הרסת אותי עם ה -
מי סלק 
החזיר אותי אלף שנים אחורה לבית סבתא שלי ששם פסח היה הכי הכי חביב על הנשים,
בטוח תשאלי למה?
פשוט מאוד לא היה מה לחפש במטבח הכל היה אסור ואסור...
בערב פסח הכי בסירי ענק
1 עם תפוחי אדמה
1עם עם בשר
1עם ביצים קשות
1עם חלק עבמ"י של עוף שממנו יצרו "שמן" לפסח [השמאלץ הידוע לשמצה..]
עם הדבר הזה היינו מטגנים "חביתות" או ביצים קשות עם תפוחי אדמה [שמן בבקבוק זה הרי חמץ...]
1עם גפילטע פיש שהיה קרוב יותר לטעם הסוכרייה שלך מאשר לקציצת דג...
הכניסו לתוכו כל כך הרבה מי סוכר [כי סוכר זה הרי חמץ] שעד היום יש לי סוג של צמרמורת מהזיכרון הזה..
1עם גזר..נראה לי שאת הגפילטע פיש ואת הגזר הכינו לפי אותו מתכון...מתוק להחריד..
כל שנה הנס חזר על עצמו בסגנון נס חנוכה..הסירים הספיקו לכל שבעת ימי פסח..
והסבתא יכלה לנוח עד אחרי החג..
ואיך שכחתי את השתייה...אי אפשר לאכול בלי לשתות..
כאן היה הבדל ברור בין מבוגרים לילדים,
הילדים שתו מיץ ענבים מהול במים [ביחס של 99% מים 1% מיץ ענבים...

]
למלא את הכוסות מים התחילו שעה לפני הארוחה...למה?
כי סבתא קשרה כל כך הרבה ממחטות אף [

] על הברז שזה חנק את זרם המים..
[סבתא הייתה חוזרת ומספרת לנו "שהם" אוכלים חמץ על שפת הכינרת וזורקים את השאריות למים..והמים שבברז מגיעים ישר מהאגם החמץ..בסוף פסח כשהסירו את הממחטות מהברז סבתא הייתה פותחת אותם בטקסיות על השולחן לעניי כל המשפחה ומראה לנו כמה גרגירי "חמץ" מי בלמה בעזרת הממחטות האלה..]
והמבוגרים מה שתו? אותם פינקו בבורשט [



] קר וצונן ישר מהמקרר..עד היום אני זוכרת את התנועה הזאת של הלשון שמלקקת את השפה העליונה משאריות האדום האדום הזה.
אז זה כמעט כל הסיפור..
ותודה לך העני שהסוכריות המתוקות שלך החזירו לי את הזיכרונות המתוקים של פסח שלנו - של עולם שהיה וכבר איננו.
חג כשר, שמח ומתוק