סיפורים ומעשים על נר המערבי שכבה

[דודוד]

אל תזרקו עלי אבנים !
מישהו יודע למה מרן הלך רוב הזמן עם משקפי שמש ?

שמעתי (ממקור לא מוסמך) שזה שהיה צריך את המשקפיים המיוחדות,
בגלל שבצעירותו כשרצה ללמוד בלילות אך לא רצה להפריע לב"ב היה יוצא החוצה ולומד לאור הלבנה ולכן הוא קילקל את העיניים שלו.

 

[grafix]

3. שאלו את מרן בזכות מה זכה להקים דור מפואר של רבנים, וענה- בזכות שמירת העינים, מעולם לא הסתכלתי בפני אישה.

שמעתי סיפור מעניין בנוגע לשמירת עיניים שלו, פעם הוא ישב באוטובוס ועלתה אישה, מרן קם בשבילה ונתן לה את מקומו, ואז הוא שומע: "עובדיה, עובדיה, למה אתה לא יושב על ידי?" מתברר שהאישה הייתה אשתו.

 

[פוינט ק גת]

שמעתי סיפור מעניין בנוגע לשמירת עיניים שלו, פעם הוא ישב באוטובוס ועלתה אישה, מרן קם בשבילה ונתן לה את מקומו, ואז הוא שומע: "עובדיה, עובדיה, למה אתה לא יושב על ידי?" מתברר שהאישה הייתה אשתו.

ואני שמעתי שאשתו מעולם לא פנתה אליו "עובדיה", אלא תמיד אמרה "הרב עובדיה"

 

[גיטי 123]

שמעתי סיפור מעניין בנוגע לשמירת עיניים שלו, פעם הוא ישב באוטובוס ועלתה אישה, מרן קם בשבילה ונתן לה את מקומו, ואז הוא שומע: "עובדיה, עובדיה, למה אתה לא יושב על ידי?" מתברר שהאישה הייתה אשתו.

שמעתי גם את הסיפור הזה... וכשסיפרתי לתלמידותי, אמרתי להן- בעז"ה כולכן תנשאנה לת"ח, יר"ש שישמרו על עיניהם... תזהרו לא להיות מאותן נשים שאם הבעל שלהן שומר על עיניו ולא רואה אותן בטעות או לא ראה משהו חשוב אחר- והאשה מתעצבנת, וכועסת... צריך לדעת להעריך אנשים יראי שמים!!!
וכנ"ל לגבי כל האנשים סביבנו שמקפידים על הלכות וחומרות כאלו ואחרות-
חלילה לא לזלזל או ללגלג... מהיראת שמים הזו צומחים גדולי הדור!!

 

[גלבוע]

אל תזרקו עלי אבנים !
מישהו יודע למה מרן הלך רוב הזמן עם משקפי שמש ?

למה לזרוק אבנים?
היתה לו מחלת עיניים והאור מאד הפריע לו.
ובכל אופן הוא המשיך לאמץ את העיניים על הספרים...

 

[רחלים]

מתוך ערוץ 7, מאת: איתמר מור (מצטערת על המקור)
לפני כשנה סיפר לנו אלישי סיפור, כשישבנו יחד כולם. אלישי חזר בדיוק ממילואים. שבוע בצאלים בחום של סוף ספטמבר המתעקש שלא להניח לסתיו לבוא. בסוף השבוע, באוטובוס בדרך חזרה צפונה - הביתה, בעפולה, בחניית הביניים, עלה לאוטובוס יהודי מבוגר- שניכר בו שיהודי מכובד הוא וזקנו כבר הלבין, והוא עוטה מעיל ארוך של דיינים ומגבעת פרנקפורטר לראשו.

האוטובוס מלא, וליד אלישי מקום פנוי. התיישב היהודי ומיד החל לדבר בפרשת השבוע. משם הפליגו לדף היומי ולענייני הלכה. והנסיעה חולפת לה ועוד מעט כבר מגיעים אל טבריה.


כשכבר היו כמעט לפני סוף הנסיעה פנה אותו יהודי לאלישי והתעניין במעשיו. הוא סיפר לו על עבודתו, על הצעירים שאיתם הוא עובד ומלמד. על הניתוק שלא פעם יש בינם ובין חיי תורה ומצוות.


היהודי שתק.


אחרי כמה דקות אמר: "בחודש הבא אני פורש פרישה מוקדמת לגמלאות מבית הדין שבו אני מכהן כדיין כבר עשרים וחמש שנה. אבל דע לך שלא תמיד נראיתי ככה", כך סיפר. "הבגדים הללו, הזקן, המגבעת, זה לא מהבית. "הורי היו ניצולי שואה מבוגרים. לא היה להם יכולת נפשית לתת לי את תשומת הלב שדרשתי. התגלגלתי ברחובות. מהר מאוד הגעתי גם למחוזות של כמעט פשע ואני אפילו עוד לא הייתי בגיל בר מצווה".


"ליד בית הורי היה בית כנסת אחד ולידו מגרש כדורגל שבו הייתי משחק עם חברים במשך השבוע ובעיקר בשבתות. לא פעם הכדור היה עף לחצר בית הכנסת. פעם הוא אפילו נפץ את אחד הזגוגיות. שבת אחת, היינו במגרש ושיחקנו. אני הייתי אז כבן 15. בשכונה היו מכנים אותי 'עבריין'. שחקנו ואני בעטתי חזק בכדור. הכדור יצא מן המגרש ועף לכיוון בית הכנסת. בדיוק באותו רגע יצא מבית הכנסת הרב, והכדור פגע במגבעת שלו והפיל אותה לאדמה. אני והחברים שלי נפלנו גם אנחנו על האדמה מרוב צחוק. התפקענו כשראינו איך הכובע של ה"דוס" הופך לצלחת מעופפת", הוסיף וסיפר.


הרב הרים את הכובע והלך אלי למגרש. "שבת שלום. כבודו רוצה לעשות לנו קידוש או להצטרף למשחק", שאלתי אותו אז בחוצפה, אבל הוא לא נבהל. הוא הסתכל בי ושאל אותי: "איפה ההורים שלך?" אני עניתי בחוצפה: "ההורים שלי מתו".


'הרב אמר לי "בוא איתי". זה נראה לי אז משעשע, אז החלטתי לשחק את המשחק והלכתי אחריו. הגענו לבית שלו. הוא נכנס ואני אחריו. הוא עשה קידוש ונתן לי לשתות, ואז שאל: "אתה רעב?".


"מת מרעב", אמרתי. הרב סימן לרבנית וערכו לי בשולחן מקום ונתנו לי אוכל. אכלתי כמו אדם שלא ראה אוכל שבוע. הרב אכל מעט מאוד ורוב הזמן הסתכל בי ודיבר. לימים הבנתי כי אכלתי אז גם את המנה שלו. כשסיימתי לאכול שאל אותי: "אתה עייף?". "אני מת מעייפות", אמרתי. הרב הלך והציע לי מיטה. הלכתי לישון. ישנתי שם כל השבת. כשקמתי כבר היה מוצאי שבת. הרב שאל אותי: "מה אתה רוצה לעשות?". אמרתי שאני רוצה ללכת לסינמה לראות סרט. "כמה עולה סינמה הוא שאל?". לירה וחצי אמרתי. הוא נתן לי כסף ושלח אותי, ולפני שהלכתי אמר לי "מחר תבוא עוד פעם".


ואני באתי גם למחרת. ואכלתי וישנתי וקבלתי כסף לסינמה. ועוד יום ועוד יום. עם הזמן התגלה לי שיש עוד 12 ילדים כמוני מהרחוב אצל הרב הזה בבית. לא יכולתי להיות כפוי טובה, מה גם שאהבתי אותו באמת. עם הזמן הוא החל ללמד אותי מצוות. נטילת ידיים. קנה לי תפילין. היה יושב ולומד איתי חומש, משנה, הלכות. לימים הלכתי בזכותו לישיבה והגעתי ללמוד לרבנות והסמכה ובסוף לדיינות. הוא חיתן אותי, והשתתף בחתונות של ילדי והיה סנדק לנכדי".


"אז אל תתייאש מהתלמידים שלך", אמר אותו יהודי לאלישי. "אתה רואה אותי היום כך- דיין בבית הדין הרבני, אבל פעם אני הייתי כמותם. רק תאהב אותם. תאהב אותם כמו את ילדיך שלך".


בינתיים האוטובוס נכנס לרציף בטבריה והנוסעים נעמדים לצאת. אלישי עוד מספיק לשאול שאלה אחת לפני שהיהודי נעלם.


"איך קראו לרב הזה?", הוא שאל.


"למה אתה אומר קראו, עדיין קוראים אותו. הוא אמנם זקן מאוד, בן 92, אבל ברוך ה' בחיים", ענה לו היהודי.


"ומה שמו?"


"קוראים לו הרב עובדיה יוסף".

 

[רחלים]

מקור???

כתוב בטקסט שכתבתי עצמו:
שמעתי היום סיפור...
ולא כל סיפור צריך לחקור ולפקפק איה מקורו
גדול הוא הרב עובדיה שסיפורי מופת יעשו על ידו

 

[ROT]

משהו שריגש אותי אתמול:
כידוע הרב עסק בהתרת עגונות,דבר כשלעצמו קשה מאוד עד התעלפות(הסיפורים של מלחמת יוה"כ היו מסמרי שיער - זיהוי החללים וכו')
היו מקרים שישבו על תיקים בביה"ד והיו מתירים את העגונה, והיא היתה צריכה להגיע למחרת לבית הדין כדי לשמוע את הפסק
וכמובן זה היה לילה מאוד קשה בשבילה לילה שבלתי אפשרי להרדם בו.
פתאום נשמע צלצול הטלפון ועל הקו......- מרן הרב עובדיה, האישה התרגשה מאוד ושאלה מה הביא את כבוד הרב להתקשר אליה?
תשובתו היתה: היות והוא יודע שהיא תקבל פסק מחר והפסק הוא שהיא מותרת, לא רצה שיהיה לה עוד לילה קשה אחד ולכן התקשר כדי להודיע לה - שתוכל להרדם.
אפילו שכבר מחר היא תתוודע לפסק שהתירו אותה
אותי זה צמרר, כזאת חשיבה על השני - מתאים רק לגדול הדור.

 

[גלבוע]

כתוב בטקסט שכתבתי עצמו:
שמעתי היום סיפור...
ולא כל סיפור צריך לחקור ולפקפק איה מקורו
גדול הוא הרב עובדיה שסיפורי מופת יעשו על ידו

גדול מאד.
אבל למה את לא ממציאה סיפורים בעצמך?
כי סיפור צריך מקור, אחרת הוא לא סיפור אלא בדותא.

 

[רחלים]

גדול מאד.
אבל למה את לא ממציאה סיפורים בעצמך?
כי סיפור צריך מקור, אחרת הוא לא סיפור אלא בדותא.

סיפור משובח יותר עם מקור, אבל אין שום הגדרה וחיוב שחייב להיות מקור.
כתבתי ששמעתי, אני לא אלך לחקור כל סיפור שאני שומעת מהיכן מקורו.
מי שיש לו מקור מוסמך וודאי שיהיה גאה לומר אותו
וטבעם של סיפורים שהם מתגלגלים מפה לאוזן

ולמה אני לא ממציאה סיפורים בעצמי?
כי אני לא שקרנית, ב"ה.

 

[ROT]

גלבוע, עוד רגע ואתה שם פה פוליגרף באשכול.

 

[bekki]

אני שמעתי סיפור, אין לי מושג המקור:
בצעירותו התדרדר מאד מצב ראיתו של הרב עד שכמעט נתעוור,
השתטח הרב על קברו של מרן הבית יוסף, בכה ואמר:
מרן הבית יוסף, 400 פעם למדתי את ספרך ועתה לא אוכל יותר?
מיד לאחר מכן חזר לראות עד סוף ימיו

תשובה היום בהמודיע בכתבה במסגרת

 

[יניב33]

סיפר אתמול בנו הרב משה יוסף שליט"א
הם זכו לגור בבית הרב ולטפל בו ( מאוד מקנא בהם)
אשתו של הרב משה הניחה מכשיר ביביסיטר במטבח ע"מ לשמוע את התינוק שהיה יישן בחדר
כנראה היא יצאה למספר דקות מהבית והרב זצ"ל ישב ולמד
התינוק החל לבכות והרב שמע את הבכי דרך המכשיר
קם אליו להרגיע אותו .
תוך כדי נכנסה האמא ונכנסה למטבח והיא שומעת את הרב בחדרו של הילד שר לו שיר ערש .
נכנסה אל החדר והיא מוצאת את הרב עומד ליד המיטה והתינוק בזרועותיו היא הקשיבה למה שהרב שר.
למעשה הרב המשיך את לימודו כשאר הוא אומר את המילים של הגמרא במנגינה רכה .
והתינוק רדום בזרועותיו
רק לציין שמקרה זה ארע לפני 5 שנים בערך
מי יתן לנו תמורתו????????????????????????????

 

[יניב33]

סיפור שאני ורעייתי חווינו בביתו של מרן

אשתי היתה בחודש התשיעי להריונה .
גילו בבבדיקה שהתינוקת נמצאת במצג עכוז
ניסו להפוך את התינוקת אך ללא הצלחה ועם הרבה כאבים
פניתי לשכן יקר שהוא נכדו של מרן זצ"ל שיכניס אותנו אליו לברכה
הגענו לביתו ונכדו ביקש אם הרב יוכל לברך
הרב נענה בשמחה וברך את רעייתי שהכל יעבור בשלום בעז"ה
הצורה שבה הוא פנה אלינו זה הרגיש לנו כמו אב שמברך את בתו.
עם כ"כ הרבה רגש והשתתפות בכאב של האחר
מיותר לציין שהלידה עברה ב"ה בקלות ובמהירות לא צפויה

 

[Magic Brush]

הרב עובדיה שלי - שגית דרעי

חברים, אני רוצה לספר לכם על פגישתי האחת והיחידה עם הרב עובדיה יוסף.
כשהייתי בת 19 משפחתי עברה משבר קשה מאוד מאוד שבעקבותיו אימי דרשה שנעבור דירה.
אלא שבמשפחה שלי "לעבור דירה" היה אירוע לא פשוט בכלל - מיום שהורי נישאו גרנו במושב ליד סבי וסבתי מצד אבי, והוריי היו "בנים ממשיכים" במשק.
בנוסף, במשפחתנו המרוקאית השורשית, יש לאבי, כבן בכור וכבבת עינו של סבי, את הזכות והחובה להיות "צמוד" להוריו ולטפל בהם במסירות אין קץ (כפי שהוא עושה עד היום) ובכלל זה - לגור לידם.
בכל מצב רגיל הכף הייתה מוכרעת באופן מיידי לצידו של סבי שיחיה, אבל במקרה הזה המשבר היה כל כך גדול (דיני נפשות כפשוטו), שעמדתה של אימי קיבלה משקל אמיתי.
וכך, לאחר דיונים ארוכים, הוחלט שבמשבר גדול צריך שופט גדול והדמות שנבחרה, כגדולה מספיק על מנת להכריע, הייתה הרב עובדיה יוסף. נקבעה פגישה ופמליה שלימה נסעה אל הרב עובדיה - סבי שיחיה, אבי, רב חשוב ממשפחת אבוחצירא המעטירה, רב ספרדי חשוב נוסף ו... אני. ולמה אני? כי אימי העדינה והשקטה לא הייתה מסוגלת אפילו לחשוב על כך שהיא תצטרך לעמוד קבל חדר מלא גברים מזוקנים ונשואי פנים ולייצג את עמדתה, אז היא שלחה אותי.

נכנסה הפמליה כולה לחדרו של הרב עובדיה שישב מאחורי מכתבה כבדה ועליה ערימות של ספרים. סבי האהוב, איש נשוא פנים ובעל גינונים של מוכתר, פרש את הסיפור וסיכם ש"עכשיו הכל בסדר, חזרנו לשגרה ואין כל סיבה שיעברו דירה". הרבנים נשואי הפנים תמכו בעמדתו וסיכמו - נשארים במקומם. אבי ישב ושתק ולא העיז לדבר. הדוברים יצרו אווירה של "הכל טוב, עסקים כרגיל".

עמדתי שם לבדי. ידעתי שעלי לדבר עכשיו או לשתוק לעולם. אמרתי "אבל הרב, זה לא ככה". סיפרתי על הפחד הנורא. על אימי שהתעלפה, על משפחה של 7 נפשות שישנה בחדר אחד מפחד בלילות, על אחי בן ה - 11 שצריך ליווי כשהוא הולך לשירותים כי הוא פוחד ללכת לבד, על החשש לצאת מהבית, על החשש להישאר בבית. דיברתי ובכיתי, דיברתי ובכיתי. הרב עובדיה קרא לי אליו אל מעבר למכתבה. הוא משך הדום ואמר לי לשבת לידו, בצד שלו של המכתבה. כל הגברים המזוקנים ונשואי הפנים היו בצד אחד והרב עובדיה ואני היינו בצד השני. הוא הרגיע אותי ואמר "יהיה בסדר, יהיה בסדר. עכשיו תספרי לי הכל." סיפרתי וסיפרתי. כשסיימתי, הוא הסתובב אליהם ופסק - "עוברים דירה!" אבא שלי אמר: "אבל הרב, מה יהיה עם אבא שלי? נפשו קשורה בנפשי..." והרב עובדיה אמר: "קודם תדאג למשפחה שלך ואחר כך להורים שלך".

ההכרעה הייתה נחרצת. ואז אחד הנוכחים קרא ואמר: "הרב! היא לומדת משפטים!" (כלומר אני... ואולי תוכיח אותה על כך כי בנות ישראל כשרות לא לומדות משפטים, ואולי היא לא כל כך תמימה כמו שהיא נראית... ניסיון אדיר להטות את ההחלטה ולהשחיר פנים של ילדה בת 19 בארבע מילים קצרות...).....

שתיקה.....

אני עדיין ישבתי לצידו. ואז הרב עובדיה הסתובב אלי ואמר: "שיהיה לך בהצלחה. רק תמיד תזכרי של מי החוקים האמיתיים."

יצאנו מחדרו. יצאתי לא כמו שנכנסתי. יצאתי עם תמיכה אדירה לדרך בה בחרתי. יצאתי עם חיזוק לאורח חיי כאישה דתית שרוצה מקצוע וקריירה. עם תמיכה מגדול הדור שבעצם אמר לגברים המזוקנים - אל תפקפקו בתום ליבה, ביושרה ובכנות כוונותיה, גם אם היא בוחרת בבחירות שאינן מקובלות עליכם, שאינן על דעתכם, ובלבד שבליבך, שבדרכך זו, על כל פיתוליה וקשייה, תהיי נאמנה לאמת, לתורה, לריבונו של עולם.

ומאז אני אוהבת אותו כל כך. אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו.

ידוע לכולם שהסיגנון של רבני יהדות ספרד אינו סגנון רבני אשכנז. והוא סיגנון הרבה יותר ישיר, ופתוח לכל יהודי ויהודי. כוחו הגדול של הרב היה גם בכח "הפסק" כלומר, לחתוך את הפסק בצורה החלטית וסופית שאינה מותירה מקום לויכוחים. וביחד עם זאת מביאה את כל הצדדים לקבל את הפסק ולנהוג על פיו מתוך כבוד ודרך ארץ והכרת האמת. וזה מה שהסיפור הזה מביא איתו. מעבר לבהירות קריאת התמונה וקבלת ההחלטה הנכונה על פי התורה וההלכה.
אין בסיפור מישום דבר שאינו מתאים לפורום חרדי. זה הסגנון של המציאות החרדית הכללית ולאו דווקא החסידית או ה"חזו"אישניקים".

(בשם אבי שיחי' שנכנס לפורום לקרוא על מרן)

 

[eden7115]

סיפור אישי:
בהריוני האחרון סבלתי סבל רב ובלתי רגיל ובהגיעי לחודש תשיעי הכאבים התעצמו לרמות בלתי נסבלות של ממש וחיכתי בכל יום ללידה שתגאל אותי מייסורי (עד כדי כך).

חמי שיחי' שהיה בן בית אצל מרן הלך לבקש עבורי ברכה לאחר התפילה כפי שנהג לעשות לעיתים קרובות עבור כל בני הבית בכל דבר ועניין, אך באותו יום הגיע חמי אל ביתנו בהתרגשות ובהתפעמות וכך סיפר:
"בעוד המון האנשים ניגשים לבקש את ברכת הרב לאחר התפילה ניגשתי גם אני והזכרתי את שמך "ללידה קלה". באותו רגע הרב עצר הכל, התיישב בכסאו, שאל שוב לשמך ובירך במשך דקות ארוכות בכוונה גדולה. מעולם לא ראיתי את הרב מברך כך, זה משהו נדיר".

אני ששמעתי את הדברים התרגשתי מאוד ומצאתי נחמה לסבלי בכך שלפחות הלידה תהיה קלה, כי הרי הרב בירך ולא יכול להיות אחרת.

עבר שבוע ועוד שבוע ועוד אחד והלידה ממשמשת מלהגיע. בבית החולים ניסו ליילד אותי בכדי להקל על ייסורי אך ללא הצלחה ואחרי יומיים של ניסיונות בחדר לידה שלחו אותי שוב הביתה כשאני עם דמעות בעיניים, אבל יודעת שהרב בירך שתהיה לי לידה קלה...

מס' ימים לאחר מכן הגעתי לבית החולים ותוך שעתיים, ברוגע ובלידה טבעית וקלה בצורה בלתי נתפסת - נולד בני שיחי'.

רק בשביל לסבר את האוזן אספר שכשהגעתי לשלב 9, ישבתי על המיטה ודיברתי עם בעלי כשפתאום נכנסה הרופאה שהיתה צריכה לחתום שהיא יודעת מה מצב כל היולדות ושאלה באיזה שלב אני. כשאמרתי לה שהמיילדת אמרה שאני בשלב 9 היא פסקה נחרצות "את לא נראית בשלב 9" והחליטה לבדוק בעצמה...
כמה דק' אחר כך כבר נשמע בכיו של התינוק ואני אמרתי לבעלי ולמיילדת "הרב עובדיה בירך אותי..."

אינני יודעת במה זכיתי להתברך מפי הרב ברכה כה מיוחדת, אינני יודעת מה פעלה ברכתו של הרב ואילו גזירות ביטלה, אני רק יודעת ש"צדיק גוזר והקב"ה מקיים".
זכיתי לראות זאת בחוש.

אני מאמינה שעם אהבת ישראל הכל כך אמיתית ואכפתית שלו הוא ממשיך להעתיר על כולנו מלמעלה.

ת.נ.צ.ב.ה.

 

[אפרתה]

מג'יק, הוא כתב כבר שהתכוון למה שהבחורה פרשנה והסיקה מסקנות לעצמה.
וסתם באמת יותר מתאים לשמוע סיפורים מפי אנשים כאן או במקומות ראויים אחריםף ולא את כל הזבל שמסתובב ברשת.

 

[גמ"ח Waze]

שר התורה - תולדות חייו ומעט מדמותו

להורדת כל הגליון הורד קובץ PDF

 

[eden7115]

פרשת השבוע פרשת לך לך.

"לך לך מארצך" - בגימטריה 451.
+ 9 אותיות = 460.

"הרב עובדיה יוסף" - בגימטריה 460.

יהי זכרו ברוך.

 

[שוצי]

פרשת השבוע פרשת לך לך.

"לך לך מארצך" - בגימטריה 451.
+ 9 אותיות = 460.

"הרב עובדיה יוסף" - בגימטריה 460.

יהי זכרו ברוך.

לא הבנתי את ה9 אותיות