עזרה נוסעים להורים לראש השנה? לא שוכחים את האחות הקטנה

מצב
הנושא נעול.
רוצה לנסות להסביר את זה להורים בני 60-70 שמספרים איך הם היו הולכים להורים שלהם וישנים 2-3 זוגות עם הילדים בחדר אחד?!?!?!?
תאמין לי תחסוך לי הרבה ויכוחים....
מה יש להתווכח?
כמו שילדים גדולים בבית שעבדו קשה מרגישים שעכשיו תורם ושהקטנים יסבלו, ככה ההורים האלה לא מבינים למה הילדים שלהם מתפנקים ולא סובלים כמו שהם סבלו...

שימו את הגבול שלכם מצד אחד (אסור הלכתית לישון זוגות יחד וכו')
ותתגמשו מאד מצד שני בשביל כיבוד הורים (אפשר להצטופף עם הילדים שלכם\ לישון בתנאים פחות נוחים\ לשכור יחידה על חשבונכם\ לקנות יחד עם אחים נוספים מיטות ומזרונים ומזגן לחדר אצל ההורים שישמש אתכם וכן הלאה)
 
אנחנו גרים באותה העיר של ההורים ולכן לא מתארחים לשינה, איכשהוא התחושה שקיבלנו שיעדיפו אחרי סעודה שנפקח על סידור מהיר של המשחקים ונפנה את השטח מהחבורה העליזה מה שיותר מהר מאשר שנסייע בפינוי השולחן, בשטיפת כלים, טאטוא וכו'. לפעמים זו תחושה לא נעימה לצאת ככה, כאילו היינו אכלנו וברחנו ולא הושטנו יד כמעט. אנחנו צודקים? בשמחות רציניות לרוב אחד מבני הזוג הולך עם הילדים הביתה והשני נשאר לעזור
 
טוב, די לעשות את האחיות נשים זרות שמנסות להשתלט על הבית!
להזכירך, אחרי ולפני הכל ההורים הם גם שלהן!! גם אם הן כבר נשואות!!
מותר לה להגיע בלי לעדכן מראש, במיוחד אם לא בנתה עליהן לבייביסטר בזמן השהות בבית ההורים
הנידון כאן באשכול הוא על שבתות וכו', לא על ביקור של אחה"צ!

*בלי להתעלם מהעובדה שהתגובה שלה מבחילה ממש!
מלעשות שהן דורשות את התשומת לב הזו?
ולא, הן לא יכולות להגיע בלי לעדכן מראש כי, לדוגמא, יכול להיות שיש במשפחה כרגע איזשהו עניין אישי שהאח/ות יעדיפו שהם לא יהיו בשטח. הקשר לא אותו דבר כמו לפני החתונה, יתהפך העולם. הכל אחרת.
כן, נכון שההורים הם גם שלהם. אבל בדיוק כמו שהאחות לא יכול לקפוץ לאחותה מתי שבא לה 'כי היא נשואה' וזה מובן לחלוטין, כך גם ההפך.
אני בכל פעם כשאני מגיעה להורים שלי אני שואלת את אחים שלי אם זה באמת בסדר שהם מפנים לי את החדר, ומבחינתי לצאת לדירה בקומה שישית רק כדיי שהם ירגישו בנח גם כן. אותו דבר על פינוי השולחן ושטיפת כלים. מנסה לעזור כמה שיכולה - ובמצבים שלא יכולה - לא מפסיקה להחמיא להם ליד כולם כדי שחס ושלום לא ירגישו ש'יואו עודפעם הם באים לשבת... איזה עול'...
הם צריכים להנות בדיוק כמוני.

משום מה הופכים את כל הנשואות עם כמה ילדים לנשים הכי מסכנות בעולם שצריכות כל היום עזרה ותמיכה.
בואו ננשום רגע, ונזכור שהתחתנו. וההורים שלנו/האחים לא אשמים בזה שהנה עוד רגע יש עוד 'מזל טוב' שרק מתריע על עול נוסף בשטח.
הילדים הם שלנו ואנחנו צריכים לגדל אותם. וכן, זה לא קל. להורים שלי בכל אופן לא היה מי שישמור על כל הילדודס בשבת בצהרים והם יכלו לנוח כמו מלך ומלכה. מי חלם בכלל על שבתות גן עדן כאלה שעושים עבורם הכל.

אה... עוד משהו - תגמול לאחים לא יזיק בחיים. כן, אפילו כסף. לא תמיד שוקולד ומכתב חם מכסה על שעות של עיניים טרוטות ורדיפה אחרי קטנטנים שלא מפסיקים לזמר ולצרוח. עשו לכם בייביסיטר? תשלמו מדיי פעם, לא חייב תמיד, כמו שהייתם משלמים לבייביסיטר חיצונית.
 
טוב, די לעשות את האחיות נשים זרות שמנסות להשתלט על הבית!
להזכירך, אחרי ולפני הכל ההורים הם גם שלהן!! גם אם הן כבר נשואות!!
מותר לה להגיע בלי לעדכן מראש, במיוחד אם לא בנתה עליהן לבייביסטר בזמן השהות בבית ההורים
הנידון כאן באשכול הוא על שבתות וכו', לא על ביקור של אחה"צ!

*בלי להתעלם מהעובדה שהתגובה שלה מבחילה ממש!
לא בטוח שמותר להגיע בלי לעדכן מראש....
אני זוכרת שבתור בחורה שלמדה לימודים קשים והייתי חייבת שקט וריכוז ללמוד אחרי צהריים או לעשות ש.ב בלימודי מקצוע, ולפחות פעמיים בשבוע אחותי היקרה היתה מפציעה אצלנו לכל שעות אחה"צ עם ילדים האנרגטיים ונכון שלא ביקשה שאשמור עליהם אבל הרעש והבלגן והחגיגה הוציאו אותי ואת אמא שלי ואת כל הדירים בבית משלוותם, וגם להורים שלי זה לא תמיד היה נוח .
אז נכון שזה גם ההורים שלך אבל בתור נשואה עם ילדים זה כבר לא אותו דבר וא"א להגיע בלי לבקש/להודיע..
אני בתור נשואה בחיים לא עשיתי ולא אעשה את זה, יש מבחינתי הבדל גדול מאד בין נשואה לרווקה בבית.
 
מלעשות שהן דורשות את התשומת לב הזו?
ולא, הן לא יכולות להגיע בלי לעדכן מראש כי, לדוגמא, יכול להיות שיש במשפחה כרגע איזשהו עניין אישי שהאח/ות יעדיפו שהם לא יהיו בשטח. הקשר לא אותו דבר כמו לפני החתונה, יתהפך העולם. הכל אחרת.
כן, נכון שההורים הם גם שלהם. אבל בדיוק כמו שהאחות לא יכול לקפוץ לאחותה מתי שבא לה 'כי היא נשואה' וזה מובן לחלוטין, כך גם ההפך.
אני בכל פעם כשאני מגיעה להורים שלי אני שואלת את אחים שלי אם זה באמת בסדר שהם מפנים לי את החדר, ומבחינתי לצאת לדירה בקומה שישית רק כדיי שהם ירגישו בנח גם כן. אותו דבר על פינוי השולחן ושטיפת כלים. מנסה לעזור כמה שיכולה - ובמצבים שלא יכולה - לא מפסיקה להחמיא להם ליד כולם כדי שחס ושלום לא ירגישו ש'יואו עודפעם הם באים לשבת... איזה עול'...
הם צריכים להנות בדיוק כמוני.

משום מה הופכים את כל הנשואות עם כמה ילדים לנשים הכי מסכנות בעולם שצריכות כל היום עזרה ותמיכה.
בואו ננשום רגע, ונזכור שהתחתנו. וההורים שלנו/האחים לא אשמים בזה שהנה עוד רגע יש עוד 'מזל טוב' שרק מתריע על עול נוסף בשטח.
הילדים הם שלנו ואנחנו צריכים לגדל אותם. וכן, זה לא קל. להורים שלי בכל אופן לא היה מי שישמור על כל הילדודס בשבת בצהרים והם יכלו לנוח כמו מלך ומלכה. מי חלם בכלל על שבתות גן עדן כאלה שעושים עבורם הכל.

אה... עוד משהו - תגמול לאחים לא יזיק בחיים. כן, אפילו כסף. לא תמיד שוקולד ומכתב חם מכסה על שעות של עיניים טרוטות ורדיפה אחרי קטנטנים שלא מפסיקים לזמר ולצרוח. עשו לכם בייביסיטר? תשלמו מדיי פעם, לא חייב תמיד, כמו שהייתם משלמים לבייביסיטר חיצונית.
תקראי שוב, עניתי להיא שכתבה על בקורים אחה"צ
ואני מסכימה איתך שכדאי ורצוי להרים טלפון ולשאול אם מתאים.
אבל מכאן ועד לכעוס על אחות שעולה להורים אחה"צ הדרך רחוקה......

ולגבי האחות שלא יכולה לקפוץ לאחותה, זה לא כי היא נשואה והיא לא,
אלא כי זה בית פ-ר-ט-י שלהם!!! ובית ההורים, נכון שבעיקר הרווקות גרות בו, אבל מסכימה איתי שאיכשהו זה שונה??
 
לא בטוח שמותר להגיע בלי לעדכן מראש....
אני זוכרת שבתור בחורה שלמדה לימודים קשים והייתי חייבת שקט וריכוז ללמוד אחרי צהריים או לעשות ש.ב בלימודי מקצוע, ולפחות פעמיים בשבוע אחותי היקרה היתה מפציעה אצלנו לכל שעות אחה"צ עם ילדים האנרגטיים ונכון שלא ביקשה שאשמור עליהם אבל הרעש והבלגן והחגיגה הוציאו אותי ואת אמא שלי ואת כל הדירים בבית משלוותם, וגם להורים שלי זה לא תמיד היה נוח .
אז נכון שזה גם ההורים שלך אבל בתור נשואה עם ילדים זה כבר לא אותו דבר וא"א להגיע בלי לבקש/להודיע..
אני בתור נשואה בחיים לא עשיתי ולא אעשה את זה, יש מבחינתי הבדל גדול מאד בין נשואה לרווקה בבית.
מסכימה איתך, ברור שהנכון ביותר הוא להודיע קודם
אבל ההיא הציגה את זה בערך כמו אישה זרה שהגיעה והאחיות כועסות עליה.
סורי, ב"ה לא מצליחה להתחבר לתחושת הזרות לאחיות גדולות
[כן, אפילו שקרו גם אצלנו מקרים שהיה הכי לא מתאים בעולם שהגיעו, לא חשבתי לרגע שהם לא בסדר!]
 
מסכימה איתך, ברור שהנכון ביותר הוא להודיע קודם
אבל ההיא הציגה את זה בערך כמו אישה זרה שהגיעה והאחיות כועסות עליה.
סורי, ב"ה לא מצליחה להתחבר לתחושת הזרות לאחיות גדולות
[כן, אפילו שקרו גם אצלנו מקרים שהיה הכי לא מתאים בעולם שהגיעו, לא חשבתי לרגע שהם לא בסדר!]
לפעמים זה כן מכעיס, גם כשהקשר טוב מאד.
יש לפעמים מקרים שלא רוצים שהנשואים ידעו, וזה מרגיז שנתקעים בלי הודעה ותכנון מראש.
 
לא בטוח שמותר להגיע בלי לעדכן מראש....
אני זוכרת שבתור בחורה שלמדה לימודים קשים והייתי חייבת שקט וריכוז ללמוד אחרי צהריים או לעשות ש.ב בלימודי מקצוע, ולפחות פעמיים בשבוע אחותי היקרה היתה מפציעה אצלנו לכל שעות אחה"צ עם ילדים האנרגטיים ונכון שלא ביקשה שאשמור עליהם אבל הרעש והבלגן והחגיגה הוציאו אותי ואת אמא שלי ואת כל הדירים בבית משלוותם, וגם להורים שלי זה לא תמיד היה נוח .
אז נכון שזה גם ההורים שלך אבל בתור נשואה עם ילדים זה כבר לא אותו דבר וא"א להגיע בלי לבקש/להודיע..
אני בתור נשואה בחיים לא עשיתי ולא אעשה את זה, יש מבחינתי הבדל גדול מאד בין נשואה לרווקה בבית.
לדעתי מי שצריך לקבוע את הכללים של בית זה ההורים ולא הילדים שלהם.
(בכל גיל).
 
יש הבדל משמעותי מאד
שאחות גדולה בבית שומרת על אחותה/מקלחת/מלבישה מאכילה- היא עוזרת לאמא שלה!
וברור שאחיות קטנות בבית לא חייבות כלום לאחיותיהן הנשואות
גם אם ישנו כל השבוע רצוף!
באמת יש לי את הנקודת מבט של 2 הכיוונים
ואם כבר עוזרים אז המון הכרת הטוב ושום דבר לא מובן מאליו!
לתגובה הזו בדיוק ציפיתי

גם כשהאחות הקטנה עוזרת לגדולה היא עוזרת לאמא שלה!
כי אמא שלה רוצה לארח ולראות את הנשואים ואת הנכדים, זה הנחת שלה.
ובינינו, ממה שאני בכל אופן שומעת מאחיות שלי, זה שהן גם רוצות שהנשואים יבואו, בסוף זה ממלא את הבית בשמחה ובעניין, והן לא לבד רק עם ההורים.

והכרת הטוב צריך לכל הצדדים
(בד"כ הקטנות מקבלות אותו הרבה הרבה יותר, כי כשהגדולות עוזרות זה מובן מאליו, וגם הקטנים בכלל לא יודעים להודות על זה שרחצו אותם למשל)

כמובן הכל במידה ובהתחשבות
 
אישה נשואה סיפרה לי שהיא כועסת על אחיות שלה
היא הייתה מגיעה בצהרים לבית של ההורים שלה
והן עשו לה פרצופים על כך הן לא צריכות לשמור על הילדים- היא שומרת.
אז למה הן כועסות?
אמרתי לה שממחר אחיות שלה הולכות להגיע אליה הביתה בלי לעדכן
מתי שהן רוצות ולהתישב לה בבית
התגובה שלה: אני מברכת אותך שתביני את הנשואים בקרוב...
לא הבנתי את הבעיה בסיפור חוץ מהתגובות של האישה הספציפית שדיברת איתה
זכותן של האחיות הנשואות להגיע לבקר בצהריים והן לא צריכות לבקש רשות מהוד מעלתן בנות ה-16 ואולי גם ה-26
כתבת שהיא שומרת על הילדים שלה- אז מה הבעיה?
מותר לה לחזור לפעמים לבית של ההורים ולפגוש קצת את אימא שלה
ולמי שכתבה שהילדים עושים רעש ובלגן- נכון, גם כשהאחות הנשואה הנ"ל הייתה בחורה האחיות הקטנות שלה עשו רעש ובלגן והיא אהבה אותן והתמודדה עם זה. ועם כל הכבוד- היא לא באה לגור שם אלא לבקר אחר צהרים ולא קרה כלום אם 4 שעות ביום לא היה לה את השקט הרגיל שהיא רוצה ורגילה אליו
קצת פרופורציות בחיים
ילדים נשואים הם לא זרים
 
נערך לאחרונה ב:
לתגובה הזו בדיוק ציפיתי

גם כשהאחות הקטנה עוזרת לגדולה היא עוזרת לאמא שלה!
כי אמא שלה רוצה לארח ולראות את הנשואים ואת הנכדים, זה הנחת שלה.
ובינינו, ממה שאני בכל אופן שומעת מאחיות שלי, זה שהן גם רוצות שהנשואים יבואו, בסוף זה ממלא את הבית בשמחה ובעניין, והן לא לבד רק עם ההורים.

והכרת הטוב צריך לכל הצדדים
(בד"כ הקטנות מקבלות אותו הרבה הרבה יותר, כי כשהגדולות עוזרות זה מובן מאליו, וגם הקטנים בכלל לא יודעים להודות על זה שרחצו אותם למשל)

כמובן הכל במידה ובהתחשבות

כשילדים גדולים שומרים על האחים הקטנים זו עזרה לאמא.
בנוסף, תחשבי שהם שומרות על הילדים בבית שלהם.
הם יכולות לעשות שם מה שהם רוצות.

בניגוד לזה שכשהן אצל האחות לא הכל הן יכולות לעשות, כי בסוף הן לא בבית שלהם.

וגם, לעזור עם האחיינים זה עזרה לאחות ושונה מכיבוד הורים.

כבת קטנה עם הרבה נשואים
מפנה את החדר שלי רוב השבתות או ישנה עם האחיניים.

תמיד זו בחירה שלי ולפעמיים אני מעדיפה ככה ולפעמים ככה.
תלוי איך עבר השבוע וכמה אני רוצה את הפינה שלי.
 
לתגובה הזו בדיוק ציפיתי

גם כשהאחות הקטנה עוזרת לגדולה היא עוזרת לאמא שלה!
כי אמא שלה רוצה לארח ולראות את הנשואים ואת הנכדים, זה הנחת שלה.
ובינינו, ממה שאני בכל אופן שומעת מאחיות שלי, זה שהן גם רוצות שהנשואים יבואו, בסוף זה ממלא את הבית בשמחה ובעניין, והן לא לבד רק עם ההורים.

והכרת הטוב צריך לכל הצדדים
(בד"כ הקטנות מקבלות אותו הרבה הרבה יותר, כי כשהגדולות עוזרות זה מובן מאליו, וגם הקטנים בכלל לא יודעים להודות על זה שרחצו אותם למשל)

כמובן הכל במידה ובהתחשבות
לעזור בהכנות לפני ואחרי שבת זו בהחלט עזרה להורים.
לשמור על האחיינים בצהריים זו עזרה לאחות.
זה לא אומר שאי אפשר לעזור לאחות
אפשר וכדאי, אבל זו לא אותה מחוייבות כמו לעזור להורים.
 
כותב את דעתי כגבר שקורא את הדיון, [המאוד אמוציונאלי]
תנסו לשים לב גם על הרווקים שבבית בחגים, נכון שהם לא עוזרים כמו האחיות, ונכון שהם לא תמיד חולים וצריכים טיפולים...
אבל הם מגיעים לשבת\חג, לשים ראש אצל אמא, להתפנק על עוגה, [של האחות הרווקה], קצת לקבל צומי, ורוגע
לא תמיד נוח להם גדוד האחיינים, שבשבע בבוקר משתחרר להם הקפיץ, [כמובן האמא העייפה זרקה אותם מהחדר ברגע שהם קמו..." לכו לחדר בנים, המשחקים שם",
שלא נותנים לישון דקה שנ"צ, " ....הלכת לישון?" "תראה לי את הלבן של העין שלך", "בוא נעצבן את ...."
ומי מדבר על הטאקט, וחוסר הפרטיות... "יו תראה לי מה קנית..." "לקחתי לך את ה....."
ונכון שאמא שייכת לכולם, ואולי גם הבית, אבל תשימו לב, רק שימו לב, שלא דרכתם באמצע האירוח במלון אמא
על כמה חצ'קונים כואבים של האח הרווק,
אהה, ועוד משהו,
יש לכן\ם הרווקים\רווקות, זכות מלאה, לומר להורים את מי אתם רוצים לשבת, ולתעדף את מי שנוח לכם... [מבחינת כמות ילדים-נקיון-עזרה], מי שלא טוב לו, שיסתדר, אין ברירה , עד שאנשים יפסיקו לחשוב שהורים זה בית מלון, ומה שאנשים עושים בבית שלהם, שיעשו לפחות חצי בבית ההורים...., [ותרחמו על אמא, בסוף כל העול נופל עליה]
מקווה שהועלתי
 
נערך לאחרונה ב:
והכרת הטוב צריך לכל הצדדים
(בד"כ הקטנות מקבלות אותו הרבה הרבה יותר, כי כשהגדולות עוזרות זה מובן מאליו, וגם הקטנים בכלל לא יודעים להודות על זה שרחצו אותם למשל)
כנראה אין לך מושג איזה הכרת הטוב הקטנות מקבלות...
אפס..
בתור אחת הכי קטנה שכל החיים שמרתי על אחינים כי ברור מאליו שאני צריכה לשמור... כי לי אין חיים/חברות/ תעסוקה... והם הגדולות גידלו אותי, מבחינתם אני חייבת לעזור....
זאת הבעיה שזה הופך להיות מובן מאליו שצריך לשמור על האחיינים.
וספויילר, כיום אני נשואה עם ילדים ואין אף אחד שבא לעזור לי.. כולל אלו שאמרו שבעתיד הילדים ששמרת עליהם יעזרו לך
 
יש לכן\ם הרווקים\רווקות, זכות מלאה, לומר להורים את מי אתם רוצים לשבת, ולתעדף את מי שנוח לכם... [מבחינת כמות ילדים-נקיון-עזרה], מי שלא טוב לו, שיסתדר, אין ברירה , עד שאנשים יפסיקו לחשוב שהורים זה בית מלון, ומה שאנשים עושים בבית שלהם, שיעשו לפחות חצי בבית ההורים...., [ותרחמו על אמא, בסוף כל העול נופל עליה]
אין לכם שום זכות להרגיש שאתם המחליטים על הבית של ההורים.
תגידו בעצמכם תודה על המלון שהוא לא מובן מאליו בגיל בוגר.
ותושיטו יד. תגישו, תורידו, תטאטאו. העולם לא עובד אצלכם.
 
אין לכם שום זכות להרגיש שאתם המחליטים על הבית של ההורים.
תגידו בעצמכם תודה על המלון שהוא לא מובן מאליו בגיל בוגר.
ותושיטו יד. תגישו, תורידו, תטאטאו. העולם לא עובד אצלכם.
כן קצת צרם לי החלק הזה בתגובה
ובכללי לא צריך ליפול על אמא כלום
כווולם צריכים להיות שותפים
 
אין לכם שום זכות להרגיש שאתם המחליטים על הבית של ההורים.
תגידו בעצמכם תודה על המלון שהוא לא מובן מאליו בגיל בוגר.
ותושיטו יד. תגישו, תורידו, תטאטאו. העולם לא עובד אצלכם.
מסכימה
אבל בהחלט יש זכות לבקש
בדיוק כמו שלנשואים יש זכות לבקש, אבל לא לדרוש
והציפייה היא שההורים יתחשבו בכל השיקולים והבקשות, ויעשו את סדר העדיפויות על פי הבנתם את הצרכים השונים.
 
מסכימה
אבל בהחלט יש זכות לבקש
בדיוק כמו שלנשואים יש זכות לבקש, אבל לא לדרוש
והציפייה היא שההורים יתחשבו בכל השיקולים והבקשות, ויעשו את סדר העדיפויות על פי הבנתם את הצרכים השונים.
נכון. מה שאת מציגה זה גישה אחרת לחלוטין.
 
האמת שאני לא יודעת מה קורה בבתים אחרים
אני עדיין לא התחלתי שידוכים ואני מפנה לאחותי הנשואה את החדר
וכל פעם שאני שואלת אותה אם אני יכולה להכנס לחדר כי שכחתי משהו
היא אומרת לי את לא צריכה לשאול זה החדר שלך
כמובן שאני עדיין שואלת...
היא גם עוזרת הרבה בתפקידים שהיו שלה ועברו אלי
חשבתי שככה זה הסטנדרט מהאשכול הזה למדתי להעריך אותה!:):)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה