דרוש מידע ספרים חדשים לקראת פסח- שרשור חוזר ..

[מיכל ב']

גם את אמורה להוציא ספר, לא??

למי ששאלה, אז הנה הוא, אההממ, מתרגשת לבשר שהוא הודפס השבוע,
בע"ה לקראת פורים יהיה בחנויות:
צפה בקובץ המצורף 830047

 

[חדוי לינד]

למי ששאלה, אז הנה הוא, אההממ, מתרגשת לבשר שהוא הודפס השבוע,
בע"ה לקראת פורים יהיה בחנויות:

יש!!!!
איך אהבתי את הקודם שלך!

 

[מימימו]

יודעים על ספרים חדשים שעומדים לצאת?
הבנתי שמיה קינן תוציא לפסח את 'אמת או חובה',
יונה ספיר תוציא את 'דם קר'- לפסח? והוא המשך של עלילת אייל גלבוע או עלילה חדשה/חופפת?
נעמי צוובנר? רותי קפלר?
מוזמנים לכתוב על עוד סופרים שידוע לכם פרטים על ספרים חדשים שלהם..

יואוווו אני כמעט פתחתי עכשיו אשכול כזה מזל שראיתייי
יש סיכוי שסופרים יוציאו לפני ניסן או שצריך נס בשביל זה??

 

[RUSI10]

באתר של פלדהיים מופיע בין הספרים החדשים שעומדים לצאת:
חברתי רחלה - של רותי טננוולד, ו"נדנדה" של קיסנר - זה לא היה כבר על המדפים?

 

[יונה ספיר]

כן, בעז"ה יצא ספר המשך בסדרת "מרגל להשכרה" לקראת פסח.
בלי להעלות כריכות מודלפות, בבקשה

 

[ayys]

כן, בעז"ה יצא ספר המשך בסדרת "מרגל להשכרה" לקראת פסח.
בלי להעלות כריכות מודלפות, בבקשה

צריך לארגן כריכות חזקות, אצלנו מרוב קריאה חוזרת ונשנית לא נשאר יותר מידי.

 

[נעמה :)]

באתר של פלדהיים מופיע בין הספרים החדשים שעומדים לצאת:
חברתי רחלה - של רותי טננוולד, ו"נדנדה" של קיסנר - זה לא היה כבר על המדפים?

היה כבר.
כנראה מהדורה חוזרת.

 

[bgnhjxhs61]

כן, בעז"ה יצא ספר המשך בסדרת "מרגל להשכרה" לקראת פסח.
בלי להעלות כריכות מודלפות, בבקשה

ואי איזה כיף! מצפה לזה בהתרגשות.
אם לא כריכה.. תשחררי לנו משהו? קצת? קטן? משהו שיהיה אפשר להתנחם איתו ברגעי הציפייה הארוכים?

 

[מירי בוימל]

רותי טננולד גם אמורה להוציא ספר

 

[קוראסון שוקולד]

כן, בעז"ה יצא ספר המשך בסדרת "מרגל להשכרה" לקראת פסח.
בלי להעלות כריכות מודלפות, בבקשה

אולי תדליפי לנו את

 

[תמרושית]

חברתי רחלה (מאת רותי טננולד) חוזרת למדפים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
זוכרים אותה? (איך אפשר שלא...)
אותה הגברת בתוספת אדרת!- מהדורה משודרגת ומורחבת
למי שאוהבת לצחוק---- (יש מישהי שלא??!!)
בקרוב בחנויות הספרים...

 

[תמרושית]

 

[Ruti Kepler]

הסיפור היחיד שקראתי בלבית, סיפור מחכים עם תובנות שצריך לזכור
זה היה בשם עט
או שערכת מחדש?

זה היה בשם בתיה פרומן

רותי, מי עיצבה את הפיוזינג בכריכה?

הינדה הרבסט האלופה והמופלאה. הלוואי שהיא הייתה באה לפרוג, לפורום אמנות, ומעלה פוסטים על התהליך.

כריכה מהממת
בא לי ללקק אותה

תודה!
ואת, כל הכבוד לך, על החריצות והספר השני!

 

[ארבע]

הינדה הרבסט האלופה והמופלאה. הלוואי שהיא הייתה באה לפרוג, לפורום אמנות, ומעלה פוסטים על התהליך.

היות שכרגע היא לא באה (גם לי חבל), אשמח שתספרי את איך הגעת אליה, של מי היה הרעיון להשתמש בטכניקה לצורך הכריכה, וגם על תהליך עיצוב הכריכה מול אומנית בסדר גודל כשלה.
וסליחה שאני מתייחסת לקנקן יותר מאשר לתוכנו. בתמצית רק אציין שלהתרשמותי יש זיקה רבה בין השבריריות השקופה-צבעונית שהותכה לתמונה אחת אומנותית ובין התוכן, שגם הוא כתוב ביד אומן.

 

[שירי הופמן]

@יונה ספיר הוא בת?
למה חשבתי תמיד שזה סופר גבר?

 

[יונה ספיר]

אם לא כריכה.. תשחררי לנו משהו? קצת?

חיפשתי משהו שלא יסגיר כלום מהספר, והאמת שזה היה די קשה... בכל אופן מצאתי קטע קצר...

העננים החלו להתעבות מעל לראשם בשעה אחת אחר חצות. אייל כיסה את עצמו בברדס שחור, הפעיל את מערכת האיכון הממוחשבת ובחן את מיקומם. אחר הרים את עיניו החוצה, העריך את מצב העננים ואת השעה, והחליט שלא לעצור.

"אמרת חניית ביניים, אמרת", מחה אלי בלחישה. רגלו לא הוסרה מדוושת הגז אף לא לרגע. גם לא כשבור ענק נפער במרחק קצרצר מן הגלגלים הדוהרים. הוא סובב את ההגה בדיוק מושלם, ועקף את הבור בדייקנות מפליאה, סוחט קריאת התפעלות מן הלוחמים שנדבקו לדפנות הרכב. כמה מכלי הנשק שקשקו בארגזים כמו פעמוני רוח.

"אין לנו זמן, אלי. אנחנו חייבים להגיע לדירה לפני שש בבוקר". אייל לא הכחיש את העייפות האנושית שמילאה את מוחו בענן של ערפל. "אם אתה עייף, אחליף אותך. אבל אני מעדיף לשמור עליכם בחיים. ועוד יותר מעדיף לפרוק את הנשק ולהסתיר אותו בדירה. למחנה אקח רק חלק ממנו".

"יש לך קצת בעיות בסדר העדיפויות שלך, כמו תמיד". התלונן אלי. הוא הגביר מהירות והרכב קיפץ על האבנים והסלעים, אייל הניח יד על זרועו. "תאט. זה בסדר, אתה לא צריך להוכיח לי שאתה לא עייף. הקצב הזה יפרק את הרכב יותר מהר ממה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו".

אלי לא שמע לעצתו. "יהיה בסדר". הוא הציץ בשעונו, ואחר העביר מבטו אל חבורת הלוחמים שישנה בחלקו האחורי של הג'יפ, בזוויות מעוקמות ולא נוחות בעליל, בינות לארגזי נשק וציוד.

"עצור, אני אחליף אותך. לך לישון קצת".

"לא צריך". אלי דהר במהירות של מאה וארבעים, בחושך, על אדמה טרשים סלעית, לא סלולה. הג'יפ המסכן רעד וגנח, נאנח ונאנק עם כל אבן שהקפיצה אותו לאוויר. "אם הם ישנים בתנאים כאלו, הם כנראה באמת מפורקים".

"אין להתפלא". אייל הציץ בשעון. שתיים בלילה. "הזעיקו אותם מהרגע להרגע, לא שהם היו בחופשה או משהו לפני כן. הם היו בשיא תוכנית אימונים מחמירה, שכללה כל מה שאתה יודע לבד. ואני דאגתי להתיש אותם עוד יותר ביממות האחרונות. יאללה, תן את ההגה".

"לך תישן קצת. מחר תהיה בפעילות הרבה יותר ממני". קרץ לו. "שכחת שאני רק עתודה, המפקד?"

"צודק". אייל נשען על החלון, מחפש זווית הגיונית לישון בה.

"להעיר אותך לבשורות רעות, אדוני הקיסר?" השתמש אלי בציטוט שהשמיע לו חברו פעם בשמו של נפוליאון בונפרטה.

"לא צריך".

"למה?"

"כי כאן בשורות רעות פירושן מוות מיידי".

 

[ayys]

חיפשתי משהו שלא יסגיר כלום מהספר, והאמת שזה היה די קשה... בכל אופן מצאתי קטע קצר...

העננים החלו להתעבות מעל לראשם בשעה אחת אחר חצות. אייל כיסה את עצמו בברדס שחור, הפעיל את מערכת האיכון הממוחשבת ובחן את מיקומם. אחר הרים את עיניו החוצה, העריך את מצב העננים ואת השעה, והחליט שלא לעצור.

"אמרת חניית ביניים, אמרת", מחה אלי בלחישה. רגלו לא הוסרה מדוושת הגז אף לא לרגע. גם לא כשבור ענק נפער במרחק קצרצר מן הגלגלים הדוהרים. הוא סובב את ההגה בדיוק מושלם, ועקף את הבור בדייקנות מפליאה, סוחט קריאת התפעלות מן הלוחמים שנדבקו לדפנות הרכב. כמה מכלי הנשק שקשקו בארגזים כמו פעמוני רוח.

"אין לנו זמן, אלי. אנחנו חייבים להגיע לדירה לפני שש בבוקר". אייל לא הכחיש את העייפות האנושית שמילאה את מוחו בענן של ערפל. "אם אתה עייף, אחליף אותך. אבל אני מעדיף לשמור עליכם בחיים. ועוד יותר מעדיף לפרוק את הנשק ולהסתיר אותו בדירה. למחנה אקח רק חלק ממנו".

"יש לך קצת בעיות בסדר העדיפויות שלך, כמו תמיד". התלונן אלי. הוא הגביר מהירות והרכב קיפץ על האבנים והסלעים, אייל הניח יד על זרועו. "תאט. זה בסדר, אתה לא צריך להוכיח לי שאתה לא עייף. הקצב הזה יפרק את הרכב יותר מהר ממה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו".

אלי לא שמע לעצתו. "יהיה בסדר". הוא הציץ בשעונו, ואחר העביר מבטו אל חבורת הלוחמים שישנה בחלקו האחורי של הג'יפ, בזוויות מעוקמות ולא נוחות בעליל, בינות לארגזי נשק וציוד.

"עצור, אני אחליף אותך. לך לישון קצת".

"לא צריך". אלי דהר במהירות של מאה וארבעים, בחושך, על אדמה טרשים סלעית, לא סלולה. הג'יפ המסכן רעד וגנח, נאנח ונאנק עם כל אבן שהקפיצה אותו לאוויר. "אם הם ישנים בתנאים כאלו, הם כנראה באמת מפורקים".

"אין להתפלא". אייל הציץ בשעון. שתיים בלילה. "הזעיקו אותם מהרגע להרגע, לא שהם היו בחופשה או משהו לפני כן. הם היו בשיא תוכנית אימונים מחמירה, שכללה כל מה שאתה יודע לבד. ואני דאגתי להתיש אותם עוד יותר ביממות האחרונות. יאללה, תן את ההגה".

"לך תישן קצת. מחר תהיה בפעילות הרבה יותר ממני". קרץ לו. "שכחת שאני רק עתודה, המפקד?"

"צודק". אייל נשען על החלון, מחפש זווית הגיונית לישון בה.

"להעיר אותך לבשורות רעות, אדוני הקיסר?" השתמש אלי בציטוט שהשמיע לו חברו פעם בשמו של נפוליאון בונפרטה.

"לא צריך".

"למה?"

"כי כאן בשורות רעות פירושן מוות מיידי".

לתת כפית ולקחת את הצלחת.

 

[bgnhjxhs61]

חיפשתי משהו שלא יסגיר כלום מהספר, והאמת שזה היה די קשה... בכל אופן מצאתי קטע קצר...

העננים החלו להתעבות מעל לראשם בשעה אחת אחר חצות. אייל כיסה את עצמו בברדס שחור, הפעיל את מערכת האיכון הממוחשבת ובחן את מיקומם. אחר הרים את עיניו החוצה, העריך את מצב העננים ואת השעה, והחליט שלא לעצור.

"אמרת חניית ביניים, אמרת", מחה אלי בלחישה. רגלו לא הוסרה מדוושת הגז אף לא לרגע. גם לא כשבור ענק נפער במרחק קצרצר מן הגלגלים הדוהרים. הוא סובב את ההגה בדיוק מושלם, ועקף את הבור בדייקנות מפליאה, סוחט קריאת התפעלות מן הלוחמים שנדבקו לדפנות הרכב. כמה מכלי הנשק שקשקו בארגזים כמו פעמוני רוח.

"אין לנו זמן, אלי. אנחנו חייבים להגיע לדירה לפני שש בבוקר". אייל לא הכחיש את העייפות האנושית שמילאה את מוחו בענן של ערפל. "אם אתה עייף, אחליף אותך. אבל אני מעדיף לשמור עליכם בחיים. ועוד יותר מעדיף לפרוק את הנשק ולהסתיר אותו בדירה. למחנה אקח רק חלק ממנו".

"יש לך קצת בעיות בסדר העדיפויות שלך, כמו תמיד". התלונן אלי. הוא הגביר מהירות והרכב קיפץ על האבנים והסלעים, אייל הניח יד על זרועו. "תאט. זה בסדר, אתה לא צריך להוכיח לי שאתה לא עייף. הקצב הזה יפרק את הרכב יותר מהר ממה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו".

אלי לא שמע לעצתו. "יהיה בסדר". הוא הציץ בשעונו, ואחר העביר מבטו אל חבורת הלוחמים שישנה בחלקו האחורי של הג'יפ, בזוויות מעוקמות ולא נוחות בעליל, בינות לארגזי נשק וציוד.

"עצור, אני אחליף אותך. לך לישון קצת".

"לא צריך". אלי דהר במהירות של מאה וארבעים, בחושך, על אדמה טרשים סלעית, לא סלולה. הג'יפ המסכן רעד וגנח, נאנח ונאנק עם כל אבן שהקפיצה אותו לאוויר. "אם הם ישנים בתנאים כאלו, הם כנראה באמת מפורקים".

"אין להתפלא". אייל הציץ בשעון. שתיים בלילה. "הזעיקו אותם מהרגע להרגע, לא שהם היו בחופשה או משהו לפני כן. הם היו בשיא תוכנית אימונים מחמירה, שכללה כל מה שאתה יודע לבד. ואני דאגתי להתיש אותם עוד יותר ביממות האחרונות. יאללה, תן את ההגה".

"לך תישן קצת. מחר תהיה בפעילות הרבה יותר ממני". קרץ לו. "שכחת שאני רק עתודה, המפקד?"

"צודק". אייל נשען על החלון, מחפש זווית הגיונית לישון בה.

"להעיר אותך לבשורות רעות, אדוני הקיסר?" השתמש אלי בציטוט שהשמיע לו חברו פעם בשמו של נפוליאון בונפרטה.

"לא צריך".

"למה?"

"כי כאן בשורות רעות פירושן מוות מיידי".

איזה כיף תודה!!
אפשר לפרסם באיזשהו פורום?

 

[Ruti Kepler]

היות שכרגע היא לא באה (גם לי חבל), אשמח שתספרי את איך הגעת אליה, של מי היה הרעיון להשתמש בטכניקה לצורך הכריכה, וגם על תהליך עיצוב הכריכה מול אומנית בסדר גודל כשלה.
וסליחה שאני מתייחסת לקנקן יותר מאשר לתוכנו. בתמצית רק אציין שלהתרשמותי יש זיקה רבה בין השבריריות השקופה-צבעונית שהותכה לתמונה אחת אומנותית ובין התוכן, שגם הוא כתוב ביד אומן.

את הינדה אני מכירה מאז שהייתי ילדה בת 0 בחיפה והיא באה לשם למרכז ההשתלמויות כדי לאלף את המורות החיפאיות בינה בענייני אמנות.

כשחשבתי על הכריכה של ילדה נוף, עלה לי מיד הדימוי של זכוכית. הילדה הזו עשויה זכוכית. אבל כל תמונות ההשראה של הזכוכיות שמצאתי, היו מלוטשות, קרות, נוצצות. ברבורים של סברובסקי. חיפשתי זכוכית אחרת, יותר ספונטנית, נוזלית. נזכרתי בהינדה וביצירות שלה. התקשרתי אליה והתחלתי לשגע אותה קלות על פילים וחיתוכי אותיות. היא הסכימה בשמחה לעבוד על הכריכה (לא ידעה מה מחכה לה... ).
אחרי ששוטטנו בסטודיו שלה, ונגענו בכל חומר שאפשר לגעת בו, מינדי האלופה הכינה שרטוט של מה שאמור להיות בכריכה, לפי שכבות. האמירות שלי היו בסגנון "שיהיה שם פיל שנופלים לו דברים מהכיסים והכל מתבלגן לו".
והפיל עצמו, גם הוא מזכוכית. שביר. ושיהיו סדקים בכריכה, כי אין דבר שלם מכריכה סדוקה קלות.
הינדה שלחה לי לפני כל שלב במייל דוגמאות של צבעי הזכוכיות שיש לה, שנבחר מתוכם את הגוונים.
את הפיל, הרסיסים, העלים והקליפות היא חתכה במכשיר חיתוך מהזכוכיות הצבעוניות, ואז סידרה אותם בשכבות. ככה נראתה השכבה הראשונה בדרך לתנור:

וזה כבר אחרי התנור, בתוספת הגוונים הכתומים:

ואחר כך נוספה עוד שכבה, עם ה'נוף':

ה'ילדה' עשויה נחושת, שהייתה אמורה לצאת זוויתית ונוקשה יותר מה'נוף'. שלחנו את השכבות לתנור, על חום של 1000 מעלות, בלי לדעת איך ומה יצא בדיוק. זה היופי בזכוכיות, בנחושת, ובילדים. אפשר לדמיין מה רוצים. אף פעם אי אפשר לקבוע מה נקבל באמת.

ואז הזכוכית נשלחה לסטודיו לצילום, וצולמה על כמה רקעים כדי לבחור מי מהם ייתן את האפקט הכי מתאים. הבריסטול הבז' הזה נבחר:

עכשיו, נא לשים לב שהפיל רק ניסה לסדר את המילה 'נוף' בצורה טובה יותר, לדעתו.
בתכל'ס זה לא כל כך הצליח, הנ' נפלה לו על הראש, והף' מחליקה במורד החדק והוא מנסה נואשות לעצור אותה (הוא לא יצליח...) וזה חוץ מקליפת התפוז הזרוקה. לטענתו, זה בכלל לא הוא שקילף, והוא בטוח ששם בפח, אז לא ברור איך הקליפה הגיעה לשם.

 

[ארבע]

חוץ מקליפת התפוז הזרוקה. לטענתו, זה בכלל לא הוא שקילף, והוא בטוח ששם בפח, אז לא ברור איך הקליפה הגיעה לשם.

ועוד שניה נחליק עליה, והשמחה רבה, כי או שנשבור את האגן, אם אנחנו קשישים נרגנים, או שנחליט שהתגלשנו והכל בסדר (או עוד יהיה).