שיתוף נקודת ה"כאב" שלי

  • הוסף לסימניות
  • #1
ובכן,אני רק בתחילת הדרך וכבר צוברת "כאבים";).

ובעקבות הנושא הזה שהעלתה @יהודית רשי https://www.prog.co.il/threads/סקר-לצורך-מיתוג.454080/#post-6576539

והתגובה של @לאה בלוי https://www.prog.co.il/threads/סקר-לצורך-מיתוג.454080/#post-6590667

משום מה לא מכירים בסביבה שלי בכלל את הכתיבה השיווקית,
לא את השם וק"ו לא את המשמעות של המקצוע והתפקיד.

המצב הוא שבעלי ובעלות העסקים נותנים למעצבת לעצב ומורידים לדפוס כמו שזה.
(שזה אומר אפילו עם שגיאות תחביריות ושגיאות כתיב משמעותיות לפרסום)
זה "כואב" לי גם בתור לקוחה ייעודית וגם בתור קוראת.

אני תוהה מה גורם לאנשים לצרוך בפרסום, גרפיקה ברמה גבוהה
ולא להשקיע בכלל בכתיבה של התוכן,באסטרטגיה ובהתאמה פשוטה של הטיות תחביריות.
(דוגמאות אמת מהשטח)

והיום יצא לי לשמוע (בכנס של נשות עסקים שהשתתפתי בו ובהרצאה של ימימה ביסמוט(ביריד של המודיע,לסקרנים))
תיאור של אשת עסקים שמתארת את המאבק שלה בעצמה וההתלבטות בכל שבוע מחדש מה לכתוב,והבריחה שלה מהטלפון המאיים והדוחק-של מי שצריך להדפיס את המודעה ולעצב אותה,בשעה שהיא עוד לא החליטה מה לכתוב בכלל.
נשמע לי מוזר(גם לכם?בהנחה שהיא לא מזוכיסטית כמובן,היא לא נראית ככה)
שהיא לא פנתה לעזרה בכתיבה במשך 15 שנה שהעסק שלה קיים:eek:.

אשמח לשמוע את דעתכם ותובנותיכם,והאם פגשתם גם את התופעה הזו המתוארת.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
וכצמיחה מהכאב;)
חשבתי להעלות על נס ולחדד את ההבדל בין המקצועות השונים
ובין מקצועיות לחובבנות
(ואני עדיין לא מקצועית אני רק מתמקצעת)
וחשבתי על הכיתובים הבאים:

הסנדלים -לסנדלרים,הכתיבה- למקצוענים

הכביסה- למכבסת ,הכתיבה- למקצוענים

(ה"שנור"- לתפרנים ,הכתיבה- למקצוענים:p)

או באופן בוטה
זה שאתה יודע לקרוא,לא אומר שאתה יודע לכתוב!

גרפיקה זה רק חצי עבודה!


למאיירים
"זה שאתה יודע לשרבט בית,לא אומר שאתה יודע לאייר בית"
(עוד לא מעובד לגמרי,תחדדו אתם...)
סלוגן :
"פרוג,הבית של המקצוענים".
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
משום מה לא מכירים בסביבה שלי בכלל את הכתיבה השיווקית,
לא את השם וק"ו לא את המשמעות של המקצוע והתפקיד.
מעניין מהי הסביבה המדוברת, כי התקדמנו המון משם. פעם זו אכן היתה המציאות, אבל עם פריחת בתי הספר, הכשרת קופירייטרים ויציאה לשוק של רבים מהם המודעות עלתה מאוד. גם מעוף ותמך עושים עבודה טובה בעניין.

בכל מקרה, מסכימה שרמת המודעות לצורך בגרפיקה גבוהה יותר.

אני תוהה מה גורם לאנשים לצרוך בפרסום, גרפיקה ברמה גבוהה
ולא להשקיע בכלל בכתיבה של התוכן,באסטרטגיה ובהתאמה פשוטה של הטיות תחביריות.
בעיצוב הם נפגשים בכל מקרה, גם אם המקומון מעצב להם. לעומת זאת, במקרה כזה הוא ידרוש מהם את הטקסט כתוב ורק יעצב. כך שאם הם רוצים שדרוג של המודעה הם יפנו לאיש מקצוע טוב יותר מהתחום שכבר משתמשים בו באנשי מקצוע אצלם.
גם המעצבים "אשמים" במצב. רבים מהם יודעים לתת קריאטיב טוב מאוד, והבידול בין שני התחומים - הקריאטיב והקופי - אכן לוקה בחסר.

נשמע לי מוזר(גם לכם?בהנחה שהיא לא מזוכיסטית כמובן,היא לא נראית ככה)
שהיא לא פנתה לעזרה בכתיבה במשך 15 שנה שהעסק שלה קיים:eek:.
יצא לי לפגוש הרבה כאלה. הסיבה העיקרית היא הרצון לחסוך. כמו נשים רבות שנמנעות מלשלוח את הבגדים לגיהוץ ודוחות את המטלה המעצבנת בשבילן מיום ליום ומערב לערב, אבל לא חושבות לעשות שינוי. זה לבד, בדרך כלל לא מניע לפעולה ונתפס כאחד הנספחים המרגיזים שעל בעל העסק לעשות אם יש לו זמן ואין לו כסף.

*

בגדול, ממה שאני מכירה, המודעות קיימת. הצורך לא מספיק מורגש, מה שאין כן בעיצוב. לכתוב - כולם יודעים, לעצב - צריך תוכנות בשביל זה, לא?

גם התחושה של הלקוח מקבל השירות היא שהמעצב נתן לו "מוצר" בעוד שאיש הקריאטיב נתן "אוויר" והקופירייטר רק קשקש כמה מילים. כמה שהענף התקדם והתפתח, הפער הזה עדיין קיים.

מניסיון (כשהכרזתי שאני אסטרטגית אנשים לא הכירו עדיין את התפקיד הזה בכלל, עבדתי קשה בשלב ההצגה לגמרי), הדרך הכי טובה היא לא לפרסם את השירות - אלא להיעזר באותם גרפיקאים כמתווכים. הם רואים שהטקסט דפוק, הם מסוגלים להמליץ לפנות אליך. אחרי שהלקוח יפנה, לך יהיה קל יותר להסביר לו מה היתרונות של הכתיבה השיווקית ולמה שווה לו לשלם על זה.

דרכים אחרות דורשות הרבה יותר זמן, משאבים כספיים ולא תמיד עוזרות ללקוח להבין מה רוצים ממנו ומחייו.

*

ואם אין לך איך להשיג מתווכים כאלה, ואת כן רוצה להתבסס על פרסום או פניה ישירה:

הסנדלים -לסנדלרים,הכתיבה- למקצוענים

הכביסה- למכבסת ,הכתיבה- למקצוענים

(ה"שנור"- לתפרנים ,הכתיבה- למקצוענים:p)

או באופן בוטה
זה שאתה יודע לקרוא,לא אומר שאתה יודע לכתוב!

גרפיקה זה רק חצי עבודה!
זה לא מספיק. הלקוחות שלך לא נמצאים במצב שהם מחפשים את המוצר, חולמים עליו או מפחדים ממנו. הם נמצאים במצב שהם לא מבינים מה התועלת בו.
כאן צריך המחשה. איך משפט עילג (אפילו מדוגמה קיימת) הופך להיות מצוין. איך רעיון בינוני הופך להיות ענק, איך מודעה אנמית נהיית מניעה לפעולה.
המחשות במקרה שלך יעשו עבודה הרבה יותר טובה וחריש עמוק יותר. ממליצה לך לחשוב על אסטרטגיה כזו, ולבחון איך את מורידה אותה לשטח.

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מעניין מהי הסביבה המדוברת, כי התקדמנו המון משם. פעם זו אכן היתה המציאות, אבל עם פריחת בתי הספר, הכשרת קופירייטרים ויציאה לשוק של רבים מהם המודעות עלתה מאוד. גם מעוף ותמך עושים עבודה טובה בעניין.

בכל מקרה, מסכימה שרמת המודעות לצורך בגרפיקה גבוהה יותר.


בעיצוב הם נפגשים בכל מקרה, גם אם המקומון מעצב להם. לעומת זאת, במקרה כזה הוא ידרוש מהם את הטקסט כתוב ורק יעצב. כך שאם הם רוצים שדרוג של המודעה הם יפנו לאיש מקצוע טוב יותר מהתחום שכבר משתמשים בו באנשי מקצוע אצלם.
גם המעצבים "אשמים" במצב. רבים מהם יודעים לתת קריאטיב טוב מאוד, והבידול בין שני התחומים - הקריאטיב והקופי - אכן לוקה בחסר.


יצא לי לפגוש הרבה כאלה. הסיבה העיקרית היא הרצון לחסוך. כמו נשים רבות שנמנעות מלשלוח את הבגדים לגיהוץ ודוחות את המטלה המעצבנת בשבילן מיום ליום ומערב לערב, אבל לא חושבות לעשות שינוי. זה לבד, בדרך כלל לא מניע לפעולה ונתפס כאחד הנספחים המרגיזים שעל בעל העסק לעשות אם יש לו זמן ואין לו כסף.

*

בגדול, ממה שאני מכירה, המודעות קיימת. הצורך לא מספיק מורגש, מה שאין כן בעיצוב. לכתוב - כולם יודעים, לעצב - צריך תוכנות בשביל זה, לא?

גם התחושה של הלקוח מקבל השירות היא שהמעצב נתן לו "מוצר" בעוד שאיש הקריאטיב נתן "אוויר" והקופירייטר רק קשקש כמה מילים. כמה שהענף התקדם והתפתח, הפער הזה עדיין קיים.

מניסיון (כשהכרזתי שאני אסטרטגית אנשים לא הכירו עדיין את התפקיד הזה בכלל, עבדתי קשה בשלב ההצגה לגמרי), הדרך הכי טובה היא לא לפרסם את השירות - אלא להיעזר באותם גרפיקאים כמתווכים. הם רואים שהטקסט דפוק, הם מסוגלים להמליץ לפנות אליך. אחרי שהלקוח יפנה, לך יהיה קל יותר להסביר לו מה היתרונות של הכתיבה השיווקית ולמה שווה לו לשלם על זה.

דרכים אחרות דורשות הרבה יותר זמן, משאבים כספיים ולא תמיד עוזרות ללקוח להבין מה רוצים ממנו ומחייו.

*

ואם אין לך איך להשיג מתווכים כאלה, ואת כן רוצה להתבסס על פרסום או פניה ישירה:


זה לא מספיק. הלקוחות שלך לא נמצאים במצב שהם מחפשים את המוצר, חולמים עליו או מפחדים ממנו. הם נמצאים במצב שהם לא מבינים מה התועלת בו.
כאן צריך המחשה. איך משפט עילג (אפילו מדוגמה קיימת) הופך להיות מצוין. איך רעיון בינוני הופך להיות ענק, איך מודעה אנמית נהיית מניעה לפעולה.
המחשות במקרה שלך יעשו עבודה הרבה יותר טובה וחריש עמוק יותר. ממליצה לך לחשוב על אסטרטגיה כזו, ולבחון איך את מורידה אותה לשטח.

בהצלחה!

וואו! תודה רבה על ההשקעה בתגובה!
אני אחשוב על זה בהחלט!
כאן
וכצמיחה מהכאב;)
חשבתי להעלות על נס ולחדד את ההבדל בין המקצועות השונים
ובין מקצועיות לחובבנות
(ואני עדיין לא מקצועית אני רק מתמקצעת)
וחשבתי על הכיתובים הבאים:

הסנדלים -לסנדלרים,הכתיבה- למקצוענים

הכביסה- למכבסת ,הכתיבה- למקצוענים

(ה"שנור"- לתפרנים ,הכתיבה- למקצוענים:p)

או באופן בוטה
זה שאתה יודע לקרוא,לא אומר שאתה יודע לכתוב!

גרפיקה זה רק חצי עבודה!


למאיירים
"זה שאתה יודע לשרבט בית,לא אומר שאתה יודע לאייר בית"
(עוד לא מעובד לגמרי,תחדדו אתם...)
סלוגן :
"פרוג,הבית של המקצוענים".

אני אסביר את עצמי: לא התכוונתי לפרסם את זה בעיתון,
אלא סיסמאות כאלה כאן .

אולי לאחר שבוע המאייר יהיה שבוע הקופיריטר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בתחילת דרכי אמר לי מישהו: נראה שהמקצוע שלך הומצא כדי שתוכלי לעשות עלי כסף...
האמת? נעלבתי.
וזה היה בעל מפעל גדול, שכנראה התברך בראש קטן מידי.

מסכימה עם לאה שאנחנו כבר לא שם
השוק עבר חינוך מאסיבי ויש היום מודעות גבוהה לתהליכי אסטרטגיה ולכתיבה מדוייקת.

נסי לחפש עוד בעלי עסקים, לכי על אלו עם הראש היותר גדול
ולא את אלו שמחפשים גרפיקאית ב250 שקל למודעה.

אגב, גם שוק הגרפיקה עבר חינוך, כמה שנים לפני תחום הקופי
מתברר שהחינוך היה מעולה ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אעלה על הכתב,
מה התועלות שאני כקופירייטר נותן ללקוח,
לתועלתי ולתועלת הקולגות:

1. חיסכון כספי ברכישת מדיה, מודעה אחת מקצועית שווה יותר מ2 מודעות שבלוניות.
2. התוצאה - המטרה היא לתפוס את העין.
3. הנעה לפעולה - כשהאסטרטגיה מדויקת לקהל היעד, השפה המתאימה מניעה לפעולה.
4. שקט נפשי - להוריד עול מהראש להכין טקסט כל שבוע, (כפי התיאור של בעלת העסק מההודעה הרשאונה בשרשור)
5. ליצור תדמית טובה ולשפר את המותג, - שהתוצאות הם לטווח הארוך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אעלה על הכתב,
מה התועלות שאני כקופירייטר נותן ללקוח,
לתועלתי ולתועלת הקולגות:

1. חיסכון כספי ברכישת מדיה, מודעה אחת מקצועית שווה יותר מ2 מודעות שבלוניות.
2. התוצאה - המטרה היא לתפוס את העין.
3. הנעה לפעולה - כשהאסטרטגיה מדויקת לקהל היעד, השפה המתאימה מניעה לפעולה.
4. שקט נפשי - להוריד עול מהראש להכין טקסט כל שבוע, (כפי התיאור של בעלת העסק מההודעה הרשאונה בשרשור)
5. ליצור תדמית טובה ולשפר את המותג, - שהתוצאות הם לטווח הארוך.

מעולה ממש!
אבל איך אומרים את כל זה בכמה מילות הסבר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מוזמנים לשתף בנקודות הכאב שלכם.
כהמשך "לכאב" שהועלה
לא פעם אתה רואה מודעה מעוצבת בדיוק לפי הכללים ואז אתה רואה את הסלוגן...
לדוגמא מודעה של סלון פאות אמורה לשדר יוקרה מקצועיות דיוק ועבודה עדינה ואז הסלוגן גס בוטה חובבני צעקני הרסת את כל המודעה וזה עוד לפני מה שסלוגן יכול לקדם
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אני תוהה מה גורם לאנשים לצרוך בפרסום, גרפיקה ברמה גבוהה
ולא להשקיע בכלל בכתיבה של התוכן,באסטרטגיה ובהתאמה פשוטה של הטיות תחביריות.
(דוגמאות אמת מהשטח)

צריך לזכור שבעל העסק לא רק מעוניין באחת שיודעת לכתוב או לעצב הוא מעוניין במישהו שיוריד לו את ה'כאב ראש' הזה שנקרא פרסום ולהיות בטוח שהוא השאיר את זה בידיים בטוחות,
לנסות למכור רק את המוצר הזה ששמו 'מילים' 'כתיבה' 'קופי' 'קריאייטיב' (לא הבנתי מה את עושה? את גרפיקאית? יש לך עיתון? שאלות מוכרות, לא?) זה לעבור שתי משוכות מבחינתך, גם לשכנע בצורך של הדבר וגם לשכנע שאת הכתובת, ומבחינתו זה גם לעבור בין שני בעלי מקצוע כשבקושי הוא הבין את הצורך באחד,
לכן הכי כדאי זה לייצר שיתו"פ עם מעצבת ולייצר תמחור משותף ביניכן כדי שכשתמכרי תמכרי תחליף לאקמול (רק טיפה יותר יקר...:confused: )
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
צריך לזכור שבעל העסק לא רק מעוניין באחת שיודעת לכתוב או לעצב הוא מעוניין במישהו שיוריד לו את ה'כאב ראש' הזה שנקרא פרסום ולהיות בטוח שהוא השאיר את זה בידיים בטוחות,
לנסות למכור רק את המוצר הזה ששמו 'מילים' 'כתיבה' 'קופי' 'קריאייטיב' (לא הבנתי מה את עושה? את גרפיקאית? יש לך עיתון? שאלות מוכרות, לא?) זה לעבור שתי משוכות מבחינתך, גם לשכנע בצורך של הדבר וגם לשכנע שאת הכתובת, ומבחינתו זה גם לעבור בין שני בעלי מקצוע כשבקושי הוא הבין את הצורך באחד,
לכן הכי כדאי זה לייצר שיתו"פ עם מעצבת ולייצר תמחור משותף ביניכן כדי שכשתמכרי תמכרי תחליף לאקמול (רק טיפה יותר יקר...:confused: )

שאלות מוכרות מאוד.
ולמה שגרפיקאית תרצה שת"פ?(כלומר לא בחינם)
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
ולמה שגרפיקאית תרצה שת"פ?(כלומר לא בחינם)
קודם כל לא בהכרח בשבילה כמו בשבילך,
דהיינו שאת תמכרי מוצר מושלם והיא לא בהכרח תמכור אותך, אבל כן תעשה לך מחיר מוזל כלקוחה קבועה,
וחוץ מזה ברור מאד שככל שלגרפיקאית יש בתיק עבודות מודעות טובות יותר אוטומטית היא יכולה למכור עצמה יותר טוב ויותר יקר, הרווח כולו שלה גם ברמתה כמעצבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני לא פונה לקהל יעד שאינו מבין מהו קופי.
חבל לי על זמני הדחוק.
אני פונה לאנשים שמבינים מהי כתיבה שיווקית, ומה התועלת של הקופירייטר.
כך אני חוסכת זמן מיותר בהסברים.

חשוב לזכור שאנחנו לא מוכרים רק מוצר, אלא ערך.
אני לא מוכרת מודעות מנוסחות, אלא מוכרת להם לקוחות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני לא פונה לקהל יעד שאינו מבין מהו קופי.
חבל לי על זמני הדחוק.
אני פונה לאנשים שמבינים מהי כתיבה שיווקית, ומה התועלת של הקופירייטר.
כך אני חוסכת זמן מיותר בהסברים.

חשוב לזכור שאנחנו לא מוכרים רק מוצר, אלא ערך.
אני לא מוכרת מודעות מנוסחות, אלא מוכרת להם לקוחות.

איפה את מוצאת אותו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אגב, קהל היעד הנח ביותר הוא גרפיקאיות שמבקשות ממני חומרים לעצמן או ללקוחות שלהן.
כיף לעבוד איתן כי הן מבינות את הערך, ומעריכות את העבודה,
וגם מבינות בד"כ בקופי טוב, ועבודה משותפת איתן -משדרגת את התוצרים בכמה רמות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אגב, קהל היעד הנח ביותר הוא גרפיקאיות שמבקשות ממני חומרים לעצמן או ללקוחות שלהן.
כיף לעבוד איתן כי הן מבינות את הערך, ומעריכות את העבודה,
וגם מבינות בד"כ בקופי טוב, ועבודה משותפת איתן -משדרגת את התוצרים בכמה רמות.

מדויק!
 
  • הוסף לסימניות
  • #20

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

פגישה ראשונה

עיניי בחלון, ומבטי נדבק אל המדרגות שבחוץ. ריח של מרק חורפי חלף בחלל הבית, צלל אל הפינות האפלות, אבל אני לא הרגשתי בו. כל עולמי התרכז ברגע הזה, ברגע שבו ראיתי אותה, את בתי, יורדת את המדרגות, צעד אחר צעד, אל הדרך שבסופה ימתין לה עולם חדש. עולם שלא הכרתי, שלא היה לי בו חלק.

היא כבר לא הייתה אותה ילדה קטנה, זו שהייתה נמסה בחיקי, חבויה בזרועותיי כאילו העולם לא יכול לפגוע בה. זכרתי את פניה הילדותיות, עיניים גדולות ושאלות אינסופיות, זכרתי איך שיחקה במילים, בצלילים, בתמימות של ילדה שמגלה עולם. ואת אותן רגשות שהיו אצלה כל כך תמים ופשוטים. הוי עד כמה מהר הימים והשנים חומקים, כמה מהר היא הפכה להיות אישה.

בת עשרים, בגד של שבת, איפור קל, רגליה פוסעות צעד אחר צעד יחד עם אבא שלה לעבר הרכב שישא אותם לעולם אחר. הלב שלי כמעט נשבר לרסיסים, אבל הדמעות, הן לא פרצו. לא עכשיו.
דבר אחד לא ישתנה, זה אני. אני תמיד הייתי ואשאר "אמא". אבל מה אני יודעת עליה, על העולם שלה, על השאיפות שלה? היא הולכת אל מקום שבו אין לי גישה, אל מקום שאני לא אוכל להחזיר אותה ממנו, לא תוכל להיות שוב הילדה שבחיקי.

זיכרון אחר, רחוק יותר, פרץ אלי מבעד למחשבותי, היא היתה קטנה כל כך אז, טהורה, תמימה, עם עיניים כמו שני כוכבים מבעד לחשכה, חיפשה תמיד את התשובות, השאלות לא נגמרו אצלה. זכרתי איך ישבה על ברכיי, נתתי לה להניח את הראש על כתפי, איך הייתי פורשת את העולם לפניה כמו ספר שלא נכתב, מלא בהבטחות של יומיום שמעולם לא נגמרו. והנה, היא כבר לא מתרוצצת כבר לא מתגלגלת מצחוק, תמו המשחקים ואין עוד שאלות תמימות.

היום היא פוסעת לבדה, כל צעד שלה כאילו נושא עליה את כל העולמות שלה, את כל הכאבים, את כל השאיפות שהחיים נתנו לה. כל צעד שלה מלווה בהבנה, שהכובד הזה של החיים, כבר לא נוגע לי.
היא לבושה באור, כמו שמש שוקעת באופק, מתמזגת עם האור שבעולם שהיא הולכת לבחור לעצמה, בחרה לעצמה. כל תנועה שלה נראית לי כמו סמל, אשה צעירה בפתח חייה, והיא כבר לא שלי.

לא העזתי לומר לה את כל זה. לא קראתי לה מהחלון, רק עמדתי שם, מביטה, מקשיבה. כל נים בגופי כואב ומתרגש, עם לב בוכה בשקט, דמעה לא זולגת. הזמן לא נעצר, הרגע הזה לא יוכל לחזור.
צעד אחרי צעד הולכת הילדה שלי, לנסוע עם אביה, אל הפגישה הראשונה שלה.
והפרידה הסופית שלי.
מאוד רציתי לכתוב קטע מנקודת מבט של ילדה קטנה במשפחה עם מתמודדים. קטע בוסרי אבל אמיתי מידי.

תמיד כולם צחקו שיש לי אוזניים של פיל.
בכלל אין לי אוזניים של פיל, סתם מעליבים אותי.
חוץ מזה, שפיל בכלל לא שומע כלום. בדקתי את זה בחופש הגדול כשהלכנו לגן חיות; צעקתי "פיל, רוצה ממתק?" והוא אפילו לא הניד עפעף. סתם שטויות של מוטי ודוד.

אבל הבנתי למה הם מתכוונים – הם התכוונו שאני תמיד שומעת הכל.
נגיד, אתמול אמא בכתה בחדר ואף אחד לא שמע. רק אני שמעתי. יש לי אוזניים של... של... פיל אלוף בשמיעה!
אחר כך אבא נכנס לחדר ושמעתי את אמא לוחשת לו מתוך הבכי שהיא לא יכולה יותר, ואולי כדאי להתייעץ איתו. אני בכלל לא יודעת מה הם רוצים לשאול ומי זה ה'איתו' הזה. אולי הם רוצים לקנות לי הפתעה והם מתייעצים עם המוכר בחנות? הלוואי. למרות שלאחרונה נראה לי שאף אחד כבר לא זוכר אותי.

אני חוזרת מהבית ספר ורוצה לספר לכולם על המדבקות שהחלפתי, ועל חיה הגנבת שאמרה שהיא לא נפסלה בחבל וסתם המציאה תירוצים שהיא רצתה לשתות ושיוכי דחפה אותה. היא סתם שקרנית מתגנבת.
אבל אין לי למי לספר. אמא אומרת לי שזה לא הזמן ושאיזו מתוקה אני, ובערב היא תקשיב להכל וזה מאוד מעניין אותה. אני רואה שזה לא מעניין אותה בכלל. כנראה שיש לי גם עיניים של פיל אלוף.

רגע, אני שומעת שאמא מדברת על מוטי. היא אמרה שהראש-ישיבה אמר שאין על מה לדבר והוא לא חוזר לשם.
זה מצחיק שאומרים "אין על מה לדבר" – אם אין לכם על מה, אז פשוט תשתקו!
אבל בעצם, למה מוטי לא חוזר לישיבה? כבר נמאס לי שהוא בבית.
בהתחלה חשבתי שיהיה כיף והוא יעשה איתי צחוקים כמו פעם, אבל הוא בכלל לא מתייחס אליי. לא אכפת לו ממני.
אכפת לו רק מהפלאפון החדש שלו וזהו. אני לא מגלה לו שראיתי את הפלאפון, אבל אני פילה ואני רואה הכל.
הוא כל הזמן במיטה, קבור בתוך הפלאפון המוזר הזה, ואבא ואמא כל הזמן עצובים והבית שלנו נהיה מקום מעצבן. הלוואי שאמא תסכים שאעבור לגור בבית של צביה! שם תמיד כיף ושמח, ואין בכלל "דיכאון". מה זה דיכאון? אני לא באמת יודעת, אבל זה נשמע לי מתאים למה שקורה אצלנו. פעם שמעתי את הבחורה של שמאי אומרת לחברה שלה שהיא בדיכאון מהמצב בכיתה. אז זהו, אני בדיכאון מהמצב בבית, ונראה לי שכל המשפחה נדבקה בזה.

בכל פעם שאני נכנסת לחדר של הבנים, מוטי מציץ מתוך השמיכה. הוא כל הזמן מתחבא שם עם הפלאפון שלו וחושב שאני לא מבינה מה הוא עושה. אבל אני מבינה הכל. אני עוברת ליד החדר שלהם שוב ושוב כדי לראות אם הוא כבר יצא מהמחבוא, אבל תמיד יש על המיטה שלו רק גוש גדול של שמיכה שלא סידרו בבוקר. הוא בתוכה. וגם הפלאפון.

טוב, אני חייבת ללכת לישון. אמא אמרה לי קודם ואני לא רוצה שהיא תראה שאני עדיין ערה ותהיה עוד יותר עצובה, אז אני הולכת מהר להתארגן. אבל אני בכלל לא רוצה לישון. כשאני ישנה אני חולמת על פילים שבוכים בתוך חדרים סגורים, וזה עושה לי עצוב.

אז נשארתי ערה בכוח. שמרתי חזק על העיניים שלי שלא ייעצמו, ומדי פעם קמתי בשקט לבדוק שהמדבקה הכי נדירה שלי לא נאבדה. פתאום שמעתי מישהו יוצא מהחדר של הבנים. זה בטח מוטי. קמתי בשקט וצעדתי כמו פיל שיודע ללכת בלי להשמיע קול. מוטי ראה אותי וחייך חיוך קטן. הוא נראה קצת עצוב, והמצח שלו היה מקומט כמו החולצה הלבנה של אבא כשהוא נרדם על הסטנדר.

מוטי שאל אותי בלחש למה אני ערה. אמרתי לו שסתם, ושבכלל – למה הוא כל היום במיטה ולמה הפלאפון שלו יותר מעניין מאנשים? הוא שוב חייך את החיוך הקטן הזה. הפעם ראיתי בבירור שהוא עומד לבכות. ואז הוא לחש לי: "את לא מבינה כלום, ילדה קטנה ומתוקה".

רציתי להגיד לו שהוא גם מתוק ושהוא יותר לא מבין כלום.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה