אני בהחלט מזדהה עם ל מילה. אבל בתור פותחת האשכול הזה
אני יכולה לומר לכל האחיות הצעירות שכאן לא תמיד אתן יודעות למה האחיות/ גיסות שלכן לא נוקפות אצבע.
לפעמים יש לזה סיבות מאוד טובות.
מה שכן אני בעד שאם נוסעים להורים ע"מ לקבל עזרה- צריך לידע את האחיות בסיבות לזה. גם אם זה לא נעים, ככה הן יעזרו בשמחה, ולא ירגישו מנוצלות.
ואם הוספתם שוקולד מפנק עם מכתב חם, אז בכלל.
אם נוסעים להורים על מנת לקבל עזרה - זה צריך להיות בהסכמת אלו שנותנים את העזרה,
אי אפשר
להודיע לאחות שבאים לשבת כדי שהיא תפנה חדר/תשמור על אחיינים/ תסדר בשבילכם וכו' וכו'
בטח אם מדובר במצב קיצון כמו שתיארת בהודעה פה שאני לא מוצאת אותה
אפשר לשאול מראש - אנחנו רוצים לבוא בשבת,
תוכלי בשבת בבוקר לשמור על הילדים?
וכו'
כמו שאת ההורים שואלים (אני מקווה מאד) אם יוכלו לעזור, ולא נופלים עליהם.
והערת אגב, במצב קיצון כמו שתיארת שאין איך להזעיק עזרה-
בוודאי שיש פתרון, הפתרון הוא שהאבא ישאר בבית. אם זה מה שדרוש ממנו עכשיו - אז זה מה שהוא צריך לעשות.
אי אפשר
לחייב אחיות לעשות חסד בלי לשאול אותן, כדי שהבעל ילך לתפילה. כמו שלא תודיעי לאחות
נשואה שהילדים באים אלייה בזמן X, כך גם לאחות לא נשואה אי אפשר
להודיע
(גילוי נאות, ב"ה נשואה עם קטנטנים, זכיתי כנערה ובחורה לעזור לאחיותיי הגדולות המון סביב לידות/שמירות וכו', בלי טרוניה עליהן כלל.
תמיד שאלו, ביקשו, צ'יפרו. שמחה שזכיתי, והיום בנותיהן משוגעות על הקטנטנים שלי ומבקשות לשמור עליהם ולעזור איתם.
ממש קשה לי עם אמירה - יש מצבים שאין ברירה אז הולכים להורים שיעזרו והאחיות צריכות להבין. לא, הן לא צריכות להבין. אפשר לשאול אותן - והן תעזורנה בהתאם ליכולות שלהן)
(גילוי נאות 2, במצבים מורכבים בבית, בעלי המקפיד מאד על תפילות במנין - נשאר בבית. כי זה עכשיו תפקידו.
כולל סיטואציה מסוימת ביום כיפור שלא הלך לאף תפילה, כי כדי שאצום הייתי צריכה לשכב במיטה לגמרי. במשפחה קצת עשו לנו פרצופים איך אני "מעזה" להשאיר אותו ולא מוצאת פתרון אחר, אז שאלנו רב - והתשובה היתה ברורה. ילדה צעירה מדי שלא מתפללת לא היה רלוונטי כי לא יכלה לתת מענה לשמירה ראויה ובטוחה על הקטנים, ומי שכבר מתפללת בבי"כ - לא אמורה להישאר בבית בשביל הצום שלי, זה תפקיד של בעלי בלבד.)