סיפור משותף בהמשכים - נספח

[תמרוז]

ואוו, כתיבה יפיפייה.
אבל הרגשתי שזה קצת מולודרמטי.
אפשר לעשות מעצר הרבה יותר שקט, הם עוברים חיפוש של המכס, שבודקים את החבילה ומעכבים את שימי לחקירה, לא עוצרים נתין זר כ"כ מהר.
בואי תשכתבי את הפרק המקסים שלך, ההתחלה ממש טובה, השמוס' שאינו במקום ממש במקום. ממש אהבתי אותו.
רק את ההמשך תשני, למשהו יותר שקט. (ואגב, אין שום מסלול ירוק, ושום מתחם ענק, למיטב זכרוני)
בהצלחה.

 

[שיבת ציון]

ואוו, כתיבה יפיפייה.
אבל הרגשתי שזה קצת מולודרמטי.
אפשר לעשות מעצר הרבה יותר שקט, הם עוברים חיפוש של המכס, שבודקים את החבילה ומעכבים את שימי לחקירה, לא עוצרים נתין זר כ"כ מהר.
בואי תשכתבי את הפרק המקסים שלך, ההתחלה ממש טובה, השמוס' שאינו במקום ממש במקום. ממש אהבתי אותו.
רק את ההמשך תשני, למשהו יותר שקט. (ואגב, אין שום מסלול ירוק, ושום מתחם ענק, למיטב זכרוני)
בהצלחה.

אם היו עוברים חיפוש של המכס סתם כך לא היו מוצאים כלום, אלו רק דפים- לא חומר מסוכן, סמים וכד'. ומרגל עוצרים מיד גם אם הוא נתין זר. ובגלל שהם לא היו יכולים לגלות את זה סתם כך- האויבים של אייב הלשינו להם, וכך הם הגיעו ישר עם כל הדרמטיות והחשדנות. (וגם נראה לי שבלי זה הפרק היה קצת משעמם...). מה את אומרת? לנסות לעשות את המעצר יותר שקט למרות זאת?
את המסלול הירוק והמתחם הענק אשנה בלי נדר, תודה על התיקון!

 

[תמרוז]

אם היו עוברים חיפוש של המכס סתם כך לא היו מוצאים כלום, אלו רק דפים- לא חומר מסוכן, סמים וכד'. ומרגל עוצרים מיד גם אם הוא נתין זר. ובגלל שהם לא היו יכולים לגלות את זה סתם כך- האויבים של אייב הלשינו להם, וכך הם הגיעו ישר עם כל הדרמטיות והחשדנות. (וגם נראה לי שבלי זה הפרק היה קצת משעמם...). מה את אומרת? לנסות לעשות את המעצר יותר שקט למרות זאת?
את המסלול הירוק והמתחם הענק אשנה בלי נדר, תודה על התיקון!

המוכסים יודעים לקרוא. והם לא טיפשים.
אבל אני לא הכותבת היחידה, תשאלי את האחרים. אני עניתי די והותר.
וכל הכבוד לך על הזריזות.

 

[שיבת ציון]

המוכסים יודעים לקרוא. והם לא טיפשים.
אבל אני לא הכותבת היחידה, תשאלי את האחרים. אני עניתי די והותר

צודקת.

וכל הכבוד לך על הזריזות.

תודה.
ובאמת, הכותבים האחרים, יש למישהו עוד תיקונים על הפרק או להעלות אותו? ולגבי הדרמטיות, להשאיר או למתן?
תודה מראש לכל העונים והעונות.

 

[שיבת ציון]

טוב, בסוף שיניתי את המתחם ללא מאד גדול והורדתי את האור הירוק (פשוט שמעתי שבמכס- מי שרוצה לדווח על סחורה עובר במעבר המואר באור אדום, ומי שלא- באור ירוק).
השארתי את זה דרמטי, כי למען האמת זו נראית לי אחת הסיבות לכך שכל פרק כותב מישהו אחר, כל אחד עם הסגנון שלו ועם הפרשנויות שלו.
הפרק המתוקן יעלה בעזרת ה' לאשכול הסיפור בדקות הקרובות.
תודה, @תמרוז , על כל העזרה. ותודה ל @חיים רר על פתיחת הפרוייקט הנפלא הזה.
ותודה כמובן לכל כותבי וכותבות הפרקים עד עכשיו.
ותודה לכל מי שיכתוב פרקים מעכשיו ועד סוף הסיפור,
בקיצור- תודה!

 

[תמרוז]

אוקי, השתיקה שלי נשברה.
גזרתי על עצמי (בל"נ, כמובן) שלא לכתוב פה בפרויקט אלא שאחרים ינהלו את העניינים.
ולבנתיים אין כאלו שמתנדבים להמשיך לנהל פה את הפרויקט, אז אני תוהה עם בכלל מעוניינים בפרויקט הזה.
@בנדו
@אפרת תהל
@אבי 10000
@אריה גלבר
@אריאלל34
@R.E.Y
@אש קודש
@ר' יעקב ישראל
@שימנלה
@AUVI
@-חיה-
@לוטם
@שיבת ציון
@mic003
וכל השאר.
אני מעוניינת לדעת כמה אתם מעוניינים שהפרויקט ימשיך. מי שזה מעניין אותו שייתן לייק, מי שלא שייתן כועס, ככה הכי נוח. ולפי התוצאות נחליט אם לגנוז אותו או לא. (אפשר כמובן להגיב) ופליז, תענו, אין צורך במריחות.

 

[שיבת ציון]

אני מעוניינת. מאד. זה מעניין לראות את הסגנונות השונים, ובכללי להתלבט על העלילה כאילו אלו החלטות גורליות...
ממש מקווה שזה ימשיך.
ממליצה שכל מי שרוצה לכתוב פרק, גם אם הוא פוחד/ חושש/ חושב שיצא לו לא טוב, יכתוב את השם שלו ואחר כך גם פרק. זה לא פרויקט למושלמים, לא חובה לדעת לסדר פרק לפי תקציר ב100%. זה תרגול למתחילים, והנאה ואתגר למיומנים.
כדאי לנסות, אני מאד נהניתי.

 

[תמרוז]

@קוראות אני רוצה לשמוע עוד על ההצעה אם תוכלי לשלוח לי מייל ל PZ0933 שטרודל גימייל...
אשמח שתתני לי לייק, שהראה שראית.

 

[תמרוז]

אוקי, אם אתם רוצים להמשיך, אז, צריך מתנדב לפרק הבא... שאין לי מושג מה הוא... בגלל שאיבדתי את הראש לחלוטין.

ואם לא יהיה תקציר מסודר (אני לא הצלחתי להכין כי אני לא מצליחה לשחות בים הרעיונות וההצעות והסיבוכים וה... שמתנגשים עם המציאות , עם חוקים, עם הלכות והגיון) אז אני מאמינה שלפי הסטטיסטיקה 4 מתוך 3 לא יצליחו להבין מה הסיפור... ובוודאי שלא לכתוב אותו, אלא אם כן הם יכתבו ששימי רצח את כל האסירים בכלא, כי הרב אמר שמותר לו אם מתחשק לו, והסוהרים עשו לו "נו נו נו" בתור עונש על מה שהוא עשה.- כלומר בלי קשר למציאות.

צריך להמשיך את הסיפור אבל קודם לבנות אותו באופן נורמלי, שתואם מציאות, למצוא לו סוף (חייבים איכשהו לזכות אותו, כי אחרת הוא יוסגר בחזרה, וזה מזכיר לי מאד את הספר "מבוקש", אם אני לא טועה)
אני הייתי ממליצה לכתוב תקציר מסודר, ולכתוב רשימת מבנה מסודרת שע"פ יעבדו כולם, בצורה מסודרת.
נכון זה יהיה הרבה עבודה, אבל זה יחסוך המון עבודה קשה עוד יותר.
מי רוצה להתחיל לעבוד על זה?
(ולי אגב, נגמרה החגיגה, העבודה התחילה בחזרה, ואין לי עוד פניות כמו שהיה לי עד היום)

 

[שיבת ציון]

אלא אם כן הם יכתבו ששימי רצח את כל האסירים בכלא, כי הרב אמר שמותר לו אם מתחשק לו, והסוהרים עשו לו "נו נו נו" בתור עונש על מה שהוא עשה

אבל בגלל שבזכות מה שהוא עשה נהיה להם קצת שקט באוזניים, הם ניכו לו שליש על התנהגות טובה ועורך הדין שלו השתמש בזה כדי לזכות אותו, ובסוף הוא נסע במטוס פרטי שהוא קנה מהכסף של האסירים זכרונם ל... ונחת ישר באולם בול בזמן לחופה וגילה שבועז קופרשטיין הוא החתן.

 

[.Etti G]

מה אומרים?
מקווה שזה מתאים לאפיון דמות.
אשמח לביקורת ואז אעלה את זה לראשי.


דממה שררה במונית.
דוד שמעון בחר לשבת מקדימה, נותן לבחורים הצעירים להשתרע על המושבים האחוריים.
ידו של נתי זפזפה בעצבנות בין התמונות במצלמה. הוא לא יכול היה להתרכז ולו לשניה. יענקי לעומתו, סובב ראשו מתוך רפלקס כל כמה רגעים, מנסה לבדוק אם מישהו יושב על הזנב של המונית הצהובה.
נתי, שבדיוק הרים את עיניו הרכונות וקלט את מבטו הרדוף של חברו, בעט ברגלו בעדינות. "אתה מתנהג כמו פושע נמלט". סנט בו.
שמעון הסתובב בחדות. "אני מקווה שאתם לא רוצים להסתבך".
"מה אפשר להסתבך?" אמר נתי בידענות. "הנהג הזה לא יודע מילה עברית, וחוץ מזה, לא עשינו כלום".
"גם שימי לא". מיהר יענקי לומר, מביט בחשש על אוזניו של הנהג, שהאיץ פתאום, מגביר את הווליום של הרדיו.

יענקי היה מוטרד. בעצם, זאת לא המילה המדויקת. הוא היה מפוחד. בדמיונו רצו עשרות תסריטים, כולם מסתיימים כשהוא אזוק, יושב בבור מצחין וחשוך, מתחנן למזון.
'מי יודע איך בתי המשפט עובדים במדינה המפגרת הזאת...'
נתי פתח את פיו שוב. "אני אומר שנמשיך במסע המתוכנן שלנו. גם ככה אין לנו איך לעזור לשימי".
"איך אתה מעז?" דוד שמעון הרים את קולו במפתיע. "אנחנו לא הולכים לשום מקום, אלא הישר לאכסניה כשרה שאני מכיר באזור. שניכם הולכים לשבת שם בשקט, מקסימום לומר כמה פרקי תהילים. אני אצא להפעיל כמה קשרים".
"אבל... נוכל להתפלל על שימי בקרעסטיר אפילו יותר טוב. זה מקום מסוגל". הבליע נתי את קולו, והביט באומללות על מצלמתו החדישה. כעת היא לא תזכה לצלם את כל התמונות שחלם עליהם.
הוא כבר תכנן להדפיס יומן מסע מרגש, מלווה בתמונות. "המסע לקרעסטיר"....
זה כבר לא יקרה.
מתוך עצבנותו, הוא הביט ביענקי. שמצחו היה לח באופן חשוד ולחייו סמוקות.
הוא מזיע לגמרי, קלט פתאום.
יענקי שוב נעץ מבט בשמשה האחורית. ידיו רעדו באיבוד שליטה. "אני אומר לך, עוד שניה יעצרו אותנו. מי יודע מה היה לו שם, בשקית הזאת..."

נתי שתק. לא היה לו שום דבר חכם לומר.

 

[ר' יעקב ישראל]

מה אומרים?
מקווה שזה מתאים לאפיון דמות.
אשמח לביקורת ואז אעלה את זה לראשי.


דממה שררה במונית.
דוד שמעון בחר לשבת מקדימה, נותן לבחורים הצעירים להשתרע על המושבים האחוריים.
ידו של נתי זפזפה בעצבנות בין התמונות במצלמה. הוא לא יכול היה להתרכז ולו לשניה. יענקי לעומתו, סובב ראשו מתוך רפלקס כל כמה רגעים, מנסה לבדוק אם מישהו יושב על הזנב של המונית הצהובה.
נתי, שבדיוק הרים את עיניו הרכונות וקלט את מבטו הרדוף של חברו, בעט ברגלו בעדינות. "אתה מתנהג כמו פושע נמלט". סנט בו.
שמעון הסתובב בחדות. "אני מקווה שאתם לא רוצים להסתבך".
"מה אפשר להסתבך?" אמר נתי בידענות. "הנהג הזה לא יודע מילה עברית, וחוץ מזה, לא עשינו כלום".
"גם שימי לא". מיהר יענקי לומר, מביט בחשש על אוזניו של הנהג, שהאיץ פתאום, מגביר את הווליום של הרדיו.

יענקי היה מוטרד. בעצם, זאת לא המילה המדויקת. הוא היה מפוחד. בדמיונו רצו עשרות תסריטים, כולם מסתיימים כשהוא אזוק, יושב בבור מצחין וחשוך, מתחנן למזון.
'מי יודע איך בתי המשפט עובדים במדינה המפגרת הזאת...'
נתי פתח את פיו שוב. "אני אומר שנמשיך במסע המתוכנן שלנו. גם ככה אין לנו איך לעזור לשימי".
"איך אתה מעז?" דוד שמעון הרים את קולו במפתיע. "אנחנו לא הולכים לשום מקום, אלא הישר לאכסניה כשרה שאני מכיר באזור. שניכם הולכים לשבת שם בשקט, מקסימום לומר כמה פרקי תהילים. אני אצא להפעיל כמה קשרים".
"אבל... נוכל להתפלל על שימי בקרעסטיר אפילו יותר טוב. זה מקום מסוגל". הבליע נתי את קולו, והביט באומללות על מצלמתו החדישה. כעת היא לא תזכה לצלם את כל התמונות שחלם עליהם.
הוא כבר תכנן להדפיס יומן מסע מרגש, מלווה בתמונות. "המסע לקרעסטיר"....
זה כבר לא יקרה.
מתוך עצבנותו, הוא הביט ביענקי. שמצחו היה לח באופן חשוד ולחייו סמוקות.
הוא מזיע לגמרי, קלט פתאום.
יענקי שוב נעץ מבט בשמשה האחורית. ידיו רעדו באיבוד שליטה. "אני אומר לך, עוד שניה יעצרו אותנו. מי יודע מה היה לו שם, בשקית הזאת..."

נתי שתק. לא היה לו שום דבר חכם לומר.

יפה מאוד!
מתאים בהחלט לעלילה ולדמויות. (מתאים לדוד שמעון לתקוע אותם באיזה חור...)

 

[שיבת ציון]

פרק מאד יפה. כתיבה טובה שמעבירה רגשות בצורה מעולה.
רק משהו קטן שמפריע לי: החברים שלו כאלו לא אכפתיים, יענקי חושב רק על עצמו ונתי רוצה להמשיך בטיול?!
החבר שלהם עצור במדינה זרה מסיבה לא נודעת והם לא דואגים לו כמעט?! לא מרגיש לי הגיוני.

 

[.Etti G]

פרק מאד יפה. כתיבה טובה שמעבירה רגשות בצורה מעולה.
רק משהו קטן שמפריע לי: החברים שלו כאלו לא אכפתיים, יענקי חושב רק על עצמו ונתי רוצה להמשיך בטיול?!
החבר שלהם עצור במדינה זרה מסיבה לא נודעת והם לא דואגים לו כמעט?! לא מרגיש לי הגיוני.

צודקת בעקרון...
פשוט הרגשתי מהפרקים הקודמים ששניהם בחורים פחות...
אולי מהתיאורים של שימי על כמה הוא משתוקק להיות מהחבר'ה ולהצטרף אליהם.
תקנו אותי אם אני טועה.

 

[שיבת ציון]

צודקת בעקרון...
פשוט הרגשתי מהפרקים הקודמים ששניהם בחורים פחות...
אולי מהתיאורים של שימי על כמה הוא משתוקק להיות מהחבר'ה ולהצטרף אליהם.
תקנו אותי אם אני טועה.

למה בחורים פחות? שני בחורים חמודים שטסים לקרעסטיר עם אישור מהוריהם. יענקי אפילו טס לאחר שאחיו הגדול טס, מה שמראה שזה הסגנון של המשפחה שלו.
ובכל מצב, גם אם ברמה רוחנית הם פחות ח"ו- רגש ואכפתיות בסיסית בוודאי יש להם. אם חברם הטוב נעצר, טבעי שיהיו דרוכים, יחשבו עליו וידאגו לו. אולי יעשו חשבון נפש וילקו את עצמם, אולי אפילו יזילו דמעה או שתיים. אולי לא, אבל לפחות יהיו לחוצים ודרוכים בעבורו, ולא יחשבו על הטיול זכרונו לברכה...

 

[.Etti G]

אוקיי, מקבלת לגמרי.
זה דורש שכתוב רציני.
מקווה שאמצא זמן מאוחר יותר היום, אעלה את המעודכן.

 

[.Etti G]

דממה שררה במונית.
דוד שמעון בחר לשבת מקדימה, נותן לבחורים הצעירים להשתרע על המושבים האחוריים.
ידו של נתי זפזפה בעצבנות בין התמונות במצלמה. הוא לא יכול היה להתרכז ולו לשניה. יענקי לעומתו, סובב ראשו מתוך רפלקס כל כמה רגעים, מנסה לבדוק אם מישהו יושב על הזנב של המונית הצהובה.
נתי, שבדיוק הרים את עיניו הרכונות וקלט את מבטו הרדוף של חברו, בעט ברגלו בעדינות. "אתה מתנהג כמו פושע נמלט". סנט בו.
שמעון הסתובב בחדות. "אני מקווה שאתם לא רוצים להסתבך".
"מה אפשר להסתבך?" אמר נתי בידענות. "הנהג הזה לא יודע מילה עברית, וחוץ מזה, לא עשינו כלום".
"גם שימי לא". מיהר יענקי לומר, מביט בחשש על אוזניו של הנהג, שהאיץ פתאום, מגביר את הווליום של הרדיו.

יענקי היה מוטרד. בעצם, זאת לא המילה המדויקת. הוא היה מפוחד. בדמיונו רצו עשרות תסריטים, כולם מסתיימים כששימי אזוק בידיו וברגליו, יושב בבור מצחין ומתחנן למזון.
'מי יודע איך בתי המשפט עובדים במדינה המפגרת הזאת...'
נתי פתח את פיו שוב. "צריך להתפלל על שימי כמו שצריך. יש לי תחושה שהוא ממש הסתבך".
יענקי התעורר. "נתי צודק, מה אנחנו עושים? מוכרחים למצוא איזה בית כנסת ולקרוע את השמים בתפילות".
"חדל קשקשת!" הרעים דוד שמעון בקולו, "אנחנו לא הולכים לשום מקום, אלא הישר לאכסניה כשרה שאני מכיר באזור. שניכם הולכים לשבת שם בשקט, מקסימום לומר כמה פרקי תהילים. אני אצא להפעיל כמה קשרים".
"אבל... מה עם תפילה בקרעסטיר? זה מקום מסוגל. רק נוכל להועיל לשימי." הבליע נתי את קולו, והביט באומללות על מצלמתו החדישה. כעת היא לא תזכה לצלם את כל התמונות שחלם עליהם.
הוא כבר תכנן להדפיס יומן מסע מרגש, מלווה בתמונות. "המסע לקרעסטיר"....
זה כבר לא יקרה.
פיו נסגר. הוא לא העז לומר מילה מול מבטו המצמית של דוד שמעון.
מתוך עצבנותו, הוא הביט ביענקי. שמצחו היה לח באופן חשוד ולחייו סמוקות.
הוא מזיע לגמרי, קלט פתאום.
יענקי שוב נעץ מבט בשמשה האחורית. ידיו רעדו באיבוד שליטה. "אני אומר לך, עוד שניה יעצרו אותנו, ביחד עם שימי. מי יודע מה היה לו שם, בשקית הזאת..."

נתי שתק. לא היה לו שום דבר חכם לומר.

 

[.Etti G]

לא רציתי לשכתב בצורה רצינית מדי, רק להפך אותם לקצת יותר נחמדים

מקווה שיותר הגיוני.

 

[תמרוז]

.Etti G את מעלה את הפרק?​

(איך מורידים את ההדגשה הזו? שאלה רטורית)​

 

[תמרוז]

@שיבת ציון את רוצה להכין רשימת מבנה?