סיפורים ומעשים על נר המערבי שכבה

[מילה בסלע]

התלמידות שלי מתקשרות אלי מתייפחות. למי שיש סיפורים ונקודות אור על מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל אשמח אם יעלה אותם כאן בצרוף מקור ופרטים מדוייקים ככל האפשר- לספרם לדור הצעיר, שידעו גודל אבדתנו.

ויהיו הדברים לעילוי נשמתו הטהורה.

 

[msphoto]

הרב עובדיה זצוק"ל בוכה על 'העוונות שלו' - בפגישה עם הרב שיינברג זצוק"ל

http://www.youtube.com/watch?v=hvWhhB1YINA&list=PLA563C0A10D86962C

 

[StOT]

וְשָׁמַעְנוּ מִמּוֹרֵנוּ רֹאשׁ הָשִׁיבָה הָרַב יִצְחָק יוֹסֵף שְׁלִיטָ"א, שֶּׁסִּפֵּר עַל מוֹ"ר אָבִיו מָרָן הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף (שְׁלִיטָ"א,) שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר לוֹ, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ צָעִיר, לֹא הָיָה בָּעַל זִכָּרוֹן כָּל כָּךְ חָזָק, אֲבָל בִּרְבוֹת הַיָּמִים לְאַחַר שֶׁעָמַל וְשָׁקַד עַל תַּלְמוּדוֹ לַיְלָה וְיוֹם, זָכָה לְזִכָּרוֹן, וְתַלְמוּדוֹ יִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ.


בָּרוּךְ אַתָּה ד' , אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, דַּיַּן הָאֱמֶת:

 

[נוי]

לא סיפור, אבל הרהור שלא מרפה ממני.
אחד הדברים הבולטים שראיתי אצל הרב עובדיה יוסף (כמה קשה להוסיף:"זצוק"ל) זה את עניין "לא תגורו בפני איש".
הוא אמר את מה שצריך לומר בדרשות הקבועות שלו ב"יזדים", אפילו שהתקשורת ארבה לכל מילה וחצי מילה . אני בטוחה שהוא היה מודע לזה, ובכל זאת אמר את שלו בלי לפחד, בלא להתייפייף ולעדן ביטויים.

אוי, איזה יתמות!
איבדנו מנהיג חזק ואמיץ, מנהיג צדיק שרק התורה והאמת חשובים לו.

-פעם מישהו העלה כאן תמונה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל כשראש הממשלה אצלו. ראש הממשלה "הנכבד" תקוע ככה איכשהו, ומרן? עמוק בספרים.

 

[מוזיקאית]

בבקשה:

 

[מילה בסלע]

הרב עובדיה זצוק"ל בוכה על 'העוונות שלו' - בפגישה עם הרב שיינברג זצוק"ל

http://www.youtube.com/watch?v=hvWhhB1YINA&list=PLA563C0A10D86962C

חסום

 

[StOT]

עוד סיפור

הדבר היה לפני כמה שנים, ילדה בת שנתיים וחצי, התלוננה על כאבי בטן, ההורים לא הוטרדו. ''זה יעבור לך'', הם השיבו לה, ופנו לעיסוקיהם. אלא שלתדהמתם, בתוך זמן קצר החלה הבטן להתנפח! התופעה היתה מוזרה, הילדה מתפקדת כרגיל, אבל הבטן שלה נפוחה מאד. ההורים הנבוכים פנו לרופא, והלה הפנה אותם בדאגה לבית החולים הדסה עין כרם.


כאן החלו ההורים המתוחים בסדרת בדיקות והתרוצצויות, ממקום למקום וממחלקה למחלקה, עד אשר נאמרה באזניהם המילה הנוראה ''וילמס'', גידול סרטני מסוכן ואכזרי, התוקף לפעמים בבטן החולה, וגורם לו יסורים קשים עד שממיתו.


עולמם של ההורים ''חרב'' עליהם, הם החלו להתעסק עם ילדתם בטיפולים רפואיים שונים, החלו סדרות כדורים ותרופות, החלו סדרות הקרנות, החלו סדרות טיפולים כימותרפיים, ימים ולילות שהו ההורים במחלקה האונקולוגית בהדסה. כבר התרגלו לא לישון, או לישון על כסא.


מצבה של הילדה ''הלך והתדרדר'', היא כבר בת יותר משלש, אבל רזה ומפחידה מאד. שלד של עצמות, וגוף שרוף מהקרנות. השמחה פנתה ויצאה לה מביתה של משפחה זו, הילדה טופלה על ידי המומחה העולמי פרופסור ש', אך ללא הועיל. כמה דמעות שפכו ההורים בשנה זו, כמה תפילות ותחנונים ביקשו מה', אבל ''שערי שמים'' כאילו נסגרו.


מצבה הלך והתדרדר מאד. כמעט שנה כבר עברה, יום אחרי יום של צער נורא, של יגון ודאגה, עצביהם של ההורים נתרופפו מאד, כבר לא עסקו בשום דבר בחייהם פרט לטיפול בילדתם זו. ימים ולילות שהו בבית החולים, קראו תהילים, ''פרצו בבכי'' פעמים רבות, התחננו אל ה', ביקשו מצדיקים להתפלל עבור הילדה, שיפרו את מעשיהם, נתנו צדקה, וה' הסתיר את פניו כאילו אינו שומע.


המצב הוסיף להתדרדר, הילדה הועברה למחלקת טיפול נמרץ, היא כבר חדלה לאכול בכוחות עצמה מאפיסת כוחות, היא אף חדלה לנשום בכוחות עצמה מאפיסת כוחות. חיברוה למכונת הנשמה ולעוד צינורות שונים ומסובכים. מצבה ''הלך ושקע'', היא נכנסה לחוסר הכרה מוחלט, דופק לבה עלה לקצב מטורף של 240 פעימות בדקה!!! בשלב מסוים, כבר לא הורשו ההורים לשהות בחדרה, הם ישבו בחוץ על ספסל, קוראים תהילים ובוכים.


לאחר כמה שעות, יצא הפרופסור אל ההורים ושאל: ''אתם יודעים שה''מצב רע''? מה הפירוש?! הגיבו ההורים - בודאי שאנו יודעים! ''רע מאד'' - חזר הפרופסור ואמר, ונעץ את עיניו באב. האבא הרגיש שהוא קורס תחתיו, מה כוונתך?! - הוא שאל. הפרופסור השיב לו שלוש מילים, שלש מילים קשות מנשוא: ''היא מוגדרת כמתה''.


הפרופסור הסביר, שכרגע הילדה עוד נושמת בעזרת המכונה, אבל כבר לא ייקח הרבה זמן. האבא מרגיש את ''הבכי חונק אותו'', אבל הוא אינו מאבד זמן, הוא נזכר במה שאמרו חז''ל: ''אפילו חרב ''חדה'' מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים''. הוא הצליח לפנות אל "הראשון לציון מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט''א," באמצעות הטלפון, ושפך את בכיו המר לתוך השפופרת. הרב השיב: ''אני בא עכשיו''. והוא אכן בא. הרופאים לא הרשו לו להכנס. ההורים הפעילו לחץ והאישור ניתן. הרב רחץ ידיו במים וסבון, לבש חלוק לבן ונכנס לבדו, אחרי דקה יצא. איש אינו יודע מה עשה שם. ''ה' יעזור'' כך הפטיר כאשר יצא.


הרופאים נכנסו שוב, ויצאו חזרה לקרוא לאבא ''לרגעים האחרונים'' - כך הוגדר המצב. האבא הביט בבתו האהובה, לבו נקרע לגזרים, עמד וחיכה מתי ישמע את מילת האיוב מפי הרופאים. ואז ראו כולם שהילדה זזה, הרופאים הביטו בה בחוסר אימון, אבל הסבירו לאבא שלפעמים זה קורה, על כל פנים אין זה משנה את מצבה של הילדה, לפעמים הגוף זז מעט לפני הסוף. האבא השבור לא היה יכול להמשיך להסתכל, מבטו נע מן הילדה, ונתקע בצג האלקטרוני המורה את פעימות הלב, הוא לא היה יכול לעצור צעקה שפרצה מפיו: ''הדופק ירד ל-160 פעימות בדקה''! הפרופסור ''קפא'' על עמדו בהשתוממות, ואמר: ''הרב שלך עזר''.


אמנם המצב עדיין חמור מאד והיא בסכנת מוות ממשי, אבל כעת לפחות יש סיכוי. לשאלת האבא השיב הרופא, כי אם תמשיך כך ההשתפרות, הילדה תקום על רגליה בתוך חודש וחצי. האבא העביר את הדברים לראשל''צ הגר''ע יוסף שליט''א, והוא השיב שיבוא מחר שוב. כשבא למחרת, נתקבל ביראת כבוד, הרופאים והאבא נכנסו עמו. הרב אמר פרקי תהילים בקול חנוק מבכי ודמעות, בירך את הילדה ויצא.


הילדה פקחה את עיניה ''וקרעה'' את צינור ההנשמה מעל אפה! מיד קפץ הרופא להשיב את הצינור (כדי שלא יהיה מעבר קיצוני שכזה), אך הפרופסור עצר בעדו: ''בתוך כמה שניות היא לא תמות'' אמר לו, ''נחכה טיפה לראות את התגובה''. עברו כמה שניות, הילדה המשיכה לשכב ולהסתכל עליהם באופן בוהה, נושמת באפה ''בחופשיות'' כדרך שאר בני אדם...


באותה שעה עמדו בחדר, הפרופסור העולמי המהולל, פרופסור נוסף ורופא ילדים. השתררה דומיה, כולם הרגישו שאינם יכולים לדבר. הם בכו מהתרגשות, ואז האחות הראשית נכנסה. לתדהמתה ראתה את שלושת הרופאים המהוללים, הקשוחים מרוב מקרים קשים, בוכים!


''מה קרה?!'' - היא שאלה. איש לא היה מסוגל לענות, הדממה נמשכה עוד כחצי דקה, הילדה הזיזה כבר את העיניים והביטה באופן ישיר, הפרופסור הראשי התעשת ראשון ואמר לאחות: ''אם לא ראית אף פעם תחיית המתים, תסתכלי עכשיו''. באותה המחלקה כבר מתו ''הרבה'' ילדים רח''ל ממחלה זו. הפרופסורים לא זוכרים ''מקרה אחד'' של מצב כמו כאן שהילדה שנותרה בחיים.


הדופק של הילדה המשיך לרדת. עבר שבוע, גם הטיפולים הכימותרפיים נגמרו. ידיו של הפרופסור הראשי רעדו כאשר חתם על תעודת השחרור, גם דמעה אחת הכתימה אותה. היום הילדה חיננית, מלאה ובריאה.


מכאן רואים שאפילו בדורנו, מי שעוסק בתורה מתוך עמל ויגיעה גדולה, יכול הוא אפילו להחיות מתים, ונראה שזו הכוונה במה שאומרים שחכם ששמו מוזכר בגמרא יכול הוא להחיות מתים, שבכח תורתו העולם והטבע משועבד לו ויכול הוא לעשות דברים למעלה מן הטבע.

 

[למען דעת]

https://docs.google.com/file/d/0B-I3KKZiApFPS3hKeldzczQ3bms/edit?usp=sharing

https://docs.google.com/file/d/0B-I3KKZiApFPVjVUM1EtNTUzcDA/edit?usp=sharing

 

[שולה]

הייתי שמחה לקבל עוד סיפורים ועובדות על חייו של מרן זיע"א, עבור תלמידות שלי בתיכון.
תודה!

 

[א.ד.]

הדבר היה לפני כמה שנים, ילדה בת שנתיים וחצי, התלוננה על כאבי בטן, ההורים לא הוטרדו. ''זה יעבור לך'', הם השיבו לה, ופנו לעיסוקיהם. אלא שלתדהמתם, בתוך זמן קצר החלה הבטן להתנפח! התופעה היתה מוזרה, הילדה מתפקדת כרגיל, אבל הבטן שלה נפוחה מאד. ההורים הנבוכים פנו לרופא, והלה הפנה אותם בדאגה לבית החולים הדסה עין כרם.


כאן החלו ההורים המתוחים בסדרת בדיקות והתרוצצויות, ממקום למקום וממחלקה למחלקה, עד אשר נאמרה באזניהם המילה הנוראה ''וילמס'', גידול סרטני מסוכן ואכזרי, התוקף לפעמים בבטן החולה, וגורם לו יסורים קשים עד שממיתו.


עולמם של ההורים ''חרב'' עליהם, הם החלו להתעסק עם ילדתם בטיפולים רפואיים שונים, החלו סדרות כדורים ותרופות, החלו סדרות הקרנות, החלו סדרות טיפולים כימותרפיים, ימים ולילות שהו ההורים במחלקה האונקולוגית בהדסה. כבר התרגלו לא לישון, או לישון על כסא.


מצבה של הילדה ''הלך והתדרדר'', היא כבר בת יותר משלש, אבל רזה ומפחידה מאד. שלד של עצמות, וגוף שרוף מהקרנות. השמחה פנתה ויצאה לה מביתה של משפחה זו, הילדה טופלה על ידי המומחה העולמי פרופסור ש', אך ללא הועיל. כמה דמעות שפכו ההורים בשנה זו, כמה תפילות ותחנונים ביקשו מה', אבל ''שערי שמים'' כאילו נסגרו.


מצבה הלך והתדרדר מאד. כמעט שנה כבר עברה, יום אחרי יום של צער נורא, של יגון ודאגה, עצביהם של ההורים נתרופפו מאד, כבר לא עסקו בשום דבר בחייהם פרט לטיפול בילדתם זו. ימים ולילות שהו בבית החולים, קראו תהילים, ''פרצו בבכי'' פעמים רבות, התחננו אל ה', ביקשו מצדיקים להתפלל עבור הילדה, שיפרו את מעשיהם, נתנו צדקה, וה' הסתיר את פניו כאילו אינו שומע.


המצב הוסיף להתדרדר, הילדה הועברה למחלקת טיפול נמרץ, היא כבר חדלה לאכול בכוחות עצמה מאפיסת כוחות, היא אף חדלה לנשום בכוחות עצמה מאפיסת כוחות. חיברוה למכונת הנשמה ולעוד צינורות שונים ומסובכים. מצבה ''הלך ושקע'', היא נכנסה לחוסר הכרה מוחלט, דופק לבה עלה לקצב מטורף של 240 פעימות בדקה!!! בשלב מסוים, כבר לא הורשו ההורים לשהות בחדרה, הם ישבו בחוץ על ספסל, קוראים תהילים ובוכים.


לאחר כמה שעות, יצא הפרופסור אל ההורים ושאל: ''אתם יודעים שה''מצב רע''? מה הפירוש?! הגיבו ההורים - בודאי שאנו יודעים! ''רע מאד'' - חזר הפרופסור ואמר, ונעץ את עיניו באב. האבא הרגיש שהוא קורס תחתיו, מה כוונתך?! - הוא שאל. הפרופסור השיב לו שלוש מילים, שלש מילים קשות מנשוא: ''היא מוגדרת כמתה''.


הפרופסור הסביר, שכרגע הילדה עוד נושמת בעזרת המכונה, אבל כבר לא ייקח הרבה זמן. האבא מרגיש את ''הבכי חונק אותו'', אבל הוא אינו מאבד זמן, הוא נזכר במה שאמרו חז''ל: ''אפילו חרב ''חדה'' מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים''. הוא הצליח לפנות אל "הראשון לציון מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט''א," באמצעות הטלפון, ושפך את בכיו המר לתוך השפופרת. הרב השיב: ''אני בא עכשיו''. והוא אכן בא. הרופאים לא הרשו לו להכנס. ההורים הפעילו לחץ והאישור ניתן. הרב רחץ ידיו במים וסבון, לבש חלוק לבן ונכנס לבדו, אחרי דקה יצא. איש אינו יודע מה עשה שם. ''ה' יעזור'' כך הפטיר כאשר יצא.


הרופאים נכנסו שוב, ויצאו חזרה לקרוא לאבא ''לרגעים האחרונים'' - כך הוגדר המצב. האבא הביט בבתו האהובה, לבו נקרע לגזרים, עמד וחיכה מתי ישמע את מילת האיוב מפי הרופאים. ואז ראו כולם שהילדה זזה, הרופאים הביטו בה בחוסר אימון, אבל הסבירו לאבא שלפעמים זה קורה, על כל פנים אין זה משנה את מצבה של הילדה, לפעמים הגוף זז מעט לפני הסוף. האבא השבור לא היה יכול להמשיך להסתכל, מבטו נע מן הילדה, ונתקע בצג האלקטרוני המורה את פעימות הלב, הוא לא היה יכול לעצור צעקה שפרצה מפיו: ''הדופק ירד ל-160 פעימות בדקה''! הפרופסור ''קפא'' על עמדו בהשתוממות, ואמר: ''הרב שלך עזר''.


אמנם המצב עדיין חמור מאד והיא בסכנת מוות ממשי, אבל כעת לפחות יש סיכוי. לשאלת האבא השיב הרופא, כי אם תמשיך כך ההשתפרות, הילדה תקום על רגליה בתוך חודש וחצי. האבא העביר את הדברים לראשל''צ הגר''ע יוסף שליט''א, והוא השיב שיבוא מחר שוב. כשבא למחרת, נתקבל ביראת כבוד, הרופאים והאבא נכנסו עמו. הרב אמר פרקי תהילים בקול חנוק מבכי ודמעות, בירך את הילדה ויצא.


הילדה פקחה את עיניה ''וקרעה'' את צינור ההנשמה מעל אפה! מיד קפץ הרופא להשיב את הצינור (כדי שלא יהיה מעבר קיצוני שכזה), אך הפרופסור עצר בעדו: ''בתוך כמה שניות היא לא תמות'' אמר לו, ''נחכה טיפה לראות את התגובה''. עברו כמה שניות, הילדה המשיכה לשכב ולהסתכל עליהם באופן בוהה, נושמת באפה ''בחופשיות'' כדרך שאר בני אדם...


באותה שעה עמדו בחדר, הפרופסור העולמי המהולל, פרופסור נוסף ורופא ילדים. השתררה דומיה, כולם הרגישו שאינם יכולים לדבר. הם בכו מהתרגשות, ואז האחות הראשית נכנסה. לתדהמתה ראתה את שלושת הרופאים המהוללים, הקשוחים מרוב מקרים קשים, בוכים!


''מה קרה?!'' - היא שאלה. איש לא היה מסוגל לענות, הדממה נמשכה עוד כחצי דקה, הילדה הזיזה כבר את העיניים והביטה באופן ישיר, הפרופסור הראשי התעשת ראשון ואמר לאחות: ''אם לא ראית אף פעם תחיית המתים, תסתכלי עכשיו''. באותה המחלקה כבר מתו ''הרבה'' ילדים רח''ל ממחלה זו. הפרופסורים לא זוכרים ''מקרה אחד'' של מצב כמו כאן שהילדה שנותרה בחיים.


הדופק של הילדה המשיך לרדת. עבר שבוע, גם הטיפולים הכימותרפיים נגמרו. ידיו של הפרופסור הראשי רעדו כאשר חתם על תעודת השחרור, גם דמעה אחת הכתימה אותה. היום הילדה חיננית, מלאה ובריאה.


מכאן רואים שאפילו בדורנו, מי שעוסק בתורה מתוך עמל ויגיעה גדולה, יכול הוא אפילו להחיות מתים, ונראה שזו הכוונה במה שאומרים שחכם ששמו מוזכר בגמרא יכול הוא להחיות מתים, שבכח תורתו העולם והטבע משועבד לו ויכול הוא לעשות דברים למעלה מן הטבע.

סיפור מיוחד!
מה המקור?

 

[StOT]

סיפור מיוחד!
מה המקור?

מהספר באר יעקב להרב יעקב יעקב (מתוך מאגר תורת אמת)

 

[גלבוע]

הדבר היה לפני כמה שנים, ילדה בת שנתיים וחצי, התלוננה על כאבי בטן, ההורים לא הוטרדו. ''זה יעבור לך'', הם השיבו לה, ופנו לעיסוקיהם. אלא שלתדהמתם, בתוך זמן קצר החלה הבטן להתנפח! התופעה היתה מוזרה, הילדה מתפקדת כרגיל, אבל הבטן שלה נפוחה מאד. ההורים הנבוכים פנו לרופא, והלה הפנה אותם בדאגה לבית החולים הדסה עין כרם.


כאן החלו ההורים המתוחים בסדרת בדיקות והתרוצצויות, ממקום למקום וממחלקה למחלקה, עד אשר נאמרה באזניהם המילה הנוראה ''וילמס'', גידול סרטני מסוכן ואכזרי, התוקף לפעמים בבטן החולה, וגורם לו יסורים קשים עד שממיתו.


עולמם של ההורים ''חרב'' עליהם, הם החלו להתעסק עם ילדתם בטיפולים רפואיים שונים, החלו סדרות כדורים ותרופות, החלו סדרות הקרנות, החלו סדרות טיפולים כימותרפיים, ימים ולילות שהו ההורים במחלקה האונקולוגית בהדסה. כבר התרגלו לא לישון, או לישון על כסא.


מצבה של הילדה ''הלך והתדרדר'', היא כבר בת יותר משלש, אבל רזה ומפחידה מאד. שלד של עצמות, וגוף שרוף מהקרנות. השמחה פנתה ויצאה לה מביתה של משפחה זו, הילדה טופלה על ידי המומחה העולמי פרופסור ש', אך ללא הועיל. כמה דמעות שפכו ההורים בשנה זו, כמה תפילות ותחנונים ביקשו מה', אבל ''שערי שמים'' כאילו נסגרו.


מצבה הלך והתדרדר מאד. כמעט שנה כבר עברה, יום אחרי יום של צער נורא, של יגון ודאגה, עצביהם של ההורים נתרופפו מאד, כבר לא עסקו בשום דבר בחייהם פרט לטיפול בילדתם זו. ימים ולילות שהו בבית החולים, קראו תהילים, ''פרצו בבכי'' פעמים רבות, התחננו אל ה', ביקשו מצדיקים להתפלל עבור הילדה, שיפרו את מעשיהם, נתנו צדקה, וה' הסתיר את פניו כאילו אינו שומע.


המצב הוסיף להתדרדר, הילדה הועברה למחלקת טיפול נמרץ, היא כבר חדלה לאכול בכוחות עצמה מאפיסת כוחות, היא אף חדלה לנשום בכוחות עצמה מאפיסת כוחות. חיברוה למכונת הנשמה ולעוד צינורות שונים ומסובכים. מצבה ''הלך ושקע'', היא נכנסה לחוסר הכרה מוחלט, דופק לבה עלה לקצב מטורף של 240 פעימות בדקה!!! בשלב מסוים, כבר לא הורשו ההורים לשהות בחדרה, הם ישבו בחוץ על ספסל, קוראים תהילים ובוכים.


לאחר כמה שעות, יצא הפרופסור אל ההורים ושאל: ''אתם יודעים שה''מצב רע''? מה הפירוש?! הגיבו ההורים - בודאי שאנו יודעים! ''רע מאד'' - חזר הפרופסור ואמר, ונעץ את עיניו באב. האבא הרגיש שהוא קורס תחתיו, מה כוונתך?! - הוא שאל. הפרופסור השיב לו שלוש מילים, שלש מילים קשות מנשוא: ''היא מוגדרת כמתה''.


הפרופסור הסביר, שכרגע הילדה עוד נושמת בעזרת המכונה, אבל כבר לא ייקח הרבה זמן. האבא מרגיש את ''הבכי חונק אותו'', אבל הוא אינו מאבד זמן, הוא נזכר במה שאמרו חז''ל: ''אפילו חרב ''חדה'' מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים''. הוא הצליח לפנות אל "הראשון לציון מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט''א," באמצעות הטלפון, ושפך את בכיו המר לתוך השפופרת. הרב השיב: ''אני בא עכשיו''. והוא אכן בא. הרופאים לא הרשו לו להכנס. ההורים הפעילו לחץ והאישור ניתן. הרב רחץ ידיו במים וסבון, לבש חלוק לבן ונכנס לבדו, אחרי דקה יצא. איש אינו יודע מה עשה שם. ''ה' יעזור'' כך הפטיר כאשר יצא.


הרופאים נכנסו שוב, ויצאו חזרה לקרוא לאבא ''לרגעים האחרונים'' - כך הוגדר המצב. האבא הביט בבתו האהובה, לבו נקרע לגזרים, עמד וחיכה מתי ישמע את מילת האיוב מפי הרופאים. ואז ראו כולם שהילדה זזה, הרופאים הביטו בה בחוסר אימון, אבל הסבירו לאבא שלפעמים זה קורה, על כל פנים אין זה משנה את מצבה של הילדה, לפעמים הגוף זז מעט לפני הסוף. האבא השבור לא היה יכול להמשיך להסתכל, מבטו נע מן הילדה, ונתקע בצג האלקטרוני המורה את פעימות הלב, הוא לא היה יכול לעצור צעקה שפרצה מפיו: ''הדופק ירד ל-160 פעימות בדקה''! הפרופסור ''קפא'' על עמדו בהשתוממות, ואמר: ''הרב שלך עזר''.


אמנם המצב עדיין חמור מאד והיא בסכנת מוות ממשי, אבל כעת לפחות יש סיכוי. לשאלת האבא השיב הרופא, כי אם תמשיך כך ההשתפרות, הילדה תקום על רגליה בתוך חודש וחצי. האבא העביר את הדברים לראשל''צ הגר''ע יוסף שליט''א, והוא השיב שיבוא מחר שוב. כשבא למחרת, נתקבל ביראת כבוד, הרופאים והאבא נכנסו עמו. הרב אמר פרקי תהילים בקול חנוק מבכי ודמעות, בירך את הילדה ויצא.


הילדה פקחה את עיניה ''וקרעה'' את צינור ההנשמה מעל אפה! מיד קפץ הרופא להשיב את הצינור (כדי שלא יהיה מעבר קיצוני שכזה), אך הפרופסור עצר בעדו: ''בתוך כמה שניות היא לא תמות'' אמר לו, ''נחכה טיפה לראות את התגובה''. עברו כמה שניות, הילדה המשיכה לשכב ולהסתכל עליהם באופן בוהה, נושמת באפה ''בחופשיות'' כדרך שאר בני אדם...


באותה שעה עמדו בחדר, הפרופסור העולמי המהולל, פרופסור נוסף ורופא ילדים. השתררה דומיה, כולם הרגישו שאינם יכולים לדבר. הם בכו מהתרגשות, ואז האחות הראשית נכנסה. לתדהמתה ראתה את שלושת הרופאים המהוללים, הקשוחים מרוב מקרים קשים, בוכים!


''מה קרה?!'' - היא שאלה. איש לא היה מסוגל לענות, הדממה נמשכה עוד כחצי דקה, הילדה הזיזה כבר את העיניים והביטה באופן ישיר, הפרופסור הראשי התעשת ראשון ואמר לאחות: ''אם לא ראית אף פעם תחיית המתים, תסתכלי עכשיו''. באותה המחלקה כבר מתו ''הרבה'' ילדים רח''ל ממחלה זו. הפרופסורים לא זוכרים ''מקרה אחד'' של מצב כמו כאן שהילדה שנותרה בחיים.


הדופק של הילדה המשיך לרדת. עבר שבוע, גם הטיפולים הכימותרפיים נגמרו. ידיו של הפרופסור הראשי רעדו כאשר חתם על תעודת השחרור, גם דמעה אחת הכתימה אותה. היום הילדה חיננית, מלאה ובריאה.


מכאן רואים שאפילו בדורנו, מי שעוסק בתורה מתוך עמל ויגיעה גדולה, יכול הוא אפילו להחיות מתים, ונראה שזו הכוונה במה שאומרים שחכם ששמו מוזכר בגמרא יכול הוא להחיות מתים, שבכח תורתו העולם והטבע משועבד לו ויכול הוא לעשות דברים למעלה מן הטבע.

סיפור מדהים, אך אנא -
רחמי על הקוראים והורידו את המרכאות הכפולות המופיעות על כל צעד ושעל.
לא הצלחנו להבין האם עולמם של ההורים חרב עליהם, או שמא במרכאות כפולות...

 

[Smeshi]

הרב עובדיה שלי - שגית דרעי

חברים, אני רוצה לספר לכם על פגישתי האחת והיחידה עם הרב עובדיה יוסף.
כשהייתי בת 19 משפחתי עברה משבר קשה מאוד מאוד שבעקבותיו אימי דרשה שנעבור דירה.
אלא שבמשפחה שלי "לעבור דירה" היה אירוע לא פשוט בכלל - מיום שהורי נישאו גרנו במושב ליד סבי וסבתי מצד אבי, והוריי היו "בנים ממשיכים" במשק.
בנוסף, במשפחתנו המרוקאית השורשית, יש לאבי, כבן בכור וכבבת עינו של סבי, את הזכות והחובה להיות "צמוד" להוריו ולטפל בהם במסירות אין קץ (כפי שהוא עושה עד היום) ובכלל זה - לגור לידם.
בכל מצב רגיל הכף הייתה מוכרעת באופן מיידי לצידו של סבי שיחיה, אבל במקרה הזה המשבר היה כל כך גדול (דיני נפשות כפשוטו), שעמדתה של אימי קיבלה משקל אמיתי.
וכך, לאחר דיונים ארוכים, הוחלט שבמשבר גדול צריך שופט גדול והדמות שנבחרה, כגדולה מספיק על מנת להכריע, הייתה הרב עובדיה יוסף. נקבעה פגישה ופמליה שלימה נסעה אל הרב עובדיה - סבי שיחיה, אבי, רב חשוב ממשפחת אבוחצירא המעטירה, רב ספרדי חשוב נוסף ו... אני. ולמה אני? כי אימי העדינה והשקטה לא הייתה מסוגלת אפילו לחשוב על כך שהיא תצטרך לעמוד קבל חדר מלא גברים מזוקנים ונשואי פנים ולייצג את עמדתה, אז היא שלחה אותי.

נכנסה הפמליה כולה לחדרו של הרב עובדיה שישב מאחורי מכתבה כבדה ועליה ערימות של ספרים. סבי האהוב, איש נשוא פנים ובעל גינונים של מוכתר, פרש את הסיפור וסיכם ש"עכשיו הכל בסדר, חזרנו לשגרה ואין כל סיבה שיעברו דירה". הרבנים נשואי הפנים תמכו בעמדתו וסיכמו - נשארים במקומם. אבי ישב ושתק ולא העיז לדבר. הדוברים יצרו אווירה של "הכל טוב, עסקים כרגיל".

עמדתי שם לבדי. ידעתי שעלי לדבר עכשיו או לשתוק לעולם. אמרתי "אבל הרב, זה לא ככה". סיפרתי על הפחד הנורא. על אימי שהתעלפה, על משפחה של 7 נפשות שישנה בחדר אחד מפחד בלילות, על אחי בן ה - 11 שצריך ליווי כשהוא הולך לשירותים כי הוא פוחד ללכת לבד, על החשש לצאת מהבית, על החשש להישאר בבית. דיברתי ובכיתי, דיברתי ובכיתי. הרב עובדיה קרא לי אליו אל מעבר למכתבה. הוא משך הדום ואמר לי לשבת לידו, בצד שלו של המכתבה. כל הגברים המזוקנים ונשואי הפנים היו בצד אחד והרב עובדיה ואני היינו בצד השני. הוא הרגיע אותי ואמר "יהיה בסדר, יהיה בסדר. עכשיו תספרי לי הכל." סיפרתי וסיפרתי. כשסיימתי, הוא הסתובב אליהם ופסק - "עוברים דירה!" אבא שלי אמר: "אבל הרב, מה יהיה עם אבא שלי? נפשו קשורה בנפשי..." והרב עובדיה אמר: "קודם תדאג למשפחה שלך ואחר כך להורים שלך".

ההכרעה הייתה נחרצת. ואז אחד הנוכחים קרא ואמר: "הרב! היא לומדת משפטים!" (כלומר אני... ואולי תוכיח אותה על כך כי בנות ישראל כשרות לא לומדות משפטים, ואולי היא לא כל כך תמימה כמו שהיא נראית... ניסיון אדיר להטות את ההחלטה ולהשחיר פנים של ילדה בת 19 בארבע מילים קצרות...).....

שתיקה.....

אני עדיין ישבתי לצידו. ואז הרב עובדיה הסתובב אלי ואמר: "שיהיה לך בהצלחה. רק תמיד תזכרי של מי החוקים האמיתיים."

יצאנו מחדרו. יצאתי לא כמו שנכנסתי. יצאתי עם תמיכה אדירה לדרך בה בחרתי. יצאתי עם חיזוק לאורח חיי כאישה דתית שרוצה מקצוע וקריירה. עם תמיכה מגדול הדור שבעצם אמר לגברים המזוקנים - אל תפקפקו בתום ליבה, ביושרה ובכנות כוונותיה, גם אם היא בוחרת בבחירות שאינן מקובלות עליכם, שאינן על דעתכם, ובלבד שבליבך, שבדרכך זו, על כל פיתוליה וקשייה, תהיי נאמנה לאמת, לתורה, לריבונו של עולם.

ומאז אני אוהבת אותו כל כך. אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו.

 

[מילה בסלע]

יצאנו מחדרו. יצאתי לא כמו שנכנסתי. יצאתי עם תמיכה אדירה לדרך בה בחרתי. יצאתי עם חיזוק לאורח חיי כאישה דתית שרוצה מקצוע וקריירה. עם תמיכה מגדול הדור שבעצם אמר לגברים המזוקנים - אל תפקפקו בתום ליבה, ביושרה ובכנות כוונותיה, גם אם היא בוחרת בבחירות שאינן מקובלות עליכם, שאינן על דעתכם, ובלבד שבליבך, שבדרכך זו, על כל פיתוליה וקשייה, תהיי נאמנה לאמת, לתורה, לריבונו של עולם.

ומאז אני אוהבת אותו כל כך. אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו.

תמיכה וחיזוק למקצוע וקריירה?... נו, נו, נסחפה.


הקטע קצת... ארסי...

האם אנו אוהבים ומאמינים גם כאשר הרב אינו מכריע לפי דעתנו?! שם המבחן האמיתי.

 

[אפרתה]

ומאז היא אוהבת אותו כל כך. נו נו.

 

[YAELJ]

סיפור ששמעתי ממקור (כמעט) ראשון---
אברך מירושלים שהיה נשוי כחמש שנים ללא ילדים, נכנס למרן.
הוא סח לו בכאב על המצב הלא פשוט וביקש ברכה לזכות לזרע של קיימא,
מרן ליטפו באבהות ופסק- יהיו ילדים! האברך לא הרפה ופירט את הקושי שסביב,
ומרן אומר שוב- יהיו ילדים! האברך החל למרר בבכי "מתי?"
ומרן---פרץ בבכי איתו יחד!!!

מי יתן תמורתו...

 

[שיח]

???

הרב עובדיה שלי - שגית דרעי

חברים, אני רוצה לספר לכם על פגישתי האחת והיחידה עם הרב עובדיה יוסף.
כשהייתי בת 19 משפחתי עברה משבר קשה מאוד מאוד שבעקבותיו אימי דרשה שנעבור דירה.
אלא שבמשפחה שלי "לעבור דירה" היה אירוע לא פשוט בכלל - מיום שהורי נישאו גרנו במושב ליד סבי וסבתי מצד אבי, והוריי היו "בנים ממשיכים" במשק.
בנוסף, במשפחתנו המרוקאית השורשית, יש לאבי, כבן בכור וכבבת עינו של סבי, את הזכות והחובה להיות "צמוד" להוריו ולטפל בהם במסירות אין קץ (כפי שהוא עושה עד היום) ובכלל זה - לגור לידם.
בכל מצב רגיל הכף הייתה מוכרעת באופן מיידי לצידו של סבי שיחיה, אבל במקרה הזה המשבר היה כל כך גדול (דיני נפשות כפשוטו), שעמדתה של אימי קיבלה משקל אמיתי.
וכך, לאחר דיונים ארוכים, הוחלט שבמשבר גדול צריך שופט גדול והדמות שנבחרה, כגדולה מספיק על מנת להכריע, הייתה הרב עובדיה יוסף. נקבעה פגישה ופמליה שלימה נסעה אל הרב עובדיה - סבי שיחיה, אבי, רב חשוב ממשפחת אבוחצירא המעטירה, רב ספרדי חשוב נוסף ו... אני. ולמה אני? כי אימי העדינה והשקטה לא הייתה מסוגלת אפילו לחשוב על כך שהיא תצטרך לעמוד קבל חדר מלא גברים מזוקנים ונשואי פנים ולייצג את עמדתה, אז היא שלחה אותי.

נכנסה הפמליה כולה לחדרו של הרב עובדיה שישב מאחורי מכתבה כבדה ועליה ערימות של ספרים. סבי האהוב, איש נשוא פנים ובעל גינונים של מוכתר, פרש את הסיפור וסיכם ש"עכשיו הכל בסדר, חזרנו לשגרה ואין כל סיבה שיעברו דירה". הרבנים נשואי הפנים תמכו בעמדתו וסיכמו - נשארים במקומם. אבי ישב ושתק ולא העיז לדבר. הדוברים יצרו אווירה של "הכל טוב, עסקים כרגיל".

עמדתי שם לבדי. ידעתי שעלי לדבר עכשיו או לשתוק לעולם. אמרתי "אבל הרב, זה לא ככה". סיפרתי על הפחד הנורא. על אימי שהתעלפה, על משפחה של 7 נפשות שישנה בחדר אחד מפחד בלילות, על אחי בן ה - 11 שצריך ליווי כשהוא הולך לשירותים כי הוא פוחד ללכת לבד, על החשש לצאת מהבית, על החשש להישאר בבית. דיברתי ובכיתי, דיברתי ובכיתי. הרב עובדיה קרא לי אליו אל מעבר למכתבה. הוא משך הדום ואמר לי לשבת לידו, בצד שלו של המכתבה. כל הגברים המזוקנים ונשואי הפנים היו בצד אחד והרב עובדיה ואני היינו בצד השני. הוא הרגיע אותי ואמר "יהיה בסדר, יהיה בסדר. עכשיו תספרי לי הכל." סיפרתי וסיפרתי. כשסיימתי, הוא הסתובב אליהם ופסק - "עוברים דירה!" אבא שלי אמר: "אבל הרב, מה יהיה עם אבא שלי? נפשו קשורה בנפשי..." והרב עובדיה אמר: "קודם תדאג למשפחה שלך ואחר כך להורים שלך".

ההכרעה הייתה נחרצת. ואז אחד הנוכחים קרא ואמר: "הרב! היא לומדת משפטים!" (כלומר אני... ואולי תוכיח אותה על כך כי בנות ישראל כשרות לא לומדות משפטים, ואולי היא לא כל כך תמימה כמו שהיא נראית... ניסיון אדיר להטות את ההחלטה ולהשחיר פנים של ילדה בת 19 בארבע מילים קצרות...).....

שתיקה.....

אני עדיין ישבתי לצידו. ואז הרב עובדיה הסתובב אלי ואמר: "שיהיה לך בהצלחה. רק תמיד תזכרי של מי החוקים האמיתיים."

יצאנו מחדרו. יצאתי לא כמו שנכנסתי. יצאתי עם תמיכה אדירה לדרך בה בחרתי. יצאתי עם חיזוק לאורח חיי כאישה דתית שרוצה מקצוע וקריירה. עם תמיכה מגדול הדור שבעצם אמר לגברים המזוקנים - אל תפקפקו בתום ליבה, ביושרה ובכנות כוונותיה, גם אם היא בוחרת בבחירות שאינן מקובלות עליכם, שאינן על דעתכם, ובלבד שבליבך, שבדרכך זו, על כל פיתוליה וקשייה, תהיי נאמנה לאמת, לתורה, לריבונו של עולם.

ומאז אני אוהבת אותו כל כך. אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו.

לא מתאים לפורום חרדי.

 

[Shaniart]

לא מתאים לפורום חרדי.

מתאים ומתאים!

בכך רואים את גדלותו,

רבן של כל בני הגולה

 

[גלבוע]

הרב עובדיה, וזה לא סוד, לא היה דומה בסגנונו ובגישתו לרב אשכנזי סטנדרטי. (שימו לב שאמרתי 'סגנון' ולא גדלות או למדנות)
הוא לא היה האדמו"ר מגור ולא הרב אלישיב.

אפשר להחליט שמישהו הוא צדיק רק אם הוא דומה לרבנים שלך, ואפשר להבין שיש מגוון סגנונות בעולם.
עכשיו, מכל מקום, זה לא הזמן המתאים להתפרצף.
עשו את זה מספיק בחיי חיותו.

 

[שיח]

הסיפור מתאים מאוד. הפרשנות של הבחורה- ממש לא.