הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
רק אתמול, יו"כ הלכו אימהות ישראל לתפילת נעילה בבית הכנסת.
אינספור תינוקות ננטשו לטובת צלילי החזן.
לא, מה פתאום? היו להם "ביבי סיטר"...
דוגמה?
בשעה קצת לפני 6 בערב מגיעה בתי בת הכמעט שמונה משולהבת ממשחקי החוץ:"אימא, זאתי וזאתי יכולות לבוא לשחק אצלינו?"
החברות,ילדות בכיתה א'.
אני מבררת:"רגע, ידעו שאתן פה? איפה אימא?"
"בבית כנסת"
"ומי שומר על פוצ'י בת השנתיים, ומוצ'י בת החצי שנה?"
"קושקוש".
לידיעתכם "קושקוש" הוא נורא גדול והתחיל עכשיו ללמוד אותיות. כן... הוא בן ארבע, הבייביסיטר.
"רגע, אימא לא אמרה לכן לשמור עליהם?"
הילדות מסתכלות בי בתחושת אשמה, ואני? לבי לא נותן לי להוכיח אותן בכלל.
אבל הבת שלי, בחורה רצינית בכיתה ג' מתלוננת:
"אימא, רק לי את לא מרשה לשמור על התינוקת" (היא בת חמישה חדשים, הקטנה שלנו)
האמנם, אני אימא כל כך מוזרה, שלא רצה לשמוע נעילה, ולא זורקת את התינוקת על הילדה שלי?
יצאתי אחר כך לכיוון בית הכנסת עם הקטנים, תכננתי להגיע קרוב, לנשום ביחד את הרגעים האחרונים של יום כיפור עם הקהל הקדוש.
(נעילה התפללתי ביחידות, כמובן)
הרחוב היה זרוע בילדים נטושים מכל הגדלים. תינוקות זעירים מצווחים, פעוטות מתרוצצים יחפים וילדות סמוקות המקפצות בחבל.
אימהות?
חלקן כנראה שכבו בגלל חולשה מהצום, ועליהן אני לא מדברת.
אלא על כל הצדיקות שיצאו מבית הכנסת בעיניים נפוחות מבכיות התרגשות, והלכו לחפש את הצאן ללא רועה שהתפזר לו בחושך.
זה לא זמן לקטרג ח"ו. זה זמן לחשבון נפש.
איך, איך למען ה' משנים את תפיסת האימהות שהילדים והבית זה המקום בזמנים כאלו?
אינספור תינוקות ננטשו לטובת צלילי החזן.
לא, מה פתאום? היו להם "ביבי סיטר"...
דוגמה?
בשעה קצת לפני 6 בערב מגיעה בתי בת הכמעט שמונה משולהבת ממשחקי החוץ:"אימא, זאתי וזאתי יכולות לבוא לשחק אצלינו?"
החברות,ילדות בכיתה א'.
אני מבררת:"רגע, ידעו שאתן פה? איפה אימא?"
"בבית כנסת"
"ומי שומר על פוצ'י בת השנתיים, ומוצ'י בת החצי שנה?"
"קושקוש".
לידיעתכם "קושקוש" הוא נורא גדול והתחיל עכשיו ללמוד אותיות. כן... הוא בן ארבע, הבייביסיטר.
"רגע, אימא לא אמרה לכן לשמור עליהם?"
הילדות מסתכלות בי בתחושת אשמה, ואני? לבי לא נותן לי להוכיח אותן בכלל.
אבל הבת שלי, בחורה רצינית בכיתה ג' מתלוננת:
"אימא, רק לי את לא מרשה לשמור על התינוקת" (היא בת חמישה חדשים, הקטנה שלנו)
האמנם, אני אימא כל כך מוזרה, שלא רצה לשמוע נעילה, ולא זורקת את התינוקת על הילדה שלי?
יצאתי אחר כך לכיוון בית הכנסת עם הקטנים, תכננתי להגיע קרוב, לנשום ביחד את הרגעים האחרונים של יום כיפור עם הקהל הקדוש.
(נעילה התפללתי ביחידות, כמובן)
הרחוב היה זרוע בילדים נטושים מכל הגדלים. תינוקות זעירים מצווחים, פעוטות מתרוצצים יחפים וילדות סמוקות המקפצות בחבל.
אימהות?
חלקן כנראה שכבו בגלל חולשה מהצום, ועליהן אני לא מדברת.
אלא על כל הצדיקות שיצאו מבית הכנסת בעיניים נפוחות מבכיות התרגשות, והלכו לחפש את הצאן ללא רועה שהתפזר לו בחושך.
זה לא זמן לקטרג ח"ו. זה זמן לחשבון נפש.
איך, איך למען ה' משנים את תפיסת האימהות שהילדים והבית זה המקום בזמנים כאלו?
)
