עזרה נוסעים להורים לראש השנה? לא שוכחים את האחות הקטנה

מצב
הנושא נעול.
בוא נעשה רגע סדר [ בלי שנגלוש מנושא הדיון]
הרווק, שחוזר בחגים לבית הוריו, חוזר לבית שלו. לעומת הנשוי שמגיע להתארח!!!
אין לו עוד איפה להיות, [אני לא מדבר על גילאים מאוד מבוגרים, זה נושא לדיון אחר, ורגיש!]
וזכותו המלאה להחליט מי יכנס לבית שלו, וחובת ההורים שלו, לספק לו חווית בית סבירה ונעימה, ולא "הכנסת אורחים מירון", גם אם זה נשמע חצוף, אבל זו החובה ההורית, [אמא שמתכחשת לזה-בהצלחה...] והאחים הנשואים צריכים לקבל את זה בהבנה, הם התחתנו ובנו בית משלהם, וכל אירוח שלהם בבית ההורים הוא במגבלות מי שגר שם,
מקווה שחסכתי פה לכמה אימהות כאסאחים בתקופת החגים,
ונכון שהרווקים צריכים גם לעזור, [אני בתקופתי כרווק עזרתי לא מעט, אבל לא מספיק,]
רק ביקשתי תשומת לב לעניין זה הכל
 
כנראה אין לך מושג איזה הכרת הטוב הקטנות מקבלות...
אפס..
בתור אחת הכי קטנה שכל החיים שמרתי על אחינים כי ברור מאליו שאני צריכה לשמור... כי לי אין חיים/חברות/ תעסוקה... והם הגדולות גידלו אותי, מבחינתם אני חייבת לעזור....
זאת הבעיה שזה הופך להיות מובן מאליו שצריך לשמור על האחיינים.
וספויילר, כיום אני נשואה עם ילדים ואין אף אחד שבא לעזור לי.. כולל אלו שאמרו שבעתיד הילדים ששמרת עליהם יעזרו לך
עצוב מאוד שזה מה שקורה אצלכם

שמירה על האחינים זה בהחלט לא מובן מאליו
חשבתי שדובר פה יותר על אירוח ועל עזרה בהכנות ובסידורים אחרי
 
וזכותו המלאה להחליט מי יכנס לבית שלו, וחובת ההורים שלו, לספק לו חווית בית סבירה ונעימה, ולא "הכנסת אורחים מירון", גם אם זה נשמע חצוף, אבל זו החובה ההורית, [אמא שמתכחשת לזה-בהצלחה...]
????????????????
למה, הוא משלם מדי חודש שכירות?!
קנה את הבית שלו?!


זה הבית של ההורים שלו
ובדיוק כמו שהאחים הגדולים התחלקו בבית שלהם כל השנים עם האחים הקטנים, וזה היה בסדר
(גם אם חוויית הבית לא היתה מאה אחוז, והאחים הקטנים הפריעו לא אחת)
גם האחים הקטנים זה בסדר שבחגים הם חולקים את הבית שלהם עם הגדולים
 
גם האחים הקטנים זה בסדר שבחגים הם חולקים את הבית שלהם עם הגדולים
זה לא ואתו דבר בכלל
אבל כן,
מסכימה שהבית הוא של ההורים וזכותם להחליט את מי ומתי לארח
אבל יש להם גם זכות (שהיא חובה?!) לדאוג שלילד שלהם שעדיין לא זכה להקים את ביתו יהיה כייף ונעים בבית שלהם שהוא ביתו
וכל אירוח רצוי שיהיה בהסכמת רוב המתגוררים בבית
 
וחובת ההורים שלו, לספק לו חווית בית סבירה ונעימה, ולא "הכנסת אורחים מירון", גם אם זה נשמע חצוף, אבל זו החובה ההורית
מעניין איפה רשומה החובה ההורית הזו...


גילוי נאות
אני דווקא מהקטנים בבית
ופיניתי חדרים וחשתי את זה
והיום נדיר שאני מתארחת...

מצד שני
אי אפשר להשוות בית שיש בו קטנים לבית שאין בו קטנים
כלומר
הילדים הקטנים שבבית לא יודעים כמה עזרה ואיזה בית היה לאחים הגדולים שלהם

זה אומר
שהיה צריך ללכת כמעט כל יום עם הילדים לגינה/ להעסיק אותם ולתת לאמא קצת לנוח
ויש גם מקלחות ארוחות הלבשת הקטנים שליחה למסגרות לימוד וכו וכו
הילקוט/ תיק סמינר/ ארנק/ מגירה/ בשמים/ חפצים אישיים וכו וכו
לפעמים הקטנים (כלומר אתם) עשו איתם כטוב בעיניהם...

