שיתוף נקודת ה"כאב" שלי

  • הוסף לסימניות
  • #1
ובכן,אני רק בתחילת הדרך וכבר צוברת "כאבים";).

ובעקבות הנושא הזה שהעלתה @יהודית רשי https://www.prog.co.il/threads/סקר-לצורך-מיתוג.454080/#post-6576539

והתגובה של @לאה בלוי https://www.prog.co.il/threads/סקר-לצורך-מיתוג.454080/#post-6590667

משום מה לא מכירים בסביבה שלי בכלל את הכתיבה השיווקית,
לא את השם וק"ו לא את המשמעות של המקצוע והתפקיד.

המצב הוא שבעלי ובעלות העסקים נותנים למעצבת לעצב ומורידים לדפוס כמו שזה.
(שזה אומר אפילו עם שגיאות תחביריות ושגיאות כתיב משמעותיות לפרסום)
זה "כואב" לי גם בתור לקוחה ייעודית וגם בתור קוראת.

אני תוהה מה גורם לאנשים לצרוך בפרסום, גרפיקה ברמה גבוהה
ולא להשקיע בכלל בכתיבה של התוכן,באסטרטגיה ובהתאמה פשוטה של הטיות תחביריות.
(דוגמאות אמת מהשטח)

והיום יצא לי לשמוע (בכנס של נשות עסקים שהשתתפתי בו ובהרצאה של ימימה ביסמוט(ביריד של המודיע,לסקרנים))
תיאור של אשת עסקים שמתארת את המאבק שלה בעצמה וההתלבטות בכל שבוע מחדש מה לכתוב,והבריחה שלה מהטלפון המאיים והדוחק-של מי שצריך להדפיס את המודעה ולעצב אותה,בשעה שהיא עוד לא החליטה מה לכתוב בכלל.
נשמע לי מוזר(גם לכם?בהנחה שהיא לא מזוכיסטית כמובן,היא לא נראית ככה)
שהיא לא פנתה לעזרה בכתיבה במשך 15 שנה שהעסק שלה קיים:eek:.

אשמח לשמוע את דעתכם ותובנותיכם,והאם פגשתם גם את התופעה הזו המתוארת.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
וכצמיחה מהכאב;)
חשבתי להעלות על נס ולחדד את ההבדל בין המקצועות השונים
ובין מקצועיות לחובבנות
(ואני עדיין לא מקצועית אני רק מתמקצעת)
וחשבתי על הכיתובים הבאים:

הסנדלים -לסנדלרים,הכתיבה- למקצוענים

הכביסה- למכבסת ,הכתיבה- למקצוענים

(ה"שנור"- לתפרנים ,הכתיבה- למקצוענים:p)

או באופן בוטה
זה שאתה יודע לקרוא,לא אומר שאתה יודע לכתוב!

גרפיקה זה רק חצי עבודה!


למאיירים
"זה שאתה יודע לשרבט בית,לא אומר שאתה יודע לאייר בית"
(עוד לא מעובד לגמרי,תחדדו אתם...)
סלוגן :
"פרוג,הבית של המקצוענים".
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
משום מה לא מכירים בסביבה שלי בכלל את הכתיבה השיווקית,
לא את השם וק"ו לא את המשמעות של המקצוע והתפקיד.
מעניין מהי הסביבה המדוברת, כי התקדמנו המון משם. פעם זו אכן היתה המציאות, אבל עם פריחת בתי הספר, הכשרת קופירייטרים ויציאה לשוק של רבים מהם המודעות עלתה מאוד. גם מעוף ותמך עושים עבודה טובה בעניין.

בכל מקרה, מסכימה שרמת המודעות לצורך בגרפיקה גבוהה יותר.

אני תוהה מה גורם לאנשים לצרוך בפרסום, גרפיקה ברמה גבוהה
ולא להשקיע בכלל בכתיבה של התוכן,באסטרטגיה ובהתאמה פשוטה של הטיות תחביריות.
בעיצוב הם נפגשים בכל מקרה, גם אם המקומון מעצב להם. לעומת זאת, במקרה כזה הוא ידרוש מהם את הטקסט כתוב ורק יעצב. כך שאם הם רוצים שדרוג של המודעה הם יפנו לאיש מקצוע טוב יותר מהתחום שכבר משתמשים בו באנשי מקצוע אצלם.
גם המעצבים "אשמים" במצב. רבים מהם יודעים לתת קריאטיב טוב מאוד, והבידול בין שני התחומים - הקריאטיב והקופי - אכן לוקה בחסר.

נשמע לי מוזר(גם לכם?בהנחה שהיא לא מזוכיסטית כמובן,היא לא נראית ככה)
שהיא לא פנתה לעזרה בכתיבה במשך 15 שנה שהעסק שלה קיים:eek:.
יצא לי לפגוש הרבה כאלה. הסיבה העיקרית היא הרצון לחסוך. כמו נשים רבות שנמנעות מלשלוח את הבגדים לגיהוץ ודוחות את המטלה המעצבנת בשבילן מיום ליום ומערב לערב, אבל לא חושבות לעשות שינוי. זה לבד, בדרך כלל לא מניע לפעולה ונתפס כאחד הנספחים המרגיזים שעל בעל העסק לעשות אם יש לו זמן ואין לו כסף.

*

בגדול, ממה שאני מכירה, המודעות קיימת. הצורך לא מספיק מורגש, מה שאין כן בעיצוב. לכתוב - כולם יודעים, לעצב - צריך תוכנות בשביל זה, לא?

גם התחושה של הלקוח מקבל השירות היא שהמעצב נתן לו "מוצר" בעוד שאיש הקריאטיב נתן "אוויר" והקופירייטר רק קשקש כמה מילים. כמה שהענף התקדם והתפתח, הפער הזה עדיין קיים.

מניסיון (כשהכרזתי שאני אסטרטגית אנשים לא הכירו עדיין את התפקיד הזה בכלל, עבדתי קשה בשלב ההצגה לגמרי), הדרך הכי טובה היא לא לפרסם את השירות - אלא להיעזר באותם גרפיקאים כמתווכים. הם רואים שהטקסט דפוק, הם מסוגלים להמליץ לפנות אליך. אחרי שהלקוח יפנה, לך יהיה קל יותר להסביר לו מה היתרונות של הכתיבה השיווקית ולמה שווה לו לשלם על זה.

דרכים אחרות דורשות הרבה יותר זמן, משאבים כספיים ולא תמיד עוזרות ללקוח להבין מה רוצים ממנו ומחייו.

*

ואם אין לך איך להשיג מתווכים כאלה, ואת כן רוצה להתבסס על פרסום או פניה ישירה:

הסנדלים -לסנדלרים,הכתיבה- למקצוענים

הכביסה- למכבסת ,הכתיבה- למקצוענים

(ה"שנור"- לתפרנים ,הכתיבה- למקצוענים:p)

או באופן בוטה
זה שאתה יודע לקרוא,לא אומר שאתה יודע לכתוב!

גרפיקה זה רק חצי עבודה!
זה לא מספיק. הלקוחות שלך לא נמצאים במצב שהם מחפשים את המוצר, חולמים עליו או מפחדים ממנו. הם נמצאים במצב שהם לא מבינים מה התועלת בו.
כאן צריך המחשה. איך משפט עילג (אפילו מדוגמה קיימת) הופך להיות מצוין. איך רעיון בינוני הופך להיות ענק, איך מודעה אנמית נהיית מניעה לפעולה.
המחשות במקרה שלך יעשו עבודה הרבה יותר טובה וחריש עמוק יותר. ממליצה לך לחשוב על אסטרטגיה כזו, ולבחון איך את מורידה אותה לשטח.

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מעניין מהי הסביבה המדוברת, כי התקדמנו המון משם. פעם זו אכן היתה המציאות, אבל עם פריחת בתי הספר, הכשרת קופירייטרים ויציאה לשוק של רבים מהם המודעות עלתה מאוד. גם מעוף ותמך עושים עבודה טובה בעניין.

בכל מקרה, מסכימה שרמת המודעות לצורך בגרפיקה גבוהה יותר.


בעיצוב הם נפגשים בכל מקרה, גם אם המקומון מעצב להם. לעומת זאת, במקרה כזה הוא ידרוש מהם את הטקסט כתוב ורק יעצב. כך שאם הם רוצים שדרוג של המודעה הם יפנו לאיש מקצוע טוב יותר מהתחום שכבר משתמשים בו באנשי מקצוע אצלם.
גם המעצבים "אשמים" במצב. רבים מהם יודעים לתת קריאטיב טוב מאוד, והבידול בין שני התחומים - הקריאטיב והקופי - אכן לוקה בחסר.


יצא לי לפגוש הרבה כאלה. הסיבה העיקרית היא הרצון לחסוך. כמו נשים רבות שנמנעות מלשלוח את הבגדים לגיהוץ ודוחות את המטלה המעצבנת בשבילן מיום ליום ומערב לערב, אבל לא חושבות לעשות שינוי. זה לבד, בדרך כלל לא מניע לפעולה ונתפס כאחד הנספחים המרגיזים שעל בעל העסק לעשות אם יש לו זמן ואין לו כסף.

*

בגדול, ממה שאני מכירה, המודעות קיימת. הצורך לא מספיק מורגש, מה שאין כן בעיצוב. לכתוב - כולם יודעים, לעצב - צריך תוכנות בשביל זה, לא?

גם התחושה של הלקוח מקבל השירות היא שהמעצב נתן לו "מוצר" בעוד שאיש הקריאטיב נתן "אוויר" והקופירייטר רק קשקש כמה מילים. כמה שהענף התקדם והתפתח, הפער הזה עדיין קיים.

מניסיון (כשהכרזתי שאני אסטרטגית אנשים לא הכירו עדיין את התפקיד הזה בכלל, עבדתי קשה בשלב ההצגה לגמרי), הדרך הכי טובה היא לא לפרסם את השירות - אלא להיעזר באותם גרפיקאים כמתווכים. הם רואים שהטקסט דפוק, הם מסוגלים להמליץ לפנות אליך. אחרי שהלקוח יפנה, לך יהיה קל יותר להסביר לו מה היתרונות של הכתיבה השיווקית ולמה שווה לו לשלם על זה.

דרכים אחרות דורשות הרבה יותר זמן, משאבים כספיים ולא תמיד עוזרות ללקוח להבין מה רוצים ממנו ומחייו.

*

ואם אין לך איך להשיג מתווכים כאלה, ואת כן רוצה להתבסס על פרסום או פניה ישירה:


זה לא מספיק. הלקוחות שלך לא נמצאים במצב שהם מחפשים את המוצר, חולמים עליו או מפחדים ממנו. הם נמצאים במצב שהם לא מבינים מה התועלת בו.
כאן צריך המחשה. איך משפט עילג (אפילו מדוגמה קיימת) הופך להיות מצוין. איך רעיון בינוני הופך להיות ענק, איך מודעה אנמית נהיית מניעה לפעולה.
המחשות במקרה שלך יעשו עבודה הרבה יותר טובה וחריש עמוק יותר. ממליצה לך לחשוב על אסטרטגיה כזו, ולבחון איך את מורידה אותה לשטח.

בהצלחה!

וואו! תודה רבה על ההשקעה בתגובה!
אני אחשוב על זה בהחלט!
כאן
וכצמיחה מהכאב;)
חשבתי להעלות על נס ולחדד את ההבדל בין המקצועות השונים
ובין מקצועיות לחובבנות
(ואני עדיין לא מקצועית אני רק מתמקצעת)
וחשבתי על הכיתובים הבאים:

הסנדלים -לסנדלרים,הכתיבה- למקצוענים

הכביסה- למכבסת ,הכתיבה- למקצוענים

(ה"שנור"- לתפרנים ,הכתיבה- למקצוענים:p)

או באופן בוטה
זה שאתה יודע לקרוא,לא אומר שאתה יודע לכתוב!

גרפיקה זה רק חצי עבודה!


למאיירים
"זה שאתה יודע לשרבט בית,לא אומר שאתה יודע לאייר בית"
(עוד לא מעובד לגמרי,תחדדו אתם...)
סלוגן :
"פרוג,הבית של המקצוענים".

אני אסביר את עצמי: לא התכוונתי לפרסם את זה בעיתון,
אלא סיסמאות כאלה כאן .

אולי לאחר שבוע המאייר יהיה שבוע הקופיריטר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בתחילת דרכי אמר לי מישהו: נראה שהמקצוע שלך הומצא כדי שתוכלי לעשות עלי כסף...
האמת? נעלבתי.
וזה היה בעל מפעל גדול, שכנראה התברך בראש קטן מידי.

מסכימה עם לאה שאנחנו כבר לא שם
השוק עבר חינוך מאסיבי ויש היום מודעות גבוהה לתהליכי אסטרטגיה ולכתיבה מדוייקת.

נסי לחפש עוד בעלי עסקים, לכי על אלו עם הראש היותר גדול
ולא את אלו שמחפשים גרפיקאית ב250 שקל למודעה.

אגב, גם שוק הגרפיקה עבר חינוך, כמה שנים לפני תחום הקופי
מתברר שהחינוך היה מעולה ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אעלה על הכתב,
מה התועלות שאני כקופירייטר נותן ללקוח,
לתועלתי ולתועלת הקולגות:

1. חיסכון כספי ברכישת מדיה, מודעה אחת מקצועית שווה יותר מ2 מודעות שבלוניות.
2. התוצאה - המטרה היא לתפוס את העין.
3. הנעה לפעולה - כשהאסטרטגיה מדויקת לקהל היעד, השפה המתאימה מניעה לפעולה.
4. שקט נפשי - להוריד עול מהראש להכין טקסט כל שבוע, (כפי התיאור של בעלת העסק מההודעה הרשאונה בשרשור)
5. ליצור תדמית טובה ולשפר את המותג, - שהתוצאות הם לטווח הארוך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אעלה על הכתב,
מה התועלות שאני כקופירייטר נותן ללקוח,
לתועלתי ולתועלת הקולגות:

1. חיסכון כספי ברכישת מדיה, מודעה אחת מקצועית שווה יותר מ2 מודעות שבלוניות.
2. התוצאה - המטרה היא לתפוס את העין.
3. הנעה לפעולה - כשהאסטרטגיה מדויקת לקהל היעד, השפה המתאימה מניעה לפעולה.
4. שקט נפשי - להוריד עול מהראש להכין טקסט כל שבוע, (כפי התיאור של בעלת העסק מההודעה הרשאונה בשרשור)
5. ליצור תדמית טובה ולשפר את המותג, - שהתוצאות הם לטווח הארוך.

מעולה ממש!
אבל איך אומרים את כל זה בכמה מילות הסבר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מוזמנים לשתף בנקודות הכאב שלכם.
כהמשך "לכאב" שהועלה
לא פעם אתה רואה מודעה מעוצבת בדיוק לפי הכללים ואז אתה רואה את הסלוגן...
לדוגמא מודעה של סלון פאות אמורה לשדר יוקרה מקצועיות דיוק ועבודה עדינה ואז הסלוגן גס בוטה חובבני צעקני הרסת את כל המודעה וזה עוד לפני מה שסלוגן יכול לקדם
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אני תוהה מה גורם לאנשים לצרוך בפרסום, גרפיקה ברמה גבוהה
ולא להשקיע בכלל בכתיבה של התוכן,באסטרטגיה ובהתאמה פשוטה של הטיות תחביריות.
(דוגמאות אמת מהשטח)

צריך לזכור שבעל העסק לא רק מעוניין באחת שיודעת לכתוב או לעצב הוא מעוניין במישהו שיוריד לו את ה'כאב ראש' הזה שנקרא פרסום ולהיות בטוח שהוא השאיר את זה בידיים בטוחות,
לנסות למכור רק את המוצר הזה ששמו 'מילים' 'כתיבה' 'קופי' 'קריאייטיב' (לא הבנתי מה את עושה? את גרפיקאית? יש לך עיתון? שאלות מוכרות, לא?) זה לעבור שתי משוכות מבחינתך, גם לשכנע בצורך של הדבר וגם לשכנע שאת הכתובת, ומבחינתו זה גם לעבור בין שני בעלי מקצוע כשבקושי הוא הבין את הצורך באחד,
לכן הכי כדאי זה לייצר שיתו"פ עם מעצבת ולייצר תמחור משותף ביניכן כדי שכשתמכרי תמכרי תחליף לאקמול (רק טיפה יותר יקר...:confused: )
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
צריך לזכור שבעל העסק לא רק מעוניין באחת שיודעת לכתוב או לעצב הוא מעוניין במישהו שיוריד לו את ה'כאב ראש' הזה שנקרא פרסום ולהיות בטוח שהוא השאיר את זה בידיים בטוחות,
לנסות למכור רק את המוצר הזה ששמו 'מילים' 'כתיבה' 'קופי' 'קריאייטיב' (לא הבנתי מה את עושה? את גרפיקאית? יש לך עיתון? שאלות מוכרות, לא?) זה לעבור שתי משוכות מבחינתך, גם לשכנע בצורך של הדבר וגם לשכנע שאת הכתובת, ומבחינתו זה גם לעבור בין שני בעלי מקצוע כשבקושי הוא הבין את הצורך באחד,
לכן הכי כדאי זה לייצר שיתו"פ עם מעצבת ולייצר תמחור משותף ביניכן כדי שכשתמכרי תמכרי תחליף לאקמול (רק טיפה יותר יקר...:confused: )

שאלות מוכרות מאוד.
ולמה שגרפיקאית תרצה שת"פ?(כלומר לא בחינם)
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
ולמה שגרפיקאית תרצה שת"פ?(כלומר לא בחינם)
קודם כל לא בהכרח בשבילה כמו בשבילך,
דהיינו שאת תמכרי מוצר מושלם והיא לא בהכרח תמכור אותך, אבל כן תעשה לך מחיר מוזל כלקוחה קבועה,
וחוץ מזה ברור מאד שככל שלגרפיקאית יש בתיק עבודות מודעות טובות יותר אוטומטית היא יכולה למכור עצמה יותר טוב ויותר יקר, הרווח כולו שלה גם ברמתה כמעצבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני לא פונה לקהל יעד שאינו מבין מהו קופי.
חבל לי על זמני הדחוק.
אני פונה לאנשים שמבינים מהי כתיבה שיווקית, ומה התועלת של הקופירייטר.
כך אני חוסכת זמן מיותר בהסברים.

חשוב לזכור שאנחנו לא מוכרים רק מוצר, אלא ערך.
אני לא מוכרת מודעות מנוסחות, אלא מוכרת להם לקוחות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני לא פונה לקהל יעד שאינו מבין מהו קופי.
חבל לי על זמני הדחוק.
אני פונה לאנשים שמבינים מהי כתיבה שיווקית, ומה התועלת של הקופירייטר.
כך אני חוסכת זמן מיותר בהסברים.

חשוב לזכור שאנחנו לא מוכרים רק מוצר, אלא ערך.
אני לא מוכרת מודעות מנוסחות, אלא מוכרת להם לקוחות.

איפה את מוצאת אותו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אגב, קהל היעד הנח ביותר הוא גרפיקאיות שמבקשות ממני חומרים לעצמן או ללקוחות שלהן.
כיף לעבוד איתן כי הן מבינות את הערך, ומעריכות את העבודה,
וגם מבינות בד"כ בקופי טוב, ועבודה משותפת איתן -משדרגת את התוצרים בכמה רמות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אגב, קהל היעד הנח ביותר הוא גרפיקאיות שמבקשות ממני חומרים לעצמן או ללקוחות שלהן.
כיף לעבוד איתן כי הן מבינות את הערך, ומעריכות את העבודה,
וגם מבינות בד"כ בקופי טוב, ועבודה משותפת איתן -משדרגת את התוצרים בכמה רמות.

מדויק!
 
  • הוסף לסימניות
  • #20

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

פגישה ראשונה

עיניי בחלון, ומבטי נדבק אל המדרגות שבחוץ. ריח של מרק חורפי חלף בחלל הבית, צלל אל הפינות האפלות, אבל אני לא הרגשתי בו. כל עולמי התרכז ברגע הזה, ברגע שבו ראיתי אותה, את בתי, יורדת את המדרגות, צעד אחר צעד, אל הדרך שבסופה ימתין לה עולם חדש. עולם שלא הכרתי, שלא היה לי בו חלק.

היא כבר לא הייתה אותה ילדה קטנה, זו שהייתה נמסה בחיקי, חבויה בזרועותיי כאילו העולם לא יכול לפגוע בה. זכרתי את פניה הילדותיות, עיניים גדולות ושאלות אינסופיות, זכרתי איך שיחקה במילים, בצלילים, בתמימות של ילדה שמגלה עולם. ואת אותן רגשות שהיו אצלה כל כך תמים ופשוטים. הוי עד כמה מהר הימים והשנים חומקים, כמה מהר היא הפכה להיות אישה.

בת עשרים, בגד של שבת, איפור קל, רגליה פוסעות צעד אחר צעד יחד עם אבא שלה לעבר הרכב שישא אותם לעולם אחר. הלב שלי כמעט נשבר לרסיסים, אבל הדמעות, הן לא פרצו. לא עכשיו.
דבר אחד לא ישתנה, זה אני. אני תמיד הייתי ואשאר "אמא". אבל מה אני יודעת עליה, על העולם שלה, על השאיפות שלה? היא הולכת אל מקום שבו אין לי גישה, אל מקום שאני לא אוכל להחזיר אותה ממנו, לא תוכל להיות שוב הילדה שבחיקי.

זיכרון אחר, רחוק יותר, פרץ אלי מבעד למחשבותי, היא היתה קטנה כל כך אז, טהורה, תמימה, עם עיניים כמו שני כוכבים מבעד לחשכה, חיפשה תמיד את התשובות, השאלות לא נגמרו אצלה. זכרתי איך ישבה על ברכיי, נתתי לה להניח את הראש על כתפי, איך הייתי פורשת את העולם לפניה כמו ספר שלא נכתב, מלא בהבטחות של יומיום שמעולם לא נגמרו. והנה, היא כבר לא מתרוצצת כבר לא מתגלגלת מצחוק, תמו המשחקים ואין עוד שאלות תמימות.

היום היא פוסעת לבדה, כל צעד שלה כאילו נושא עליה את כל העולמות שלה, את כל הכאבים, את כל השאיפות שהחיים נתנו לה. כל צעד שלה מלווה בהבנה, שהכובד הזה של החיים, כבר לא נוגע לי.
היא לבושה באור, כמו שמש שוקעת באופק, מתמזגת עם האור שבעולם שהיא הולכת לבחור לעצמה, בחרה לעצמה. כל תנועה שלה נראית לי כמו סמל, אשה צעירה בפתח חייה, והיא כבר לא שלי.

לא העזתי לומר לה את כל זה. לא קראתי לה מהחלון, רק עמדתי שם, מביטה, מקשיבה. כל נים בגופי כואב ומתרגש, עם לב בוכה בשקט, דמעה לא זולגת. הזמן לא נעצר, הרגע הזה לא יוכל לחזור.
צעד אחרי צעד הולכת הילדה שלי, לנסוע עם אביה, אל הפגישה הראשונה שלה.
והפרידה הסופית שלי.
מאוד רציתי לכתוב קטע מנקודת מבט של ילדה קטנה במשפחה עם מתמודדים. קטע בוסרי אבל אמיתי מידי.

תמיד כולם צחקו שיש לי אוזניים של פיל.
בכלל אין לי אוזניים של פיל, סתם מעליבים אותי.
חוץ מזה, שפיל בכלל לא שומע כלום. בדקתי את זה בחופש הגדול כשהלכנו לגן חיות; צעקתי "פיל, רוצה ממתק?" והוא אפילו לא הניד עפעף. סתם שטויות של מוטי ודוד.

אבל הבנתי למה הם מתכוונים – הם התכוונו שאני תמיד שומעת הכל.
נגיד, אתמול אמא בכתה בחדר ואף אחד לא שמע. רק אני שמעתי. יש לי אוזניים של... של... פיל אלוף בשמיעה!
אחר כך אבא נכנס לחדר ושמעתי את אמא לוחשת לו מתוך הבכי שהיא לא יכולה יותר, ואולי כדאי להתייעץ איתו. אני בכלל לא יודעת מה הם רוצים לשאול ומי זה ה'איתו' הזה. אולי הם רוצים לקנות לי הפתעה והם מתייעצים עם המוכר בחנות? הלוואי. למרות שלאחרונה נראה לי שאף אחד כבר לא זוכר אותי.

אני חוזרת מהבית ספר ורוצה לספר לכולם על המדבקות שהחלפתי, ועל חיה הגנבת שאמרה שהיא לא נפסלה בחבל וסתם המציאה תירוצים שהיא רצתה לשתות ושיוכי דחפה אותה. היא סתם שקרנית מתגנבת.
אבל אין לי למי לספר. אמא אומרת לי שזה לא הזמן ושאיזו מתוקה אני, ובערב היא תקשיב להכל וזה מאוד מעניין אותה. אני רואה שזה לא מעניין אותה בכלל. כנראה שיש לי גם עיניים של פיל אלוף.

רגע, אני שומעת שאמא מדברת על מוטי. היא אמרה שהראש-ישיבה אמר שאין על מה לדבר והוא לא חוזר לשם.
זה מצחיק שאומרים "אין על מה לדבר" – אם אין לכם על מה, אז פשוט תשתקו!
אבל בעצם, למה מוטי לא חוזר לישיבה? כבר נמאס לי שהוא בבית.
בהתחלה חשבתי שיהיה כיף והוא יעשה איתי צחוקים כמו פעם, אבל הוא בכלל לא מתייחס אליי. לא אכפת לו ממני.
אכפת לו רק מהפלאפון החדש שלו וזהו. אני לא מגלה לו שראיתי את הפלאפון, אבל אני פילה ואני רואה הכל.
הוא כל הזמן במיטה, קבור בתוך הפלאפון המוזר הזה, ואבא ואמא כל הזמן עצובים והבית שלנו נהיה מקום מעצבן. הלוואי שאמא תסכים שאעבור לגור בבית של צביה! שם תמיד כיף ושמח, ואין בכלל "דיכאון". מה זה דיכאון? אני לא באמת יודעת, אבל זה נשמע לי מתאים למה שקורה אצלנו. פעם שמעתי את הבחורה של שמאי אומרת לחברה שלה שהיא בדיכאון מהמצב בכיתה. אז זהו, אני בדיכאון מהמצב בבית, ונראה לי שכל המשפחה נדבקה בזה.

בכל פעם שאני נכנסת לחדר של הבנים, מוטי מציץ מתוך השמיכה. הוא כל הזמן מתחבא שם עם הפלאפון שלו וחושב שאני לא מבינה מה הוא עושה. אבל אני מבינה הכל. אני עוברת ליד החדר שלהם שוב ושוב כדי לראות אם הוא כבר יצא מהמחבוא, אבל תמיד יש על המיטה שלו רק גוש גדול של שמיכה שלא סידרו בבוקר. הוא בתוכה. וגם הפלאפון.

טוב, אני חייבת ללכת לישון. אמא אמרה לי קודם ואני לא רוצה שהיא תראה שאני עדיין ערה ותהיה עוד יותר עצובה, אז אני הולכת מהר להתארגן. אבל אני בכלל לא רוצה לישון. כשאני ישנה אני חולמת על פילים שבוכים בתוך חדרים סגורים, וזה עושה לי עצוב.

אז נשארתי ערה בכוח. שמרתי חזק על העיניים שלי שלא ייעצמו, ומדי פעם קמתי בשקט לבדוק שהמדבקה הכי נדירה שלי לא נאבדה. פתאום שמעתי מישהו יוצא מהחדר של הבנים. זה בטח מוטי. קמתי בשקט וצעדתי כמו פיל שיודע ללכת בלי להשמיע קול. מוטי ראה אותי וחייך חיוך קטן. הוא נראה קצת עצוב, והמצח שלו היה מקומט כמו החולצה הלבנה של אבא כשהוא נרדם על הסטנדר.

מוטי שאל אותי בלחש למה אני ערה. אמרתי לו שסתם, ושבכלל – למה הוא כל היום במיטה ולמה הפלאפון שלו יותר מעניין מאנשים? הוא שוב חייך את החיוך הקטן הזה. הפעם ראיתי בבירור שהוא עומד לבכות. ואז הוא לחש לי: "את לא מבינה כלום, ילדה קטנה ומתוקה".

רציתי להגיד לו שהוא גם מתוק ושהוא יותר לא מבין כלום.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה