נספח לאשכול "הורים!!"

  • הוסף לסימניות
  • #1
רק אתמול, יו"כ הלכו אימהות ישראל לתפילת נעילה בבית הכנסת.
אינספור תינוקות ננטשו לטובת צלילי החזן.
לא, מה פתאום? היו להם "ביבי סיטר"...
דוגמה?
בשעה קצת לפני 6 בערב מגיעה בתי בת הכמעט שמונה משולהבת ממשחקי החוץ:"אימא, זאתי וזאתי יכולות לבוא לשחק אצלינו?"
החברות,ילדות בכיתה א'.
אני מבררת:"רגע, ידעו שאתן פה? איפה אימא?"
"בבית כנסת"
"ומי שומר על פוצ'י בת השנתיים, ומוצ'י בת החצי שנה?"
"קושקוש".
לידיעתכם "קושקוש" הוא נורא גדול והתחיל עכשיו ללמוד אותיות. כן... הוא בן ארבע, הבייביסיטר.
"רגע, אימא לא אמרה לכן לשמור עליהם?"
הילדות מסתכלות בי בתחושת אשמה, ואני? לבי לא נותן לי להוכיח אותן בכלל.
אבל הבת שלי, בחורה רצינית בכיתה ג' מתלוננת:
"אימא, רק לי את לא מרשה לשמור על התינוקת" (היא בת חמישה חדשים, הקטנה שלנו)
האמנם, אני אימא כל כך מוזרה, שלא רצה לשמוע נעילה, ולא זורקת את התינוקת על הילדה שלי?

יצאתי אחר כך לכיוון בית הכנסת עם הקטנים, תכננתי להגיע קרוב, לנשום ביחד את הרגעים האחרונים של יום כיפור עם הקהל הקדוש.
(נעילה התפללתי ביחידות, כמובן)
הרחוב היה זרוע בילדים נטושים מכל הגדלים. תינוקות זעירים מצווחים, פעוטות מתרוצצים יחפים וילדות סמוקות המקפצות בחבל.
אימהות?
חלקן כנראה שכבו בגלל חולשה מהצום, ועליהן אני לא מדברת.
אלא על כל הצדיקות שיצאו מבית הכנסת בעיניים נפוחות מבכיות התרגשות, והלכו לחפש את הצאן ללא רועה שהתפזר לו בחושך.


זה לא זמן לקטרג ח"ו. זה זמן לחשבון נפש.
איך, איך למען ה' משנים את תפיסת האימהות שהילדים והבית זה המקום בזמנים כאלו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
חבל עליהן...
הן הפסידו את קיצור הדרך
מה שאמר ר' אליהו לופיאן
שהתפילות של אמהות מהבית מגיעות ישר עד כסא הכבוד
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י נוי;1391607:
רק אתמול, יו"כ הלכו אימהות ישראל לתפילת נעילה בבית הכנסת.
אינספור תינוקות ננטשו לטובת צלילי החזן.
לא, מה פתאום? היו להם "ביבי סיטר"...
דוגמה?
בשעה קצת לפני 6 בערב מגיעה בתי בת הכמעט שמונה משולהבת ממשחקי החוץ:"אימא, זאתי וזאתי יכולות לבוא לשחק אצלינו?"
החברות,ילדות בכיתה א'.
אני מבררת:"רגע, ידעו שאתן פה? איפה אימא?"
"בבית כנסת"
"ומי שומר על פוצ'י בת השנתיים, ומוצ'י בת החצי שנה?"
"קושקוש".
לידיעתכם "קושקוש" הוא נורא גדול והתחיל עכשיו ללמוד אותיות. כן... הוא בן ארבע, הבייביסיטר.
"רגע, אימא לא אמרה לכן לשמור עליהם?"
הילדות מסתכלות בי בתחושת אשמה, ואני? לבי לא נותן לי להוכיח אותן בכלל.
אבל הבת שלי, בחורה רצינית בכיתה ג' מתלוננת:
"אימא, רק לי את לא מרשה לשמור על התינוקת" (היא בת חמישה חדשים, הקטנה שלנו)
האמנם, אני אימא כל כך מוזרה, שלא רצה לשמוע נעילה, ולא זורקת את התינוקת על הילדה שלי?

יצאתי אחר כך לכיוון בית הכנסת עם הקטנים, תכננתי להגיע קרוב, לנשום ביחד את הרגעים האחרונים של יום כיפור עם הקהל הקדוש.
(נעילה התפללתי ביחידות, כמובן)
הרחוב היה זרוע בילדים נטושים מכל הגדלים. תינוקות זעירים מצווחים, פעוטות מתרוצצים יחפים וילדות סמוקות המקפצות בחבל.
אימהות?
חלקן כנראה שכבו בגלל חולשה מהצום, ועליהן אני לא מדברת.
אלא על כל הצדיקות שיצאו מבית הכנסת בעיניים נפוחות מבכיות התרגשות, והלכו לחפש את הצאן ללא רועה שהתפזר לו בחושך.


זה לא זמן לקטרג ח"ו. זה זמן לחשבון נפש.
איך, איך למען ה' משנים את תפיסת האימהות שהילדים והבית זה המקום בזמנים כאלו?

כמה זה נכון...
עצוב!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
זה מזעזע!
ועוד יותר גרוע אלו כל האמהות שחושבות שבית כנסת זה גן ילדים...
אני מסדרת מקום טוב לילדים שלי, או מתחלפת, ומגיעה לקמצוץ של תפילה בבית כנסת, ומה אני רואה שם, בכיות ממתקים, גן ילדים...
אם אמא חושבת שזאת המצווה שלה, זאת טעות איומה!!!
הילדים שלך לא אשמים שאת רוצה ללכת לבית כנסת, וכל הקהל גם לא אשם לך.
המצווה של הנשים עם הילדים להיות בבית!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אני כל הצום הייתי בבית

נראה לי אני היחידה שחונכתי מגיל קטן שילדים מקומם בבית.נראה לי היצר בא דוקא ביום כיפור שחייבים ללכת לבית כנסת.אבל ניצחתי אותו והתפללתי את כל התפילות בבית עם עזרת חמשת הקטנים בגלאי שנתים עד שש שמאוד עזרו.אבל מה שראיתי מהחלון ללמטה נתן לי את האישור שאני בסדר גמור.ילדות בנות שש שבע שומרות על עדת זאטוטים למשך שלוש שעות לבד
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אני גרה בשכנות לאיזה בית מדרש זמני של איזה חסידות קטנטנה ...התפילות שם מזריחת החמה ועד השקיעה...והגברים כמובן בפנים..והאמהות רוצות שקט שולחות את הילדים איתם ...מה כבר הילדים יכולים לעשות בחוץ שעה,שתיים,ארבע...עשר....כל השכנים והאזור סובל שלא לדבר שזה לפעמים סכנת נפשות לילידים...כמה שהערנו ,בקשנו לא עזר ....אפילו האדמו"ר היה מעורב ...אחרי שפעם אחת הילדים הגזימו וכשיצאנו לטייל זרקו כמה כוסות מים לתוך הסלון שלי.... אחרי שכעסתי עליהם שיום קודם זרקו מלא שאריות אוכל לתוך הבית שלי (גרה כמה מדריגות מעל...) זה עזר לשבת אחת ולא יותר...
מה אני אגיד לכם אני באמת לא יודעת כמה התפילה הזו שווה...לגרום כ"כ הרבה צער ...
ועל האמהות אני באמת לא מדברת...מנסיון שלי הכי עדיף להתפלל בבית יש יותר ריכוז ויותר תנאים ...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י חויד;1391679:
זה מזעזע!
ועוד יותר גרוע אלו כל האמהות שחושבות שבית כנסת זה גן ילדים...
אני מסדרת מקום טוב לילדים שלי, או מתחלפת, ומגיעה לקמצוץ של תפילה בבית כנסת, ומה אני רואה שם, בכיות ממתקים, גן ילדים...
אם אמא חושבת שזאת המצווה שלה, זאת טעות איומה!!!
הילדים שלך לא אשמים שאת רוצה ללכת לבית כנסת, וכל הקהל גם לא אשם לך.
המצווה של הנשים עם הילדים להיות בבית!!!
אני ממש לא בעד ילדים בבית כנסת, אבל לפחות על הילדים האלה יש עין אחת פקוחה, אני מקווה.
כל התינוקות הנטושים?
האימהות שלהם לא הביאו אותם שלא יפריעו. אז הילדה בכיתה א' היא הבייביסיטר.
ואם נמאס לה? אז בן הארבע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אצלנו יש ארגון חסד שנשים שלא מרגישות טוב בצום (משהו חריג כמובן)
נשלחות אליהן מתנדבות צדיקות מכיתות ט'-י"ג שמוותרות על חצי שעה (משמרות) למען חסד.