(כלומר שהיום יש לך חדר פרטי ושקט עם חפצים אישיים ויפים
קחי בחשבון שלאחותך לא היה סיכוי לכאלו דברים
ושקט- אולי אצל החברות... אף פעם לא)

הרבה יותר לכלוך ובלאגן
(שירותים, גמילה כביסות וכד')
הרבה יותר דרוש עזרה בבית
אי אפשר להשוות לאירוח חד שבועי... כמה שעובדים אליו קשה
בית עם ילדים הוא בדר"כ יותר מאתגר...
(אתם מרגישים את זה אחת לשבוע/ שבועיים/ שלוש)
פה זה ילדים ותינוקות שהיו תמיד בבית

נכון שיש אתגרים שהם רק לצעירים בבית
אבל בשורה תחתונה בית עם ילדים קטנים הוא בית שדורש הרבה יותר
(אתם מרגישים את זה באירוח... אבל מקסימום אחת לשבוע)

נכון
האחים (האחיות) הגדולות עזרו להורים
אבל גם כאן באירוח אתם עוזרים להורים לארח

נכון
לא בטוח שיחזירו לכם כמו שאף אחד לא הבטיח לאחים והאחיות הגדולות שלכם שיעזרו לכם
וכל עוד אפשר ונח להחזיר ולעזור- הטוב ביותר...

כמובן, הכל בגבול ובצורה יפה ומכבדת
 
נערך לאחרונה ב:
זה לא ואתו דבר בכלל
אבל כן,
מסכימה שהבית הוא של ההורים וזכותם להחליט את מי ומתי לארח
אבל יש להם גם זכות (שהיא חובה?!) לדאוג שלילד שלהם שעדיין לא זכה להקים את ביתו יהיה כייף ונעים בבית שלהם שהוא ביתו
וכל אירוח רצוי שיהיה בהסכמת רוב המתגוררים בבית
אשמח שתפרט למה לא?!
האם לפני שההורים הלכו והביאו עוד ילדים לעולם הם גם התייעצו עם האחים הגדולים אם הם מוכנים לשאת בעול לפני ואחרי וכו' וכו'?
לחלוק את החדר עם עוד ילדים כל השנה?
שקטנים יקשקשו להם במחברות ויחטטו בפרטים אישיים כל השנה?
כמובן שההורים מנסים ככל שביכולתם שהקטנים לא יפריעו לגדולים, אבל מישהו כאן יודע להכריז על מאה אחוזי הצלחה כש365 ימים בשנה יש גם קטנים שמסתובבים בבית?!
 
באופן כללי בואו נצא מנקודת הנחה
שההורים לא חייבים לאף אחד כלום
לא לרווק ולא לנשוי
האם באופן טבעי ילד בבית ההורים שאין לו מקום אחר קודם לנשוי? בעיקרון כן, וכדאי להתחשב בו
(נניח אני לא מרגישה טוב וצריכה לנוח או אחות נשואה שצריכה לנוח כי לא מרגישה טוב אבל לה יש בעל שיכול להעמיד שבת)
אבל גישה של הורים שחייבים צורמת מאד
 
אני קראתי פה את רוב ההודעות
אני באמת חושבת שהוא נושא מציאותי
חד משמעית שצריך להעריך שיש את מי לארח,ו להודות ולשמוח
מצד שני לא סותר גם את הקושי שבדבר לפעמים
וברור שהמון תלוי בגישה של המתארחים
וגם בתחושה שהם עוזבים (האם משאירים טעם מתוק שיארחו אותם פעם הבאה)
גילוי נאות אני בכורה בחורה...
אבל מחברות שלי שאני שומעת מלא
גם דבר שבעיקר מאד משמעותי
שלפעמים מגיעות אחיות/גיסות שאהובות מאד
ובעקבות העומס שעובר עליהם הם מגיעות אוכלות ישנות מדברות עם הבעל..ולא נותנות המון יחס לשאר המשפחה
ברגע שהם יותר יהיו נוכחות ,ידברו
באמת יהיה גם הנאה יותר גדולה למארחות
לא מוריד מהקושי של העזרה והפינוי כי זה מציאות שלא נחמדה בכל מצב.
אבל השאלה איך הופכים את זה ליותר קל...
 
ואגב, יש היום יותר מודעות למוגנות.
אני לא אתן לילדות בכל גיל לישון בסלון/ חדר מעבר כשמתכננים אירוח- קודם כל מוודאים שמהבחינה הזו אנחנו מסודרים

בואי,
אם מוגנות,
זו זה מה שיעצור.
 
אשמח שתפרט למה לא?!
אפרט
רק קודם אכתוב שהתשובות לכל השאלות שהצבת הן לא!
אז למה זה לא אותו דבר
כי לרווק/ה (וכן גם לילד בן 10) אין בית אחר בית ההורים הוא ביתם
ולנשוי יש ב"ה את ביתו שלו הוא מגיע להתארח
כשהגדולים חלקו עם הקטנים הם חלקו את הבית עם דיירי הבית
כשהקטנים חולקים עם הגדולים (נשואים) הם חולקים עם אורחים שבאים להתארח
 
אפרט
רק קודם אכתוב שהתשובות לכל השאלות שהצבת הן לא!
אז למה זה לא אותו דבר
כי לרווק/ה (וכן גם לילד בן 10) אין בית אחר בית ההורים הוא ביתם
ולנשוי יש ב"ה את ביתו שלו הוא מגיע להתארח
כשהגדולים חלקו עם הקטנים הם חלקו את הבית עם דיירי הבית
כשהקטנים חולקים עם הגדולים (נשואים) הם חולקים עם אורחים שבאים להתארח
לא חושבת שנשואים נקראים אורחים שבאו להתארח.
נכון, הם גם לא דיירי הבית
אלא משהו איפשהו באמצע.
ולכן זה הוגן שלא חולקים איתם את הבית 360 יום בשנה, אלא רק שבתות.
 
ההורים שלך גרים אצלך בבית?
ממש לא, תוכלו לקרוא את התגובה שוב,
הרווק חוזר לביתו שלו, לעומת הנשוי, שכבר גר בבית משלו, ולא בפנימייה [הריקה בחגים] של הישיבה,
חס וחלילה לחשוב שההורים גרים בבית של הילד
מעניין איפה רשומה החובה ההורית הזו...
גם אם יש מישהי שמתכחשת לזה יש כזו חובה הורית מאז שהילד נולד, מי שלא מסוגל\מסוגלת, יכול לבחור אחד מהשתיים, או לא להביא ילד, או לשלוח אותו מהבית, [שתי אפשרויות סבירות..],
וגם אם לילד יקח זמן להבין, ולהתבגר, ולהודות להורים על כל טיפת השקעה, ושיש לו חובת כיבוד הורים בכל גיל ובכל מצב, והכרת הטוב ללא גבול,
עדיין יש חובה כזו על ההורה, ואי אפשר לברוח ממנה, [במקרי קיצון אפשר לשלוח את הילד לאומנה, לזרוק מהבית, למכור ל"אמה עברייה", ל"השליך תחת אחד השיחים", ועוד כמה פתרונות...]
מקווה שהדיון החשוב לא יגלוש לנושא [החשוב] הזה..
 
טוב, די לעשות את האחיות נשים זרות שמנסות להשתלט על הבית!
להזכירך, אחרי ולפני הכל ההורים הם גם שלהן!! גם אם הן כבר נשואות!!
מותר לה להגיע בלי לעדכן מראש, במיוחד אם לא בנתה עליהן לבייביסטר בזמן השהות בבית ההורים
הנידון כאן באשכול הוא על שבתות וכו', לא על ביקור של אחה"צ!

*בלי להתעלם מהעובדה שהתגובה שלה מבחילה ממש!
כתבתי סיטואציה שהייתה
אבל קרה לי כבר כמה פעמיים שהייתי באמצע לשטוף את כל הבית והאחיינים הגיעו.
מה אני אמורה לעשות במצב כזה?
היה מקרה נוסף שהייתי צריכה לשבת עם ההורים בשאלה האם לסגור שידוך או להוריד
ובדיוק הגיעו ההזוג -ולא הייתי מעוניינת שהם ישמעו את הדיון.
לא אמרתי לא לבוא!!!!
רק תעדכנו או שהייתי לא שוטפת או הייתי אומרת לכם תבוא עוד 10 דקות -אחרי שיתייבש.
גם בנושא השידוך הייתי אומרת להן תבוא עוד שעה.
וסליחה שאני צריכה לדבר ברחל בתך הקטנה.
 
מעניין איפה רשומה החובה ההורית הזו...


גילוי נאות
אני דווקא מהקטנים בבית
ופיניתי חדרים וחשתי את זה
והיום נדיר שאני מתארחת...

מצד שני
אי אפשר להשוות בית שיש בו קטנים לבית שאין בו קטנים
כלומר
הילדים הקטנים שבבית לא יודעים כמה עזרה ואיזה בית היה לאחים הגדולים שלהם

זה אומר
שהיה צריך ללכת כמעט כל יום עם הילדים לגינה/ להעסיק אותם ולתת לאמא קצת לנוח
ויש גם מקלחות ארוחות הלבשת הקטנים שליחה למסגרות לימוד וכו וכו
הילקוט/ תיק סמינר/ ארנק/ מגירה/ בשמים/ חפצים אישיים וכו וכו
לפעמים הקטנים (כלומר אתם) עשו איתם כטוב בעיניהם...

(כלומר שהיום יש לך חדר פרטי ושקט עם חפצים אישיים ויפים
קחי בחשבון שלאחותך לא היה סיכוי לכאלו דברים
ושקט- אולי אצל החברות... אף פעם לא)

הרבה יותר לכלוך ובלאגן
(שירותים, גמילה כביסות וכד')
הרבה יותר דרוש עזרה בבית
אי אפשר להשוות לאירוח חד שבועי... כמה שעובדים אליו קשה
בית עם ילדים הוא בדר"כ יותר מאתגר...
(אתם מרגישים את זה אחת לשבוע/ שבועיים/ שלוש)
פה זה ילדים ותינוקות שהיו תמיד בבית

נכון שיש אתגרים שהם רק לצעירים בבית
אבל בשורה תחתונה בית עם ילדים קטנים הוא בית שדורש הרבה יותר
(אתם מרגישים את זה באירוח... אבל מקסימום אחת לשבוע)

נכון
האחים (האחיות) הגדולות עזרו להורים
אבל גם כאן באירוח אתם עוזרים להורים לארח

נכון
לא בטוח שיחזירו לכם כמו שאף אחד לא הבטיח לאחים והאחיות הגדולות שלכם שיעזרו לכם
וכל עוד אפשר ונח להחזיר ולעזור- הטוב ביותר...

כמובן, הכל בגבול ובצורה יפה ומכבדת
כך כל נכון
 
גם אם יש מישהי שמתכחשת לזה יש כזו חובה הורית מאז שהילד נולד,
אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. וכי אפשר לאדם לעשות צדקה בכל עת, רבותינו שביבנה אומרים ואמרי לה ר' אלעזר אומר זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים, כל שכן כשהם גדולים...
 
גם אם יש מישהי שמתכחשת לזה יש כזו חובה הורית מאז שהילד נולד, מי שלא מסוגל\מסוגלת, יכול לבחור אחד מהשתיים, או לא להביא ילד, או לשלוח אותו מהבית, [שתי אפשרויות סבירות..],
לא הבנתי מי זה שהחליט שהחובה הזו מפסיק בדיוק ביום החתונה.
מהאשכול משתמע שכל עוד הילד בבית, ללא כל תלות בגיל, חובה על ההורים לספק לו את צרכיו עם כל הנוחות שיש.
וברגע שמתחתן - אין שום צורך לעזור לו.
מי אמר שאישה רווקה בריאה עובדת ומפרנסת צריכה יותר את בית ההורים מיולדת בלידה ראשונה בשחרור מבית החולים?
אולי אם נורא חשוב לה מקסימום נוחות, פרטיות ושקט היא יכולה להתארח במלון לשבוע שאחותה תוכל להתאושש?
 
כתבתי סיטואציה שהייתה
אבל קרה לי כבר כמה פעמיים שהייתי באמצע לשטוף את כל הבית והאחיינים הגיעו.
מה אני אמורה לעשות במצב כזה?
היה מקרה נוסף שהייתי צריכה לשבת עם ההורים בשאלה האם לסגור שידוך או להוריד
ובדיוק הגיעו ההזוג -ולא הייתי מעוניינת שהם ישמעו את הדיון.
לא אמרתי לא לבוא!!!!
רק תעדכנו או שהייתי לא שוטפת או הייתי אומרת לכם תבוא עוד 10 דקות -אחרי שיתייבש.
גם בנושא השידוך הייתי אומרת להן תבוא עוד שעה.
וסליחה שאני צריכה לדבר ברחל בתך הקטנה.
גם לאחות בכורה קרה ששטפה את הבית ובדיוק כל האחים הקטנים שלה נכנסו
גם בנות עם אחים קטנים צריכות לפעמים לשבת לדון עם ההורים שלהם על שידוך או על כל נושא אחר ובבית יש עוד כמה אנשים שהם לא אורחים...
 
יכולה רק לציין שמאשכולות דומים לאשכול הזה, צמצמתי למינימום את ההתארחות בבית ההורים שב"ה עדיין מלא מאד בבחורים בחורות וילדים/ות.
עד שבשיחה עם ההורים וההסבר מצידינו שאנחנו לא מעונינים לפנות את הילדים שבבית מחדרם, הם ממש מיחו בנו על זה ואמרו שהבית הוא הבית שלהם, והחדר ניתן לילדים על דעת כך שכאשר ההורים רוצים לארח - על הילדים לפנות את החדר לטובת המתארחים.
וכמו שלנו (הנשואים) זו מצוות כיבוד הורים להתארח כשהם מבקשים, כך לילדים שבבית זו מצוות כיבוד הורים לפנות את החדר לטובת האירוח.
עדיין, אם אשמע מבעלת החדר שכבר חודשיים לא היתה בו בשבת בגלל אירוחים אני אמנע מלהגיע.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה