דרוש מידע סליחה, עברו יותר מ-10 שנים

אגב, קחי בחשבון שיכול להיות שהיא זוכרת טוב טוב ולא סולחת.
לא רוצה להפחיד סתם.
אבל לי היה סיפור מאד קשה וכואב בית הספר בגיל 12 עם ילדה שפשוט לקחה אותי פרויקט התעללות וכל הכיתה עמדה מהצד ולא התערבה.
היום אחרי שנים שב"ה התאוששתי מהמקרה וחשבתי שהכל עבר ובסדר, פתאום קיבלתי מכתב מהבת ההיא של התנצלות.
היא כתבה שכנראה אני לא זוכרת בכלל והיה משהו קטן בינינו שהיא מתנצלת.
אח"כ שלחה מישהי לשאול אם סלחתי.
עניתי לה שהייתי רוצה מאד אבל לא. אני לא מלאך והיא במכתבה התמים העירה את כל השדים שרובצים בארון...
בקיצור, מאז כבר שנתיים כל ר"ה אני מקבלת טלפונים ממכרות שלה שאיך אני לא מתביישת ורק בגללי היא לא נשואה ואיך אני שמחה עם בעלי והילדים בזמן שבת ישראל מתענה בגללי...
מה אגיד? אשקר שסלחתי והכל בסדר??
אולי מבחינתה זה היה מאורע קטן. מבחינתי לא.
והיא במכתב ההוא רק עוררה מקרה ששכחתי ממנו כבר.
נשמעת נרקיסיסטית.
 
האמת שגם אני הייתי במקום הזה, הפגוע, הכואב המדמם, וכו...
הייתי בין הבנות הכי חברותיות בכיתה, שקטה ועדינה עד שחברתי הכתימה את שמי בהשמצות שוא בלי רקע ובלי סיפור, במשך שנה שלימה דיברה מאחורי הגב , צעקה והשפילה ליד כל החברות וכו'
וכמו שאת מתארת שום בת לא התערבה אלא להיפך...
במשך שנים ניסיתי למחול, לא שהיה לי מזה נזק לשנים אבל הלב דימם בכל פעם שנזכרתי או שפגשתי אותה.
עד שראיתי לא מזמן את הסרט הריני מוחלת ומיד הכל צף לי, הפגיעה והעלבון היו חזקים,
במשך חודשים חשבתי עליה בלילות.
עד שהחלטתי שאני חייבת לסיים עם זה ,
הרמתי אליה טלפון, זה לא היה קל ואמרתי לה שבוודאי היא זוכרת את התקופה ההיא , ושאני חושבת עליה הרבה ואני מבקשת את סליחתה וכו',
וישר היא קפצה : את? אני זו שצריכה לבקש וכו...
אמרתי לה "שחשבתי על כך והגעתי למסקנה שאין אדם שסתם פוגע ,(מי שפוגע סימן שהוא פגוע, ומפגוע לא נפגעים)
כנראה שזה ישב על משהו, או שאמרתי לה משהו לא במקום שזה הקפיץ אותה ולכן זה גרם לה להתנהג כך"
היא ביקשה סליחה, אמרתי לה שאני סולחת ואין לי עליה שום דבר זה רק הכאב שצף.
צריך הרבה אומץ וכוחות נפש ובעיקר טאקט בשביל זה,
זה היה לא קל, בכיתי הרבה בטלפון הזה ואחריו, אבל הרגשתי שהתנקיתי , ירד לי הר של אבנים מהלב.
ואני לא מתחרטת לרגע על הטלפון הזה.

ועכשיו היא מאורסת!
את צדיקה!!!
 
צודקת!
ו..כן, מאז ששמעתי שזו בחירה שלי אם להיפגע או לא;
אני משתדלת לקרוא לזה בחירה ולא להיפגע מכל דבר.
זה אומנם עיצבן אותי שזו בחירה, אבל זה נכון.
לפעמים אדם לא יכול לסלוח, כשהשני מסרב לבקש ממנו סליחה.
 
בלת"ק חלקי
לפעמים אדם שעשו לו משהו רע
מחכה מאד שיבקשו ממנו סליחה כי עדיין
חושב בתוכו אולי אני הלא בסדר כי אם זה פגיעה קשה
זה עלול גם להוריד את הביטחון העצמי
ולכן לפעמים גם אנשים שנפגעו מחפשים יותר חזק את
הפוגעים שיבקשו סליחה אלא אם השלימו לגמרי וכבר לא מרגישים
שום קשר לפגיעה בכלל
 
לפעמים אדם לא יכול להקיא רעל, כשהשני מסרב לקחת אחריות על ההרעלה.
אדם לא חייב לסלוח אם לא ביקשו ממנו סליחה
יתכן וזה לפנים משורת הדין ולעצמו זה יעשה טוב, אבל חייב? לא בטוח.
 
אפשר לשלוח לה מכתב.
שבוע לפני החתונה שלי קיבלתי מכתב כזה בתיבת הדואר
המכתב היה אנונימי לחלוטין, סלחתי אבל ממש בדוחק
כי לא ידעתי מי שלח ועל איזה מקרה הוא מבקש סליחה
כנראה חשב שלפני החתונה אני מעוניין 'לנקות את השולחן'...
בתכלס' המכתב הזה רק הציק לי...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הספרנית בספרייה שלנו, ג'ודי, הייתה רווקה מבוגרת עם משקפי פלסטיק ענקיות ומבטא אמריקאי. היא הייתה נחמדה ואהבה לצחוק ולפטפט עם הילדות שבאו לשאול ספרים.

הספרייה הייתה המקום שאני הכי אהבתי לבקר בו. כל מדף היה מלא בהבטחות של הרפתקאות חדשות, דמויות מרתקות, ועולמות קסומים. גם את ג'ודי אהבתי, אבל היא לא ממש הייתה חברה שלי, אחרי הכל יכולה הייתה להיות סבתא שלי... (את המשפט הזה כדאי לכם לזכור).

פעם קראה לי מהדלפק שלה "בתאל. למה כל הספרים שאת מחזירה מלאים כתמים?"
"אחרת לא הייתי יכולה להחזיר אותם" חייכתי.
היא הסתכלה עלי דרך המשקפים הגדולות שלה.
"אחרת לא הייתי מצליחה לסיים לקרוא אותם". אמרתי לה, נהנית להתעלל בחוסר ההבנה שלה.
"זה בגלל סבא שלי" אמרתי אחרי שראיתי שהיא מתחילה להיות קצרת רוח. "אני אספר לך הכל, אבל עוד שלוש דקות נגמר הזמן ואת תכבי אורות ואני עוד לא הספקתי לבחור חדשים.
"תבחרי מהר ואחר כך תספרי לי" הסתקרנה ג'ודי.

בחרתי לי ספר אחד מצחיק, ושני ספרים מותחים.
בנתיים היא כבר כבתה את האורות וזרזה את המתאחרות.
לבסוף הזמינה אותי אל מאחורי הדלפק שלה ונשארנו שתינו בספרייה יושבות מתחת למנורת ניאון בודדת.
ואז סיפרתי לה על סבא שלי, שהיה אדם חכם ומשעשע ותמיד ממציא פטנטים.
הפטנטים של סבא שלי היו מגוונים ומשוגעים, ותמיד גרמו קצת לצחוק וקצת לחשוב, ולדעת שאין גבול לדמיון האנושי.
הוא היה גר בדרום אפריקה ועבד שם עבור הממשלה בפרויקט סודי כלשהו. אשתו הראשונה, רחל, התגרשה ממנו בגלל הסודות הרבים שהיה נאלץ להסתיר מפניה, היא לא סבלה זאת.
אחר כך עלה ארצה והתחתן עם שירה, שהיא הסבתא שלי. שהייתה שחקנית תאטרון שחזרה בתשובה, הם היו זוג משמים, שניהם שנאו את השגרה, שניהם בעלי מזג טוב, והם חיו חיים משוגעים.
עד שסבתא שירה נפטרה. לפני ארבע שנים.
מהקורונה.
סבא שלי שמר עדיין על חיוניותו, אבל מאז עננה אפלה התיישבה על מצחו עטור השיבה וסרבה להתפוגג.
הייתי הולכת לישון אצלו הרבה, הנה אני מתקרבת לספר על הכתמים".
ג'ודי צחקה. "כל כך מעניין היה הסיפור, ששכחתי בכלל למה הוא התחיל".

אני מאד אוהבת לקרוא, אבל יש לי בעיה רצינית, בעיית ריכוז, בבוקר אני לוקחת תרופה לבית הספר, אבל בלילה כשאני קוראת ספר. אני קוראת ומפסיקה קוראת ומפסיקה. שזה דבר לא נורא בפני עצמו, מה שמשגע אותי הוא שכשאני חוזרת לקרוא, אני לא זוכרת איפה הפסקתי.
ואני לא רוצה לקרוא עוד פעם משהו שכבר קראתי, ובטח שאני לא רוצה לדלג.
ועד כמה שזה נשמע מוזר, אני לא מצליחה בשום אופן למצוא את הנקודה שבה הפסקתי.
אז עושים קיפול בדף למעלה - תגידו.
ובכן, צריך לזכור לעשות את זה, ובשביל ילדת קשב זו משימה לא פשוטה.

סיפרתי את זה לסבא.
"אוי בתאל", צחק, "אני מבקש סליחה, אבל זה בגללי. את ירשת את זה ממני".
"אני, אמא שלך, ואת... נושאים בגאון את לפיד הריחוף! תתפללי שלא תעבירי אותו הלאה..."
"סבא" אמרתי לו, "נראה לי שהחיים שלך לא היו כאלה מעניינים בלעדי הלפיד הזה".
"ייתכן, בתאלוש, את ילדה חכמה" הוא ליטף את ראשי "נראה לי שיהיו לך חיים מעניינים לא פחות".
"אמן" עניתי. ואז הוא הראה לי את האלבומים המרתקים שלו.

למחרת הוא הביא לי שקית עם סוכריות אדומות. "קחי אחת" ציווה.
ברכתי שהכל ומצצתי את הסוכריה. ואז הוא אמר:
"שמתי לב שכשאת הופכת דף בספר את מרטיבה את האצבע בלשון. בואי תעשי את זה עכשיו, הוא הגיש לי ספר פתוח.
כתם אדום הופיע על פינת הספר.
"זהו זה, מהיום תדעי בדיוק איפה את אוחזת בספר. רק תתרגלי למצוץ סוכריות בזמן הקריאה.

הספרנית לא יכלה להפסיק לצחוק. "תספרי לי עוד על סבא שלך".
סיפרתי לה שעה ארוכה את כל מה שזכרתי מהחיים של סבא. ועל הפטנטים שלו.
הכי היא צחקה מהתחבולה שעשה שהשכנים שלו יפסיקו להרעיש בלילות.
היה משהו כל כך רגוע ויפה בשיחה עם ג'ודי, אולי בגלל שהיא הייתה מיוחדת, אולי בגלל שסבא שלי היה מיוחד. בכל אופן, הרגשתי כאילו גיליתי פינה חדשה בעולם, פינה בה ג'ודי לא הייתה רק ספרנית, אלא גם אדם עם לב רחב, אוזן קשבת, ומאור פנים שבדרך כלל פחות מצוי בגילאים האלה.


עברו מאז כמה שנים, ואם אתם רוצים אני מוכנה עדיין לספר לכל מי שמעוניין, על סבא שלי.
על חוכמתו, מעשיו הטובים, עלילותיו (מה שהותר לפרסום), על שמחת החיים שלו, על לפיד הריחוף, ועל הפטנטים כמובן, והתחבולות המשוכללות.
וגם על שלושת נשיו! רחל, שירה, ו...
ג'ודי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה