עזרה נוסעים להורים לראש השנה? לא שוכחים את האחות הקטנה

[בת של הקב"ה!!!]

בכל מקרה שהוא לא חייבת לך כלום לא משנה מאיזה סיבה

לא הבנתי את התגובה.

 

[ניחוחות]

בתור אחת שהיתה בשתי הצדדים ,
מה שרואים מכאן לא רואים משם,
ובבקשה לא לשפוט את הצד שני,
כי אחות נשואה שלא יודעת מה זה להיות בבית של הורים מתבגרים,
זה זכיות וחובות שונות מי מה שאת חוית,
ואת כבר הספקת לשכוח מה זה עיפות של מבחנים וחברות,
או עמידה של שעות בבית כנסת ולא נותר כוח להוריד ממהשולחן אפילו מזלג
ובחורה לא תבין את האחות או הגיסה,
שכל השבוע התרוצצהה בין בית ילדים עבודה,
ואפילו הספיקה להביא עוגה שבדרך נמעכה או גם זה לא,
וכל זהזמן מטפלת בין צורח לבורא ומורח
ורק מחכה שמישהו ירים לכמ לכמה ת את הקטן,
ואין כוח להרים אפילו כוסות,
אז בשביל שיהיה לכולם נחמד ונעים,
צריך פשוט לעשות מאמץ מעבר,
מה2 הצדדים שלא יפול לא על הבחורות ולא על הנשואות,
ושם טיפ לבחורות,
אני לפעמים אומרת לגסותי הבחורות תשמרי לי על הקטן ואני יגיש, ישטוף כלים,
וככה 2 הצדדים המרוצים

 

[שריתינקה]

גם אני הייתי בשני הצדדים כמה נקודות חשובות:
1. למדתי איך לא להתנהג לאחי הקטנים. ותמיד אני דואגת להתייחס אליהם בכבוד ולפנק אותם. ולפעמים גם לשלם להם על עזרה לדוגמא על נקיונות לפני פסח. הם לא חייבים לי כלום!
2. שמתי לב שלהם יש עול שלא היה לנו והוא הדאגה לבריאותם של ההורים המתבגרים והשמירה עליהם ועל כוחם. לדוגמא אחי הקטן הולך עם אבי לביקורות רפואיות דבר שלא הכרנו. (אגב כדאי לשים לב לפעמים לא אוחזים שההורים מה לעשות התבגרו ומצפים מהם לארח כמו לפני 20 שנה כשהם היו עדיין צעירים וחזקים)
3. כשאחותי הקטנה ילדה היא קיבלה הרבה פחות עזרה מאמא מכפי שקיבלנו אנו הגדולות.
4. בכובע נוסף כמורה לבנות נעורים. אני רוצה לשתף שהעומס הלימודי שלהן הוא גדול מאוד!!! לפעמים זו מגמה מכוונת שהן תהיינה עסוקות בלימודים ולא בהבלים. אבל פעמים רבות תלמידות שיתפו אותי בקושי העצום ללמוד ביום חמישי או שבת למבחנים שנערכים ביום ראשון בגלל שהם צריכות להשגיח על האחיינים...או הרעש בבית שמקשה עליהן להתרכז. ולא פעם הייתי צריכה לשכנע אותן לשקול את טובתן האישית לפני טובת מנוחתם של האחים הנשואים...
דוגמא: כשהסמינר נתן יום חופש ללימוד למבחן והאחות הגדולה דורשת שהוא ינוצל לעזרתה כי היא יולדת אז זה לא בסדר!!! (מקרה שהיה לי עם תלמידה והתקוממתי)
שנה טובה לכולם!

 

[בתיה3752]

לא הייתי רוצה בחיים להיות אחותך או גיסתך......
סליחה, מי אמר לך מה עשיתי או עברתי השבוע?????

 

[בתיה3752]

דיעה אולי לא פופולארית
ואני אקדים ואאמר שבוודאי שחייבים להכיר ולהוקיר את האחיות הקטנות
אבל---
מה היה כשהאחיות הנשואות היו עדיין בבית ההורים? הן לא עזרו כל יום (ולא רק בחגים ובשבתות) והשגיחו, האכילו, רחצו, עזרו בכביסות, בניקיונות וכו' וכו' על אותן אחיות קטנות רווקות?!
לא נכנסו להן מדי יום לחדר אחים ואחיות קטנים ובילגנו את המגירות?!
למה אף פעם אין אשכולות בנוסח בואו ונכיר טובה לאחיות הגדולות הנשואות שכשהן היו רווקות, גם אם היה להן שבוע עמוס וקשה ולימודים והתמחויות, הן עדיין עזרו המון בבית?! הורידו מדי שבוע מהשולחן (זה עוד בקטנה)?! וכו וכו,
(ככל הנראה במצטבר הן עזרו יותר לאחיות הקטנות ממה שהקטנות עוזרות לנשואות)
הן כן היו חמור?!

צריך להכיר טובה ולעזור. אבל אם כל שבוע מגיע אח אחר מתי הן תנשומנה? והלימודים היום זה ממש לא מה שהיה אז ויש להם גם תפקידים ואחריות שלא היו קשורים לבחורות הבכורות בבית (עזרה עם סבא וסבתא מבוגרים+ לימודים עד מאוחר/עבודה+ פרוייקטים ומטלות+ עבודות הבית....) נכון צריך להכיר טובה ולעזור, אבל לא חייבים. עצם זה שבישלו בשבילכם והכינו לכם ופינו את החדר זה די והותר...

 

[בתיה3752]

בלתק
אני לחלוטין חושבת שאני צריכה לעזור לאמא שלי כאשר אני מתארחת אצלה בשבת,
אבל לעזור לאחותי בת ה17 - לא ברור לי למה...
אני עושה את זה בפועל, כי היא דורשת את זה במילים לא ממש מנומסות ואני לא אוהבת להרגיש מנצלת אחרים.
אבל בתכלס? אני מרגישה מנוצלת בעצמי...
חמודתי, את לא שוטפת את הבית לשבת כי אני באה, את היית שוטפת אותו בכל מקרה הרי,
גם לאפות את לא אופה לכבודי, בכל מקרה היית אופה...
ושטיפת הכלים בליל שבת? מה, כשאני לא כאן את לא שוטפת? מי שוטף במקומך?
אני מוצאת את עצמי מפנה ושוטפת, כשאחותי מנמנמת על הספה עם ריקליינר למעלה, והתעלומה ממש גדולה בשבילי.
מילא תבקשי ממני לחלק ביננו את העבודה, אבל למה אני צריכה לעשות הכל כאילו לאמא אין עוד בחורות בבית?
וחלילה לחשוב שהיא תבוא לעזור לי אחרי לידה, היא עמוסה וגם מתנדבת בארגוני חסד (!)
אמא שלי עוזרת לי בזמנים כאלו, ואני עוזרת לה בשבתות, ואחותי - לי אישית מרגיש שהיא פשוט מתפרפרת...
ואם אני אעיז לומר מילה - היא מתקוממת למה מנצלים אותה תמיד, ולמה בגלל שהיא הקטנה היא צריכה לסבול...

אמא שלי היא מהקטנים במשפחה שלה וחוותה יחס מנצל, אז כיום היא מקפידה מאוד לשמור על הבנות הצעירות
אבל איכשהו מרגיש לי שזה נהיה בהפוכה, ומרוב גוננות יתר - כל הגדולים עובדים אצלן...

היא הייתה אופה רבע ומבשלת רבע ושוטפת רבע.....
ויכול להיות שיש גם דברים שנגמרו לה אחרי שהכינה לפני שטעמה???
ברור שהעבודה צריכה להתחלק בצורה הוגנת, אבל גם ברור שכשיש יותר אנשים- יש יותר עבודה
ולא ממילא את עושה....

 

[הייטקיסטיתתת]

נראה מהאשכול שבחורות הסמינר עשו שעות ארוכות בלהגן על עצמן. ונבחו על כל אחד שרק פתח את הפה

 

[ליליאן]

קוראת ומרגישה בעולם מ'קביל.
אירחתי אחים נשואים בחדר שלי מעל 10 שנים,
מבי"ס יסודי ועד עמוק לתוך שידוכים מורכבים.
הרבה משפחות של נשואים,בכל הגילאים.

החדר שלי היה הראשון, תמיד נלקח, מעולם לא שאלו אותי,
זה היה ברור מאליו (להורים).

שמרתי על הילדים בבוקר, שחקתי איתך בצהרים. לא מעט ילדים ולא מעט שעות.

עשיתי את זה בשמחה.

אף אחד מעולם לא צ'יפר אותי, לא ממתק ולא פתק. מעולם לא חשבתי שיש צורך.

היו שבועות קשים, בעיקר בתקופת השידוכים, אף אחד לא חדש שיש איזה שהוא קשר.

אה, והלימודים היו ברמה מאוד גבוהה. כולל שנים של לימודים אקדמאיים.




מצד שני -

אם רציתי ללמוד לא אמרו לי מילה. אם הלכתי לנוח לא אמרו לי מילה. (אבל לא הייתי עושה את זה בד"כ)

לא שמתי להם מצעים ום מצידם הורידו וסידרו.

הורדתי מהשולחן, והם הורידו איתי.



בקיצור.
זה נראה לי המתכון היותר טוב.
שלא אחד יעשה מצידו,
ולא יבוא לאחרים בדרישות.



מה שכן היה קשה,ף
שבתוך כל המערך הזה של ויתור על החדר ועזרה לגיסות
(שחלקן בכורות ולא מבינות את המשמעות)
בסוף הן היו עם עצמן, ולא שיתפו אותי (גם הייתי לא בגיל שלהם), זה כאב.

 

[a rivki]

קוראת ומרגישה בעולם מ'קביל.
אירחתי אחים נשואים בחדר שלי מעל 10 שנים,
מבי"ס יסודי ועד עמוק לתוך שידוכים מורכבים.
הרבה משפחות של נשואים,בכל הגילאים.

החדר שלי היה הראשון, תמיד נלקח, מעולם לא שאלו אותי,
זה היה ברור מאליו (להורים).

שמרתי על הילדים בבוקר, שחקתי איתך בצהרים. לא מעט ילדים ולא מעט שעות.

עשיתי את זה בשמחה.

אף אחד מעולם לא צ'יפר אותי, לא ממתק ולא פתק. מעולם לא חשבתי שיש צורך.

היו שבועות קשים, בעיקר בתקופת השידוכים, אף אחד לא חדש שיש איזה שהוא קשר.

אה, והלימודים היו ברמה מאוד גבוהה. כולל שנים של לימודים אקדמאיים.




מצד שני -

אם רציתי ללמוד לא אמרו לי מילה. אם הלכתי לנוח לא אמרו לי מילה. (אבל לא הייתי עושה את זה בד"כ)

לא שמתי להם מצעים ום מצידם הורידו וסידרו.

הורדתי מהשולחן, והם הורידו איתי.



בקיצור.
זה נראה לי המתכון היותר טוב.
שלא אחד יעשה מצידו,
ולא יבוא לאחרים בדרישות.



מה שכן היה קשה,ף
שבתוך כל המערך הזה של ויתור על החדר ועזרה לגיסות
(שחלקן בכורות ולא מבינות את המשמעות)
בסוף הן היו עם עצמן, ולא שיתפו אותי (גם הייתי לא בגיל שלהם), זה כאב.

נשמע שיש לך מידות טובות ואופי בריא,
במקרים כאלו בטח הכל יותר פשוט

 

[ליליאן]

נשמע שיש לך מידות טובות ואופי בריא,
במקרים כאלו בטח הכל יותר פשוט

זה הבית. ההורים.
אין דרמות באופן כללי.
וגיסות ולא אחיות..

וגם, אולי זה משנה,
היה עוזרת וכו' לא הרגשתי עול מהבלגן.
(כן אפיתי ושמרתי וכו')

אולי גם בגלל שהייתי צעירה כשהתחיל.
מצד שני בת יחידה, כולם בנים, את היחדים ששומרת,
וגם היחידה שאכפת לך הבגדים והתכשיטים ואיפור שבחדר,
ללא לדבר על חומר לימודי.
ובאמת למה החדר שלי הראשון.

אני חושבת שפשוט נורא אהבתי את הנשואים,
ונושא חיכיתי שיבואו,
וחברות אף פעם לא היו באותה רמה במשוואה.

בקיצור סיבות יש לכאן ולכאן,
וכמו שאת אומרת,
משפחה שמקבלת בפשטות... אולי זה הענין

 

[BIZZARC- עשירה]

2. שמתי לב שלהם יש עול שלא היה לנו והוא הדאגה לבריאותם של ההורים המתבגרים והשמירה עליהם ועל כוחם. לדוגמא אחי הקטן הולך עם אבי לביקורות רפואיות דבר שלא הכרנו. (אגב כדאי לשים לב לפעמים לא אוחזים שההורים מה לעשות התבגרו ומצפים מהם לארח כמו לפני 20 שנה כשהם היו עדיין צעירים וחזקים)

זה לא גורף שהעול והדאגה לבריאות של ההורים נמצא על האחים הקטנים, מכירה הרבה מאוד משפחות שזה על הגדולים/אמצעיים כי באופן טבעי העול והאחריות על הבית מגיל קטן נמצא אצלם.
וכל אחת יכולה לשנות את זה ולקחת את זה על עצמה.

ויש להם גם תפקידים ואחריות שלא היו קשורים לבחורות הבכורות בבית (עזרה עם סבא וסבתא מבוגרים+ לימודים עד מאוחר/עבודה+ פרוייקטים ומטלות+ עבודות הבית....)

מה מתוך זה לא היה קשור לאחיות הגדולות בבית?

 

[כוס קקאו]

קוראת ומרגישה בעולם מ'קביל.
אירחתי אחים נשואים בחדר שלי מעל 10 שנים,
מבי"ס יסודי ועד עמוק לתוך שידוכים מורכבים.
הרבה משפחות של נשואים,בכל הגילאים.

החדר שלי היה הראשון, תמיד נלקח, מעולם לא שאלו אותי,
זה היה ברור מאליו (להורים).

שמרתי על הילדים בבוקר, שחקתי איתך בצהרים. לא מעט ילדים ולא מעט שעות.

עשיתי את זה בשמחה.

אף אחד מעולם לא צ'יפר אותי, לא ממתק ולא פתק. מעולם לא חשבתי שיש צורך.

היו שבועות קשים, בעיקר בתקופת השידוכים, אף אחד לא חדש שיש איזה שהוא קשר.

אה, והלימודים היו ברמה מאוד גבוהה. כולל שנים של לימודים אקדמאיים.




מצד שני -

אם רציתי ללמוד לא אמרו לי מילה. אם הלכתי לנוח לא אמרו לי מילה. (אבל לא הייתי עושה את זה בד"כ)

לא שמתי להם מצעים ום מצידם הורידו וסידרו.

הורדתי מהשולחן, והם הורידו איתי.



בקיצור.
זה נראה לי המתכון היותר טוב.
שלא אחד יעשה מצידו,
ולא יבוא לאחרים בדרישות.



מה שכן היה קשה,ף
שבתוך כל המערך הזה של ויתור על החדר ועזרה לגיסות
(שחלקן בכורות ולא מבינות את המשמעות)
בסוף הן היו עם עצמן, ולא שיתפו אותי (גם הייתי לא בגיל שלהם), זה כאב.

את בדיוק מדגישה את הנושא הכי חשוב בסיפור- שזה- תקשורת
כי כשיש תקשורת- אז הכל יכול לזרום.
לא בכח.

 

[BIZZARC- עשירה]

משום מה יש לי הרגשה שאנחנו נתכוונות לאותו הדבר
רק כותבות את זה במילים אחרות
ולא כ"כ מצליחות להבין אחת את השניה
מתנהל פה שיח חרשים קצת
בכל אופן
אני בדעה
שהאחיות הקטנות עוזרות לגדולות כי יש הדדיות במשפחה וממש ממש לא כי הן חייבות
אף אחד לא אוהב לעזור כשמחייבים אותו
מאותה סיבה אני עזרתי לדודות שלי ושמרת להן על הילדים שנים כל יום חמישי וללא תשלום כפי שכבר ציינתי פה
כשיש הדדיות והערכה ל2 הצדדים אז השלום והשלווה ישכנו ואף אחד לא ירגיש מנוצל או מסכן
אצלינו בבית המוטו הוא את/ה לא עוזר/ת את/ה שותפ/ה
וזו הגישה גם כלפי המשפחה המורחבת

כמובן שאני מסכימה עם הדברים שלך, אבל מה שאת אומרת ומדגישה כל הזמן זה המצב הרצוי, ושופטת את האחיות הגדולות לפי המצב הרצוי
ואני מנסה לומר שהמצב הרצוי והמצב המצוי הרבה פעמים לא באותו מישור, וזה מאוד קל להיזדהות עם האחות הקטנה ולהרגיש שהאחות הגדולה חצופה בזה שהיא 'דורשת' (לא תמיד אגב היא באמת דורשת, לפעמים זה ההרגשה של האחות הקטנה) אבל כדאי להבין שבד"כ המצב הוא לא שחור- לבן שהקטנה צודקת והגדולה טועה או חצופה, ודינמיקה משפחתית זה דבר מורכב שלרוב כל הצדדים צודקים וטועים באותה מידה.

ואני אוסיף ואומר שלדעתי לאמא יש הרבה אחריות על צורת הקשר וההתייחסות לעזרה, וויתורים וכו'
וזה לא מתחיל מרגע אחרי החתונה של הבת.

 

[ACHOT KTANA]

ושופטת את האחיות הגדולות לפי המצב הרצוי

שופטת את הגדולות
להזכיר שוב שאני אחת מהן?
לא שופטת אף אחת
רק מנסה להסביר מנקודת מבט של אחות גדולה שגם לה יש כמה שיותר גדולים ממנה את ההסתכלות של הקטנות
מתנצלת ממש אם יש פה משהיא שהרגישה ששפטתי אותה

ואני אוסיף ואומר שלדעתי לאמא יש הרבה אחריות על צורת הקשר וההתייחסות לעזרה, וויתורים וכו'

ברור

האחות הקטנה ולהרגיש שהאחות הגדולה חצופה בזה שהיא 'דורשת' (לא תמיד אגב היא באמת דורשת, לפעמים זה ההרגשה של האחות הקטנה)

אם הקטנות מרגישות שדורשים מהן גם אם הגדולות לא התכוונו לדרוש יש פה באג בתקשורת
ועליו דיברתי כל הזמן
שכשיש תקשורת בריאה הכל זורם בשלום
לא חייבים לתת ממתקים ושוקולדים ומתנות
ואגב הערכה גם לא חייבת להיות במילים אבל היא חייבת להיות כלפי כל הצדדים

 

[ביביסטית]

את בדיוק מדגישה את הנושא הכי חשוב בסיפור- שזה- תקשורת
כי כשיש תקשורת- אז הכל יכול לזרום.
לא בכח.

ממש. אצלנו גם היה סוג של ניצול כזה כלפי האחים בבית
יומאחד פתחנו את זה (סתומרת ההורים פתחו)
הופתענו.
אנחנו הבנו אותם, הם הבינו אותנו ונוצר איזשהו סיכום נחמד. מה אנחנו נעשה כדי לא להיות מנוצלים, מה אתם תעשו כדי לא לנצל אותנו וחלאס על הכל
תקשורת...........

ואגב הזוגות שהכי כיף לעזור להם, זה אלה שמביאים איתם משהו
בקטנה, עוגה, סלט, פינוק לחגים. לא לוקח מדי הרבה זמן להכין, רק טיפהלה להפעיל את הראש ולחשוב קצת מעבר

ועוד אגב אלה שכתבו על האחים הענוגים בבית. קודם כל גדלנו בבית שונה משלכם, נכון שאנחנו הצקנו לכם בתור ילדים וקשקשנו על המחברות. אבל הבית הוא שונה, ההורים שונים, יש פינוקים אבל יש התמודדיות שבעיניי הרבה יותר מורכבות מאחים קטנים, ומישהו שרגיל לבית שקט. הרבה יותר קשה לו כבבית יש רעש של ילדים....... וסתם, הבכורים היו העיקר בבית. נסעו לנופש בשבילם, עשו חג בשבילם ענעארף. לילדים בבית גם אם הם כבר מזמן לא ילדים אין שום דבר שמוקדש להם, בשבתות אין להם מקום ליד השולחן כי הרי לא נוריד זאטוט בן שנתיים שמתעקש לשבת על כסא של גדולים, ויש עוד טון דוגמאות. לא קשה מדי לשים לב לדברים כאלה. לתשומת לב

 

[BIZZARC- עשירה]

להזכיר שוב שאני אחת מהן?

זה שאת גדולה לא אומר שההודעות שלך לא היו שיפוטיות כלפי האחיות הגדולות שמתנהגות אחרת ממה שאת חושבת שאמורים להתנהג.

אם הקטנות מרגישות שדורשים מהן גם אם הגדולות לא התכוונו לדרוש יש פה באג בתקשורת
ועליו דיברתי כל הזמן
שכשיש תקשורת בריאה הכל זורם בשלום
לא חייבים לתת ממתקים ושוקולדים ומתנות
ואגב הערכה גם לא חייבת להיות במילים אבל היא חייבת להיות כלפי כל הצדדים

נכון. ומה שאני אומרת זה שהרבה מאוד פעמים הבאג בתקשורת הוא לא מצד אחד אלא הדדי, וסגנון תקשורת והתנהלות בבית, ולבוא ולומר לאחיות הגדולות איך הן אמורות להתנהג ולתקשר ולא לצפות ולא לדרוש ושהן עזרו לאמא והאחיות הקטנות עוזרות להן, זה להסתכל על התמונה ממבט מאוד צר.

 

[ליליאן]

ואגב הזוגות שהכי כיף לעזור להם, זה אלה שמביאים איתם משהו
בקטנה, עוגה, סלט, פינוק לחגים. לא לוקח מדי הרבה זמן להכין, רק טיפהלה להפעיל את הראש ולחשוב קצת מעבר

לא מחוויתי את זה ככה.
הזוגות שהכי כיף איתם
(עוזרים אם יש לב טוב ופניות. )
זה זוגות שנותנים הרגשה טובה.
חיוך, בדיחה, הכרת הטוב. שיתוף. דיבור בגובה העיניים.
ממש לא תרם לחיי העוגה או הסלט.

 

[מכירים?]

בעיניי, לא צריך להקצין [משרתות. חמור. מלצריות.] בדרך כלל הזוגות מגיעים לאחר שבוע מתיש ומייגע. האשה עובדת קשה הילדים היו חולים. או צרחו בלילה כי צמח להם שיניים.
לא יקרה כלום עם האחות הרווקה הרכה והענוגה שישנה היטב במהלך השבוע תגיש ותפנה מהשולחן לבד לבד [וואו]. או שקצת תעזור עם הילדים.

אצלינו כשמשהו לא מושלם כשהאורחים מגיעים אומרים: בסדר, מקסימום הם לא יביאו טיפ...
את יודעת, אם את מחפשת מלון, הבית של ההורים זה לא המקום.
וגם לא שמרטפיה.

 

[שני66901]

נראה מהאשכול שבחורות הסמינר עשו שעות ארוכות בלהגן על עצמן. ונבחו על כל אחד שרק פתח את הפה

אני הגנתי עלי טיפה, ואני לא בחורת סמינר
אני בת 24 עם לימודים ועבודה, ורווקה, שחייבת את הסופש לנוח ולישון

ובאמת שאין לי בעיה לשמור על האחיין שלי רבע שעה (פרא אדם קטן ומתוק והרבע שעה הזו שווה המון) ויש לי עוד אחים קטנים יותר שמשחקים איתו בהרבה אהבה
אבל לפנות חדר שאצלי זה הרבה יותר קשה (גם כי אין לי מקום נורמלי לעבור אליו, וגם כי זה המיטה שלי, לרוב מי שבגיל שלי יש חדר פרטי עם הבן/ בת זוג, נכון? הם לא יעברו לישון בסלון, אז תסתמו בבקשה)
וגם לא לבנות עלי שאני אעזור בלי סוף (אצלנו זה מאוזן, ב"ה)
אני ממש מבינה את מי שאומרת שמפילים עליה
ותזכרו שעוד כמה שנים האחות הקטנה תהייה במצב שלכם
אז מי שלא בעד התחשבות, תזכרי את זה עכשיו כדי לשלוח לה עוד 10 שנים את הילדים שלך לעזרה (לא יהיה לה אחים קטנים...)

 

[ליליאן]

בעיניי, לא צריך להקצין [משרתות. חמור. מלצריות.] בדרך כלל הזוגות מגיעים לאחר שבוע מתיש ומייגע. האשה עובדת קשה הילדים היו חולים. או צרחו בלילה כי צמח להם שיניים.
לא יקרה כלום עם האחות הרווקה הרכה והענוגה שישנה היטב במהלך השבוע תגיש ותפנה מהשולחן לבד לבד [וואו]. או שקצת תעזור עם הילדים.

הה
ואם לא היתה אחות קטנה?...
ואם היו רק הורים?..
גם הם היו צריכים להוריד לבד לבד?..
כי עבר על הזוגות שבווע מיגע?...

באמת ענין של תפיסה כמו שאמרו פה.
האחות היא עוד דיירת בבית.
הוא לא שלה,
לא היא הזמינה.
זה אירוח אצל ההורים,
בענין באמת, דיון אחר, והיו פה כמה,
עד כמה באים לנוח אצל ההורים וקבל עזרה,
ועד כמה כדי לשאת בעול ולהיות מקור לנחת
(זה מתחיל להיות סותר עם הגיל)