אתגר נספח לאתגר - אמת ואגדה

[צלולה]

לא, לא חייבים מקור יהודי
(ואני לא מתכוונת חו איזה פולקלור נוצרי,כן?)
אבל הפרטים כן צריכים להיות מדויקים - עד כמה שאפשר. אם ספציפית בשביל הקטע נדרש שינוי כלשהו-
הוא יתקבל.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

@צלולה, תאשרי לי בבקשה שהקטע עומד בכללים? או שאשנה אותו מעט.
בכלל, מעלה אותו כאן בתקווה אמיתית לקבל ביקורת, כמובן שלא אוכל לשנות אותו לאתגר,
אבל אולי אספיק להעלות כאן קטע נוסף ואת הטוב מביניהם אשלח לאתגר. (הבנתי מכללי האתגר שמותר, וזה אתגר מרתק ומהנה!)
אז תודה מראש לכל מי שיואיל לסייע לי ללמוד ולהתקדם.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

אֲנִי קָם בַּבֹּקֶר, מֵצִיץ לַמִּטְבָּח. נוֹשֵׁם לִרְוָחָה כְּשֶׁאֲנִי מוֹצֵא אֶת אִמָּא מְעַרְבֶּבֶת דַּיְסָה חַמָּה. מְחַפֵּשׂ אֶת אַבָּא. הַלֵּב שֶׁלִּי קוֹפֵץ כְּשֶׁאֲנִי מְגַלֶּה שֶׁהַחֶדֶר רֵיק, וְגַם בֶּחָצֵר הַקְּטַנָּה הוּא לֹא נִמְצָא. "אִמָּא", אֲנִי שׁוֹאֵל בְּקוֹל נָמוּךְ, חוֹשֵׁשׁ, "אֶה, אֵיפֹה אַבָּא?"
הִיא מִסְתּוֹבֶבֶת, מְחֻיֶּכֶת. מְקַנַּחַת יָדֶיהָ בַּשִּׂמְלָה הַפִּרְחוֹנִית וּמַחְלִיקָה עַל לֶחְיִי הַסְּמוּקָה: "הֵי בֵּן! הִשְׁכַּמְתָּ קוּם, הַבֹּקֶר! גַּשׁ לְהִתְלַבֵּשׁ וְלֵךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל דּוֹד הַנְס הַזָּקֵן. הוּא מַמְתִּין לַאֲרוּחַת הַבָּקָר שֶׁלּוֹ!"
נִיחוֹחַ מְתַקְתַּק עוֹלֶה מִקַּעֲרַת הַדַּיְסָה, אֲנִי מְהַנְהֵן בְּרֹאשִׁי וּמַמְשִׁיךְ לִתְלוֹת בְּאִמָּא עֵינַיִם מְצַפּוֹת.

"אֵיפֹה אַבָּא, אַתָּה שׁוֹאֵל?" הִיא מְעַוָּה פָּנִים, "שׁוּב יָצָא בָּעֶרֶב לִשְׁתּוֹת, וַעֲדַיִן לֹא שָׁב. אֶת כָּל הַמַּטְבְּעוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁמְּנִיבוֹת הַמַּפּוֹת הָרְקוּמוֹת שֶׁלִּי, הוּא מוֹתִיר בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ." הִיא רוֹגֶזֶת, וַאֲנִי מִתְכַּוֵּץ.
הִיא אִשָּׁה טוֹבָה, אִמָּא. מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב עֲמֵלָה, בִּמְסִירוּת הִיא מְבַשֶּׁלֶת, תּוֹפֶרֶת, מְנַקָּה וְרוֹקֶמֶת. וְאַבָּא...
וּבְכָל זֹאת, כְּשֶׁאַבָּא נִכְנָס הַבַּיְתָה בְּצַעַד גַּמְלוֹנִי, אֲנִי מְנַתֵּר וּמְחַבֵּק אוֹתוֹ בְּחָזְקָה, מִתְעַלֵּם מֵהַכְּתָמִים וְהָרֵיחַ הַכָּבֵד.
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ, אַבָּא. לָמָּה הָלַכְתָּ שׁוּב, וְכַמָּה טוֹב שֶׁחָזַרְתָּ.

כְּשֶׁאֲנִי מְאֻרְגָּן לִיצִיאָה מֵהַבַּיִת, אִמָּא מְנִיחָה בְּיָדַי קַעֲרַת עֵץ חֲמִימָה, וְכַף. אֲנִי מְהַנְהֵן לְשָׁלוֹם בְּסַנְטֵרִי, שׁוֹלֵחַ מַבָּט נוֹסָף בְּאַבָּא שֶׁנּוֹחֵר בְּקוֹלָנִיּוֹת בְּמִּטָּתוֹ, וְיוֹצֵא. הַנְס הַזָּקֵן הוּא אָדָם חָבִיב, וּמֵאָז שֶׁהִתְעַוֵּר אִמָּא מַקְפִּידָה לִשְׁלֹחַ לוֹ אֲרוּחוֹת מְזִינוֹת מִדֵּי יוֹם. אִשָּׁה אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב שֶׁהָיְתָה לוֹ אֵי פַּעַם. לֹא זוֹכֵר אַחַת כָּזוֹ, עַל כָּל פָּנִים. אֲנִי מַחְנִיק אֲנָחָה, מַעֲשֶׂה מְבֻגָּר.

וְכָכָה אֲנִי צוֹעֵד בֵּינוֹת לַפְּרָחִים הַנִּפְלָאִים הַמְּמַלְּאִים אֶת הַשָּׂדוֹת, נִזְהָר שֶׁלֹּא לִרְמֹס אוֹתָם בְּקַבְקַבַי. נוֹשֵׁם אֶת הָאֲוִיר הַצָּלוּל, מַאֲזִין לַנָּהָר שֶׁזּוֹרֵם בִּקְצֵה הָעִיר, לְמֵימָיו שֶׁמִּתְנַפְּצִים עַל הַסֶּכֶר. הֵי! אֲנִי נֶעֱצָר, הָלוּם.
מַבָּטִי מִתְמַקֵּד בִּנְקֻדָּה זְעִירָה בַּסֶּכֶר, מִמֶּנָּה מְזַרְזֵף זֶרֶם דַּקִּיק. מַיִם!
הַסֶּכֶר עוֹמֵד לְהִתְפָּרֵק. מֵי הַנָּהָר יִפְרְצוּ אוֹתוֹ לַחֲלוּטִין וְיָצִיפוּ אֶת הַכְּפָר!

בַּשְּׁנִיּוֹת הַבָּאוֹת אֲנִי מוֹצֵא אֶת עַצְמִי רָץ, חֲסַר נְשִׁימָה.
מוּל עֵינַי עוֹמְדִים אַבָּא, וְאִמָּא. הַנְס הַזָּקֵן. גֵ'נִי, בַּת הַשְּׁכֵנִים הָעַלִּיזָה. יָאן, מְגַדֵּל הַתַּרְנְגוֹלוֹת. מָרִיָּה, שֶׁמְּחַלֶּקֶת לִי בִּנְדִיבוּת מִכַּד הֶחָלָב הָעֲנָקִי שֶׁלָּהּ. הֶנְרִיק...
אֲנִי תּוֹחֵב אֶת אֶצְבָּעִי לַחֹר, כְּנֶגֶד הַמַּיִם הַמְּפַעְפְּעִים בְּעָצְמָה. הַחַיִּים שֶׁל כָּל אֵלּוּ תְּלוּיִים בִּי עַכְשָׁו, הַדָּבָר בָּרוּר לִי כַּשֶּׁמֶשׁ.

בִּתְחִלָּה אֲנִי סָבוּר שֶׁתֵּכֶף יַעֲבֹר בָּאֵזוֹר אָדָם מְבֻגָּר, וְיַזְעִיק עֶזְרָה.
אוּלָם הַדַּקּוֹת חוֹלְפוֹת, הַמַּיִם הַקְּרִירִים צוֹרְבִים אֶת אֶצְבָּעִי וְאִישׁ לֹא נִרְאֶה בָּאֹפֶק.
אַחַר כָּךְ אֲנִי מְגַלֶּה לְחֶרְדָתִי שֶׁאִבַּדְתִּי תְּחוּשָׁה בְּאֶצְבָּעִי.
אֲנִי נִלְחָם בָּאִינְסְטִינְקְטִים שֶׁדּוֹחֲקִים בִּי לִשְׁלֹף אוֹתָהּ מֵהַחֹר, לְמַהֵר וּלְהִתְרַחֵק מִמְּקוֹם הַסַּכָּנָה.
מֵצֵל עַל מִצְחִי בְּיָדִי הָאַחֶרֶת וְשׁוֹלֵחַ מַבָּט נוֹאָשׁ לְעֵבֶר הָעִיר. אַף אֶחָד לֹא נִרְאָה בִּשְׁבִילֵי הֶעָפָר בְּפַאֲתֶיהָ.
וְתֵכֶף הַדְּמָעוֹת מְטַפְטְפוֹת עַל לְחָיַי, נִבְלָעוֹת בַּצַּוָּארוֹן הַמְּעֻמְלָן שֶׁל חֻלְצָתִי.
אֲנִי יֶלֶד, רַק יֶלֶד. אֲנִי לֹא יָכוֹל לָשֵׂאת עַל כְּתֵפִי אַחְרָיוּת שֶׁכָּזוֹ.

אֲנִי מֻתָּשׁ, וּמְטֻשְׁטָשׁ, וּבְמוֹחִי מִתְעַרְפֶּלֶת מְצִיאוּת חַיַּי: אַבָּא. אִמָּא. הַבַּיִת הַחַמִּים שֶׁהוֹלֵךְ וְנֶעֱלָם. הַסֶּכֶר. כָּל מָה שֶׁעָשׂוּי לְהֵחָרֵב, אִם אֶעֱזֹב. אִם לֹא אֶהְיֶה גִּבּוֹר. אִם לֹא אֶחֱסֹם בְּגוּפִי אֶת הַמַּיִם הַזּוֹעֲפִים.

הַנְּשִׁימוֹת שֶׁלִּי נֶחְלָשׁוֹת, תֵּכֶף אֶתְעַלֵּף. הַזֶּרֶם יִדְחַק אֶת יָדִי מִן הַחֹר, הַמַּיִם יִגְבְּרוּ עַל הַסֶּכֶר; יְמוֹטְטוּ אוֹתוֹ. יִבְלְעוּ אֶת הַכְּפָר, אֶת הַבַּיִת.
בְּכוֹחוֹת אַחֲרוֹנִים אֲנִי מֵיטִיב אֶת אֲחִיזָתִי בָּחוֹר, עֵינַי נֶעֱצָמוֹת.

"הֵי, יַאנֵק! רְאֵה! יֶלֶד שׁוֹכֵב עַל הַסֶּכֶר!" נִבְהַל יָאן.
"יֶלֶד? יֶלֶד שׁוֹכֵב עַל הַסֶּכֶר!" חוֹזֵר אַחֲרָיו יַאנֵק, מְבֻלְבָּל. יֶלֶד, כָּךְ נִרְאֶה. עַל הַסֶּכֶר?

זוּג יָדַיִם חֲסוֹנוֹת מַרְחִיק אוֹתִי מֵהַסֶּכֶר, מְלַחְלֵחַ אֶת שְׂפָתַי בְּמַשְׁקֶה חַם. הַנַּפָּח, יַחַד עִם מִסְפָּר גְּבָרִים נוֹסָפִים, מַצְמִידִים קוֹרַת עֵץ עֲנָקִית לַסֶּכֶר. הַלְמוּת הַקֻּרְנָס חוֹבֶרֶת לִפְעִימוֹת לִבִּי הַמִּשְׁתּוֹלְלוֹת. מִמֶּרְחָק מִתְקָרְבוֹת הַנָּשִׁים, בְּלֵיל קוֹלוֹת נִרְעָשׁ. יְלָדִים מַבִּיטִים בִּי בְּסַקְרָנוּת, לֹא מְבִינִים מֶה הָיָה לִי.

וְהִנֵּה מַגִּיעִים אַבָּא וְאִמָּא, וּכְלוּם כְּבָר לֹא אִכְפַּת לִי.
אֲנִי נִבְלָע בְּחִבּוּקָהּ שֶׁל אִמָּא, מַנִּיחַ רֹאשׁ עַל כְּתֵפָיו הַחֲסוֹנוֹת שֶׁל אַבָּא, וּבוֹכֶה.

"הִנֵּה הַגִּבּוֹר", נִגַּשׁ אֵלֵינוּ רֹאשׁ הָעִיר, "גִּבּוֹרָהּ שֶׁל הַארְלֶם". הוּא מְנַעְנֵעַ אֶת יָדִי בְּחָזְקָה, מַכְאִיב לְאֶצְבָּעִי שֶׁטֶּרֶם הִפְשִׁירָה.
אַבָּא וְאִמָּא דּוֹמְעִים. יַחַד.

 

[צלולה]

@rrrrrrrrrrrrrr הקטע הזה כתוב מקסים ואהבתי אותו מאוד
רציתי קצת לדייק אותך - הוא בעצם לא מוסיף לנו רובד נוסף על הסיפור המקורי
(כשכתבת בהתחלה על האימא שכועסת חשבתי שזה ילך לכיוון של - 'אני רוצה לשמח את אימא שלי,
אני רוצה שהיא תהיה גאה בי' או משו כזה)
מנסה לדייק את עצמי עוד קצת - נתת לנו הרבה רקע ותפאורה בכתיבה מהממת, אבל פחות רואה פה את ה'לספר את הסיפור ולהוסיף לו עומק'.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

@rrrrrrrrrrrrrr הקטע הזה כתוב מקסים ואהבתי אותו מאוד
רציתי קצת לדייק אותך - הוא בעצם לא מוסיף לנו רובד נוסף על הסיפור המקורי
(כשכתבת בהתחלה על האימא שכועסת חשבתי שזה ילך לכיוון של - 'אני רוצה לשמח את אימא שלי,
אני רוצה שהיא תהיה גאה בי' או משו כזה)
מנסה לדייק את עצמי עוד קצת - נתת לנו הרבה רקע ותפאורה בכתיבה מהממת, אבל פחות רואה פה את ה'לספר את הסיפור ולהוסיף לו עומק'.

מבחינתי, הרובד הנוסף היה ילד שגדל בבית לא יציב, אבא שתיין... הוא מרגיש שהבית עומד עליו, הוא חייב לרצות את שני ההורים ולשמור על הבית.
התחושה הזו התחברה כמובן לתחושה שלו על הסכר, בנסיון לשמור בגבורה על שלמות הסכר- והכפר.
במשפט האחרון ניסיתי לבטא את תחושת ההצלחה שלו, כשהסכר מטופל וברובד המקביל- ההורים שלו דומעים יחד...
נכשלתי בהעברת המסרים, או שגם אחרי ההבהרה הקטע לא עומד בכללי האתגר?

 

[צלולה]

התרשמתי ממש! קוראת שוב את הסיפור ולא מוצאת את זה שהוא מרגיש שהבית עליו. - אבל זה דבר שאפשר לשנות בקלות ואני חושבת שזה ממש יזניק את הקטע כולו.
כלומר, לגרום לקוראים להגיע בעצמם לקישור. זה מסוג הדברים הדי מסובכים שהופכים את הקטע לחזק הרבה יותר.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

התרשמתי ממש! קוראת שוב את הסיפור ולא מוצאת את זה שהוא מרגיש שהבית עליו. - אבל זה דבר שאפשר לשנות בקלות ואני חושבת שזה ממש יזניק את הקטע כולו.
כלומר, לגרום לקוראים להגיע בעצמם לקישור. זה מסוג הדברים הדי מסובכים שהופכים את הקטע לחזק הרבה יותר.

לא יודעת, זה סגנון הכתיבה שלי. אני לא נוטה לתאר בפרוטרוט מציאויות מורכבות, מעדיפה להשאיר לקוראים להבין מבין המילים, התיאורים והרגשות.
מחכה לתגובות נוספות, אם יש מי שהבינו, אם יש מי שלא.
(הוספתי רק שהוא נאנח, כשחושב על הנס חסר האישה.)
תודה...

 

[דודה]

@rrrrrrrrrrrrrr ,
היה שווה לחכות.
קטע אגדי!
תיאור הרקע המשפחתי של הילד מבצע בשלמות את מטרת האתגר.
לי באופן אישי, זה לא התקשר לסוף הקטע.
כלומר, סוף הקטע מתאר בצורה מפוכחת את המצב, כך שזה רחוק מלהיות אגדת ילדים, אבל בלי קשר ישיר לרקע שבתחילת הקטע.
ועוד משהו, אני בדרך כלל בעד ניקוד קטעים מסוגים מסוימים, ובעצמי מנקדת לעיתים לא רחוקות. אבל בקטע הזה, זה פחות התאים לי משום מה, אולי זה תורם לאווירה הילדותית של הקטע המקורי, שאותו מנסים לטשטש...

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

לי באופן אישי, זה לא התקשר לסוף הקטע.
כלומר, סוף הקטע מתאר בצורה מפוכחת את המצב, כך שזה רחוק מלהיות אגדת ילדים, אבל בלי קשר ישיר לרקע שבתחילת הקטע.

בקיצור, הגזמתי בעמימות שאני כל כך אוהבת...

ועוד משהו, אני בדרך כלל בעד ניקוד קטעים מסוגים מסוימים, ובעצמי מנקדת לעיתים לא רחוקות. אבל בקטע הזה, זה פחות התאים לי משום מה, אולי זה תורם לאווירה הילדותית של הקטע המקורי, שאותו מנסים לטשטש...

מאה אחוז. מסכימה לגמרי.
תודה רבה לך, על הביקורת ועל המילים הטובות!

 

[ש נ ה]

@צלולה
הכנסתי עכשיו לאתגר.
נקרא שעומד בכללים?
כי עשיתי שם שינוי רציני...

 

[צלולה]

איזה יופי של קטע! הוא לגמרי מתקבל, עם השינוי.
למען האמת, כשפתחתי את האתגר, תכננתי לתת 2 אופציות:
-לספר את הסיפור בצורה בוגרת יותר
-לקחת את הסיפור ולהלביש אותו על סצנה אחרת - זה מה שאת עשית - כאילו, להפוך את הסיפור למשל, לדימוי של הסצנה שלך
אבל די הסתבכתי עם ההגדרות בעצמי, אז השארתי רק את האופציה הראשונה.
בכולופן, מי שמתכנן לכתוב עדין - עדיף שכן ילך על האפשרות הראשונה.

 

[ג'ו מארץ']

האם קריטי שהקטע יצמד למילים המקוריות ולא למילים העממיות?
חשבתי להשתמש ב"עשר אצבעות לי יש".
חיפשתי את המילים המקוריות ומסתבר שהגרסה שגדלתי עליה היא ערבוב והשמטה של חלק מהבתים.....
קריטי להשתמש במילים הספציפיות המקוריות?

 

[צלולה]

@ג'ו מארץ' זה בסדר גמור.
סתם מענין - המילים המקוריות מאוד לא מתאימות לך לקטע?

 

[ג'ו מארץ']

כבר סיימתי לכתוב את הקטע,
ואז פתאום נזכרתי לבדוק מה המילים של השיר....
אני יכולה "להדביק" את המילים המקוריות אבל זה מרגיש לי מאולץ.

 

[תסריטאית]

@צביה ר. קטע מיוחד, כתיבה עוצמתית ונוגעת!

 

[Ruti Kepler]

@צלולה נא עדכני מתי ואיך אמור להיערך השיפוט (בינתיים לא נכנסתי לאשכול האתגר כדי שלא תהיה לי התרשמות מוקדמת)

 

[הלוחשת לתווים]

@צביה ר. ממש יפה, אפשר הסבר מיונתן מה עשו האפרוחים על העץ?
אני מסתכלת לפעמים על העצים ברחוב, באפרוחים עוד לא נתקלתי

@מוז'יניקית קטע מאלף!!

 

[צביה ר.]

@צביה ר. ממש יפה, אפשר הסבר מיונתן מה עשו האפרוחים על העץ?
אני מסתכלת לפעמים על העצים ברחוב, באפרוחים עוד לא נתקלתי

חחח כנראה לא הסתכלת מספיק טוב
האמת שכשיהונתן גדל הוא הבין שקוראים להם גוזלים. אבל בשביל היהונתן הקטן שבו, עם הנפש הרגישה, הם תמיד יישארו אפרוחים...
והאמת האמיתית היא שהשאלה היתה צריכה להיות מופנית אל המשורר לו הוא היה איתנו היום.
ותודה על המשוב!

 

[מתכנתת:)]

@צלולה רעיון מקורי בהחלט... אהבתי ממש
האמת שעברו כמה חודשים טובים מאז שהשתתפתי באתגר הקודם, אבל נהנתי מההברקה של הנושא....
@צביה ר. , @מוז'יניקית וואו! קטעים מדהימים, חשיבה יפה... תודה על שעת איכות...!

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

@הדר 310 מעולם לא שמעתי את זה מדויק יותר. משפט סדום בהתגלמותו המודרנית. לא יאומן.