המשחק החדש והגאוני שיעשה לכם את הנסיעה
אתם משקיעים השקעה רבה בנופש, בטיול, באמת הורים מצוינים!
אבל לפעמים בנסיעה פחות נעים...
הקטנים: "אמא מתי מגיעים", "הוא דחף אותי".
הגדולים: "איזה פקקים מעצבנים", "לא יכלתם להזמין רכב יותר נח?".
הורים מתחילים: "אם ככה אתם מתנהגים חבל שהוצאנו עליכם 3889 ₪".
הורים יותר בוגרים: "כל כך היינו רוצים להכניס לטיול תוכן משפחתי, ערך פנימי, משהו שיפתח את הלב ואת הנפש".
והנה הפתרון:
ידידי יוצר המשחקים ר' בני פנחסוביץ הי"ו מפתיע את השוק עם משחק ייחודי בשם "נסיעה טובה" ובו 3 ערכות לכל רמה וגיל:
לגדולים – 35 קלפי שיח אודות הטיול, כמו: "איזה זכרון מהטיול יכול לתת לך כח בשגרה?".
לבינוניים – 35 קלפי משימות מעניינות, כמו: "נסה לגרום למישהו להחמיא לאחר".
לצעירים – לוח מיוחד לסימון 60 פריטים שרואים בדרך, כמו: ג'יפ, ענן או אוטו עם דברים על הגג.
המשחק כולל: 2 ערכות קלפים, 3 לוחות מחיקים, 3 לורדים, הוראות מפורטות עם מגוון אפשרויות משחק, ואריזה נאה ופרקטית במיוחד.
וכל זה במחיר של 85 ₪ בלבד, עבור כל הנסיעות מעכשיו ועד...
להזמנת ערכה היכנסו לכאן
לכמויות, ולחוסמים (אשריכם!): <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
אה וגם את זה;
עם הזמן אני סבור יותר ויותר שהמשימה של בין הזמנים 'גדולה על' רבים מבני הישיבות. לא קל לדור הצעיר בימינו להחזיק בלימוד התורה, תפילות כהלכתן, ובעיקר בשמירה רוחנית – בזמן של 'חופש'.
אילו היה אפשר, היה כדאי שכל הישיבות יאמצו את המודל של 'ישיבת רש"י', שם אין יוצאים הביתה בבין הזמנים, אלא נשארים בישיבה, חלק מהזמן עושים 'קמפים' וכדומה, וחלק מהזמן מתקיימת שם כעין 'ישיבת בין הזמנים', באוירה קלילה ומותאמת.
אך מכיון שאין לישיבות תקציבי עתק הנחוצים לכך, ובין הזמנים הוא עובדה קיימת, ננסה לתת עצות לנוכח האתגרים.
הגדילו ראש - ותנו להם תעסוקה
הכי נחוץ בבין הזמנים, לספק תעסוקה לילדים, ובעיקר למתבגרים, כי השעמום הוא מסוכן! שווה להתאמץ ואף לצאת מגדר הרגיל, כדי לספק להם תעסוקה.
נתחיל בדברי קדושה: ראוי לחבר אותם כמה שיותר לישיבות בין הזמנים ולפעילות המבורכת של 'איחוד בני הישיבות'.
במקרה הצורך, כדאי מאד לעשות מבצעים לילדים (מתאים בערך עד גיל 15) סביב הלימוד והתפילה בבין הזמנים, או שתוסיפו 'תעריף 2' משלכם על המילגה הסמלית שהם מקבלים מישיבת בין הזמנים.
אם יש לכם ספק אם לצאת לנופש / טיול משפחתי וכד' - הכריעו לחומרא! כדי למלא להם עוד ימים בפעילות חיובית. מרן הגרמ"ה הירש שליט"א אמר שהוצאה על נופש לילדים קודמת לקניית ארבע מינים מהודרים, ושלעתים זה בגדר הוצאת בניו לתלמוד תורה שחוזרות! (כנס 'האזינו' אב תשפ"א).
אם המתבגר שלכם רוצה לעבוד בבין הזמנים, כמובן יש להפעיל שיקול דעת האם לאפשר לו, ויחד עם זאת יש לזכור שהשעמום הוא הכי מסוכן, מה שעלול להוסיף לכם עוד שיקול חשוב במערכת השיקולים.
קשר אישי
דוקא בגלל כל סיכוני הרחוב, דוקא בגלל החשש הנורא מפגעי הטכנולוגיה - נצלו את ימי בין הזמנים לחיזוק הקשר האישי עם כל אחד מהילדים. שוחחו איתם, שחקו איתם, קרבו את הלבבות.
בחורים רבים סיפרו לי עד כמה הקשר החם עם ההורים נותן להם מצפן, ומציל אותם מפיתויי היצר הקשים, גם בזמנים ומקומות שאף אחד לא יודע מכך. אם אתם נוכחים בליבו – הוא יישאר נאמן לבית ולדרך התורה!
רוצה לצאת עם חברים למקומות (מ)שונים
רבים שואלים כיצד על ההורים להגיב כאשר המתבגרים רוצים ללכת עם חברים לנופש באופן עצמאי, או לצאת למקומות שונים ומפוקפקים.
ובכן, אי אפשר לתת תשובה אחידה לזה, אולם ניתן כמה כיווני חשיבה:
1) אם אתם משערים שגם אם תאסרו עליו מכל מקום הוא ילך - עדיף לא לאסור.
2) אם אתם משערים שאם תאסרו עליו הוא יציית לאיסור, אך יגיב בתלונות וב'קיטורים' למשך יום-יומיים – יש מקום לאסור עליו, ולא להתרגש מהעצבנות שלו, שהרי כל נער מדי פעם מתלונן על הוריו, זה יעבור לו בהקדם, והוא יחזור להיות בנכם האוהב והחביב.
3) אם אתם משערים שהוא יציית לאיסור, אבל הוא לא יפסיק לקטר, כי יש לו כבר רצף בלתי נגמר של תלונות ומרמור כלפיכם וכלפי האיסורים שלכם, ובפרט אם רוב החברים שסביבו הולכים – עדיף לא לאסור, כי זה מאד לא בריא שילד גדל מתוך מרמור תמידי, ובתחושה שמאלצים אותו להיות 'צדיק בסדום'.
איך להרשות
אם קיבלתם החלטה שלא לאסור עליו את היציאה, יש שתי אפשרויות לפניכם:
א – הסכמה ואמון: דוקא כן להביע הסכמה בשמחה, לצייד אותו ב'צידה לדרך' מבית אמא, ולשדר לו שאתם מאמינים לו וסומכים עליו, וכך לפחות נשתמש בכח המופלא של ה'אמון' שיתן לו כוחות להתגבר על הנסיונות.
ב – העברת אחריות: אפשר להגיד לו בנוסח כזה: "אנחנו לא ממליצים על יציאה זו (או בנוסח דיפלומטי: אנחנו מסופקים אם זה מקום ראוי), אבל אתה כבר בחור גדול ויודע להחליט לבד, ולכן אנחנו סומכים על שיקול דעתך, מה שתחליט".
ואז מה יעשה הבן? יתכן שהוא יפעיל שיקול דעת נוסף ויימנע מאותה יציאה. יתכן שהוא כן יצא אבל מתוך תחושת אחריות שהרי סמכו על שיקול דעתו. וכמובן, יש גם תרחישים פחות אופטימיים... |
|
|
|