סיפור בהמשכים נד-נד

[אפרוח מבושל]

לגבי האורך הייתי שמחה לשמוע דעות.
ארוך מדי? בסדר?

 

[נ. גל]

תמיד ידעה מאירה איך להפוך על רגע מרגיז למשעשע.

על = כל, אני מניחה.

אך מאירה לא יודעת לטפס על עצים. הרי איננה בן!

רק מניחה את דעתי:
יש בנות שיודעות לטפס על עצים. יש בנות שטוב להן לטפס על עצים, גדרות, וכל דבר שלא זז.
אם הספר עתיד לצאת לאור - חבל לתת להן תחושה שזה "לא משהו של בנות", אין לדעת לאן המילים שלנו יתגלגלו ומה יגרמו...

ארוך מדי? בסדר?

לדעתי אורך מעולה.

 

[אפרוח מבושל]

יש בנות שיודעות לטפס על עצים. יש בנות שטוב להן לטפס על עצים, גדרות, וכל דבר שלא זז.
אם הספר עתיד לצאת לאור - חבל לתת להן תחושה שזה "לא משהו של בנות", אין לדעת לאן המילים שלנו יתגלגלו ומה יגרמו..

צודקת, לקחתי לתשומת ליבי.
תודה

 

[אפרוח מבושל]

פרק ד':
הירח שעלה בשמים השחורים ראה מחזה משעשע: שני ילדים יושבים תחת עץ, לפניהם זרוק קרש מלופף בחבל, וניגוד לפניהם המיואשות הם צוחקים וצוחקים.

"נחביא כאן את הדברים, ונחזור להמשיך מחר". סיכם שאולי.

"אתה מתכוון להתחיל, לא להמשיך. אבל לפחות עכשיו אנחנו יודעים איך לא בונים את הנדנדה. בסוף בוודאי נצליח. גם אם נהיה אז בני 70!" הודיעה מאירה בפאתוס.

הם היו עיפים מאד, ושוועו לארוחת ערב, לרחצה הגונה ולשינה. הגינה היתה חשוכה וקודרת, והעיקר- ריקה ריקה.

זה היה מפחיד. מאד.

הם נתנו ידיים זה לזה ורצו במהירות הביתה, מתנשפים.

"אמא לא מרשה לחזור כל כך מאוחר!", קראה מאירה, "בטח היא דואגת נורא! מסכנה."

"איך לא שמנו לב?", התחרט שאולי.

בבת אחת הם פרצו הביתה, הישר לתוך המטבח.

"אנחנו מצטערים שאחרנו", התנצלו, "ובלי נדר נשים לב לשעה מעכשיו!".

אמא הביטה בהם, ומבע בלתי ברור על פניה. "אני סולחת כמובן, אבל איך נדאג שתזכרו מעכשיו? אני חושבת שמחר לא תלכו לגינה, ואם ביום רביעי תחזרו הביתה בזמן, תוכלו להמשיך עם הנדנדה ביום חמישי".

"נוכל אבל רק ללכת ולהחביא את הדברים יותר טוב?", התחנן שאולי. הוא הבין שמגיע להם עונש, אבל שלא יקחו להם את הקרש! זה עונש כבד מדי. "היה חושך, ולא יכולנו להחביא טוב. לא נשחק ולא נבנה, רק נחביא ומיד נחזור הביתה, טוב? בבקשה!"

"אתם מבטיחים לחזור מיד?" שאלה אותם אמא.

"כן! נחזור מיד בלי נדר", הבטיחו השניים.

"אם אכן תחזרו מיד, אראה שניתן לסמוך עליכם ותוכלו להמשיך לבנות כבר ביום רביעי", חיכה אליהם אמא.

"תודה!" התרגשו. "את תראי שנחזור מיד!"

 

[אפרוח מבושל]

לגבי הקטע המודגש אני מתלבטת. אולי כדאי להשמיט אותו. מה אומרים?
לייק- להשאיר, חחח- להשמיט.
אשמח לשמוע גם למה, לכאן ולכאן. תודה

 

[נ. גל]

לגבי הקטע המודגש אני מתלבטת. אולי כדאי להשמיט אותו. מה אומרים?
לייק- להשאיר, חחח- להשמיט.
אשמח לשמוע גם למה, לכאן ולכאן. תודה

לדעתי הוא דורש עוד שיוף מבחינת ניסוחים, אבל זה מהלך חשוב מבחינת האמינות.