• הוסף לסימניות
  • #1
לדעתי הרעיון של לנעול אשכולות הוא ממש נשק יום הדין.
יוצר אווירה לא משהו...
אנשים מדברים בלהט, 8 דפים!!!
ופתאום נועלים, כי?
מבחינתי זה הזוי ויוצר תחושה לא נעימה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
קרה לי גם פעם. ממש מרגיז. בהתחלה.
אחר לימדתי כף זכות, להרגיע את עצמי,
הרי זה פורום מקצועי, הרעיון הוא להתפרנס.
לפעמים אנחנו קצת שוכחים את זה בלהט הוויכוחים. שגם זה טוב, מפרה והכל.
אבל כנראה המנהלים צריכים לשים את הגבול איפשהו.
מה שכן, אני מסכים שהיה צריך לחשוב על דרך יותר סימפתית. זה כן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
יותר גרוע למחוק...
מחקו לי השבוע אשכול (לא בקהילה הזאת)
היה נחמד אם הייתי מקבלת התרעה לפני. לא היה לי גיבוי לחומר... וזה סתם מרגיז שמתייחסים לאשכול שטרחת לכתוב כמו פחית שתיה ריקה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אבל כנראה המנהלים צריכים לשים את הגבול איפשהו.
אפשר לחשוב משהו כתב למשהו "חחח..."
נו באמת, זה סתם מנפח את זה.
קצת דיברו, קצת התווכחו, קצת התעצבנו, קצת 6:3...(בצחוק, כן?)
מה שמצחיק שהדיון הזה מסומן כדיון מומלץ ואז פתאום זה ננעל.
ואגב כן, הדיבור זה מנגה, לא אנימה, זה השם ככה מדברים על זה.
אפשר להגיד בכיף סרט מנגה. ככה נכון לומר.
בסה"כ מנגה. זה מקיף כ"כ הרבה סוגים של תכנים.
מהכי נאיבי להכי קיצוני.
גדלנו על מנגה לילדים. לא אלים במיוחד.
זה הסוג פרצוף הזה. מלווה את העולם כבר 40 שנה.
אם זה מגניב משהו לראות בחורת סמינר כדמות מנגה, שזה באמת קטע, אז בסדר.
כמו שהבן שלי רוצה להתחפש לשוטר בפורים או בשאר השנה...
או ליווני או לחייל רומאי...
ממשיכים הלאה מה הלחץ?
וזה שנועלים זה מרגיש כמו איזה....נורא.
או שמשהו ממש התפדח ואז, זה צער בשבילו ובאמת תמחקו, זה לא שווה את זה, אבל לנעול?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אפשר לחשוב משהו כתב למשהו "חחח..."
נו באמת, זה סתם מנפח את זה.
קצת דיברו, קצת התווכחו, קצת התעצבנו, קצת 6:3...(בצחוק, כן?)
מה שמצחיק שהדיון הזה מסומן כדיון מומלץ ואז פתאום זה ננעל.
ואגב כן, הדיבור זה מנגה, לא אנימה, זה השם ככה מדברים על זה.
אפשר להגיד בכיף סרט מנגה. ככה נכון לומר.
בסה"כ מנגה. זה מקיף כ"כ הרבה סוגים של תכנים.
מהכי נאיבי להכי קיצוני.
גדלנו על מנגה לילדים. לא אלים במיוחד.
זה הסוג פרצוף הזה. מלווה את העולם כבר 40 שנה.
אם זה מגניב משהו לראות בחורת סמינר כדמות מנגה, שזה באמת קטע, אז בסדר.
כמו שהבן שלי רוצה להתחפש לשוטר בפורים או בשאר השנה...
או ליווני או לחייל רומאי...
ממשיכים הלאה מה הלחץ?
וזה שנועלים זה מרגיש כמו איזה....נורא.
או שמשהו ממש התפדח ואז, זה צער בשבילו ובאמת תמחקו, זה לא שווה את זה, אבל לנעול?
נעלו בגלל שהוויכוח ירד לפסים לא נעימים... זה קורה הרבה
והמנהלים חשבו שכדאי למנוע החמרה
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נעלו בגלל שהוויכוח ירד לפסים לא נעימים... זה קורה הרבה
והמנהלים חשבו שכדאי למנוע החמרה
לא יודע, בשבילי זה מוזר מדי...
הגיע הזמן שהפורום יתחיל לתפוס את עצמו כבאמת מקום של אנשים בוגרים ואמנים רציניים ולא כמו גן ילדים שבאה הגננת ושמה את הצעצוע על הארון.
זה שלפעמים מתנהגים כמו ילדים זה נורמלי אבל זה שבאופן רשמי יש גננת זה מביך...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לא יודע, בשבילי זה מוזר מדי...
הגיע הזמן שהפורום יתחיל לתפוס את עצמו כבאמת מקום של אנשים בוגרים ואמנים רציניים ולא כמו גן ילדים שבאה הגננת ושמה את הצעצוע על הארון.
זה שלפעמים מתנהגים כמו ילדים זה נורמלי אבל זה שבאופן רשמי יש גננת זה מביך...
נכון
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בס"ד

יוצא לנו לנפוש די הרבה במלון כינר, ומזמן כבר סגרנו חופשה משפחתית לבין הזמנים הקרוב בכינר, אך לפני זמן מה הוזמנתי כאורח וקבלתי חדר באגף הסמוך לבריכה, בו עד היום לא יצא לי להיות. אני ואשתי פשוט נדהמנו! הבריכה חשופה לגמרי לעין כל שוכני החדרים באגף.
כשאתה בבריכה, מחצלות הבמבוק המקיפות אותה ויריעות ההצללה נתנו תמיד תחושה שאת/אתה מוסתרים, אך זהו, שזה ממש ממש לא כך!

כדי שלא יהיה ויכוח על הנתון הזה, צלמנו מחלון החדר את הבריכה (כמובן לא בשעות הרחצה. תמונות מצורפות להלן), ופנינו בצורה מאוד מכבדת אל הנהלת המלון כדי שיפתרו את הבעיה. אנו לא משלמים אלפי ש"ח כל שנה רק כדי לשבת בחדר סגור עם חלונות מוגפים. הבריכה השמורה לאורחי המלון בלבד (בניגוד לחוף העמוס) היא אחד הבילויים החביבים עלינו. בפרט לאור העובדה שאנחנו לא אוכלים בחדר האוכל של המלון. מה נשאר לנו אם לא הבריכה והנוף מהחלונות אל הים?
נענינו בהרבה מילים סחור סחור אך עם פסיקה חד משמעית ע"י מנכ"לית המלון (מצ"ב): לא יעשה כל שינוי והבריכה (קרי, המתרחצים/צות) תישאר גלויה לעין כל!

תגובה ממש תמוהה, בפרט לאור העובדה שהמלון מפרסם את עצמו כמיועד למגזר החרדי (הם אפילו מחלקים כל בוקר עיתון יתד נאמן בשביל ליצור עבורנו אווירה של אנ"ש). בסך הכל מדובר על פתרון בעלות זניחה בצורה של יריעה אנכית לרום מטרים בודדים ותהיה צניעות מינימאלית המקובלת גם בקהלים יותר פשרניים. זו לא עזרת נשים בבית הכנסת, זו בריכה על כל המשתמע...

לדעתי יש כאן אמירה של זלזול. לא זלזול רק בנו אלא בכל הציבור שלנו.
הם כאילו אומרים: חרדיים תמימים, העיקר תביאו את הכסף שלכם, העקרונות שלכם פחות חשובים לנו, בלאו הכי אין לכם הרבה מקומות לנפוש, אז זה העובדה מבחינתנו! רוצים תקבלו, לא רוצים -לאן תלכו?

ולחשוב על זה שכבר עשרות שנים אנשים ונשים נכשלים ומכשילים בלי לדעת... (כך אמרו לנו רבים מידידנו הנופשים/ות בכינר, שמעולם לא חשבו שרואים אותם כך בגלוי. הם התחלחלו לראות את התמונות שצלמנו)

כל מי שאיכפת לו, מוזמן לפנות למיילים דלקמן של הנהלת מלון כינר גליל ולהביע את דעתו ברמה, וכן להזהיר את ידידיו. עוד כמה ביטולים ותהיה מחיצה בעזה"י.

בפרט בתקופה עגומה זו, בה כמעט כל יום נהרגים בחורי ישראל ואנחנו זקוקים יותר מכל לשמירת עליון עלינו, ולצערנו בבריכת כינר מתקיים גם ביום הזה: "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ " (דברים כג)
אנחנו נאמר את שלנו - לא נח לנו, והדבר הזה נעשה בניגוד לדעתנו ובוודאי לא במימוננו.

כדאי להקדיש דקה מזמנכם ולכתוב להם את דעתכם בנושא:



מיילים הנהלת כינר:



gabi#rgl.org.il יו"ר הדירקטוריון של כינר

‫‎gili#kinar.co.il מנכ"לית

shani#kinar.co.il

kinar#kinar.co.il ‫‎

shoam#kinar.co.il

res#kinar.co.il


בתקוה לשינוי לטובה
אוקי, הבנתי מחכמי הפורום פה שכתיבה וקבלת ביקורת זה אחד הדברים שהכי מקדמים. ויש לי ספר שאני חולמת לכתוב על החיים שלי, כי יש בו מסר מאוד חזק.

אשמח מאוד מאוד לחוות דעת של המומחים האלופים כאן!!!
הנחתי פה בעיקר בשביל ביקורת בונה, כל מילה, דעה, זווית ראיה והערה אקבל בברכה.

תודה מראש על כל מילה שקראתם!
ועוד יותר על כל מילה שכתבתם :)

גילוי נאות: כבר פרסמתי את זה פעם בפרוג, אבל לא באשכול הזה ולא למטרת לימוד.




הסיפור

ההורים שלי התגרשו כשהייתי ילדה בת 8.
שישה אחים, הגדולה בת 15 הקטנה בת 4.

זה לא ממש עניין אותי, הוא לקח אותנו אליו פעם בשבוע וקנה משחקים והפתעות אז זה היה אפילו די נחמד.
הסכם הגירושין היה פעם בשבוע אצלו לכמה שעות ופעם בחודש באים לשבת.

כבר בהתחלה אמא שלי התחילה לספר לכולם שאני, נקרא לי שירה, שומרת לה אמונים. "שירה שומרת לי אמונים, היא לא נוסעת שבת לאבא שלה, היא מעדיפה להישאר איתי".

ואני? ילדה טובה ורגישה, ברור שאני שומרת לה אמונים ולא אסע לאבא!
אני זוכרת את השבת הראשונה שנשארתי איתה לבד, השכנים ארחו אותנו וגם להם אמא סיפרה כמה שאני מדהימה, ואני הרגשתי סיפוק גדול. יותר מזה. ממש תחושת שליחות!

האחים חזרו במוצאי שבת עמוסים בחוויות ושקיות עם הפתעות וממתקים, ואני הרגשתי צביטה קלה בלב. כמובן אבא לא שכח אותי והביא גם לי שקית במיוחד. שאל למה לא באתי, לא ממש ידעתי מה לענות לו. הוא לא לחץ.

אחר כך אמא הסבירה שהוא פשוט "אבא דיסני". הוא לא מוכן להשקיע זמן וכח בשבילנו, אז הוא קונה דברים וככה מרגיש טוב.

אבל הוא כן משקיע נראה לי... אבל אוקי. אמא אמרה שהוא אבא דיסני.

אחרי חודש הגיעה עוד שבת, כמובן שגם אז לא באתי. והפעם כבר מ"רצון ובחירה". אני הרי שומרת אמונים לאמא!! כולם נוסעים להם, ורק אני כאן כשצריך באמת!!

ולא הייתי יותר אצלו שבת לעולם.

הייתי ממש מחכה לימי שני שיקח אותנו, הוא היה משחק איתנו כל הדרך בלספור שלטים כחולים ואם מצאנו יותר מ 40, אז יאללה קונים לכם הפתעות. כשהיינו מגיעים לכיכרות בדרך הוא היה מסתובב שוב ושוב ושוב מסביב לכיכר ואנחנו היינו מאושרים וצוחקים, וגם הוא.

היינו מגיעים לדירה שלו והוא היה מבשל אוכל פשוט טעים, שבחיים לא ידעתי בכלל שהוא יודע לבשל. היו שם גם משחקים שאנחנו בחרנו ומרפסת גדולה והיה פשוט כיף.

אחרי שלוש שנים אבא ב"ה הכיר אישה.
מקסימה, חמה, לבבית, נקיה, מסודרת, יפה.
נקרא לה נעמה.
הם התחתנו.

אבא היה מאושר.
אנחנו היינו מדברים איתה, נהנים ממנה.
קראנו לה "האישה החמודה".

ואז החלה ההשתוללות האיטית וההרסנית שממנה המשפחה שלי לא השתקמה יותר לעולם.

אמא הסבירה לנו שהיא בכלל לא דתיה האישה הזאת, שהיא ממש אישה טיפשה ורדודה.
היא גם ממש מתחנפת אלינו ומנסה לקנות אותנו.

"אבל אתם ילדים שלי, אתם חכמים. לא יקנו אותכם כל כך מהר. היא לא תצליח עליכם."

ואנחנו? ברור שאנחנו חכמים ולא יצליחו לקנות אותנו!
התחלנו פשוט לשנוא אותה בכל כוחנו.
היא לא ידעה את זה כי לידה היינו בסדר,
אבל היא הפכה להיות "המפלצת המשפחתית".
בכל הזדמנות צחקנו עליה, דיברנו עליה,
לא ממש היה על מה, אז פשוט חזרנו שוב ושוב על אותם דברים.

אני לא זוכרת בדיוק איך, אבל לאט לאט נוצר מצב כזה שלי היה אסור לדבר איתה.
לכולם היה אסור להתיידד איתה כמובן, אבל לי היה ממש אסור ליצור איתה שום קשר שהוא.

כמובן שזה היה מתוך תחושת שליחות עמוקה והרגשת קדושה מעונה עילאית.
הייתי בת 11, והאמת שלא ממש הבנתי למה אני לא יכולה לדבר איתה, אבל זה לא הפריע לי.
הייתי שונאת אותה ממש, מדברת עליה, ומתבדלת כמה שרק יכולתי.

הייתי פשוט בתפקיד אקדח.
היא רצתה לירות בו.
אז אני שימשתי לה נשק.

נשק ממש מוצלח, אני חייבת לאמר.

כמובן שמיד אחרי החתונה שלהם היה אסור לי בכלל לבוא לבית שלהם בשום אופן,
כי מה "את מסוגלת לדבר איתה?? לראות אותה???"

ברור שאני לא מסוגלת. לא, אני לא אבוא.

ואבא שאל אותי בשקט "שירהלה, למה את לא באה מותק?"
אבל לא ידעתי למה אני לא באה אז לא ידעתי מה להגיד לו.
והוא גם לא הבין.
אבל לא לחץ.

פעם אחת הוא החליט שמהיום ניסע שבוע אחד לבית שלו ושבוע שני ניסע כל פעם למקום אחר, נחפש לאיפה.
העיקר ששירה תבוא גם.

בשבוע שנסעו לבית שלו הייתי יוצאת להגיד לו שלום,
מדברים כמה דקות, צוחקים, ואז הם היו נוסעים, ואני הייתי נשארת בבית. לבד.

לפעמים גם נעמה היתה באה איתו ואז לא ידעתי מה לעשות, אז הייתי מסתכלת מהחלון או שולחת את אחד האחים לבדוק, ואם היא היתה שם פשוט "לא הייתי בבית בדיוק".

אחר כך זה קצת יותר הסתבך, כי אמא החליטה שזה ממש לא מוסרי ולא יעלה על הדעת שכשהוא מגיעה אנחנו פשוט עומדים לנו באמצע הרחוב ומדברים איתו, הוא מחבק אותנו, ואשכרה אנשים רואים שלמשפחת כהן יש קשר טוב עם אבא שלהם!! לא, לא, זה ממש לא תקין.

היא היתה צופה מהחלון ואם זה היה יותר מכמה דקות היינו "נשטפים" אחר כך. "מה הבעיה להיכנס לתוך האוטו ולדבר שם???" למה ככה לעמוד בחוץ כשכולם רואים? בכוונה אתם עושים בשביל להשפיל אותי נכון?

זה היה מפחיד אז הרבה פעמים פשוט העדפתי לנעול את עצמי בשירותים ולהעביר את המסר "שירה לא בבית".
הוא היה נוסע ואני הייתי נושמת לרווחה. אבל משהו היה עומד לי בגרון. אוף, מסכן. הוא בא פעם בשבוע וגם אז לא רואה אותי.

מוצאי שבת אחת, אבא החזיר אותם קצת אחרי השעה שהיא הקציבה לו.
זה היה נורא.

היא התקשרה אליו וצעקה עליו כאילו הוא עדיין נשוי לה.
וגם אחר כך, היא לא הפסיקה לדבר ולצעוק על "שיטת הרגע האחרון" שלו.
"הוא לא יודע לעמוד בזמנים! הילדים צריכים לקום מחר ללימודים, וזה פשוט לא מעניין אותו!
הוא פשוט לא דואג לכם, לא מעניין אותו! עושה מה שבא לו ואחר כך הוא רוצה שיהיה לו קשר טוב איתכם!
ככה אבא לא מתנהג! זה לא אבא!"

במוצאי שבת אחרת היא החליטה, לא על סמך משהו, שאבא דיבר בטלפון בשבת.
"הוא לא דתי". שבת! שבת הוא לא שומר! הילדים שלי לא ילכו לכזה בית! לא ילכו! כאן זה נגמר, אין יותר שבתות אצל אבא, ילדים. הרוחניות שלכם חשובה יותר מכל דבר אחר.

זה היה לו קשה מאוד, אבל אם זה מה שטוב בשביל הילדים, הוא יספוג את זה.
גם את זה.

בימי שישי הוא היה מתקשר ומבקש להגיד שבת שלום לכל ילד.
הוא לא ידע שהוא על רמקול, וכל מילה שלו יכולה לשמש כתב אישום נגדנו, הוכחה שאנחנו מידי אוהבים אותו, "ממש בכיס שלו".
הוא גם לא ידע שכשאומרים לו שמיכלי ורפאל לא בבית, זה לא באמת.
זה רק מה שהשפתיים של אמא לחשו תוך כדי השיחה.

אז הוא רק אמר שחבל, כי גם שבוע שעבר הוא לא דיבר איתם, ובשבוע שלפני גם עם הודיה הוא לא דיבר,
אבל שתהיה לנו שבת שלום והוא אוהב אותנו מאוד.

כשגדלתי קצת ניסיתי לצאת מהבית ולדבר בחוץ בשקט.
הייתי בהיכון על הטלפון בשעות שלפני שבת, ומיד כשהייתי מזהה את המספר שלו על הצג הייתי יוצאת, מדברת, מוחקת את השיחה ונכנסת הביתה "אוף לא מצאתי בחוץ את המטריה! אני בטוחה שהשארתי אותה שם!"

זה עבד כמה פעמים.
אחר כך היא קלטה.

היה בה משהו שלא ניתן להסבר. כמו חיישנים שקלטו כל שביב מידע בנושא "אבא".
הכל היא היתה יודעת. עד היום יש דברים שאני לא מצליחה להסביר איך ידעה ומאיפה.
מה שבטוח, זה דיכא מראש כל ניסיון למרד. כל ניסיון להיות בקשר קצת יותר קרוב.
גם שנים אחר כך, כמו הפיל שלא ניסה אפילו לנתק את החבל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה