סיפור בהמשכים סערת הרבעים

[yael305]

עד שסאנדמיאל עלה על השיטה הוא יוצא מהמדבר??
לא שווה

ליאם: בעל אחוזה עשירה מאוד, מנהל אותה לבדו. אחיו הצעירים מתו שנים קודם לכן, והוא נותר לבדו באחוזה עם צוות עצום של משרתים. יצר קשר עם ליאם כשנפגשו באולם שמחות.

יצר קשר עם גאטסאם?

 

[שירת הכוכבים]

יצר קשר עם גאטסאם?

כן, טעות שלי. אני אתקן, תודה.

 

[רצתה]

'לִיאַשְׁאָר העיר- 5 קילומטר'.

בטוח שהשלט לא אשליה?

 

[yael305]

בטוח שהשלט לא אשליה?

הוא עצם עיינים

 

[רצתה]

"הוא ניסה לזרז את הבהמה שלו, וזו הזדרזה. אבל השלט נותר במרחק זהה.
הוא קימט את מצחו, ואחר חייך בהקלה. הוא עצם את עיניו, והדהיר את הבהמה. כשפקח את עיניו, הבחין בשלט משמאלו."

לא יודעת, אבל פתאום הוא רואה את השלט משמאלו? לפני דקה זה היה מקדימה.

 

[yael305]

"הוא ניסה לזרז את הבהמה שלו, וזו הזדרזה. אבל השלט נותר במרחק זהה.
הוא קימט את מצחו, ואחר חייך בהקלה. הוא עצם את עיניו, והדהיר את הבהמה. כשפקח את עיניו, הבחין בשלט משמאלו."

לא יודעת, אבל פתאום הוא רואה את השלט משמאלו? לפני דקה זה היה מקדימה.

תוך כדי שהוא עצם עיניים סגולה לביטול אשליות, הוא גם הדהיר את הבהמה סגולה להתקדמות מהירה..
אבל אני אשמח שהשלט יהיה אשליה...

 

[שירת הכוכבים]

תוך כדי שהוא עצם עיניים סגולה לביטול אשליות, הוא גם הדהיר את הבהמה סגולה להתקדמות מהירה..
אבל אני אשמח שהשלט יהיה אשליה...

אל תדאגי, יש לו עוד דרך. אומנם חלק מהמקומות לא מפעימים כמו המדבר, אבל הם בכל זאת מעניינים, לפחות לדעתי... (בינתיים הספקתי לכתוב על עוד מקום אחד, והוא אמור להגיע תכף למקום הבא...)

 

[yael305]

אל תדאגי, יש לו עוד דרך. אומנם חלק מהמקומות לא מפעימים כמו המדבר, אבל הם בכל זאת מעניינים, לפחות לדעתי... (בינתיים הספקתי לכתוב על עוד מקום אחד, והוא אמור להגיע תכף למקום הבא...)

ברור.
סומכת עלייך שתסבכי אותו כמה שיותר
שיהיה משהו מסובך ופיקנטי כמו שאני אוהבת...

 

[CN]

בטוח שהשלט לא אשליה?

ב"ה

אני הבנתי שזה שהשלט נשאר במרחק זהה - זו היתה האשליה באותה פעם,
ולכן כשהוא עצם עיניים ופקח שוב - הוא ראה את השלט לשמאלו.

 

[שירת הכוכבים]

ספוילר: מפתח שמות

מאהלי דרום
סאנדמיאל: בחור בן שמונה עשרה, יתום מאביו. אימו חולה במחלה קשה. יש לו אח קטן, אישה ובן והם מתגוררים חמישתם באותו האוהל. הוא יצא למסע אל עמק השחור על מנת להביא תרופה לאימו. בדרכו עבר את מדבר לימואן.
אימו של סאנדמיאל: חולה מאוד במחלה קשה.
בית האבן
איש השקט: המנהיג, אדם שקט היושב בדרך כלל בחדרו וקורא לאנשיו בעת הצורך.
אליאב: בכיר בארגונו של איש השקט, נמצא רוב הזמן בבית האבן ויוצא מידי פעם למשימות אותן מטיל עליו איש השקט. במשימתו הקודמת, להביא תרופה לנער-שרגאל, הוא נכשל.

פרק 20
הווה
בתיה של העיר נראו מולו.
הבהמה האטה.
סַאנְדְמִיאֵל הביט בבתים. רובם היו בניינים גבוהים ובהירים, אך הייתה קבוצה רחוקה יותר, שראה בזווית העין, של בתים פרטיים המוקפים כל אחד בחצר מינימלית.
לא הרבה אנשים הסתובבו ברחובות. לכולם היה לבוש באותו הסגנון. חולצה בעלת צווארון בד רחב, נעלי בד שמגיעות עד מעט מעל הקרסול ובתוכן מוכנסים המכנסיים, וכובע קש גדול ורחב שוליים.
סַאנְדְמִיאֵל היסס מעט, וניסה ליצור קשר עין עם אחד מהם. זה קרה מה מן הצפוי. איש גבוה בעל מראה ולבוש כשל היתר פנה אליו בהתרגשות. "אורח? אורח של ממש, אצלנו בלִיאַשְׁאָר? אני מזמין אותך חגיגית להתארח אצלי".
"ממש לא" חתך מישהו אחר שנעצר לידם, "יש לך הרבה ילדים וזה יפריע לאורח. אצלי יהיה לו הרבה יותר נוח" הוא פנה אל סַאנְדְמִיאֵל, "תרצה להתארח אצלי?".
סַאנְדְמִיאֵל הובך. האם להסכים להצעה או לסרב ולפנות אל הראשון שהזמין אותו?
"אתה מדבר שטויות" איש נוסף התקרב אליהם, "אין לך כמעט מקום בבית. חדר האורחים שלך קטן ולא מכבד. אצלי לעומת זאת, ישנו חדר מרווח ומפנק... מתאים בדיוק לאורח" וגם הוא הביט לעברו של סַאנְדְמִיאֵל, "תוכל להתארח אצלי, אורח יקר".
כעת מבוכתו של סַאנְדְמִיאֵל רק גברה. הוא חייב לעצור בעיר למנוחה, ולו מפני שהוא צריך להצטייד להמשך המסע. אבל עם 'מלחמות' כאלו, העניין כולו נראה מעיק.
האיש הראשון נע מעט, "שׁוּנִי צודק, באמת אצלו יהיה לכאורה הטוב ביותר".
האיש השני נסוג אף הוא, "צודק. שׁוּנִי, אני חושב שכדאי שהוא יהיה אצלך".
השלישי, שׁוּנִי, חייך בשמחה. "ובכן, אורח יקר. נראה שכעת הכל ברור. אתה בא? תוכל לאכול דבר מה מבושל, ולשתות משהו חם או קר".
סַאנְדְמִיאֵל הנהן לאט, העניין טרם נהיר לו. מקום משונה.
הוא ירד מהבהמה שלו, והחל לפסוע אחרי מארחו החדש, כשהבהמה נשרכת בעקבות שניהם.
ביתו של האיש התגלה כבית פרטי מוקף בחצר נחמדה. "יש לי כאן עץ רימונים ועץ לִיגוֹר. אבל יש לי גם עשרים רָאמוּ של שדות מחוץ לעיר" הסביר המארח, ששם לב למבטו הסוקר של סַאנְדְמִיאֵל.
סַאנְדְמִיאֵל הניד בראשו, "וואו". הוא לא כל כך יודע כמה שטח זה יוצא, עשרים רָאמוּ. הוא רק יודע שזה שטח גדול מאוד.
"מה אתה מגדל בשדות?" הוא התעניין, בניסיון לשמח את מארחו הנדיב.
"כל מיני" האיש התקדם אל תוך החצר, וסַאנְדְמִיאֵל הבחין בעצים עליהם דיבר. דלת הבית הייתה מעץ פשוט, וסגנון הבית נראה היה כפרי.
"אני אקח אותך לחדר שלך" הכפרי הביט בו, מבעו עדיין נרגש, "ואחר כך אלך, ברשותך, לאשתי, לבשר לה שיש לנו אורח".
סַאנְדְמִיאֵל נבוך מעט. הוא פסע בעקבות שׁוּנִי. חדר הכניסה היה קטן וריק, והסלון היה פשוט אף הוא. ספה אחת, שולחן עץ מרובע שסביבו שישה כיסאות, וספרייה קטנה מלאה בחצייה.
שׁוּנִי פסע עוד, נכנס למסדרון ארוך, שבו היו שש דלתות.
הם עצרו ליד הדלת האחרונה. זו הייתה שונה במקצת מן הדלתות האחרות. יפה יותר ואיכותית יותר, כך היה נראה לפחות.
שׁוּנִי הסיט דלת של תא קטן הסמוך לדלת, מוציא משם מפתח כסוף.
"הוא שלך עכשיו" אמר בפשטות. "אתה יכול לנוח עכשיו, ברגע שרק תרצה אתה יכול להיכנס למטבח ולקחת איזה אוכל שתרצה. אם אין לך כוח לצאת מהחדר, יש לך שם פעמון שדרכו אתה יכול לקרוא לי. תהנה" וכבר הוא הסתובב והחל ללכת משם.
סַאנְדְמִיאֵל נבוך עד העצם. "כמה לשלם לך, אדוני?" מיהר לשאול אחרי מארחו.
האיש סובב את ראשו, משתאה ומזדעזע בו זמנית. "לשלם? מה זה עלה על דעתך? חס ושלום! אתה מתארח כאן בחינם, ללא כל תמורה! עליך לדעת זאת".
סַאנְדְמִיאֵל מצמץ. בכפר בו שהה קודם לכן גם התארח בחינם, אבל לא כך. זה נראה כמו אכסנייה, ועוד מפוארת.
הוא נותר לבדו במסדרון. סַאנְדְמִיאֵל הסתובב בחזרה אל הדלת, מכניס את המפתח בחור המנעול. ניסה לסובב לצד אחד, ואחר סובב לצד השני. הפעם המנעול נענה, וכשלחץ על הידית נפתחה הדלת.
סַאנְדְמִיאֵל דחף אותה קלות, וזו נענתה במהירות, ללא קול.
החדר נגלה למולו, מעתיק נשימה.
הוא התנשף, נכנס פנימה וסגר מאחוריו את הדלת. מיטה אחת, גדולה, הייתה שם, ליד הקיר. מוצעת במצעים נקיים ומדיפי ניחוח טוב, נראים רכים ונעימים. מפוארים.
שולחן כתיבה מעץ לבן, בעל פיתוחים יפהפיים שאף פעם לא ראה, גם לא אצל עשירי המאהל. לצידו כיסא תואם, מרופד בבד בורדו קטיפתי.
המרצפות היו שונות משאר הבית. יפות הרבה יותר. חלון גדול היה שם, מוקף במסגרת מתכת צבועה לבן. הזכוכית הייתה נקייה, נראה היה כאילו החלון פתוח. וילון תחרה היה מוסט לצד.
סַאנְדְמִיאֵל התיישב על הכיסא, מנסה להבין. החדר הזה נראה הרבה יותר מפואר ממה שראה בחוץ. בשביל מה בנו אותו ועיצבו אותו ככה, בשביל אורח שיבוא פעם במי יודע כמה זמן?
מוזר. משונה ממש. דבר מה בעיר הזו מתנהל אחרת, והוא לא מצליח להבין מה.
סַאנְדְמִיאֵל הביט במיטה שלצידו. יהיה לו עוד זמן לחשוב על כך, אבל כעת עדיף שילך לנוח.
הוא מותש כל כך מן המדבר, טוב שהמיטה פה יפה כל כך... ונוחה כל כך.
הוא חלץ את נעליו, פרם את חוטי הגלימה והותיר אותה על הכיסא כשקם. הוא נשכב על המיטה, חש שעיניו נעצמות.
תכף יקום, וינסה להבין מה מהות המקום הזה. עכשיו הוא רוצה לישון...

....

 

[שירת הכוכבים]

המיית הלומדים סחפה אותו אליה.
הוא ישב שם שעות ארוכות, אל מול המגילה. הוא למד לבד, מתעלם מפניותיהם של אנשים.
יד הונחה על כתפו.
אליאב הרים את ראשו, מביט בהפתעה בדמות לבושת הגלימה שמולו. צעיף כיסה את הפנים לחלוטין מלבד העיניים, ואליאב הבחין בדרישה שעמדה בהן.
"קוראים לך" שתי המילים יצאו בשקט מפיה המכוסה של הדמות, והיא נסוגה ונעלמה בין הלומדים.
אליאב עפעף, ואחר גלל את המגילה שבידיו, מותיר אותה על השולחן שלפניו. איש השקט קורא לו. שוב.
האם זה קשור למשימה שהוטלה עליו?
הוא לא ידע, אך הניח שכן.
לאחר שנכנס אל החדר, התברר לו שטעה.
איש השקט הביט בו רגע ארוך. "אתה צריך לצאת למסע".
למסע? אבל הוא בקושי חזר מן המסע אליו יצא לא מזמן! וכשל.
איש השקט נאנח. "עליך להבין, אליאב. זהו סיומה של המשימה האחרונה שלך. אתה חייב זאת לנער. למשפחתו".
אליאב שתק. ידיו הוכנסו אל כיסי גלימתו החומה, ועיניו הושפלו. "לצאת עכשיו?".
איש השקט הנהן בראשו, באיטיות. "ברגעים הקרובים".
אליאב פסע אחורנית. "איך לומר להם זאת?".
האדם שמולו שתק לרגע ארוך. לאחר מכן הוא פלט נשיפה קצרה, "אני מניח שהם כבר יודעים".
הם כבר יודעים?
אליאב יצא מן החדר, סוגר אחריו את הדלת. ההרהורים אחזו בו. מה הכוונה? האם... כן, כנראה שזו הייתה כוונתו של איש השקט.
עליו לנהוג ברגישות. המצב שם וודאי עדין.
אבל הצריבה שבגרונו לא עזבה, גם לאחר שכבר דהר על גבו של הסְקִיטוֹ השחור שלו אל עבר היעד.

....

 

[שירת הכוכבים]

מחכה לביקורת...

 

[מה שניחשת]

מדהים
ההתפתחות של העלילה מדהימה אותי כל פעם מחדש..

 

[CN]

ב"ה

סיפור מדהים מדהים.
משהו אחד לא מסתדר לי: באיזו תקופה הסיפור קורה?
אם סנדמיאל גר במאהל ורוכב על בהמה,
זה בסדר שבעיר גרים בבתים מאבן, אבל בניינים זה מושג חדש מאחרי המהפכה התעשייתית כמדומני.
בעבר היו בתים חד קומתיים או עם עלייה (חצי קומה, גלריה)
לכן המילה בניינים כאן לא מתאימה.
אותו דבר זה ספר שהזקן קורא באחד הפרקים המאוד ראשונים, האם כבר מדובר בזמן המצאת הדפוס? או שזה גווילי קלף - שהרבה יותר מתאימים לזמן הסיפור? (גם זה שהוא יוצא למסע לחפש פרח בשביל תרופה לאמא - מתאים לזמן הרבה יותר קדום מאשר זמן הדפוס והבניינים.)
שימי לב גם לתיאור של האולם בחתונה, זכור לי משהו על נברשות - תעברי שם לראות האם התיאור מתאים גם לזמן שהתאורה מבוססת נרות ולא חשמל.
בהצלחה!

 

[שירת הכוכבים]

באיזו תקופה הסיפור קורה?

אין תקופה ספציפית מאוד. הנחתי שכשמדובר בעולם שהוא אינו העולם שלנו אין צורך לדייק עם שנים.

אבל בניינים זה מושג חדש מאחרי המהפכה התעשייתית כמדומני.
בעבר היו בתים חד קומתיים או עם עלייה (חצי קומה, גלריה)
לכן המילה בניינים כאן לא מתאימה.

תודה, אני אתקן אצלי.

ספר שהזקן קורא באחד הפרקים המאוד ראשונים, האם כבר מדובר בזמן המצאת הדפוס?

לא, אבל מכיוון שעוד לפני המצאת הדפוס היו ספרים שכתובים בכתב יד- הרשיתי לזקן הכפר ההוא לעיין בספר.

לתיאור של האולם בחתונה, זכור לי משהו על נברשות - תעברי שם לראות האם התיאור מתאים גם לזמן שהתאורה מבוססת נרות ולא חשמל.

התיאור היחיד שמצאתי שקשור לתאורה הוא מחוץ לאולם, על מנורות בעלות מנגנון ייחודי. לדעתי, זה מתאפשר גם עם אש- אולי חומר שמאפשר לאש להאיר יותר או להיות גדולה יותר, או משהו כזה. לא התכוונתי לתאורה חשמלית משום כיוון...

 

[שירת הכוכבים]

ספוילר: מפתח שמות

מאהלי דרום
סאנדמיאל: בחור בן שמונה עשרה, יתום מאביו. אימו חולה במחלה קשה. יש לו אח קטן, אישה ובן והם מתגוררים חמישתם באותו האוהל. הוא יצא למסע אל עמק השחור על מנת להביא תרופה לאימו. בדרכו עבר במדבר לימואן, ולאחר מכן הגיע אל העיר ליאשאר.
אימו של סאנדמיאל: חולה מאוד במחלה קשה.

פרק 21
הוא ניעור באחת.
המקום לא היה מוכר לו.
מה זה? זה חדר!
סַאנְדְמִיאֵל התיישב במהירות, מביט סביבו. ממתי הוא ישן בחדר של ממש, עם קירות?
הוא ניער את ראשו, מנסה להצטלל. אה... הוא יצא למסע, לעמק השְׁחוֹר. הוא עבר את מדבר לִימוּאָן, ועכשיו הוא בעיר לִיאַשְׁאָר. מה השעה?
סַאנְדְמִיאֵל קפץ מן המיטה, ונעל את נעליו. הוא פתח את הדלת, אך זו נתקעה במחצית דרכה אל קיר המסדרון.
הוא השתחל בפתח, מביט בחפץ שהפריע לדלת להיפתח עד הסוף. השקים שלו! הוא הותיר אותם על הבהמה, בחוץ. מסתבר שבעל הבית הכניס אותם פנימה.
סַאנְדְמִיאֵל נבוך שוב, נזכר באופן בו התייחס אליו בעל הבית. הוא הכניס את השקים אל החדר בחוסר סדר, ואחר מיהר אל הסלון. שני ילדים ישבו על הספה, משוחחים בקולות שקטים.
"הי, האורח!" הצעיר מביניהם קפץ כשראה אותו, "איזה יופי! אתה רוצה לאכול משהו?".
סַאנְדְמִיאֵל חייך אליו, "אני צריך להתפלל קודם. גם אתם מתפללים?".
"בטח!" הילד, בן שש לכל היותר, צחק. "אבא מתפלל כל פעם. אני מתפלל רק בבוקר".
סַאנְדְמִיאל הוסיף לחייך. אז הם מן המאמינים באלוקים. "מה השעה?".
"לא יודע בדיוק" הגדול יותר משך בכתפיו, "עוד... לא הרבה זמן, תהיה שקיעה".
סַאנְדְמִיאֵל נבהל לרגע. הוא צריך להתפלל. הוא חזר אל החדר, ומיהר להתפלל בעל פה. הוא הביט החוצה מן החלון, עדיין לא שקיעה.
הוא סיים להתפלל, ויצא בשנית מן החדר, סוגר אחריו את הדלת. הילדים עדיין ישבו בסלון. "איך קוראים לכם?" הוא התעניין, מתיישב על אחד הכיסאות.
הגדול הסמיק. הקטן חייך. "לי קוראים דִיפָאץ. ולו מִישָׁאן".
הגדול הסמיק עוד יותר.
סַאנְדְמִיאֵל נתן בו מבט מרגיע, "ולי קוראים-".
"לא" נבהל הגדול, "אל תגדיל לנו את השם שלך!".
"למה?" תמה סַאנְדְמִיאֵל, נבוך. מה לא בסדר?
"כי אתה אורח" הילד מבוהל עד עמקי נשמתו, "אם תאמר את השם שלך כבר לא תהיה אורח!".
"מה?" סַאנְדְמִיאֵל קימט את מצחו, "למה אתה חושב ככה?".
"כי ככה זה וזהו" מִישְׁאן עקשן. "אתה האורח שלנו. אז אנחנו נקרא לך 'אורח'".
סַאנְדְמִיאֵל הופתע מקביעתו הנחרצת של הילד. העניין של העיר הזו נראה לו מוזר מרגע לרגע.
מה הולך כאן?!
הוא נותר לשבת, מבולבל, על הכיסא.
שׁוּנִי יצא מאחד הפתחים, כנראה המטבח. הוא הניד בראשו לעבר ילדיו, וחייך לעבר סַאנְדְמִיאֵל.
"האם תרצה לאכול עכשיו, או שמא רק לטעום דבר מה? המטבח כולו לרשותך. אמור לנו מה אתה אוהב לאכול, וכבר נגיש לך אותו" משום מה, נראה שׁוּנִי דרוך למדי.
סַאנְדְמִיאֵל לא הגיב. התכונה הזו סביבו מוגזמת מדי, ומה שאמר הילד...
"למה אתה מתנהג ככה?" הוא החליט לשאול ישירות, "למה אתה מכרכר סביבי? אני לא אדון מכובד ולא כלום, סתם איזה נוּרְאֵלִי פשוט, מהמאהל השלישי. לא מישהו מיוחד".
בעל הבית נראה מופתע בתכלית. "זה לא משנה מי אתה, כמה אתה חשוב ומאיפה באת" הוא מבהיר, קולו חרד. "אתה האורח שלי, ולכן אני מכבד אותך כמה שאני רק יכול".
סַאנְדְמִיאֵל שתק. המצב עדיין נראה לו מורכב. זהו? בגלל שהוא אורח? מהו בכלל אורח?
למאהלי הדרום לא מגיעים הרבה אורחים, אבל כשהם מגיעים, אנשים אומנם מארחים אותם- אבל לא בכזה כבוד!
כאילו הוא איזה מנהיג או זקן.
מוזר. גם מה שהיה בבוקר, כשהתקוטטו כמעט על מי יארח אותו! כאילו הם מקבלים על זה כסף.
משונה ומוזר. אלו המילים. ואולי גם מחשיד.
הוא צריך לחקור את העניין הזה לעומק.

....

 

[שירת הכוכבים]

השקים כולם כבר הונחו על המיטה.
הווילון היה סגור, הכיסא בסמוך לשולחן.
הרצפה הייתה ריקה מחפציו.
סַאנְדְמִיאֵל יצא אל הסלון. הוא רק צריך להודיע לבעל הבית שהוא רוצה לצאת היום לדרך. ייתכן והוא אף יצליח להשיג עבורו בהמה אחרת.
הוא אומנם לא פענח את סוד המקום, אך כעת זה כבר לא משנה. הוא ממשיך הלאה.
את שׁוּנִי הוא מצא יושב במשרדו, מעיין במסמכים. נראה היה ששוב מדובר בשדות שלו.
"סליחה?" סַאנְדְמִיאֵל נקש קלות על הדלת של המשרד, שהייתה חצי פתוחה.
"הו!" שׁוּנִי הסתובב מידית, "זה אתה, אורחי היקר! במה אוכל לעזור לך?".
סַאנְדְמִיאֵל נותר בסמוך לדלת, כף ידו מונחת על הידית. הוא עוד לא התרגל לאופן בו מתייחס אליו שׁוּנִי, אבל זה כבר לא משנה. הוא יוצא היום. "אני מתכוון לצאת היום לדרך, להמשיך במסע" הוא החל להסביר, מופתע למראה סבר פניו המשתנה של מארחו.
"אתה הולך?" שׁוּנִי נפגע עמוקות, "למה? אבל אני כל כך אוהב אורחים! לא היה לך מספיק טוב אצלי? תאמר לי מה לא היה בסדר. אני אשתפר, מבטיח".
סַאנְדְמִיאֵל נבוך. איכשהו, רוב שיחותיו עם בעלי הבית גורמות לו למבוכה. "הכל היה בסדר גמור, באמת. אני פשוט צריך להמשיך הלאה".
שׁוּנִי לא הגיב. סבר פניו נותר פגוע ומלא עלבון ואכזבה.
סַאנְדְמִיאֵל נאנח, "אני לא מבין. אתה רוצה שאישאר?".
זיק נדלק בעיניו של שׁוּנִי. זיק של תקווה. "וודאי!".
אצבעותיו של סַאנְדְמִיאֵל נעו, חולפות על שרוכי גלימתו. העניין לא נהיר לו כלל. "אבל אני צריך להמשיך במסע שלי. אמא שלי חולה".
"אמרת שהיא חולה באָטוֹלִין, נכון?" זכר שׁוּנִי. "יום או יומיים לפה ולשם לא יזיקו לה, אני בטוח".
סַאנְדְמִיאֵל שתק.
"בבקשה" בעל הבית הביט בו בתחינה. "תישאר כאן רק עוד כמה ימים. ייקח הרבה זמן עד שיבוא ללִיאַשְׁאָר אורח אחר, ואני כל כך אוהב אורחים. בבקשה תישאר".
סַאנְדְמִיאֵל חש שגוון אדמדם צובע את לחייו. להיענות לבקשתו של שׁוּנִי?
הוא באמת נהג בו יפה. זו תהיה כפיות טובה ללכת כבר, כשהמארח לא חפץ בכך.
ובכלל, הסיכוי שיפגוש מקום מכניס אורחים כזה בקרוב...
עיניו של סַאנְדְמִיאֵל פזלו אל דלת חדרו, שבקצה המסדרון. "אני אישאר" הוא אמר בשקט.
עדיף שיישן באופן שפוי עוד לילה או שניים.

....

 

[שירת הכוכבים]

אשמח לביקורת.
האם היה חסר קטעים נוספים בין שני הקטעים של הפרק, או שזה בסדר גם ככה?
פשוט יצאתי מנקודת הנחה שאם אכתוב על כל יום בחייו של סאנדמיאל- הסיפור ייגמר בפרק 350...
השאלה היא אם פה ספציפית זה מפריע.

 

[מה שניחשת]

ואי.. מעניין לדעת מה עומד מאחורי ההתנהגות הזו של המקום.
הייתי חושבת שזה עוד איזו מלכודת כמו מדבר האשליות או איך שלא קראו לזה..

האם היה חסר קטעים נוספים בין שני הקטעים של הפרק, או שזה בסדר גם ככה?

זה מצויין.. עוד קטע היה מתיש..

 

[yael305]

איזה פרק יפה!!
אני אוהבת את סאנדמיאל

אשמח לביקורת.
האם היה חסר קטעים נוספים בין שני הקטעים של הפרק, או שזה בסדר גם ככה?
פשוט יצאתי מנקודת הנחה שאם אכתוב על כל יום בחייו של סאנדמיאל- הסיפור ייגמר בפרק 350...
השאלה היא אם פה ספציפית זה מפריע.

זה בסדרגמור ככה.
המטר שלהם זה למנוע מאנשים להגיע לשם?