שיתוף - לביקורת ספרתם אותה.

  • הוסף לסימניות
  • #1
שוב לא ספרו אותה.

עברה לראש אחרון, דקות לפני עלות השחר. אבל גם הוא, הבהב לאט בדיוק כשמנה את הכבשה שלפניה, נכנס לעולם החלומות. שולח אותה החוצה.

לאט, עם קרניה הראשונות של השמש, חזרה להצטנף בפינת הדיר. פועה בשקט.

שוב עבר לילה שלם, עמדה מאחורי עשרות כבשים, אולי מאות. אנשים התקשו להירדם, ספרו אותן.

ילדים שכבו במיטת אמם, מנו בקול. עד שהגיעו אליה, נרדמו.

או סתם, התבלבלו. כל הכבשים נראו להם אותו דבר, לא שמו לב שעקפו אחת. לא ספרו אותה.

יצאה עם כל הכבשים למרעה. הסתכלה עליהן מהצד.

צודקים, בני האדם העייפים. הן כל כך דומות.

לבנות

צמריריות

צועדות בעדר אחד.

למה שישימו לב, יתנו מספר?

לעסה עשב יחד עם כל הכבשים.

שתתה מים יחד איתן.

הסתכלה בנהר.

כל הכבשים השתקפו שם, לוגמות מים. גם היא.

לבנה כמוהן.

צמרירית כמוהן.

עוד כבשה.



בלילה, בדרכה לעולם טרום חלומות, הרגישה משהו נשפך עליה,

הסתכלה למעלה, על גדר של מרפסת היה דלי הפוך, מטפטף שאריות צבע.

לא הצליחה להבחין בחושך מה הצבע של הנוזל הדביק, מיהרה הלאה.

הצטרפה לעדר של כבשים מרדימות, התבוננו בה במבט מוזר, תמה.

נבוכה. לא הבינה מה מושך אליה מבטים.

נכנסה במהירות לראש מנודד שינה, צעדה בתורה, כבשה 93, מחכה שיירדם. בלי לספור אותה.

אחד. ספר אותה מיד. על אף היותה בסוף העדר.

הופתעה. רצה בשמחה לראש ער אחר. גם הוא ספר אותה ראשונה.

עזבה עולם טרום חלומות, הלכה לנהר, הביטה בה. כבשה שחורה.

נבהלה מאד. נכנסה במהירות למים, לשטוף ממנה צבע שחור.

אחר כך חזרה לאנשים עייפים, סופרים.

שוב הייתה כבשה רגילה. לא נספרה אפילו פעם אחת עד עלות השחר.



למחרת בלילה, עשתה עקוף.

עברה דרך מפעל הצבע שבקצה המושב, נדחפה מדלת אחורית, מצאה עולם קסום.

בריכות בריכות של צבע, בכל הגוונים, עמדו מולה.

צעדה, מסוחררת, לעבר בריכה שחורה.

נעמדה על שפתה, התלבטה לרגע, עצמה עיניים, קפצה.

הצבע היה סמיך, ולא נעים. טיפסה במהירות חזרה. מאושרת לדמיין את מראה.

פסעה בגמלוניות לעבר עולם טרום חלומות, מסתכלת בשמחה על עקבות שחורים שיוצרים מסלול אחריה.

נעמדה בעדר שנכנס לראש ילדותי ומתוק, כבשים פעו סביבה בתמיהה.

התעלמה.

אחד. ספרה הילדונת את הכבשה הראשונה בתור.

שתיי---

לרגע הפסיקה הילדה לספור, הכבשים נעצרו על מקומם.

שתיים. ספרה אותה הילדה, על אף שהיו שבעים כבשים לפניה, בערך.

שתיים. התנגן בראשה המספר.

יצאה בעליזות מראשה של הילדה, נכנסה לראש בוגר.

שוב נספרה. שלישית.



דקות לפני עלות השחר עברה לראש אחרון, הוא הבחין בה ראשונה.

אחד. הוא ספר.

לא פגשה אפילו הבהוב אחד באותו לילה. אף אחד לא נכנס לעולם החלומות לפני שספר אותה.



לאט, עם קרניה הראשונות של השמש, צעדה לכוון הדיר. הצמר היה כבד לה וסמיך.

ומשמח.

בדרך לדיר עשתה עקוף, עברה דרך הנהר.

הסתכלה על עצמה. שחורה. נספרת.

ירדה לתוך הנהר, השתכשכה דקותיים במים, להשיל מעליה את השחור הזה, לפני שהיא חוזרת לעוד יום בדיר.

יצאה מהנהר, התעלמה מעקבות צבע שחור שלא הסכימו להיפרד מהצמר.

יצאה למרעה עם כל הכבשים

לעסה איתן עשב,

לגמה איתן מים,

הביטה בנהר.

המון כבשים. והיא.

לבנה, צמרירית, שאריות שחורות על צמר.

כל אותו היום הלכה יחד עם כולן. לבד.



בלילה, השתחלה שוב לעולם קסום של צבע, חזרה להיות כבשה שחורה, יחידה.

נספרת.

כולם ספרו אותה.

ראשונה, שניה, שלישית.

אף אחד לא פספס, לא דילג.



בעלות השחר שטפה צבע שוב, הביטה על עצמה.

כבשה צמרירית, כבר לא כל כך לבנה, הצמר שלה נדבק, התקשה.

התעלמה מצמר קשה, סבוך.

ספרו אותה הלילה.



גם לילה לאחר מכן ספרו אותה, וגם לילה אחר כך.

כבר לא הצליחה להסתיר שאריות צבע שחור, הפך לחלק ממנה.

עשה לה צמר לבן לאפור, מלוכלך.



ואז הגיע יום הגז.

היום הכי אהוב בשנה. הכי שמח.

יום בו מגיע הרועה, עובר כבשה כבשה, מלטף, משיל מעליה ערמות של צמר מעיק.

הופך אותן לצעיפים חמים, לבגדים לתינוק קטן.

כל כך אוהבת את יום הגז. כל כך מחכה.

הרי רק בשביל זה היא כבשה. לתת מעצמה לאחר. להפוך צמר לבגד.

חכתה בסבלנות שיגיע תורה, התקרבה בשמחה לרועה.

הוא העביר עליה יד בחיבה.

נעצר.

הסתכל על צמר אפור. קשה. סבוך.

"אני מצטער" הוא לחש לה.

"הצמר שלך נהרס, אין לי מה לעשות איתו".

עבר לכבשה הבאה.

עמדה בצד. כבשה שחורה, נספרת.

חסרת תועלת.

לא מגשימה מטרה.


מלכי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
זה מיוחד.
מצא חן בעיניי במיוחד המשל הזה שלוקח זמן להבין שהוא משל, הוא נכנס ללב מהדלת האחורית....
הכתיבה מדויקת מאוד.
אלופה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
  • הוסף לסימניות
  • #6
מטורף.
נוגע עמוק בלב.
הופתעתי מהסוף.. לא ציפיתי לזה
אבל לוידעת למה כן ציפיתי 😆
אולי לזה שתמיד רואים רק את הכבשים השחורות ומי שבעייתית, ומי שסתם ילדה טובה אז כלום...

אהבתי ברמות את הרעיון של המשל
לספור כבשים.. גאון!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

מוקדש באהבה לכל הכבשים השחורות באשר הם

אי שם במדינה רחוקה, לפני שנים רבות, חי לו עדר כבשים.
בעדר כבשים רבות, גדולות וקטנות, שמנות ורזות, גבוהות ונמוכות, לבנות ושחורות.
בעל העדר אינו מטפל בכבשים בעצמו. הוא שולח אותם למרעה בליווי הרועה שלו.
הרועה מאכיל את הכבשים, חולב אותם, וגוזז את הצמר כשצריך.

יום אחד החליט בעל העדר לבקר במרעה שמחוץ לכפר. לראות כיצד הרועה מנהל את העדר, באיזו צורה הוא מטפל בכבשים, והאם הוא עושה את מלאכתו נאמנה.
כאשר בעל הבית הגיע למרעה, נשאל הרועה: "כמה חלב נותנת כבשה בכל יום"?
ענה לו הרועה: "כל אחת מן הכבשים הלבנות נותנת תפוקה של שלוש ליטר ביום".
שואל אותו בעל הבית: "והשחורות- כמה הן נותנות"?
אומר לו הרועה: "הכבשים השחורות גם הן נותנות תפוקה של שלוש ליטר חלב ביום".

מחזיר בעל המרעה: "ובאיזה אוכל אתה מאכיל את הכבשים במידה ואין להם מספיק מהמרעה כאן?"
עונה לו הרועה: "יש לי אוכל משובח, בריא ומזין אותו אני נותן לכל הכבשים הלבנות."
"ומה לגבי הכבשים השחורות?"
"כמובן שאתן גם לשחורות".

ממשיך הרועה ומספר כי בשעות הצהריים הוא נוהג להכניס את הכבשים הלבנות לתוך הדיר הסמוך למרעה בכדי שהשמש הקופחת לא תציק להם.
שואל אותו בעל המרעה: "ואת השחורות?"
אומר הרועה: "גם את השחורות".

אומר בעל המרעה לרועה בפליאה: "אני לא מבין את ההתנהלות שלך. בכל פעם אתה מדגיש את היותך דואג רק לכבשים הלבנות, מה שמביא אותי למסקנה כי יתכן שהכבשים השחורות שונות מהם. אלא שבסופו של דבר, כאשר אני שואל אותך במפורש האם הכבשים השחורות נכללות גם הן יחד איתן – אתה משיב לי בחיוב. אז תגיד לי, מדוע אתה לא אומר מלכתחילה "כל הכבשים"? למה אתה מתייחס לאותן כבשים שחורות כאל סוג ב' עד כדי כך שלא צריך לספור אותן או לדבר עליהן?

"ספר לי, האם הכבשים השחורות נותנות פחות חלב או צמר מאלו הלבנות? האם הן פחות ממושמעות? האם הן עושות נזקים?"

אומר לו הרועה: "לא".
"אבל הן שחורות".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה