ניתוח המצב, יום הבחירות #3:
אנשי גוש ה'רק לא ביבי' ישובו לקלפיות בהמוניהם כדי להפיל את ביבי, שכעת אינו רק חשוד בכפוף לשימוע, אלא נאשם מלא מלא, שבעוד שבועיים ישב על כיסא הנאשמים.
בגוש הימין, לעומת זאת, ביבי חייב לפמפם כל הזמן לבוחריו את הטענה לפיה 'הנה הנה, אנחנו מקבלים שישים ואחד מנדטים'.
אחרת, יאמרו לו בוחריו "הרי לא תלך הביתה אם תפסיד, כמו שראינו בשתי מערכות הבחירות האחרונות, אז למה שנצביע לך בדיוק בבחירות אלו, אולי נצביע בבחירות הרביעיות, החמישיות, מקסימום השישיות, שאתה גורר אותנו אליהן פעם אחר פעם?"
לצורך כך הוא חייב לייצר תודעה של מומנטום, כביכול הגוש הולך לנצח, בעוד שטענה זו רחוקה מהמציאות.
בקרב על תודעתו של הבוחר - לאחר המכה הקשה שספגה כחול-לבן עם פרסום הקלטות בכר, קמה האחרונה מן הקרשים, והחלה להחזיר מהלומות לליכוד. זה התחיל עם הקלטת יענקי דרעי על בוחרי ש"ס 'הימניים והמפגרים', והמשיך עם הקלטת נתן אשל על בוחרי הליכוד ה'לא-אשכנזיים', שמונעים משנאה עיוורת, שמונעת בהצלחה על ידי ביבי. ואתמול הונחתה המכה האחרונה, עם פרסום ההקלטה, לפיה ביבי שרץ מאולפן לאולפן וטען ש'אין לו שום קשר להקלטות ישראל בכר', הוא פשוט ש--ק-ר-ן, כשהוא נשמע מתייעץ עם מדליף ההקלטה איך וכיצד לפרסם אותה.
כמובן שאין סיכוי שמצביע אחד של הליכוד יעבור לכחול לבן, אבל אולי-אולי יש סיכוי שכמה מצביעים ישארו בבית, ועוד כמה מצביעים של כחו"ל יקומו מכורסאותיהם וילכו להצביע.
כולם, כולל כולם, מקווים שליברמן יקבל כמה שפחות מנדטים, כדי שסוף-סוף תהיה הכרעה ברורה בבחירות, ולא נמשיך לעוד אחת כזו.