אתגר נספח לאתגר - חטופים-וקפלן

[חני גרשון]

כדי להתעלל במי שהתחכם עם האתגר....

אני חושבת שהתריתי מראש שכדאי לסתום פינות...
חבר'ה, הגיע הזמן להיות עורכי דין....
תודה על התגובה המהירה.

 

[הספרן]

אגב שמתם לב שהנספח משתרע על פני ששה עמודים.. בשונה מהאתגר.....
הצטרפו עוד היום...!

 

[my-m]

@הספרן
אז האתגר נגמר באמת כרגע?
מי מעלה את האתגר הבא? ואולי תביאו רק הסבר קצר על המהלך הזה של "האתגר"..?

 

[הספרן]

@הספרן
אז האתגר נגמר באמת כרגע?
מי מעלה את האתגר הבא? ואולי תביאו רק הסבר קצר על המהלך הזה של "האתגר"..?

כרגע לא נגמר נשארו עוד כיומיים. האתגר ינעל בשלהי יום שישי 40 דקות לפני שבת. ועד אז אפשר להפציץ.....
מי שיזכה באתגר הנוכחי (בחירה קשה...), יעלה את האתגר הבא. תראו כאן בכללים.

 

[ר' יעקב ישראל]

@דיני! אשמח לדעת מה הכעיס אתכם בסיפור שכתבתי.

 

[דיני!]

לא אתה הכעסת, הדמויות הכעיסו
כתבת כל כך אמיתי שזה הכעיס אותי ההגיון שלהם

 

[ר' יעקב ישראל]

לא אתה הכעסת, הדמויות הכעיסו
כתבת כל כך אמיתי שזה הכעיס אותי ההגיון שלהם

היה שווה לשאול...
תודה על הפירגון!

 

[הספרן]

@הספרן מה קורה עם השיפוט?

אני מה זה מתנצל, שאין מילים. אונס גמור שלא היה תלוי בי. כמו שהסברתי למנהלים.
מחר ב"ה אפרסם. סליחה סליחה ושוב סליחה. (מי כמוני מבין ללבכם. ומי כמוני סולד שדוחים תוצאות שיפוט).

 

[הספרן]

וואו!
חייבת להגיד שאני ממש מופתעת! לא חשבתי שאני עד כדי כך...
כתבתי את היצירה באמת מכל הלב, רואה אותם בעיני רוחי, מתפללת עליהם ולשלומם
ובד בבד עם הקריעה הזו שישנה בעם מצד אחד
ומצד השני החיזוק המטורף (ראה ערך ספרי תורה לזכות חטופים שב"ה משתחררים לאחר מכן, קבלות של שמירת שבת ועוד...)

תודה רבה לכל הקוראים! נתתם חשק בהחלט! להוציא אולי כל מיני מהגנזך שיראו אור...

מגיע לך. בהצלחה.

צריכה לחשוב על האתגר הבא
מתי צריך לעלות?

תראי כאן

ניהול - חוקת הפורום • כללי הצטרפות • פניות להנהלה

בס"ד. לפניכם כללי קהילת הכתיבה. אנא קראו אותם בסבלנות ובתשומת לב, כדי למנוע טענות "אי-ידיעת החוק" (שאינה פוטרת). מצטרפים חדשים? ברוכים הבאים. כדי לא לאבד* את ההרשאה הטרייה, עליכם לאשר באשכול "חתמתי ונושעתי" שקראתם את החוקה, בהודעתכם הראשונה בפורום. בהצלחה. *במקרה של חסימה על רקע זה, תוכלו...

www.prog.co.il

 

[ר' יעקב ישראל]

תודה @הספרן על אתגר מיוחד ושונה, שמתח את היכולות של כולנו, והוציא מאיתנו יכולות מפתיעות.
נרגש מאוד על שהצלחתי להידחף לרשימת היצירות הזוכות! תודה!
מחכים לאתגר החדש של @my-m .

 

[רבקהנ]

תודה רבה על האתגר המעניין.
האמת שרציתי להשתתף בו וכתבתי כמה טיוטות אבל בסוף לא העליתי..
אולי אעלה בנפרד

 

[רבקהנ]

התלבטתי אם להעלות...
כותבת בכל זאת, עבור אלו שכן יתחברו לזה

ספוילר: קטע לאתגר

גם באותו יום אפרורי, גיא צעד שם.
כמו בכל יום, שירך את רגליו בשולי ההמון המשולהב.
קול צורמני השמיע סיסמה מבעד למגפון. כולם צעקו אחריו בתיאום. הוא שתק והמשיך ללכת בפסיעות כבדות.
כבר תקופה ארוכה שהוא כך, כל כך בפנים, וכל כך לא שם.
כוח לכאוב לא נותר בו.
בתחילת המלחמה הוא עוד הרגיש. אוהו הרגיש, כמעט על בשרו.
וזה היה קשה. יותר מידי עבור הלב שלו.
עכשיו הוא לא מרגיש כלל. הוא לא מצליח כבר להתחבר. הוא ממשיך להגיע בדבקות ולתרום את חלקו למאבק הצודק הזה אבל משהו בו נאטם.
כמה לב יכול לכאוב?

"הי" הטפיחה על השכם העירה אותו מהצעידה החדגונית. גיא הסתובב לאחור.
"הנחת כבר תפילין היום?" שאל בחור צעיר שנראה היה שנקלע לשם בטעות. מסתבר שלא.
הזעם הישן, שכבר מזמן לא חש החל לפעפע בו. הוא הגביר את קצב צעדיו, תוך שהוא קורא לאחור: "לך לצבא, משתמט".
הוא חשב שניער אותו ממנו, אבל הבחור האיץ בעקבותיו.
"ואם אני אתגייס לצבא, תניח תפילין?" שאל הבחור כשזיק מבודח בעיניו.
גיא חש שהאדרנלין שהחל זורם בו מתגבר. "לא, מה הקשר?" התיז בעצבים הולכים וגוברים.
"אז אני לא מתגייס!" הכריז הבחור בחיוך של ניצחון.
החיוך נשאר על פניו כששאל: "אז אתה בא להניח?"
"בשביל החטופים" הוסיף בתחנונים.
גיא נעצר.
הזעם שחש כלפי הצעיר הפך לתדהמתו לקנאה צורבת כשהביט בעיניו של הצעיר וגילה לחרדתו אכפתיות אמיתית.
"ממש זה מה שיעזור לחטופים" מלמל תוך שהוא מנסה למצוא תירוץ לעמידה המשונה שלו עם הבחור.
"תראה, אתה חושב שזה מה שיחזיר אותם?" החווה הבחור כלפי ההפגנה שעברה מאחוריו, "ואני מאמין שזה מה שיחזיר אותם" הוא טפח על התיק שהיה תלוי עליו.
גיא הרהר בעניין. חיוך ממאן עלה על שפתיו. הוא, האתאיסט המפורסם, מתלבט האם יש משהו בדברי בחור צעיר דתי?
כנראה שההיסוס שלו רק הגביר את הביטחון של הצעיר, שהחל להוציא את התפילין מהתיק תוך שהוא אומר לו בקול מרגיע: " אל תדאג, זה עובד גם אם אתה לא מבין עדיין איך. חמש דקות ואתה מציל את כל עם ישראל".
מול התפילין הפתוחות כבר אין לו תירוצים להשמיע. הוא מהנהן בראשו בהסכמה לבחור שממהר להניח לו.
מהרגע הזה הוא רק מסתכל מהצד על עצמו בתימהון אמיתי. מה קורה לו? כנראה באמת השתנה בו משהו מאז.
"זה כדי לחבר אותנו אליו" מסביר לו הבחור תוך כדי הנחה. "הנה, זה עבור הראש וזה כנגד הלב, לשעבד את המוח והלב להשם".
גיא עסוק בלסקור את עצמו, את זרועו המתמלאת פסים פסים של אמונה.
"הנה, כאן" מראה לו הבחור מה עליו לומר.
הוא מתחיל לקרוא בשגרתיות: "שמע ישראל.." ואז זה עולה בו, כמו גל אדיר שמתפרץ. האותיות יוצאות מולו במחול והוא בספונטניות מניח יד על העיניים.
כמו גשם אחרי בצורת, הוא נותן למילים לחלחל בו, להציף אותו. שם, מאחורי העיניים המכוסות הוא פתאום שומע אותו, את הלב הפועם בעוצמה, את הכאב שאצר ועצר, עולה ונשמע, ומתנחם.

אחרי דקות ארוכות, בהם הספיק לקרוא את שאר הפסוקים ולהוריד את התפילין, הוא עומד להיפרד מהבחור ולהודות לו על החוויה, כשהבחור נותן לו תמונה קטנה "שיהיה לך".
הוא מעיף מבט על העיניים המחייכות אליו מהכרטיס וטומן אותו עמוק בכיס. שיהיה.

****

הוא צעד שם עם כולם, כשליבו עולה על גדותיו.
מכל עבר נשמעו קריאות שמחה, וגם הוא צעק, משולהב כולו.
מוזיקה שמחה נשמעה מאי שם וחבורות של רוקדים נראו בכל פינה.
מדהים איך בזמן קצר כל כך קמה אומה שלמה לשמוח, לשמוח בשמחת העולם שמעכשיו יהיה בו טוב.
הוא מיהר אל האולם בו התקבצו כולם, מחכים לפגוש את החטופים שבים.
גם גיא הצטופף נרגש בין כולם, הגיעה העת לשמוח סוף סוף בשמחתם.
שיירה נכנסה לאולם, לקול תרועות המשפחות והקהל. הנה הם, הוא מזהה את האנשים מהתמונות הרבות שהוא עצמו תלה. והנה הם, הילדים שהיה חשש כבד לחייהם, והנה אלו שחשבו שהם נרצחו, עומדים על רגליהם, מחייכים ומנופפים.
כולם נכנסו ובאו, מתקבלים בחיבוקים ובאהבה.
והנה בסוף השיירה, הוא בא, מי שהחזיר את כולם הביתה,
המציל הלאומי, הגואל, המושיע
המשיח.
מבטו של גיא התמגנט אליו, אל עיניו המחייכות.
הן מוכרות לו. באוטומטיות הכניס את ידו אל הכיס, חש בכרטיס קטן.
עכשיו הוא קצת יותר מבין איך זה עבד...

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

התלבטתי אם להעלות...
כותבת בכל זאת, עבור אלו שכן יתחברו לזה

ספוילר: קטע לאתגר

גם באותו יום אפרורי, גיא צעד שם.
כמו בכל יום, שירך את רגליו בשולי ההמון המשולהב.
קול צורמני השמיע סיסמה מבעד למגפון. כולם צעקו אחריו בתיאום. הוא שתק והמשיך ללכת בפסיעות כבדות.
כבר תקופה ארוכה שהוא כך, כל כך בפנים, וכל כך לא שם.
כוח לכאוב לא נותר בו.
בתחילת המלחמה הוא עוד הרגיש. אוהו הרגיש, כמעט על בשרו.
וזה היה קשה. יותר מידי עבור הלב שלו.
עכשיו הוא לא מרגיש כלל. הוא לא מצליח כבר להתחבר. הוא ממשיך להגיע בדבקות ולתרום את חלקו למאבק הצודק הזה אבל משהו בו נאטם.
כמה לב יכול לכאוב?

"הי" הטפיחה על השכם העירה אותו מהצעידה החדגונית. גיא הסתובב לאחור.
"הנחת כבר תפילין היום?" שאל בחור צעיר שנראה היה שנקלע לשם בטעות. מסתבר שלא.
הזעם הישן, שכבר מזמן לא חש החל לפעפע בו. הוא הגביר את קצב צעדיו, תוך שהוא קורא לאחור: "לך לצבא, משתמט".
הוא חשב שניער אותו ממנו, אבל הבחור האיץ בעקבותיו.
"ואם אני אתגייס לצבא, תניח תפילין?" שאל הבחור כשזיק מבודח בעיניו.
גיא חש שהאדרנלין שהחל זורם בו מתגבר. "לא, מה הקשר?" התיז בעצבים הולכים וגוברים.
"אז אני לא מתגייס!" הכריז הבחור בחיוך של ניצחון.
החיוך נשאר על פניו כששאל: "אז אתה בא להניח?"
"בשביל החטופים" הוסיף בתחנונים.
גיא נעצר.
הזעם שחש כלפי הצעיר הפך לתדהמתו לקנאה צורבת כשהביט בעיניו של הצעיר וגילה לחרדתו אכפתיות אמיתית.
"ממש זה מה שיעזור לחטופים" מלמל תוך שהוא מנסה למצוא תירוץ לעמידה המשונה שלו עם הבחור.
"תראה, אתה חושב שזה מה שיחזיר אותם?" החווה הבחור כלפי ההפגנה שעברה מאחוריו, "ואני מאמין שזה מה שיחזיר אותם" הוא טפח על התיק שהיה תלוי עליו.
גיא הרהר בעניין. חיוך ממאן עלה על שפתיו. הוא, האתאיסט המפורסם, מתלבט האם יש משהו בדברי בחור צעיר דתי?
כנראה שההיסוס שלו רק הגביר את הביטחון של הצעיר, שהחל להוציא את התפילין מהתיק תוך שהוא אומר לו בקול מרגיע: " אל תדאג, זה עובד גם אם אתה לא מבין עדיין איך. חמש דקות ואתה מציל את כל עם ישראל".
מול התפילין הפתוחות כבר אין לו תירוצים להשמיע. הוא מהנהן בראשו בהסכמה לבחור שממהר להניח לו.
מהרגע הזה הוא רק מסתכל מהצד על עצמו בתימהון אמיתי. מה קורה לו? כנראה באמת השתנה בו משהו מאז.
"זה כדי לחבר אותנו אליו" מסביר לו הבחור תוך כדי הנחה. "הנה, זה עבור הראש וזה כנגד הלב, לשעבד את המוח והלב להשם".
גיא עסוק בלסקור את עצמו, את זרועו המתמלאת פסים פסים של אמונה.
"הנה, כאן" מראה לו הבחור מה עליו לומר.
הוא מתחיל לקרוא בשגרתיות: "שמע ישראל.." ואז זה עולה בו, כמו גל אדיר שמתפרץ. האותיות יוצאות מולו במחול והוא בספונטניות מניח יד על העיניים.
כמו גשם אחרי בצורת, הוא נותן למילים לחלחל בו, להציף אותו. שם, מאחורי העיניים המכוסות הוא פתאום שומע אותו, את הלב הפועם בעוצמה, את הכאב שאצר ועצר, עולה ונשמע, ומתנחם.

אחרי דקות ארוכות, בהם הספיק לקרוא את שאר הפסוקים ולהוריד את התפילין, הוא עומד להיפרד מהבחור ולהודות לו על החוויה, כשהבחור נותן לו תמונה קטנה "שיהיה לך".
הוא מעיף מבט על העיניים המחייכות אליו מהכרטיס וטומן אותו עמוק בכיס. שיהיה.

****

הוא צעד שם עם כולם, כשליבו עולה על גדותיו.
מכל עבר נשמעו קריאות שמחה, וגם הוא צעק, משולהב כולו.
מוזיקה שמחה נשמעה מאי שם וחבורות של רוקדים נראו בכל פינה.
מדהים איך בזמן קצר כל כך קמה אומה שלמה לשמוח, לשמוח בשמחת העולם שמעכשיו יהיה בו טוב.
הוא מיהר אל האולם בו התקבצו כולם, מחכים לפגוש את החטופים שבים.
גם גיא הצטופף נרגש בין כולם, הגיעה העת לשמוח סוף סוף בשמחתם.
שיירה נכנסה לאולם, לקול תרועות המשפחות והקהל. הנה הם, הוא מזהה את האנשים מהתמונות הרבות שהוא עצמו תלה. והנה הם, הילדים שהיה חשש כבד לחייהם, והנה אלו שחשבו שהם נרצחו, עומדים על רגליהם, מחייכים ומנופפים.
כולם נכנסו ובאו, מתקבלים בחיבוקים ובאהבה.
והנה בסוף השיירה, הוא בא, מי שהחזיר את כולם הביתה,
המציל הלאומי, הגואל, המושיע
המשיח.
מבטו של גיא התמגנט אליו, אל עיניו המחייכות.
הן מוכרות לו. באוטומטיות הכניס את ידו אל הכיס, חש בכרטיס קטן.
עכשיו הוא קצת יותר מבין איך זה עבד...

היה יותר יפה אם לא היית מדברת על משיח ספציפי.

 

[רבקהנ]

היה יותר יפה אם לא היית מדברת על משיח ספציפי.

אולי. פשוט רציתי שיהיה חוט שמקשר בין המעשה שלו לתוצאה.

 

[ר' יעקב ישראל]

מאמר מקצועי שנכתב על בסיס הסיפור שהעליתי לאתגר הנוכחי:

מדריך: איך יוצרים דמות ספרותית ממגנטת, אמינה ומעניינת?

מדריך לכתיבת דמות ממגנטת ומרגשת במספר צעדים פשוטים.

www.prog.co.il