחיים.