שיתוף - לביקורת סלחתי כדבריך

  • הוסף לסימניות
  • #1
חושך מפריד ביני ובין בית הכנסת הקטן, זה שבקצה העיירה, אשר ריח השדות חודר תדיר אל חלונותיו הקמורים. חושך סמיך, שבו ריקמת הזהב על נרתיק תפילי אינה בורקת.
שקט של לילה פרוש על פני העיר כמצודה. אני מביט בצלליות הבתים, וחש בכל מאודי את ניחוח הטרף.


אלול.


צללית כפופה, יהודית, מתקרבת מעיקול רחוב העיירה. אני אינני מביט בפניו, בדיוק כפי שהוא אינו מביט בפני שלי.

החושך מפריד ביני ובינו. אנו פוסעים יחד, נרתיקים מרוקמים תחת בתי שחיינו, וספר דקיק ביד.


סליחות.


בית הכנסת מואר, בורק מתוך החשיכה בנרות שעווה ארוכים. אני מביט בנר הסמוך אלי, ודומני כי השעווה מטיפה דמעותיה במקומי.

בדממה אני תופס את מקומי, ליד כותל המזרח. השקט בבית הכנסת נשמר, על אף שהאולם הקטן והמואר מלא.

יפחה שקטה נשמעת מקצה בית הכנסת. הרב, לימיני, נעמד.

"א-לול!" הוא זועק, קולו הצרוד מרעיד את ההיכל. "יידן, א-לול!!!"

בבת אחת הופך בית הכנסת את עורו. השורות האחוריות הופכות לערב רב של בכיות וזעקות שבר. יהודים שהגיעו ללא ספר, וספק אם היתה בו תועלת עבור מוחם הגס, פרצו בבכי תמרורים כאחרונת הנשים.

ובשורותיו הראשונות של בית הכנסת, נעמדים הכל על רגליהם בדממה. הסידורים נפתחים בקול אוושה בלתי נשמעת, והם ממתינים לקולו של החזן.


"אלו לא סליחות." קול גבוה, ברור וסמכותי מגיע מפתח בית הכנסת. הקול חזק מקולות הבכי, והם גוועים אט אט. החזן מכחכח בגרונו, מבקש לפתוח.

"אלו אינן סליחות, יהודים." חוזר הקול.

אני מביט בו.

הוא מביט בי.

מבטו הצלול מבקש לפלחני עד עמקי נשמתי, ואני משפיל את עיניי בבושה עמוקה, שאיני יודע את פשרה.

"כבוד בית הכנסת!" דורש הרב בגערה.

האורח הזר אינו עונה לדברים. בבגדי איכר גסים, במגפיים מלוכלכות ובצעדים בוטחים, הוא ניגש אל העמוד. החזן נרתע, מעדיף שלא להתחכך בו.

"שיר השירים אשר לשלמה!" קורא ההלך, ואני מגלה כי קולו ערב ונעים לאוזן.

"כבוד בית הכנסת!" חוזר הרב, זועם.

היהודי מפנה את פניו אל הרב, מביט בו במבטו העמוק. "ישקני מנשיקות פיהו..." הוא ממשיך לנגן את הפסוקים.

שניים מלמדני העיר ניגשים אליו, מבקשים לסלקו. הוא מביט אלי, מבטו צורב כליות ולב, ושוב אני חש נקלה כאחרון עמי הארץ העומדים יחד איתי.

"עזבו אותו." אני שומע את עצמי אומר.

בעיקר מכיוון שהגברתן מבין הלמדנים האוחזים בחזן המפוקפק הוא בני, הם מרפים את אחיזתם בו.

"מדוע אינך אומר סליחות, ככל היהודים?" אני שואל בשקט, וקולי מנסר את הדממה העבה.

הוא מחייך, וחיוכו גורם לזעם להאדים את פניהם של כל שאר יושבי השורות הראשונות.

"סליחות..." הוא עונה, צליל כוסף בקולו. "יהודים!" הוא פונה אל הקהל. "אם הייתם יודעים כי סלח לכם הקדוש ברוך הוא. סלח ומחל במחילה גמורה על כל מעשיכם, הייתם בוכים?"

השקט משיב לו. שקט קשוב. הרב מסמן לי בידו שלא אצא נקי מכך שאפשרתי להלך לומר את דברו.

"יהודים! הקדוש ברוך הוא אמר 'סלחתי כדבריך'." הוא אומר. רגע קצר של שקט, והוא חוזר על דבריו בפולנית, ברוסית ושוב באידיש.

"הוא מהכת." צועק אי מי, וכעשרים גברתנים ניגשים אל בימת החזן. רגע קצר חולף בצעקות רמות, עד שהיהודי נזרק אל האדמה התחוחה המקיפה את בית הכנסת.

"תתחיל." מבקש הרב מהחזן. הלה ניגש אל העמוד, מסדר את טליתו.

אני מעיף מבט חטוף אל פתח בית הכנסת, ונדמה לי שעיניו הרכות של ההלך מביטות בי. מבטי סוקר את בית הכנסת, את הסידור הקטן, ושוב את בית הכנסת.


איני יודע כיצד ומדוע, אך כעבור רגע מצאתי את עצמי בחוץ, לצידו של יהודי לבוש בגדי איכר.

הוא מביט בי במבט חם ומציע בשקט: "בא, אראה לך סליחות מהן."

ספר הזכרונות לרבי הקודם מליובאוויטש.
מומלץ בחום לקריאה, גם המקור האידישאי וגם התרגום ללשון הקודש.
אשמח לביקורת.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
ממש יפה וכתוב היטב.
חושך מפריד ביני ובין בית הכנסת הקטן, זה שבקצה העיירה, וריח השדות חודר אל חלונותיו הקמורים.
זה קצת הפריע לי, שהמספר עומד מחוץ לבית הכנסת ומתאר תיאור של אדם שנמצא בתוכו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ממש יפה וכתוב היטב.

זה קצת הפריע לי, שהמספר עומד מחוץ לבית הכנסת ומתאר תיאור של אדם שנמצא בתוכו.
תודה.

המספר נכנס לבית הכנסת, אך זה לא מופיע בפירוש.
זה קורה היכן שהוא בין השורות:
אנו פוסעים יחד, נרתיקים מרוקמים תחת בתי שחיינו, וספר דקיק ביד.
בדממה אני תופס את מקומי, ליד כותל המזרח.

לקחתי לתשומת ליבי את חוסר הבהירות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
המספר נכנס לבית הכנסת, אך זה לא מופיע בפירוש.
זה קורה היכן שהוא בין השורות:
אכן, בהמשך זה כתוב, אני דיברתי רק על התיאור הראשון, של הריח שחודר לחלונות ביהכ''נ כשהחושך מפריד בינו לבית הכנסת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אכן, בהמשך זה כתוב, אני דיברתי רק על התיאור הראשון, של הריח שחודר לחלונות ביהכ''נ כשהחושך מפריד בינו לבית הכנסת.
הצדק עימך. אכן, טעות.
תיקנתי כך שהתיאור אינו ספציפי לרגע זה אלא חלק מהגדרת מיקומו של בית הכנסת.
האם כך התיאור מסתדר בעין?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
כתיבה יפה מאד, מעבירה היטב את האוירה.
את התוכן לא הבנתי. אולי כי אינני מכירה את מקור ההשראה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
כתיבה יפה מאד, מעבירה היטב את האוירה.
את התוכן לא הבנתי. אולי כי אינני מכירה את מקור ההשראה.
תודה רבה!
מדובר על תקופת ראשית החסידות, אז הסתובבו חסידים בבגדים פשוטים ועודדו את היהודים הפשוטים, ומאידך - דיברו בלימוד עם יושבי המזרח, מסבירים להם את שיטת החסידות לעומקה.
הקטע מתאר בגוף ראשון יהודי שבחר להשתייך לקבוצת החסידים בעירו, אך הדבר לא נראה בגלוי.
בזמן אמירת הסליחות, נכנס החסיד שקרב אותו אל בית הכנסת, בכדי לעודד את היהודים הפשוטים, שגם להם יש תקווה, והקב"ה רוצה בהם ובתפילתם.
הדובר בקטע מנסה לאפשר לו לקבל את הבמה, אך לאחר שהחסיד מגורש בבושת פנים, הוא יוצא אחריו, ומחליט להצטרף אליו, ללמוד מהן סליחות בדרך החסידות. כיצד להתכונן לראש השנה מתוך תחושת אהבה אין סופית אל הבורא, והידיעה שהוא אוהב אותנו בכל מצב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תודה רבה!
מדובר על תקופת ראשית החסידות, אז הסתובבו חסידים בבגדים פשוטים ועודדו את היהודים הפשוטים, ומאידך - דיברו בלימוד עם יושבי המזרח, מסבירים להם את שיטת החסידות לעומקה.
הקטע מתאר בגוף ראשון יהודי שבחר להשתייך לקבוצת החסידים בעירו, אך הדבר לא נראה בגלוי.
בזמן אמירת הסליחות, נכנס החסיד שקרב אותו אל בית הכנסת, בכדי לעודד את היהודים הפשוטים, שגם להם יש תקווה, והקב"ה רוצה בהם ובתפילתם.
הדובר בקטע מנסה לאפשר לו לקבל את הבמה, אך לאחר שהחסיד מגורש בבושת פנים, הוא יוצא אחריו, ומחליט להצטרף אליו, ללמוד מהן סליחות בדרך החסידות. כיצד להתכונן לראש השנה מתוך תחושת אהבה אין סופית אל הבורא, והידיעה שהוא אוהב אותנו בכל מצב.
יפה מאד. תודה על ההסבר.
לא הבנתי את כל זה מהסיפור...
לא שזוהי התקופה המדוברת, לא שההלך הזר הוא חסיד (מהמילה 'כת' צריך להבין את זה?), לא שזה שהלך אחריו הכיר אותו עוד קודם.
הספקתי אפילו אם היחס להלך בסיפור הוא חיובי או שלילי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
יפה מאד. תודה על ההסבר.
לא הבנתי את כל זה מהסיפור...
לא שזוהי התקופה המדוברת, לא שההלך הזר הוא חסיד (מהמילה 'כת' צריך להבין את זה?), לא שזה שהלך אחריו הכיר אותו עוד קודם.
סגנון הכתיבה שלי הוא אכן כתיבה מאוד מרמזת... קיבלתי על כך כבר הערות.
לרוב אני עושה עבודת רקע על הסביבה בה אני כותבת, ואז שוכחת שהקהל לא ביצע אותה... לכן היה פשוט לי שאם נכנס הלך בבגדי איכר לבית כנסת ומצטט את שיר השירים - ברור לאיזו קבוצה הוא משתייך, ואין כל צורך לציין זאת בפירוש.
הספקתי אפילו אם היחס להלך בסיפור הוא חיובי או שלילי.
אוה... אוקי, אני רואה שהכתיבה באמת הייתה מרמזת מדי. עד לאחרונה כתבתי רק למגירה, ככה שאני די ירוקה...
איך מוסיפים הבהרות בקטע?
כאילו, איך אני יכולה לדעת מה הקהל לא יכול להבין בקריאה פשוטה, ולהכניס את זה בצורה שלא תצא "תלושה"?
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
כאילו, איך אני יכולה לדעת מה הקהל לא יכול להבין בקריאה פשוטה, ולהכניס את זה בצורה שלא תצא "תלושה"?
לדעתי זאת מיומנות, עם הניסיון ושמיעת ביקורת והארות. הפורום פה מעולה...
וגם לא לפחד לכתוב, להוריד לדף את כל התמונה.

ושוב, הסיפור כתוב מאד יפה. מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
@נ. גל, אני דווקא כן הבנתי על מה את מדברת. יכול להיות שזה תלוי. כי לי למשל, זה לא היה נראה תלוש...
אז זה די מעניין לפי מה מצליחים להבין את הקטע, גם אם הוא מלא ברמזים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
@נ. גל, אני דווקא כן הבנתי על מה את מדברת. יכול להיות שזה תלוי. כי לי למשל, זה לא היה נראה תלוש...
אז זה די מעניין לפי מה מצליחים להבין את הקטע, גם אם הוא מלא ברמזים.
אני גם הבנתי מייד.
ואני מבין את אלו שלא הבינו.
כך שלדעתי זה היה על הגבול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
לדעתי זאת מיומנות, עם הניסיון ושמיעת ביקורת והארות. הפורום פה מעולה...
וגם לא לפחד לכתוב, להוריד לדף את כל התמונה.

ושוב, הסיפור כתוב מאד יפה. מאד.
מקווה להשתפשף... תודה!
@נ. גל, אני דווקא כן הבנתי על מה את מדברת. יכול להיות שזה תלוי. כי לי למשל, זה לא היה נראה תלוש...
אז זה די מעניין לפי מה מצליחים להבין את הקטע, גם אם הוא מלא ברמזים.
אני גם הבנתי מייד.
ואני מבין את אלו שלא הבינו.
כך שלדעתי זה היה על הגבול.
טוב לשמוע שיש כמה צדדים, כך שרמת הבהירות תלויה גם בקהל ולא רק בכותב.
מעניין... נשמע באמת נושא ששוה בירור.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

קטע שכתבתי בעבר בפורום אחר, מוגש לפניכם עם שיפורים וחידודים .
***

ערב יום הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים – שניות אחדות לפני תפילת כל נדרי,

שקט השתרר בהיכל בית המדרש, רב בית הכנסת עלה על המדרגות המובילות אל ארון הקודש וקיבל את ספר התורה מהגבאי המסור, אחריו עלה ר' חאצקל, מזקני בית המדרש לקבל גם הוא את אחד משלושת ספרי התורה,

הוא פנה לאחוריו כדי לרדת חזרה אל במת בית הכנסת, אך כנראה שמפאת גילו הוא לא נזהר מספיק, ומדריגה אחת הוא פיספס, מעד והחליק על הריצפה

השקט השתלט על היכל בית הכנסת לרגע אחד בלבד, ולאחריו הוא נבעט החוצה עם הצעקות והויכוחים, "הספר תורה על הרצפה" "הוא כן נפל! אני ראיתי" טען בלהט אחד מאלו שהתירו להתפלל איתם ביום כיפור, "צריך לצום" צקצק בלשונו צקצקן שני.

הסקרנים כבר התגודדו סביב הישיש והספר תורה, נהנים מהאקשן, "זה סימן רע לכל השנה!" הכריז "גאון" נוסף, שהוכיח למי ניתנה הנבואה.

מירכתי בית המדרש, קם מתפלל אחד ממושבו, רץ אל עבר ארון הקודש, לא, הוא לא היה מאותם סקרנים מטופשים שנהנו משכחת יום הדין, הוא בסך הכל נגש לר' חאצקל המסכן, הושיט לו יד, ועזר לו לקום מהרצפה הקרה.
שיתוף - לביקורת סתם עוד חודש
אין לו חשק לעבור דף בלוח השנה.
אין לו חשק לראות את הדף האחרון. להזמין לוח שנה חדש. לבדוק באיזה יום נופל ראש השנה.
הוא רוצה שזה יהיה סתם עוד חודש, כמו שבט. כמו אייר. סתם כזה רצף של ימים שיש בהם שבתות וימי שלישי, שעות יום ושעות לילה ודברים רגילים.
כל בוקר לקום לארוחת בוקר של חביתה ולחם, לא קוגל וקפה ממיחם.
לא לתכנן טיולים של חול המועד, לא להסתובב בשבילים זרים.

רוצה את השקט שלו.
שקט בלי אף "קולולו" מעזרת הנשים. בלי אף הקפה סביב ספר תורה ובלי אף כיבוד במפטיר יונה.
הוא רוצה לשבת על כיסא שמותאם לשרירים החלשים שלו, ולא על כיסאות בית הכנסת המכובדים.
הוא רוצה ללכת לחברים הרגילים שלו, אלו שגרים איתו בדירה.
אלו שמותר לידם לנפנף בידיים כשמתרגשים, ומותר להגיד "יש לי התקף חרדה" כשמישהו מדליק מוסיקה.
רוצה את המקום שבו מותר לו לאהוב רק 7 מאכלים, ומותר להיות אדם ששונא בצל באוכל.
רוצה להמשיך להיות שייך לאותם אנשים שכמוהו, חושבים שמילים הן יקרות מכדי לבזבז אותן על "מה נשמע" ושקרים לבנים.

אבל האנשים שאיתו בדירה, אלו שכמוהו - לא שומרים שבת ולכן הוא לא יכול להיות לידם בראש השנה.
והם אוהבים אותו בדרכם האוטיסטית והפשוטה, אבל לא יכולים להבין למה הוא נלחם ללכת לרקוד בשמחת בית השואבה.
למה ללכת לטייל עם המשפחה המורחבת, למרות שיש לו יותר ממאה אחיינים.
למה הוא מתעקש לבוא גם כששואלים אותו מתי יהיו לו ילדים.
למה להיות במקום שבו אומרים שהוא נראה רגיל כל כך, אז למה הוא לא בא כל שבת.
למה ולמה ולמה.

הם לא שואלים, ברור. שאלות כאלה הן השאלות של הנורמליים. האלה שהם לא "בתפקוד גבוה" אלא פשוט מתפקדים.
אלה שלא גרים עם "אנשים כמותם" אלא עם המשפחה וליד השכנים.

אז הוא נשאר לבד.
בודד בכל העולמות.
ובכל ראש חודש אלול קשה לו להפוך את הדף האחרון בלוח השנה.
וזה, אצלו, הבכי של אלול.

בכל בית כנסת יש לפחות אחד כזה. בתפקוד גבוה, כזה שנראה "קצת מוזר אבל בסדר". לרוב הוא יסתיר את האבחנה, את המרחק מהקהילה.
והלוואי והאחד הזה קורא את הפוסט הזה.
אין לי דבר להציע לו מלבד - שתיקות ומילים.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה