דיון נספח לאתגר דו שבועי - שובו של המינגווי

  • הוסף לסימניות
  • #1
האתגר נמצא שם.
פה זה המקום לדיונים,
פידבקים,
מחמאות,
גערות,
נזיפות,
תודות,
תודות על התודות (@castamir)
וסתם פטפוטים.

אז מה ככה? איך החיים בכללי?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #4
הראשון מאוד יפה!
ושאלה: למה היה צריך 6 מילים? למה זה שונה מ: למכירה: נעלי תינוק חדשות?
מעולם לא ננעלו מותיר מקום לעוד הרבה דמיון, כמו נניח תינוק שמת לפני שהספיק לנעול אותן.
אנאערפ, שערי דמיונות מעולם לא ננעלו..:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
הראשון מאוד יפה!

מעולם לא ננעלו מותיר מקום לעוד הרבה דמיון, כמו נניח תינוק שמת לפני שהספיק לנעול אותן.
אנאערפ, שערי דמיונות מעולם לא ננעלו..:)
תודה!
בינתיים אולי גיליתי את התשובה בעצמי...
שייך לפה או לאתגר?


מישהו דופק. "רגע!". הוא הולך מהר ככל ששלושת הרגליים מאפשרות לו.

פותח את הדלת לרווחה ונשען על המקל. "שלום! באתם למכירה, כן?".

"כן...", הגבר הצעיר מעיף מבט נבוך אל אשתו שמסתכלת בכלל על התינוק.

"תכנסו, תכנסו", הוא מחווה בידו על הסלון. "אז איזו מודעה ראיתם?"

"של נעליים למכירה. זה לא כאן?"

"זה כן. בוודאי. פשוט יש כאן עוד הרבה דברים. הנעליים. הנה, כאן". הוא מתיישב על הכיסא ומצביע עם המקל בניצחון.

עכשיו הזוג מסתכל זה בזה. הגבר מושך בכתפיים ואז כבר לא מצליח להסתיר את החיוך. מתקרב עוד אל השולחן ומעביר מבט בוחן על כל הפריטים:

טלפון חוגה - קומקום מצוצח - קערת נחושת - מכונת כתיבה –

"כתבתם שהנעליים חדשות!", האשה פונה לזקן בטרוניה. מחזיקה את קופסת הנעליים בידה.

"חס וחלילה", הוא מתרעם על החשד. "הנה העיתון ואני אקריא לכם בדיוק מה כתוב: למכירה נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו".

"למה לא ננעלו מעולם?" שואל הבעל.

"אה, זה... כי אמא שלי ז"ל נתנה לאשתי את הנעליים במתנה. כשהבכור שלנו נולד. והיא שתהיה בריאה לא רצתה אף פעם לנעול לו אותן.

האם תקנו את הנעליים? תראו איך יפות ונקיות".
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
תודה!
בינתיים אולי גיליתי את התשובה בעצמי...
שייך לפה או לאתגר?


מישהו דופק. "רגע!". הוא הולך מהר ככל ששלושת הרגליים מאפשרות לו.

פותח את הדלת לרווחה ונשען על המקל. "שלום! באתם למכירה, כן?".

"כן...", הגבר הצעיר מעיף מבט נבוך אל אשתו שמסתכלת בכלל על התינוק.

"תכנסו, תכנסו", הוא מחווה בידו על הסלון. "אז איזו מודעה ראיתם?"

"של נעליים למכירה. זה לא כאן?"

"זה כן. בוודאי. פשוט יש כאן עוד הרבה דברים. הנעליים. הנה, כאן". הוא מתיישב על הכיסא ומצביע עם המקל בניצחון.

עכשיו הזוג מסתכל זה בזה. הגבר מושך בכתפיים ואז כבר לא מצליח להסתיר את החיוך. מתקרב עוד אל השולחן ומעביר מבט בוחן על כל הפריטים:

טלפון חוגה - קומקום מצוצח - קערת נחושת - מכונת כתיבה –

"כתבתם שהנעליים חדשות!", האשה פונה לזקן בטרוניה. מחזיקה את קופסת הנעליים בידה.

"חס וחלילה", הוא מתרעם על החשד. "הנה העיתון ואני אקריא לכם בדיוק מה כתוב: למכירה נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו".

"למה לא ננעלו מעולם?" שואל הבעל.

"אה, זה... כי אמא שלי ז"ל נתנה לאשתי את הנעליים במתנה. כשהבכור שלנו נולד. והיא שתהיה בריאה לא רצתה אף פעם לנעול לו אותן.

האם תקנו את הנעליים? תראו איך יפות ונקיות".
מושלם
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
תודה!
בינתיים אולי גיליתי את התשובה בעצמי...
שייך לפה או לאתגר?


מישהו דופק. "רגע!". הוא הולך מהר ככל ששלושת הרגליים מאפשרות לו.

פותח את הדלת לרווחה ונשען על המקל. "שלום! באתם למכירה, כן?".

"כן...", הגבר הצעיר מעיף מבט נבוך אל אשתו שמסתכלת בכלל על התינוק.

"תכנסו, תכנסו", הוא מחווה בידו על הסלון. "אז איזו מודעה ראיתם?"

"של נעליים למכירה. זה לא כאן?"

"זה כן. בוודאי. פשוט יש כאן עוד הרבה דברים. הנעליים. הנה, כאן". הוא מתיישב על הכיסא ומצביע עם המקל בניצחון.

עכשיו הזוג מסתכל זה בזה. הגבר מושך בכתפיים ואז כבר לא מצליח להסתיר את החיוך. מתקרב עוד אל השולחן ומעביר מבט בוחן על כל הפריטים:

טלפון חוגה - קומקום מצוצח - קערת נחושת - מכונת כתיבה –

"כתבתם שהנעליים חדשות!", האשה פונה לזקן בטרוניה. מחזיקה את קופסת הנעליים בידה.

"חס וחלילה", הוא מתרעם על החשד. "הנה העיתון ואני אקריא לכם בדיוק מה כתוב: למכירה נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו".

"למה לא ננעלו מעולם?" שואל הבעל.

"אה, זה... כי אמא שלי ז"ל נתנה לאשתי את הנעליים במתנה. כשהבכור שלנו נולד. והיא שתהיה בריאה לא רצתה אף פעם לנעול לו אותן.

האם תקנו את הנעליים? תראו איך יפות ונקיות".

לאתגר עכשיו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נפלתי פה על משהו מעניין...
אז מה ככה? איך החיים בכללי?
החיים בכללי דבש, רק של השני. (סתאאאאם.)
(וחוצמזה עמוסים, דורשים, תובעניים... ; )

ניסיתי כיוון אחד, סקיצה ראשונית, אשמח לביקורת (-) :

"למכירה: נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו"

העיניים שלה נצמדו לזוג הזה -ולפתק המוצמד- כמגנט, יפות, חדישות, זנוחות, עצב מריח מהם. אבל למה?
היא התקרבה בחשש כמו לשדה מוקשים, -אני... עה... את מרשה לי ל...לגעת בזה, למשש?
-בטח. ולמה לא?
-כי אני מריחה כאן סיפור. עצוב.
-חחח... את יצירתית, אמרו לך פעם? דווקא מסתתר פה סיפור עליז במיוחד.
זה נעליים שקיבלתי ללידה של ריקי. לא הלך לי להשתמש בהם, בטעות הצלחתי לעבור את הרגע המתאים שזה לא מדי גדול, עוד לא קטן...
אתמול הילדים שיחקו פה איזה משחק מילים, אוח... היית צריכה לראות איזה צחוקים, לא יודעת איך הם הגיעו למילה 'נעל' לנעול דלת או נעליים? אחד הילדים רצה להמחיש את זה בצורה טובה וחיש מהר טיפס, הפיל כמה דברים תוך כדי והכריז על פתק משפט שלם.
לא, לא, זה היה חמוד... הם נשארו פה בפינה דווקה כי הם לא זנוחות, אחרי שגמרו את משחק הצחוקים וסדרנו, ז"א אני סידרתי והם צחקקו... אז זרקו את כל ההמחשות עם הפתקים וזה נשאר פה לחסדי האמא שלא רוצה לזרוק את זה ולא מרשה לילדים להחזיר את זה למקום ותוך כדי להחזיר את החורבן הקודם על כנו, משמעו החורבן שהאמא כבר הצליחה איכשהוא לסדר.

אבל רגע, למה זה היה נראה לך כל כך עצוב? איזה דבר עצוב זה הזכיר לך? רוצה לספר לי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #14

חיים, החרדי הצעיר, הביט כחוזה, באתר שעיצב. צבעי ירוק לו, מביעים יצירתיות ומקצועיות.

תמיד היה לו חלום להקים בית ליוצרים החרדים. שירכשו מקצוע שקרוב לעולם הפנימי והרוחני.
לבית יהיה דף בית. שם יוכלו היוצרים המוכשרים, ושאר עמך ישראל, להתייעץ, להתדיין ואולי מידי פעם, להעלות שיתוף מיצירותיהם לביקורת של עמיתיהם.

החלום נהדר.
המציאות פחות.
הבית ודף הבית לא היו בשימוש כלל.
@פרוג פורסם מודעה בעיתונות הכתובה, זאת שתישאר אמינה לנצח:

"למכירה לא היה בשימוש כלל: דף הבית של היוצרים החרדים"


@הדוויג עניתי על האתגר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
הסיפור קרה לפני לא הרבה שנים. הייתי אז ת"תניק חדש ונלהב בישיבת 'קסם בישראל'.
כבר שנתיים שמתי עין על הת"ת. חדר פרטי, תעסוקה לשעות (בין) הסדרים, עם מחשב, מה צריך יותר מזה. עשיתי את עצמי יד ימינו של קויפמן שהיה כבר אלטר וחיכיתי בכל לב שיתחתן. ויום אחד זה קרה. הוא התארס והעביר לי את כל הסמכויות בהסכמת ראש הישיבה כמובן.
נכנסתי בסערה לתפקיד. יצרתי קשר עם סוכנים, הוזלתי את המחירים, והפכתי את הת"ת לאטרקטיבי הרבה יותר.

יום אחד החלטתי ללכת על משהו גדול. השידוכים שלי כבר עמדו באופק, ומכיון שלא היו לי כל תוכניות ללמוד אחרי החתונה, אלא לפתוח עסק, החלטתי ללמוד את המקצוע כאן ועכשיו.
פרסמתי בישיבה שבקרוב תתקיים מכירת נעליים זולה. לא סתם זולה. 30 ש"ח לזוג ממותג ידוע. חפרתי קצת באלי אקספרס והתחלתי להתכתב עם המוכר בעזרת גוגל טרנסלייט. תנאי ראשון כמובן שהנעל תהיה שחורה לחלוטין. לא רחובית חס וחלילה. ועם שרוכים, לא סקוץ'. ועוד כמה דרישות שהקפדתי עליהם בכל תוקף.
פרסמתי תמונות עם המידות והדגמים המוצעים וסך הכל 122 בחורים הזמינו אצלי.
אחרי שלושה שבועות נפרקו בחצר הישיבה שלושה ארגזים. תפסתי כמה חבר'ה והעלינו הכל לת"ת.
הדפסתי ותליתי מודעות יפות על זמן המכירה, ואז נפניתי להציץ בקופסאות.

פתחתי את הקרטון הראשון. אוי איזה פיצי. מה זה. פתחתי קופסה אחת. נעליים קטנטנות בצבעי כחול-כתום-ירוק חייכו אלי בעליזות. מידה 19. הארגז השני הכיל את אותו דגם במידה 21. את השלישי לא פתחתי. קרסתי על כסא המנהלים והצתתי סיגריה. איזה ברוך.
הטלפון צלצל. זה גדליה. שמע, אני רוצה לקפוץ למירון הלילה, עשה טובה שים לי את ההזמנה שלי בצד.
גדליה, אמרתי, קפוץ לפה שניה. גדליה לא שאל שאלות ותוך שתי דקות היה אצלי בחדר. תוך שלוש דקות ישב ועישן כשמוחו קודח רעיונות.
תראה. להחזיר אין מצב. נצטרך לראות איך למכור את זה. לסיטונאים לא תוכל לדחוף את זה. יש להם את המשווקים שלהם. נראה מה אפשר בשוק הפרטי.
"תגיד לי, אתה רוצה שנפרסם פה הודעה לכל אימהות השכונה? תעשה לי טובה".
ממש לא, אמר גדליה. יש לי רעיון. מה אתה חושב כשאתה שומע את המשפט 'נעליים שמעולם לא ננעלו'?
נו, זה מה שיש לי פה.
כן, ענה גדליה. בחנות יש המון כאלה. אבל אצל אדם פרטי, זה מעורר מחשבה. נמכור את זה כאדם פרטי עם סיפור מאחורה.
הבטתי בו בספקנות אבל הוא כבר נפנף אותי מהכורסה והתיישב מול המחשב.
באצבעות בטוחות הקליד: למכירה נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו. עם טלפון של הת"ת, ונא להתקשר בין 14:00 ל 16:00 בלבד.
זהו. נחכה.

בישיבה פשטה שמועה שמכירת הנעליים לא תתקיים כיון שיש להם סולייה לבנה והראש ישיבה לא מרשה.
לא טרחתי להכחיש את השמועות.

למחרת ב13:58 ישבנו אני וגדליה מול הטלפון. אתה עונה! התריתי בו.
הטלפון צלצל. קול זקנה שאל אם פרסמנו נעליים למכירה.
כן, ענה גדליה.
ומה קרה לתינוק? שאלה הזקנה.
אוי, אהרן המסכן... אנפף גדליה. (אהרן זה אני). הבטתי בו בזעם וחטפתי בעיטה ומבט מוכיח.
ומה עם היולדת?
לגדליה לא היתה תשובה והוא הסתפק בגניחה שיכלה להתפרש לכמה אופנים.
הזקנה התרגשה. אני רוצה לקנות את הנעליים האלה, אמרה בקול רועד.
זו תהיה מצווה גדולה, חסד עצום, חזר גדליה לעצמו. האבא ממש שבור ולא מתפקד. יש לנו משלוח עד הבית בתוספת 35 ש"ח.
הזקנה נתנה את הכתובת שהיתה מוכרת לי מאיפשהו, ואנחנו שלחנו את החבילה עם אחד מנפלטי הישיבה שחיפש עבודה ואת עצמו ושמח לעשות את המשלוח תמורת כמה גרושים.

אני לא אומר שזה היה קל, אבל לאט לאט עשינו היכרות עם כמה פנסיורים ופנסיונריות בארץ בעלי לב רחום ורגיש. כמובן שהכתובות של כולם נרשמו באלפון הת"ת. ריוח מהצד.
גדליה רצה להזמין עוד קונטיינר כזה אבל לא הרשיתי. מספיק יצאנו בנס.

* * *

בשעה טובה התארסתי. קצת אחרי האירוסין הזמינה אותי ברכי לבקר את סבתה. הסבתא היתה בבית אבות בשלבים מוקדמים של הסתיידות. נזכרתי שגם סבי שהה בבית אבות זה.
נכנסנו. על השולחן קדמו את פני עשרות זוגות נעליים צבעוניות ומוכרות מאוד.
מה זה? נדהמתי. ברכי חייכה במבוכה: סבתא שלי אומרת שהיא תומכת באיזה משפחה מסכנה שכל חודש נפטר להם תינוק. אנחנו לא מבינים מה הסיפור אבל זה עושה לה טוב, אז שיהיה.

בהיתי בנעליים באלם.

איזה נעל, הפטרתי לבסוף.
מבריק!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
בעז"ה

נו.. יש כבר כמה וכמה פנינים בלתי נשכחות בסיפורים שהועלו :D
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
ניסיתי לכתוב סיפורים קצרים של משפט-שניים, ואז מחקתי מהאתגר כי לא שייכים לשם. הנהם:

1.
"לגבי הנושא ההוא - אין לדון בעקיפין/להגיב/לפתוח דיונים. משתמש שיעשה זאת יורחק לצמיתות מהאתר"


2.
"המשתמש שלך בפרוג נחסם לצמיתות, פרטיך הועברו למשטרה"
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

ואוו. איזו שנה הייתה לנו. מה לא היה לנו כאן? ניקים חדשים ומוכשרים שהצטרפו לקהילה, דיונים מרתקים עם דעות לכאן ולכאן, סיפורים בהמשכים חדשים, שירים מרגשים כתובים ביד אומן, וכן, גם סיפורים משלל הז'אנרים והסגנונות, החל במתח, רגש וקומדיה.

לעניות דעתי אומר שהשנה בלטו בקהילה 2 סוגות מבורכות במיוחד: כתיבת שירים, וכתיבת סקירת ספרות.
מכאן אשלח ברכות ותודות לכל הניקים שהתאמצו, חקרו, כתבו, מחקו, שכתבו, ערכו ופרסמו את יצירתם בפרוג. כידוע לנו, הכתיבה היא ללא רווח כלשהו, אך אסתכן ואומר שתסכימו איתי, שאין כמו הרווח והנחת לראות שמישהו נהנה ואהב את מה שכתבתם.

וכמובן, ישנו גם את הרווח המעשי. הידע שנצבר 'ומשופשף' מיום ליום. הביקורת הכנה שאנו מעודדים את חברי הפורום לתת לכל אשכול. לא להסס ולומר מה חשבתם על הטקסט, מה בדיוק אהבתם במה שקראתם, תיקוני שגיאות לשון או כתיב, אפילו עצות להמשך העלילה או כיוונים. כל הצדדים האלו הם מורי הוראה קריטיים לכל כותב וכותבת בקהילה.

וכעת, ללא הקדמות נוספות, אני נרגש להציג בפניכם, כמיטב המסורת, את..... תופים, מסך, אורות, דממה:


סיכום הפעילות השנתית בקהילת הכתיבה – לשנת התשפ"ה.


מאמרים מקצועיים בנושאי כתיבה וספרות

השנה, אמנם, פחות ופחות נתקלנו במדריכים מצד הכותבים, אך הנושא לא נעדר לגמרי. אנו מודים לניקים שמצאו לנכון לשתף את כלל חברי הקהילה בתובנות שונות ומאמרים מקצועיים שונים, ומקווים לראות בשנה הבאה עוד ועוד ניקים המצטרפים אליהם.

אתגרים דו שבועיים
ניתן להתגאות שאחרי כל כך הרבה שנים, קהילתנו היא בין הבודדות בפרוג שעדיין שומרת על הגחלת וממשיכה ומתמידה במסורת האתגרים הדו שבועיים. כאן המקום להודות לכל המנהלים שהושיטו עזרה ותמכו (@מ. י. פרצמן , @ניהול קהילת כתיבה ), @הספרן – על איגוד האשכולות לאשכול האתגרים, למגישי האתגרים השונים, וכמובן, למשתתפי האתגרים עצמם.

אתגר חודשי
לצערנו המסורת מהשנים שעברו פסקה (זמנית), והאתגר החודשי שעורר הדי התרגשות ותכונה בקהילה הפסיק לעת עתה, אך אתגר 'נובמבר ספרותי', שהשנה חגג את שנתו השנייה בקהילה, היה גם היה וזכה לתמיכה ולהשתתפות רבה, וליצירות איכותיות רבות.
לוחשים לי באוזנייה שההנהלה לא מאשרת או מכחישה כי פורמט 'האתגר החודשי' המקורי נמצא על שולחן המערכת כבר זמן רב, אך המנהלים כן מוכנים לאשר שנכונו הפתעות בנושא, בעז"ה.


ביקורת ספרות
וואו! כשהתחלנו לעסוק בתחילת השנה בביקורות הספרות, לא שיערנו לעצמנו עד כמה הז'אנר יהיה פופולארי בקהילה. זכינו והשנה ניקים רבים החליטו לעטות את כובע ה'מבקר' ולהגיש לנו ביקורת ספרות איכותית ומקצועית, 38 במצטבר.
להלן הביקורות לשנת תשפ"ה:

סיפורים בהמשכים
גם השנה לא שקטתם על שמריכם ואפיתם לנו סיפורים בהמשכים ריחניים. מהם שהחזיקו מעמד פרק או שניים, ומהם שהתקרבו ומתקרבים לסיומם ולכדי ספר שלם. (וכן, גם לא נשכח את הסיפורים השנים שעדיין שומרים על דופק, הם אמנם לא יכללו ברשימה של זאת השנה, אך עדיין הם ראויים לכל הערכה) סך כלל הסיפורים-בהמשכים לשנת התשפ"ה – 43.

שיתופים בולטים לאורך השנה
השנה ב"ה היו עשרות טקסטים שונים, מרגשים, מצחיקים, מותחים ומה לא... וגם דיונים מעמקים ונרחבים שעוררו הדים. הנה מקבץ קטן של חלקם, משום שרבים הם ואי אפשר לפורטן...

וגם... תרועת חצוצרות. מי אמרנו אחראי על התופים? הא, קדימה. יופי, מעולה.
אנו נרגשים להתחיל בפורמט חדש (נקווה שלא חד פעמי):
"ספר השיאים של קהילת הכתיבה בפרוג" – מהדורת תשפ"ה:
ואלו הם:


וכן, זה לקח המווווון זמן. עברתי על כמעט כל אשכולות הקהילה בשנה החולפת, דבר שלקח מאמץ, יזע (לא באמת, יש מזגן...), בילוש ומיון, וגם הקרבה של כמה שעות שינה. אבל התוצאה מעולה, לא? פליז, פרגנו בלייק. תביעו את הערכתם...
וגם, ט.ל.ח.


אז...
הייתה לנו שנה מלאה ומוצפת ברגשות שונים, רגשות שהסתננו גם מבעד למקלדת ולקולמוס המרקד בין השורות. פגשנו חברי קהילה חדשים, השתדלנו לעזור ולהחכים אחד את השני בידע ספרותי ובכלים טובים יותר לכתיבה. וכן, למרות שהנוסח של הפסקה הזו זהה לקודמותיה מהשנים שעברו, אני ממש מתכוון ברצינות לכל מילה ומילה, ואני מצפה בכיליון עיניים לראות את התוצר הסופי של כל ניק וניק, ולאחל לכולם שנה טובה וכתיבה פוריה. שנשמע רק בשורות טובות.

בהצלחה. תשפ"ו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה