דרוש מידע סליחה, עברו יותר מ-10 שנים

  • הוסף לסימניות
  • #62
השאלה שלי היא איך סולחים
חברה שעשתה עלי חרם כיתתי בין שישה שבועות גיהנום
ועד היום, (אנחנו בנות שלושים) היא לא נשואה.
כל שנה אני בוכה להשם שיעזור לי לסלוח לה.
אבל השריטות שנשארו לי מאז כואבות מאד.
(פיתחתי חרדה חברתית: להקיא כל בוקר ולא ללכת לבית הספר. לא לצאת לרחוב במשך כמה חודשים שלמים. רק עם ההורים ואחרי שתיים עשרה בלילה, התקפי חרדה ועוד מרעין בישין)
היא לא חולמת כמה סבלתי ועדיין סובלת כאשה ואמא בגלל אותם חודשים.
שהשם יעזור לי לנקות את הלב
ולה למצא זיווג הגון בקרוב.
כואב ושורף לי עליה.
אבל לסלוח זה ענק לפעמים.
האמת שגם אני הייתי במקום הזה, הפגוע, הכואב המדמם, וכו...
הייתי בין הבנות הכי חברותיות בכיתה, שקטה ועדינה עד שחברתי הכתימה את שמי בהשמצות שוא בלי רקע ובלי סיפור, במשך שנה שלימה דיברה מאחורי הגב , צעקה והשפילה ליד כל החברות וכו'
וכמו שאת מתארת שום בת לא התערבה אלא להיפך...
במשך שנים ניסיתי למחול, לא שהיה לי מזה נזק לשנים אבל הלב דימם בכל פעם שנזכרתי או שפגשתי אותה.
עד שראיתי לא מזמן את הסרט הריני מוחלת ומיד הכל צף לי, הפגיעה והעלבון היו חזקים,
במשך חודשים חשבתי עליה בלילות.
עד שהחלטתי שאני חייבת לסיים עם זה ,
הרמתי אליה טלפון, זה לא היה קל ואמרתי לה שבוודאי היא זוכרת את התקופה ההיא , ושאני חושבת עליה הרבה ואני מבקשת את סליחתה וכו',
וישר היא קפצה : את? אני זו שצריכה לבקש וכו...
אמרתי לה "שחשבתי על כך והגעתי למסקנה שאין אדם שסתם פוגע ,(מי שפוגע סימן שהוא פגוע, ומפגוע לא נפגעים)
כנראה שזה ישב על משהו, או שאמרתי לה משהו לא במקום שזה הקפיץ אותה ולכן זה גרם לה להתנהג כך"
היא ביקשה סליחה, אמרתי לה שאני סולחת ואין לי עליה שום דבר זה רק הכאב שצף.
צריך הרבה אומץ וכוחות נפש ובעיקר טאקט בשביל זה,
זה היה לא קל, בכיתי הרבה בטלפון הזה ואחריו, אבל הרגשתי שהתנקיתי , ירד לי הר של אבנים מהלב.
ואני לא מתחרטת לרגע על הטלפון הזה.

ועכשיו היא מאורסת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
אני הרבה אחרי , צדיקה.
למדתי חומרים ארוכים ארוכים על סליחה.
שעות! של לימוד ושיחות כדי לסלוח.

מבחינתי, מקווה שאכן נקרא שסלחתי, כי אמרתי בפה מלא שכך כבר מיד אחרי.
האם הלב הפסיק לדמם? לא.
האם אני רוצה ומשתוקקת שיהיה לה טוב? כן!

בתהליך האחרון שעשיתי עם חוברת נפלאה על היכולת לסלוח הוא כתב שאם את רוצה שיהיה לו טוב, סלחת.
מקווה שאכן כך. ושתוושע בקרוב.
אני את שלי עשיתי ועושה.
ומתפללת עליה בלי סוף.
האם יצא ל לראות את התוכנית "מבקשת"?
אם לא ממליצה לך מאד
אולי זה יעזור לך לנקות את הלב
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
לא בטוח שזה מותר
לפתוח דבר שאדם יתכן ושכח מזה במיוחד אם לא סובל מזה כיום זה בעיה
ככה שמעתי פעם ואל תסתמכי עלי הלכתית.
אני מכירה מישהי שלפני הרבה שנים פגעה והשפילה מישהי אחרת :(
היא שאלה רב
אמר לה שאם איננה זוכרת את הפגיעה
אז שלא להזכיר לה זאת שוב.
לא יודעת מה בסוף
אבל כנ"ל, כמו שמריומה כתבה, אל תסתמכי עלי הלכתית!
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
האמת שגם אני הייתי במקום הזה, הפגוע, הכואב המדמם, וכו..
טיפה מזדהה...
לי היתה מישהי במשך כמה שנים שהתעללה בי פיזית ומילולית, ו..כלכלית..
היינו נערות..
לא ילדות..
אף אחת לא שמה לב, פשוט כי כולן אהבו אותה נראה לי שבאמת
באמת לא קלטו ולא שמו לב.
אני חושבת שהיתה לי כיתה מדהימה ולא יכול להיות שידעו.
אם הן היו יודעות אז הן היו אולי קצת מכחישות אבל עוזרות.
אהממ... נראה לי כך.

לא העזתי לדבר, והיתה עוד בת מכיתה אחרת ש-שתינו ספגנו הכל בשקט.

פעם הייתי עם אותן חברות באיזה שיעור הלכות שמירת הלשון
שנה+ לאחר שאותה אחת עזבה.
המרצה דיברה ע"כ שיש כל מיני סוגי לשה"ר
ואחד התנאים שיהיה מותר וחובה לספר-
אם האדם ניזוק מזה.

איני זוכרת בדיוק מה ביקשה המרצה, אך הרמתי את ידי לענות לה.
בפני כל חברותי סיפרתי על אותה חברה ב- שינויים
כנראה שאני יצירתית כי הן לא קלטו מי זו !!!
ועוד היו בהלם וזעזוע עמוק מהסיפורים שלי
שהבנתי כי אכן לא ראו ולא ידעו.

יותר מזה, הן כעסו שלא סיפרתי...
המרצה גם הזדעזעה ואמרה כי
במקרה זה היתה לי חובה לספר (לפי הכללים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
בלת"ק חלקי.
אל תחשבי שהיא לא זוכרת... הייתה מי שאימללה אותי בבית ספר ולמרות שעכשיו אני יותר מבינה את הרקע שלה ומתפללת שיהיה לה רק טוב עדיין זה משהו שזוכרים ומשפיע המון על החיים.

כשאת פונה אליה חשוב ש:
א. תיקחי אחריות מלאה. נכון שהיית ילדה קטנה אבל שתיכן בוגרות והצטדקויות שלך לא יעזרו לאף אחד.
ב. תשאלי אותה מה את יכולה לעשות כדי שהיא תסלח. תהיי מוכנה לכל תשובה.
ג. אל תלחצי. תני לה את הזמן שלה.

בהצלחה רבה! בעזרת ה' שתסלח והכל יהיה טוב בגלוי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
השאלה שלי היא איך סולחים
חברה שעשתה עלי חרם כיתתי בין שישה שבועות גיהנום
ועד היום, (אנחנו בנות שלושים) היא לא נשואה.
כל שנה אני בוכה להשם שיעזור לי לסלוח לה.
אבל השריטות שנשארו לי מאז כואבות מאד.
(פיתחתי חרדה חברתית: להקיא כל בוקר ולא ללכת לבית הספר. לא לצאת לרחוב במשך כמה חודשים שלמים. רק עם ההורים ואחרי שתיים עשרה בלילה, התקפי חרדה ועוד מרעין בישין)
היא לא חולמת כמה סבלתי ועדיין סובלת כאשה ואמא בגלל אותם חודשים.
שהשם יעזור לי לנקות את הלב
ולה למצא זיווג הגון בקרוב.
כואב ושורף לי עליה.
אבל לסלוח זה ענק לפעמים.
רמב"ם הלכות דעות פרק ו הלכה ו
כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול ולא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים.
זה מצוה דאורייתא לבוא ולומר לאדם שחטא נגדו "למה עשית לי כך וכך"
רמב"ם ספר המצוות מצוה רה
והוא אמרו יתעלה (ויקרא יט-יז) ''הוכח תוכיח את עמיתך'', ונכנס בצווי הזה שנוכיח קצתנו לקצתנו כשיחטא איש ממנו לאיש ולא נטור בלבבנו ולא נחשוב לו עון אבל נצטוינו להוכיחו במאמר עד שלא ישאר דבר בנפש.

זהו גם חסד גדול להגיע לאדם שחטא נגדי ולתת לו הזדמנות לבקש סליחה.

זה לא כל כך קל להגיע לאדם ולומר לו נפגעתי ממך בעבר.
אבל זה מצוה דאורייתא.

לפעמים לא שייך לסלוח בלי שהפוגע מבקש סליחה.
אבל חייבים מדאורייתא, להודיע לו על הפגיעה ולתת לו הזדמנות לבקש סליחה.

לפעמים יש מידת חסידות לסלוח גם בלי בקשה
מי שחטא עליו חבירו ולא רצה להוכיחו ולא לדבר לו כלום מפני שהיה החוטא הדיוט ביותר או שהיתה דעתו משובשת ומחל לו בלבו ולא שטמו ולא הוכיחו הרי זו מדת חסידות לא הקפידה תורה אלא על המשטמה. משנה תורה לרמב"ם, הלכות דעות, פרק ו', ט'

רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה י
אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור.

וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן, אלא "ועברתן שמרה נצח" (עמוס א, יא). וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא, ב).
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
לא רוצה להיכנס לנושא ולהתחיל לייעץ.
בכל סיפור צריך לשאול רב שיפסוק מה נכון לעשות לפי דעת תורה.
אבל צריך לדעת ש'בין אדם לחברו' זה "אש", ועם אש לא משחקים!
באש אין 'בערך', ו'לא נראה לי', ו'נדמה לי' וכו', אש זה משהו ששורפת גם בלי כוונה ופוגעת גם אם לא רוצים.
לאף אדם לא נח לבקש סליחה מהשני, אבל אם פגעת זה המינימום של המינימום שאתה יכול לעשות כדי לתקן את העניין.
בשיחות של רבי חיים שמולאביץ זצ"ל מבואר שיש פעמים שאי אפשר לתקן, והפוגע נענש גם אם הוא ממש לא התכוון ואפילו לא ידע שהוא פגע, והלוואי שלעולם לא נכשל בזה.
אז לפחות אם יש לנו אופציה לבקש סליחה, זה הדבר הראשון והחשוב ביותר לעשות גם במחיר של חוסר נוחות ובושה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
אז לפחות אם יש לנו אופציה לבקש סליחה, זה הדבר הראשון והחשוב ביותר לעשות גם במחיר של חוסר נוחות ובושה!
מהותה של בקשת סליחה היא הבושה.
אם מבקש הסליחה מרגיש בושה, אז אכן יש כאן בקשת סליחה.
בקשה סליחה היא לומר 'אני חייב לך' 'חטאתי אליך'.
גודל הבושה היא כגודל החטא.
בחטא גדול, הבושה גדולה.
ובחטא גדול מאוד קשה לבקש סליחה.
אבל
כך זוכים לסליחה וכפרה.

לפעמים צריך להציע פיצוי משמעותי.
זה לא קל...
=============

גם כלפי אלוקים.
תשובה היא תחושת בושה כלפי ה' שחטאנו כלפיו.
זהו מהותה של תשובה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
לפני מספר שנים נודע לי מאדם שלישי כי אחת המורות שהיו לי בגיל 15 נפגע ממני קשות (המורה היתה צעירה מיד לאחר חתונה) לא חשבתי על כך אף פעם עד אותו מפגש אקראי , לאחר מספר ימים אזרתי אומץ להתקשר לבקש סליחה 10 שנים אחרי המקרה , המורה לא הסכימה לסלוח מיד בטענתה שהיא הפסיקה לעבוד כמורה בעקבות הפגיעה שלי, רק לאחר שבוע היא אמרה לי שהיא סולח, אך אני עדין מרגישה משהו טעון כשאנחנו נפגשות.
מה אני צריכה לעשות?
אולי להציע לך סכום כסף בתור פיצוי ?
משהו הכמו אלף ש"ח.
נתינת כסף מראה שהפוגע אכן מכיר בזה שהוא גרם נזק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
כדאי אולי במייל
ששם יש פתח/ אפשרות לתגובה..
בניגוד למכתב
ופחות מלחיץ במייל מאשר טלפון
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
אגב, קחי בחשבון שיכול להיות שהיא זוכרת טוב טוב ולא סולחת.
לא רוצה להפחיד סתם.
אבל לי היה סיפור מאד קשה וכואב בית הספר בגיל 12 עם ילדה שפשוט לקחה אותי פרויקט התעללות וכל הכיתה עמדה מהצד ולא התערבה.
היום אחרי שנים שב"ה התאוששתי מהמקרה וחשבתי שהכל עבר ובסדר, פתאום קיבלתי מכתב מהבת ההיא של התנצלות.
היא כתבה שכנראה אני לא זוכרת בכלל והיה משהו קטן בינינו שהיא מתנצלת.
אח"כ שלחה מישהי לשאול אם סלחתי.
עניתי לה שהייתי רוצה מאד אבל לא. אני לא מלאך והיא במכתבה התמים העירה את כל השדים שרובצים בארון...
בקיצור, מאז כבר שנתיים כל ר"ה אני מקבלת טלפונים ממכרות שלה שאיך אני לא מתביישת ורק בגללי היא לא נשואה ואיך אני שמחה עם בעלי והילדים בזמן שבת ישראל מתענה בגללי...
מה אגיד? אשקר שסלחתי והכל בסדר??
אולי מבחינתה זה היה מאורע קטן. מבחינתי לא.
והיא במכתב ההוא רק עוררה מקרה ששכחתי ממנו כבר.
חבל שאותה אחת לא יודעת איך מבקשים סליחה.
סליחה מבקשים בבושה
ומכירים בחטא.
לשלוח מכרות 'איך את לא מתביישת לסלוח' זה ממש לא בקשת סליחה.


אבל אולי
זה סימן שההיא מאוד מצטערת ומתביישת רק שמרוב בושה היא מגיבה כך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
השאלה שלי היא איך סולחים
חברה שעשתה עלי חרם כיתתי בין שישה שבועות גיהנום
ועד היום, (אנחנו בנות שלושים) היא לא נשואה.
כל שנה אני בוכה להשם שיעזור לי לסלוח לה.
אבל השריטות שנשארו לי מאז כואבות מאד.
(פיתחתי חרדה חברתית: להקיא כל בוקר ולא ללכת לבית הספר. לא לצאת לרחוב במשך כמה חודשים שלמים. רק עם ההורים ואחרי שתיים עשרה בלילה, התקפי חרדה ועוד מרעין בישין)
היא לא חולמת כמה סבלתי ועדיין סובלת כאשה ואמא בגלל אותם חודשים.
שהשם יעזור לי לנקות את הלב
ולה למצא זיווג הגון בקרוב.
כואב ושורף לי עליה.
אבל לסלוח זה ענק לפעמים.
פשוט מדהים
כל הכבוד על הרצון, שה' יתן לכם את הכח העצום לסלוח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
חמוד כל ההלכות שאתם מביאים, זה חשוב מאוד, לא מזלזלת....
אבל היא לא חיפשה הכרעה הלכתית אלא דרכים לבקש סליחה בצורה שהכי פחות תעשה מזה עסק ותשיג את הסליחה בלב שלם, לפי מה שהבנתי...
אני בכלל חושבת שאולי עצם ההזכרה זה לא כדאי, כי זה יכול להזכיר את הצער, אבל תלוי כמה שנים עברו מאז.
אם עברו הרבה שנים, אז עם כל הכאב שהיה אז, היא בטח עברה עוד מלא דברים בחיים ובודאי שכחה חלק מהצער לכן אני הייתי כן פונה ואומרת שאני עדיין זוכרת את המקרה וזה לא נותן לי מנוח, אני זוכרת כמה היא נפגעה וזה יושב לי על הלב וגם אם היא אומרת שהכל בסדר וזה עבר מזמן, לתת לה את ההרגשה שלך זה לא נותן מנוח כי את רוצה לפייס אותה ושתמחל לך בלב שלם,
כך היא תרגיש שהיה לך אכפת מזה כל השנים ובודאי תמחל בעז"ה
הרבה הצלחה וכתיבה וחתימה טובה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
חמוד כל ההלכות שאתם מביאים, זה חשוב מאוד, לא מזלזלת....
אבל היא לא חיפשה הכרעה הלכתית אלא דרכים לבקש סליחה בצורה שהכי פחות תעשה מזה עסק ותשיג את הסליחה בלב שלם, לפי מה שהבנתי...
אני בכלל חושבת שאולי עצם ההזכרה זה לא כדאי, כי זה יכול להזכיר את הצער, אבל תלוי כמה שנים עברו מאז.
אם עברו הרבה שנים, אז עם כל הכאב שהיה אז, היא בטח עברה עוד מלא דברים בחיים ובודאי שכחה חלק מהצער לכן אני הייתי כן פונה ואומרת שאני עדיין זוכרת את המקרה וזה לא נותן לי מנוח, אני זוכרת כמה היא נפגעה וזה יושב לי על הלב וגם אם היא אומרת שהכל בסדר וזה עבר מזמן, לתת לה את ההרגשה שלך זה לא נותן מנוח כי את רוצה לפייס אותה ושתמחל לך בלב שלם,
כך היא תרגיש שהיה לך אכפת מזה כל השנים ובודאי תמחל בעז"ה
הרבה הצלחה וכתיבה וחתימה טובה.
אצלי בכיתה גם היתה ילדה שהתעללה בילדה אחרת תקופה ארוכה בלי שהמורה ידעה
יכול להיות שאצל בנות זה קורה יותר מאצל בנים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
אצלי בכיתה גם היתה ילדה שהתעללה בילדה אחרת תקופה ארוכה בלי שהמורה ידעה
יכול להיות שאצל בנות זה קורה יותר מאצל בנים?
לא חושב שיש יותר פגיעות בבנות מבנים, וברור שאין שום חילוק בצלקות בין בנים לבנות, אבל הגברים בדרך כלל פחות לוקחים ללב, אבל כשלוקחים ללב לא חושב שיש חילוק.
מה שכן, טבע הנשי זה לסחוב את זה יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
מה יש להפסיד מלגשת אליה ולבקש סליחה?
זה יכול להיות דקה של מבוכה והכל יעבור
זה יכול להיות שיחה ארוכה וקשה שבסופה הענין ייסגר
וזה עלול להיות שיחה קשה שתדעי בסופה שאת צריכה עוד לעבוד לקבל את סליחתה

הדבר שהכי פוגע ש=זה שמישהו שאת פגועה ממנו עד עמקי נשמתך שולח לך פתק קטן של סליחה
וחושב שבזה יסתיים הענין.

זה קרה לי לפני כמה שנים
שמישהי פגעה בי גם רגשית (ניצלה אותי ברמה הזויה) , גם תדמיתית וגם כלכלית
שמה לי עוגה מאחורי הדלת וכתבה איזה ברכה מטופשת

היא לא הצליחה להבין איך לא סלחתי באותו רגע
הרי היא עשתה כזה מאמץ וכזאת הפתעה מושקעת...
ואז הבנתי שסליחה זה רק כשהפוגע מכיר ומודה בעוול שהוא עשה
והוא מתנצל על עצם המעשה
לא סתם להפריח את המילה סליחה, ולא סתם לשלוח איזה פיצוי או עוגה.
כעומק הפגיעה כך גדל הצורך לעמוד מול הפוגע ולשמוע ממנו התנצלות עמוקה והבנה איזה נזק הוא עשה.

ובמקרה הזה- אני מאמינה שארוע מהסוג הזה לא נמחק כ"כ מהר
וגם אם היא לא תזכור את כל הפרטים ואיך את קשורה לזה היא תעריך מאוד את המאמץ שלך הישרות והכנות
ואת תצאי מזה רק טובה ונקיה יותר
לא סתם ה' זימן לך את אחותה שתראי ותזכרי במעשה.

ואני יכולה להוסיף כאמא לבנות גדולות-
אני שומעת מבנותי סיפורי התעללות שלא עוברים ולא נמחקים עם השלכות מרחיקות לכת
על בנות שפגעו והזיקו לחברות השפילו אותן וגרמו להן נזק חברתי שמלווה אותן כבר שנים
ולא חושבות לרגע לבקש סליחה, ובטוחות שזה משובות נעורים ולא יותר-
אל זה ממש לא!!!
מרחמת על הבנות שפגעו ואפילו לא יודעות מזה וממשיכות הלאה. מקווה בשבילך שיתבגרו ויתעשתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
אגב, קחי בחשבון שיכול להיות שהיא זוכרת טוב טוב ולא סולחת.
לא רוצה להפחיד סתם.
אבל לי היה סיפור מאד קשה וכואב בית הספר בגיל 12 עם ילדה שפשוט לקחה אותי פרויקט התעללות וכל הכיתה עמדה מהצד ולא התערבה.
היום אחרי שנים שב"ה התאוששתי מהמקרה וחשבתי שהכל עבר ובסדר, פתאום קיבלתי מכתב מהבת ההיא של התנצלות.
היא כתבה שכנראה אני לא זוכרת בכלל והיה משהו קטן בינינו שהיא מתנצלת.
אח"כ שלחה מישהי לשאול אם סלחתי.
עניתי לה שהייתי רוצה מאד אבל לא. אני לא מלאך והיא במכתבה התמים העירה את כל השדים שרובצים בארון...
בקיצור, מאז כבר שנתיים כל ר"ה אני מקבלת טלפונים ממכרות שלה שאיך אני לא מתביישת ורק בגללי היא לא נשואה ואיך אני שמחה עם בעלי והילדים בזמן שבת ישראל מתענה בגללי...
מה אגיד? אשקר שסלחתי והכל בסדר??
אולי מבחינתה זה היה מאורע קטן. מבחינתי לא.
והיא במכתב ההוא רק עוררה מקרה ששכחתי ממנו כבר.
אני חושבת שבשבילך ובשבילה
אם יש בנות שיכולות לקשר ביניכן
תפגשי איתה
תפתחי את הנושא
תוציאי את המוגלה
תסבירי לה מה עשתה ומה קרה לך מזה
תתנקי מבפנים
וכך אולי תצליחי לסלוח.

ככה שאת לא סולחת
והיא פגועה שאת לא סולחת- זה מזיק לשתיכן.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הספרנית בספרייה שלנו, ג'ודי, הייתה רווקה מבוגרת עם משקפי פלסטיק ענקיות ומבטא אמריקאי. היא הייתה נחמדה ואהבה לצחוק ולפטפט עם הילדות שבאו לשאול ספרים.

הספרייה הייתה המקום שאני הכי אהבתי לבקר בו. כל מדף היה מלא בהבטחות של הרפתקאות חדשות, דמויות מרתקות, ועולמות קסומים. גם את ג'ודי אהבתי, אבל היא לא ממש הייתה חברה שלי, אחרי הכל יכולה הייתה להיות סבתא שלי... (את המשפט הזה כדאי לכם לזכור).

פעם קראה לי מהדלפק שלה "בתאל. למה כל הספרים שאת מחזירה מלאים כתמים?"
"אחרת לא הייתי יכולה להחזיר אותם" חייכתי.
היא הסתכלה עלי דרך המשקפים הגדולות שלה.
"אחרת לא הייתי מצליחה לסיים לקרוא אותם". אמרתי לה, נהנית להתעלל בחוסר ההבנה שלה.
"זה בגלל סבא שלי" אמרתי אחרי שראיתי שהיא מתחילה להיות קצרת רוח. "אני אספר לך הכל, אבל עוד שלוש דקות נגמר הזמן ואת תכבי אורות ואני עוד לא הספקתי לבחור חדשים.
"תבחרי מהר ואחר כך תספרי לי" הסתקרנה ג'ודי.

בחרתי לי ספר אחד מצחיק, ושני ספרים מותחים.
בנתיים היא כבר כבתה את האורות וזרזה את המתאחרות.
לבסוף הזמינה אותי אל מאחורי הדלפק שלה ונשארנו שתינו בספרייה יושבות מתחת למנורת ניאון בודדת.
ואז סיפרתי לה על סבא שלי, שהיה אדם חכם ומשעשע ותמיד ממציא פטנטים.
הפטנטים של סבא שלי היו מגוונים ומשוגעים, ותמיד גרמו קצת לצחוק וקצת לחשוב, ולדעת שאין גבול לדמיון האנושי.
הוא היה גר בדרום אפריקה ועבד שם עבור הממשלה בפרויקט סודי כלשהו. אשתו הראשונה, רחל, התגרשה ממנו בגלל הסודות הרבים שהיה נאלץ להסתיר מפניה, היא לא סבלה זאת.
אחר כך עלה ארצה והתחתן עם שירה, שהיא הסבתא שלי. שהייתה שחקנית תאטרון שחזרה בתשובה, הם היו זוג משמים, שניהם שנאו את השגרה, שניהם בעלי מזג טוב, והם חיו חיים משוגעים.
עד שסבתא שירה נפטרה. לפני ארבע שנים.
מהקורונה.
סבא שלי שמר עדיין על חיוניותו, אבל מאז עננה אפלה התיישבה על מצחו עטור השיבה וסרבה להתפוגג.
הייתי הולכת לישון אצלו הרבה, הנה אני מתקרבת לספר על הכתמים".
ג'ודי צחקה. "כל כך מעניין היה הסיפור, ששכחתי בכלל למה הוא התחיל".

אני מאד אוהבת לקרוא, אבל יש לי בעיה רצינית, בעיית ריכוז, בבוקר אני לוקחת תרופה לבית הספר, אבל בלילה כשאני קוראת ספר. אני קוראת ומפסיקה קוראת ומפסיקה. שזה דבר לא נורא בפני עצמו, מה שמשגע אותי הוא שכשאני חוזרת לקרוא, אני לא זוכרת איפה הפסקתי.
ואני לא רוצה לקרוא עוד פעם משהו שכבר קראתי, ובטח שאני לא רוצה לדלג.
ועד כמה שזה נשמע מוזר, אני לא מצליחה בשום אופן למצוא את הנקודה שבה הפסקתי.
אז עושים קיפול בדף למעלה - תגידו.
ובכן, צריך לזכור לעשות את זה, ובשביל ילדת קשב זו משימה לא פשוטה.

סיפרתי את זה לסבא.
"אוי בתאל", צחק, "אני מבקש סליחה, אבל זה בגללי. את ירשת את זה ממני".
"אני, אמא שלך, ואת... נושאים בגאון את לפיד הריחוף! תתפללי שלא תעבירי אותו הלאה..."
"סבא" אמרתי לו, "נראה לי שהחיים שלך לא היו כאלה מעניינים בלעדי הלפיד הזה".
"ייתכן, בתאלוש, את ילדה חכמה" הוא ליטף את ראשי "נראה לי שיהיו לך חיים מעניינים לא פחות".
"אמן" עניתי. ואז הוא הראה לי את האלבומים המרתקים שלו.

למחרת הוא הביא לי שקית עם סוכריות אדומות. "קחי אחת" ציווה.
ברכתי שהכל ומצצתי את הסוכריה. ואז הוא אמר:
"שמתי לב שכשאת הופכת דף בספר את מרטיבה את האצבע בלשון. בואי תעשי את זה עכשיו, הוא הגיש לי ספר פתוח.
כתם אדום הופיע על פינת הספר.
"זהו זה, מהיום תדעי בדיוק איפה את אוחזת בספר. רק תתרגלי למצוץ סוכריות בזמן הקריאה.

הספרנית לא יכלה להפסיק לצחוק. "תספרי לי עוד על סבא שלך".
סיפרתי לה שעה ארוכה את כל מה שזכרתי מהחיים של סבא. ועל הפטנטים שלו.
הכי היא צחקה מהתחבולה שעשה שהשכנים שלו יפסיקו להרעיש בלילות.
היה משהו כל כך רגוע ויפה בשיחה עם ג'ודי, אולי בגלל שהיא הייתה מיוחדת, אולי בגלל שסבא שלי היה מיוחד. בכל אופן, הרגשתי כאילו גיליתי פינה חדשה בעולם, פינה בה ג'ודי לא הייתה רק ספרנית, אלא גם אדם עם לב רחב, אוזן קשבת, ומאור פנים שבדרך כלל פחות מצוי בגילאים האלה.


עברו מאז כמה שנים, ואם אתם רוצים אני מוכנה עדיין לספר לכל מי שמעוניין, על סבא שלי.
על חוכמתו, מעשיו הטובים, עלילותיו (מה שהותר לפרסום), על שמחת החיים שלו, על לפיד הריחוף, ועל הפטנטים כמובן, והתחבולות המשוכללות.
וגם על שלושת נשיו! רחל, שירה, ו...
ג'ודי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה