נספח לאתגר חודש חשוון: ביטוח גוראל

[פרוגיוזרית]

מנצלת את הבמה כדי לשאול שאלה:
אולי עדיף לתת מרווח נשימה בין אתגר לאתגר?
פשוט כדי שלא יצא מהאף, זה הכל.
נניח- אחת לשבועיים. מה דעתכם?

בגלל שאי אפשר לצלצל פעמיים, אטריח אתכם בהודעה.
אני מסכימה לגמרי.
כדי שרמת הענין תשאר, צריך לחכות בין אתגר לאתגר.
אחת לשבועיים זה מינימום. אני הייתי מציעה אפילו אחת לחודש.

 

[גדי ישראלי]

פנס, כולי עלוב שלא הזמנת אותי להראות את כוחי באתגר.
ובאמת, ימים עמוסים לי ימים אלו, כמעט ואין עיתותיי בידי לקרוא את כל החומר הרב שהועמס לאחרונה, כ"ש להוגיע את מוחי באתגרים שונים ומשונים שמוחן של בני אדם מן היישוב מחוץ לדל"ת אמותיו של פרוג אין סובלתם

מילה בתרי.

 

[גילת ורנן]

בגלל שאי אפשר לצלצל פעמיים, אטריח אתכם בהודעה.
אני מסכימה לגמרי.
כדי שרמת הענין תשאר, צריך לחכות בין אתגר לאתגר.
אחת לשבועיים זה מינימום. אני הייתי מציעה אפילו אחת לחודש.

מבחינתי- כל יומיים.
לנו הקוראים לא נמאס

 

[גילת ורנן]

אדרבה, שחררו!!
נלמד, נחכים, נשנה ונשתנה.
[הפסיקים בסיידר?]
באמת שלא אכפת לי לעבור 'תיקון' . מרשה בכייף להעיר ולבקר [מדברת בשם עצמי בלבד]
ולמה לא אכפת לי?
יש לי סיבה....

והסיבה היא...

 

[תפנית בעלילה]

והסיבה היא...

שהיא בטוחה שלא התכוונו אליה...

 

[Loochi]

מעוניינת לשפר את העברית שלה..

 

[גילת ורנן]

שהיא בטוחה שלא התכוונו אליה...

שנריה מגן יתחיל לתקן נראה אם זה כך ...

 

[גילת ורנן]

מעוניינת לשפר את העברית שלה..

לא נשמע הגיוני.

 

[Loochi]

בהחלט לא נשמע הגיוני..
למרות שזה לא שפת אם שלה
שפה רביעית אולי

יאללה שריונה, בואי לצעוק עלי עכשיו

 

[יוני מקרוני]

וידוי אישי
הסיפור שלי לא נכתב למען האתגר
לא קראתי את הסיפורים על אורית הראל
ולא מכיר את חברת דוראל
פשוט עברתי תאונה קטנטונת
אבל מאד קשה מבחינתי הייתי בטראומה כמה ימים
ובדיוק מישהו סיפר לי את המשל של החנייה והנמשל של יהודים שלא מכירים מספיק תורה ומצוות שרוצים להיות טובים אבל לא יודעים איך
וכשמגיעים לעולם האמת והם מבינים שלא היו צריכים לחפש את המשרד אלא את החנייה כבר מאוחר מידי בשביל לחשב מסלול מחדש

שני הדברים מאד תפסו אותי
והחלטתי שאני חייב לכתוב על מנת להפיג את הכאב
כתבתי ומחקתי כתבתי ומחקתי כתבתי ומחקתי כתבתי ומחקתי כתבתי ומחקתי כתבתי ומחקתי כתבתי ומחקתי כתבתי ומחקתי כתבתי ומחקתי כתבתי ומחקתי כתבתי ומחקתי כתבתי
עד שהפסיק לכאוב ואז עצרתי אני מאמין שזה יכול לצאת הרבה יותר טוב או שונה לגמרי אבל כבר נגמר הכח
אז ל"נריה מגן" אם התכוונת אלי קבלי את ההתנצלות

 

[תפנית בעלילה]

אני מאמין שזה יכול לצאת הרבה יותר טוב או שונה לגמרי אבל כבר נגמר הכח

[/QUOTE]
אין לזה סוף

 

[יוני מקרוני]

כנראה שיותר כתבתי ממחקתי
אבל הכל ברוח המצב והצורך לתת לאצבעות לרוץ על המקלדת
הנה גם עכשיו אני מכריח את עצמי לעצור אחרת יהיה מגילה חדשה

 

[אריאל 1]

אני מאמין שזה יכול לצאת הרבה יותר טוב או שונה לגמרי אבל כבר נגמר הכח

כמו שאומרים
האויב של הטוב הוא, הכי טוב.

 

[שרלוט]

מעוניינת לשפר את העברית שלה..

LOOCHI - תשובה נכונה.
בב -לא נורא. תנסי שוב בפעם הבאה

 

[i am]

@יוני מקרוני מאוד מפריע לי שאין נקודות בסופי המשפטים אצלך...

 

[דו סיטרי]

הקורקינט שקידש שם שמים והעגלה הסגולה שהציקה בעיניים​

כאשר קנה בערל'ה את הדירה בשכונה המתחרדת, הוא הרגיש תחושה עילאית של יישוב ארץ ישראל בקדושה. לא רק יישוב ארבע אמות או שבעים מטרים רבועיים, אלא יישוב וטיהור כל הבניין כולו. כל הרחוב. כל העיר.

כבר כשהגיע עם ההובלה, החמיץ פנים למר וועד הבית, אנטישמי משופם שעטה על פניו ארשת חנפנית ועל קדקדו כיפה מגוחכת, ואשר בירך אותו ב'ברוכים הבאים' גרוני. בשלב הבא דפק על דלתו של השכן ממול, אברך עדין נפש, והתפלא באוזניו כיצד יתכן שאדם כה גס רוח מפעיל את וועד הבית.

"גס רוח?" התפלא האברך התמים, "הרי מדובר באיש אשר המסורת קרובה לליבו, והוא מכבד את בני התורה. הוא גם גומל חסדים רבים באמצעות הסוכנות שבה הוא עובד - - -". בערל'ה לא רצה לשמוע עוד. באותו רגע הוא הבין כי בגופו של האברך שתול חוט דייגים במקום חוט שדרה, וצריך לחפש שותף אחר למלחמות הדת.

כמובן שעם החבדניק מן הקומה הראשונה, המשוחח באדיבות עם כל רשעי ארץ ואף מזמין אותם לשבתות ולשיעורי תורה כאילו התורה הפקר חלילה – אפילו לא ניסה ליצור קשר.

קשה לפעול לבד. לתלוש מודעות בלתי ראויות (לא שהוא קרא אותן, אבל למה שילכלך את נשמתו?), להדליק מנגינות חסידיות על פול ווליום בחצות הלילה (אפילו שהילדים שלו התעוררו, מה לא עושים בשביל הצלת הדור), להקים סוכה על כל המעבר ביציאה מהבניין. האנטישמי מוועד הבית חשף בינתיים את טלפיו והפסיק לאחל לו בוקר טוב בחביבות מזוייפת, ואף העיר לו בנוקשות כאשר הניח את עגלת התאומים הסגולה למשמרת בחדר המדרגות.

זו היתה חציית גבול מסוכנת! חצוף, הבנאדם. לא מבין שילדים הם העתיד של עם ישראל. לא מספיק ששללו את הקצבאות, החילונים הרשעים האלה, עכשיו העגלות מפריעות להם. דווקא לו ודווקא! ובערל'ה הוריד מן הבית עוד שתי עגלות אמבטיה וטיולון חצי שבור. ועגלת קניות. שיראו כולם שהחרדים לא פרייארים ולא מפחדים מאף אחד. רק מה'. את כל קומות הבניין מילא בעגלות, בקורקינטים, באופניים חצי שבורות או שבורות-שלם.

אז אדון וועד בית, שכמובן לא מבין כלום בהלכות גזילה, הוציא מודעה ובה נכתב: אין להניח חפצים בחדר המדרגות, כל חפץ ייחשב להפקר ויוצא מחוץ לבניין.

הפקר. עוד מושג שלמד בטח מהאברך או מהחבדני"ק הצבועים.

בערלה מצידו היה מפקיר את רכושו לשם שמים, אך מה לעשות ואשתו דעתה קלה, והיא לא מוכנה לסכן את עגלת התאומים הממותגת ואת עגלת האמבטיה. רק על האופניים השבורות היא ויתרה מראש. סיבוך לא צפוי, אללי.

בעודו אובד עצות, מצא בלוח הבניין מודעה וכהרגלה תלש אותה. אך פתאום קפצו אליו המלים, ממש משמים: דוראל – ביטוח לכל חפץ, החל מכדורי קפיץ וספינרים ועד לריהוט משרדי, כולל. המצטרפים תוך שלושה ימים יקבלו הנחה.

תמיד היה בערלה מהיר תפיסה, ואותה מהירות עמדה לצידו גם עתה. הוא הרים טלפון לדוראל, וסיכם אתם בו במקום על ביטוח לכל הציוד המפוזר בחדר המדרגות. אה, כמובן שהוא לא חשף את הפרט הזה אלא הנהן בשיא המרץ כאשר בירר הפקיד האם הרכוש מוחזק תדיר בבית נעול. הפקיד האדיב קלט את הנהוניו דרך המכשיר, ואישר את חוזה הביטוח. בערלה חזר לאשתו ואמר לה - הכל בסדר. אם מישהו יעיז לגנוב את העגלה, איזה חילויני בלויני או מה – עלי. עגלה חדשה יותר תקבלי, הוא הבטיח, והיא שמחה דוקא, כי הצבע הסגול נמאס לה בעיניים.

ואכן, החילויני בלויני מוועד הבית היה הגנב, כמובן. הוציא את העגלות והקורקינטים והאופניים ויתר השקיות והניירות שהיו מפוזרים ביניהם שבאו כדי לעצבן ולהראות מי לא פרייאר, ובערלה התקשר לדוראל לקבל את שלו. דוראל עמדו במילתם, ואמרו לו שעליו למלא טופס אצל נציג הביטוח בעיר מגוריו. כשבערלה רשם את הכתובת, הוא גילה שמדובר בכתובת מגוריו, וסוכן הביטוח הוא לא פחות מאדון וועד הבית הרשע.

בערלה ויתר על הביטוח, הכל לשם שמים, ומכר את דירתו תוך שבוע. נמאס לו לגור בבניין של סוכנים כפולים. גם וועד הבית ויתר השכנים נשמו לרווחה. הבלוינים, הצבועים, החבדניקים, יפי הנפש. כולם.

כל שונאי הדת.

 

[טוהר השלום]

כתוב היטב, שנון וזורם.
מדוע הובא בנספח לאתגר? יש לו זכות קיום בפני עצמו.

 

[דו סיטרי]

כתוב היטב, שנון וזורם.
מדוע הובא בנספח לאתגר? יש לו זכות קיום בפני עצמו.

כי המחשב אומר לי: עליך להרשם.
אני מהנהנת בצייתנות והולכת להרשם.
המחשב אומר לי: אתה לא יכול להרשם.
אני מנגבת דמעה וחוזרת לאשכול.
המחשב אומר לי: עליך להרשם.
וחוזר חלילה.

 

[אלישקף]

משובח!!!!
ממש!!! הכתיבה - כמובן, התיאורים, ההומור...
מחכים לעוד חומרים שלך

 

[מה הענינים]

@דו סטרי מוצלח מאד!