אבל בעיקרון, כל אמא צריכה כמובן לשמור על הילדים, לא רק בתפילות, השוטטות של הילדים במשך כל היום כ"ילדי רחוב" זעזעה אותי, מה, לא עליהם אתן מתפללות?
אם הם חשובים לכן, אל תשליכו אותם, תדאגו מראש לצעצועים\ממתקים\בייביסיטר (גדולה שמסוגלת) או שתיים.

וכמובן תעסוקה שקטה שתוכלו גם אתן לשבת ולשחק איתם, כמו משחק זיכרון, בובות לתיאטרון, רביעיות, ספרים חדשים, וכמובן צ'צ'קס, לתת כל הצום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
מוזר.
בערב יוה"כ ירדתי עם 2 הקטנים לאיזור שליד הביה"כ והיו הרבה אמהות כמוני שלא ניסו אפילו להכנס לביה"כ רק ישבו בחוץ בשביל האוויר(לילדים) והאווירה(לעצמן).
במשך כל יוה"כ עצמו הייתי בבית, עם 2 קטנים וכמה בינוניים שנכנסו ובאו מהבית לבית כנסת וחוזר חלילה.
וכנ"ל שכנותי ועוד אמהות רבות.
עצוב מה שתיארת פה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י נוי;1391702:
אני ממש לא בעד ילדים בבית כנסת, אבל לפחות על הילדים האלה יש עין אחת פקוחה, אני מקווה.
כל התינוקות הנטושים?
האימהות שלהם לא הביאו אותם שלא יפריעו. אז הילדה בכיתה א' היא הבייביסיטר.
ואם נמאס לה? אז בן הארבע...

צודקת, אלו 2 נושאים נפרדים
הראשון חמור מאוד!!
אבל גם הנושא הזה לא פחות חמור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
פורסם בהמודיע ערב יו"כ
 

קבצים מצורפים

  • שומע קול בכיות.png
    KB 940.8 · צפיות: 23
  • הוסף לסימניות
  • #12
זה באמת לא הזמן לקטרג.
לא מצליחה להבין מה יוצא מהאשכולות האלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אני חושבת שאין מספיק מודעות בציבור שאמא לילדים מקומה - בבית!!!!!
לא בבית הכנסת!לא בבית הכנסת!לא בבית הכנסת!
אני עוד בטראומה משנה שעברה שהמתפללת שהיא מורה באחד הבתי ספר הידועים ברחבי הארץ(!!)
הגיעה על כל שלל ילדיה עם כל משחקיהם - כן, ספרים, קוביות ועוד היד נטויה
באמת שאני לא באה לקטרג.. אבל קהל הנשים שבחלקן נשים מבוגרות שחיכו שנים כדי להגיע לעת הזאת ולהתפלל בשלווה, חלקן נשים צעירות שעוד טרם הגיע זמנם להשאר בבית, וחלקן בחורות ונערות שהמשותף לכולן- שהן, הזמן שלהן עכשיו להתפלל בבית הכנסת!!
ובאות נשים עם שלל ילדיהן כדי "לחוש" את האווירה בו בזמן שהם יוצרות אווירה אחרת לגמרי
וזה עצוב, וכואב ואין אישה מאלה ש"יש להן זכות" לבוא לבית הכנסת שלא תגיד שלא הפריעו לה!
כולן כואבות ולכולן זה הפריע...
ולי, במיוחד...

אז לידעתכן אמהות יקרות-
עד שהילד הקטן ביותר שלכן, לא מגיע לגיל שיכול ללכת לבית הכנסת ולשמור על עצמו
תשארנה בבית ותשמרנה על האוצרות שלכם!
ואם כבר יש לכן איזה ילדה גדולה, תפרגנו לה ללכת לבית הכנסת- גם לה מגיע.. והיא, עוד יגיע זמנה שתצטרך לשמור על פיצקלך משלה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י GRN;1391737:
זה באמת לא הזמן לקטרג.
לא מצליחה להבין מה יוצא מהאשכולות האלו.
ליילל סתם? יכולתי ליילל בשקט.
רק מה? מקווה שכל הקהל הדומם שקורא את זה משהו נכנס לו.
ואדרבה... מחכה לרעיונות ייעול איך אפשר לשנות את המצב.
אני לא חושבת שאימהות שרצו לנעילה והשאירו את הילדים ככה, חשבו שזו עבירה.
זו הבעיה! -זה נובע מצדקות מבולבלת.
אבל אם זה בכל זאת נראה לך לא לעניין? התלונני להנהלה ובקשי שיסירו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אין כאן שום קיטרוג.
יש כאן עניין של מודעות, שקהל האמהות צריך להפנים.

כן. כן. לפעמים המשחקייה שנפתחת שם למעלה מגיעה עד אלינו.. הגברים.


(סליחה על ההתפרצות :))
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י GRN;1391737:
זה באמת לא הזמן לקטרג.
לא מצליחה להבין מה יוצא מהאשכולות האלו.

צריך ללמוד ממקרים כאלה, ולקחת מוסר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נכתב ע"י GRN;1391737:
זה באמת לא הזמן לקטרג.
לא מצליחה להבין מה יוצא מהאשכולות האלו.
בעיני זה לא קטרוג
אדרבה זכות גדול לראות איך אמהות שבאמת רוצות גם להתפלל, ולהרגיש אווירה של יום כיפור
מבכות את המצב, ויודעות שהחוב שלהן זה להיות בבית עם הילדים, או לפחות להשגיח עליהם
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נכתב ע"י GRN;1391737:
זה באמת לא הזמן לקטרג.
לא מצליחה להבין מה יוצא מהאשכולות האלו.

מה יוצא? מה השאלה?
זה ח״ו לא קטרוג זה נועד לעורררררררר!

להיפך אשכול כזה במוצאי יום כיפור הוא מצווה ענקית
הנובעת מליבן של נשים שמרחמות על עוללי ישראל שלא חטאו...
שהרי כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.
ומספיק שאמא אחת הפנימה שהתנהלותה היא לא נכונה, כדי שיכתבו מאות אשכולות כאלו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אתן באמת חושבות שהנשים שרצות לביהכנ"ס נמצאות דווקא כאן?
עושה רושם שלא, וגם אם כן: הפומבי שנותנים כאן להפקרות, כביכול מגזרית, היא בבחינת יצא שכרו בהפסדו וד"ל.

ובכן,
אפשר לפתוח כאן בהצהרות:
אני, הניקית GRN, לא יצאתי מפתח ביתי ביום כיפור.
כל מי ששמרה על ילדיה ולא פגשה את בית הכנסת ביום כיפור מוזמנת לצלצל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
במוסף של ראש השנה יצאתי לבית כנסת והרגשתי שנמצאת בתוך טיילת.
ה'בנות הגדולות' שקשה להן מאוד לשבת יותר מחצי שעה על כסא יצאו ונכנסו ודיברו עם חברותיהן שבחוץ ששמרו על הילדים.
אמהות התפללו וילדיהן בחוץ נכנסו לספר: :אמא הוא שפך""אמא הוא ברח" "אמא הוא הרביץ"
הדלת לא הפסיקה לסוב על ציריה

ניגשתי במשך השבוע אל הגבאית הלא רישמית והיא אמרה שהיא תטפל בענין.
וכך היה נראה הטיפול:
בבית הכנסת היה תלוי שלט באותיות מאירות עיניים אין להכניס ילדים בשום אופן
עצמת הטיילת ירדה בחצי אבל אמא חמודה יכלה לשבת מול השלט הענקי הזה עם בנה בן השנתיים ולהתפלל...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה