סקר קצר בנושא איורים בספרי ילדים.

[שולה]

מה רע בקוף חמוד? בדוב ובאריה? תסבירו לי בבקשה...

יש הוראה של הרבי מחבד לחסידיו שלא להראות חיות לא טהורות.
אני מאמינה שרבים מהמצביעים בסקר על השורה הזאת, שייכים לקהל חסידיו.

 

[יונה יונה]

בחבד מקפידים מאוד על ענין החיות הטמאות (גם בציורים וגם במשחקים).

 

[סטודיו פלאש]

לא קראתי את האשכול
עניתי עכשיו לסקר
לא עניתי על שאלת הנשים,
כי ספר בלי ציורי ילדות ואמא הוא חסר גדול בעיני - ולא אקנה אותו
אבל ספרים כמו שהילדים שלי מקבלים לפעמים מהגן עם אמא בחצאית קצרה ופאה (בכלל מצחיק אותי כל פעם מחדש הקטע הזה, איך צייר יצייר אמא שידעו שזה פאה ולא שיער, או שזה כבר לא כזה משנה)
מאוד צורמים לי ולא הייתי קונה אותם גם לא בשקל וחצי
ולכן המלצתי היא להוציא ספרי ילדים על סיפורי צדיקים, שם אפשר לצייר אמהות וילדות צנועות וחסודות בלי להסתבך (הכטקופף עשה את זה מעולה)

צריך להבין את האפסורד אליו נקלע כל עורך, לצייר נשים של ימינו, אז או שהוא יראה מגוחך ויצייר נשים צנועות באמת או שיצייר את הנורמליות האחרונות ...
ולכן מעדיפים לטאטא את המציאות מתחת לשטיח

 

[רחל ז.]

אשה צנועה ועדינה זה הגדרות שהקריטריון שלהם לא לגמרי מוגדר וגם שונה בין מגזר למגזר.
למשל אמא עם פאה צנועה - במגזר שפאה זה מחוץ לתחום אצלו - זה כבר לא צנוע
או אמא עם מטפחת מסוגים מסוימים - נחשב לא צנוע במגזרים אחרים
כנ"ל לגבי בגדים - אין קריטריונים ברורים לכל המגזר החרדי
למחוק את הנשים מהחיים - זה להמנע מהכנס לתחום בעייתי
וזה נובע בעיני - מחוסר כשרון.
כי לצייר אשה בצורה שתרצה את רוב הציבור - צריך כשרון גדול.
(למה לרצות את רוב הציבור? שיקול כלכלי כמובן)

 

[אביטל שורץ]

הלכתי לבדוק את כל הספרים בבית....
יש הרבה ספרים, (ביניהם גם של גדי פולק) שיש אמא או דמות נשית אחרת (אשתו של פישל למשל), והיא לא מהצד היא מאוד דומיננטית.
יש ספרים שלא אבל זה לגדולים יותר.
בספרי הפעוטות מפריע לי כשהאם נעדרת, בקומיקסים של הגדולים זה ממש לא נחוץ. הם מסתדרים מעולה האבא והסבא עם הבנים (והתינוקת)

 

[שירי כהן]

את יכולה להסתבך בצורה זו עם כל בני המשפחה.
לצייר ילד עם פאות מאחורי האוזניים? לפני? בלורית? קרחת?
פאות קצרות? ארוכות? מסולסלות?
הלבוש של האבא, הזקן שלו... כל דבר שתציירי יהיה אחר ממישהו אחר,
ועדיין ברוך ה' יוצאים ספרים מצוירים לרוב באין מפריע.
לא אכנס לנושא הפאות כי חבל על האשכול,
אבל לרוב האמהות בספרים מצוירות כשהן צנועות וחסודות ואין מגחך ואין מגוחך.
לא צריך לחפש ולהמציא רעיונות למה נולד העיוות,
העיוות נולד כדי לרצות עוד קהל, כדי שגם הוא יקנה את הספרים,
בלי לחשוב שאולי רוב הקהל לא יאהב את הרעיון -
בידיעה שהרוב הזה ימשיך לקנות את הספרים בכל מקרה.

 

[אסתי-בראון]

אשה צנועה ועדינה זה הגדרות שהקריטריון שלהם לא לגמרי מוגדר וגם שונה בין מגזר למגזר.
למשל אמא עם פאה צנועה - במגזר שפאה זה מחוץ לתחום אצלו - זה כבר לא צנוע
או אמא עם מטפחת מסוגים מסוימים - נחשב לא צנוע במגזרים אחרים
כנ"ל לגבי בגדים - אין קריטריונים ברורים לכל המגזר החרדי
למחוק את הנשים מהחיים - זה להמנע מהכנס לתחום בעייתי
וזה נובע בעיני - מחוסר כשרון.
כי לצייר אשה בצורה שתרצה את רוב הציבור - צריך כשרון גדול.
(למה לרצות את רוב הציבור? שיקול כלכלי כמובן)

נראה לי שיוני גרשטיין מצייר נשים בצורה שעונה על כל הדרישות.
וגם גולד.
אמא פשוטה וצנועה, עם מטפחת בעלת שתי זנבות, וראש מכוסה היטב לפי כל השיטות.

 

[שירי כהן]

אני לא זוכרת אף אמא לא בסדר בכל אחד מהספרים שיש לי בבית,
להפך..

 

[ronitg]

לא הבנתי, אם האמא לא מצויירת ב-ד-י-ו-ק כמו שהולכים במגזר הספציפי שלך או שלך,
אז זה לא צנוע?
לא חייבים להסחף,
בפרט שזה ציור
וזה לילדים
וזה סיפור לא חומש

 

[מגה]

מה הכוונה חיות טמאות?
אין לי בעיה עם חתולה ושועל או צפרדע.
אבל עם חזירים ודרקונים כן. כי בד"כ מי שמצייר אותם גם מצייר אותם דוחה .

כנ"ל
ולגבי תמונות של נשים - כל עוד הנשים צנועות, כמו בספרים של סיפורים מתוך הלב, ארכוש בשמחה! וגם לי מאוד מפריע שבמקום שמתבקש שתופיע גם האמא משום מה היא לא נמצאת, ולא שמפריע לי ההדרה, כי זה לא פוגע באופן אישי, אלא שהדבר מעוות ומוזר גם לילדים שב"ה בחיי היום יום יש להם אמא, והם הולכים לחבר יש שם אמא (ואחיות), וגם שהם נכנסים למכלת יש שם מוכרת וכו' וכו' - כך הקב"ה ברא את העולם, אז הציור צריך להיות מותאם לציבור הרוכשים אבל גם למציאות ולא להקצין...

 

[נוי]

לא הבנתי, אם האמא לא מצויירת ב-ד-י-ו-ק כמו שהולכים במגזר הספציפי שלך או שלך,
אז זה לא צנוע?
לא חייבים להסחף,
בפרט שזה ציור
וזה לילדים
וזה סיפור לא חומש

פגשתי רק בספר אחד שלכאורה מיועד לציבור החרדי, אימא שנראית כמו ברבי. בלי הגזמה.
(יש כאלה במגזר, אבל אני לא חושבת שהן סמל ודוגמה לאימא הקלאסית)

 

[GolanArt]

לא מבין על מה כל ההמולה...
הרי ידוע לכולנו שיש בציבור החרדי יותר זרמים
מכל הכדור הארץ ביחד. ואנחנו הרי יודעים שאלו שאמא
אצלם נתפסת כברבי כי הראש שלה שם רוב היום, יקנו בכיף
ספר שאמא נראית שם ברבי, לא כך? הרי ילד שרואה את אמא מדפדפת
באייפון ונזהרת מאד לא לשרוט את המסך עם הציפורניים שעוד לא
יבשה בהן שכבת הלק, לא יצפה למצוא אמא אחרת בספר...

מאידך ילד ממאה שערים או ציבורים סגורים מאד, רגיל לראות את
הסימבוליות של אמא בצורה הרבה יותר צנועה (שזה אומר שגם בגן
אין ציור של אמא, והאמא אף פעם לא מדברת עם הרב'ה ולובשת
בגדים רחבים ולא מבליטים, ולא מקשקשת בקולי קולות ברחובות וכ' וכ'),
יסתדר מצויין עם ספר בלי יותר מדי אמא וכ'...

בקיצור, ולעניות דעתי, אין פה על מה להתרעם. כל ציבור הולך איך שמתאים לו, וכל הקשקשת
הזו על המושג החילוני הנדוש "הדרת נשים", ממש לא קשור פה ולא לעניין.
אם תשאלו אותי הקטן, לא הייתה לי בעיה לוותר על אוטובוס מהדרין אם
הנשים החרדיות והדתיות היו חוזרות לצניעות של לפני 30 שנה, או במילים
אחרות, כל סופר יודע בדיוק למי הוא מוכר את הספר...

אני אישית, אין לי בעיה שאמא תצוייר בספרים, רק שתראה כזו שגם גוי יבין
שמדובר ביהודיה...

 

[GolanArt]

ולגבי חיות טמאות, הכל בסדר חוץ מחזיר כמובן...

 

[תותח שיווקי]

לא מבין על מה כל ההמולה...
הרי ידוע לכולנו שיש בציבור החרדי יותר זרמים
מכל הכדור הארץ ביחד. ואנחנו הרי יודעים שאלו שאמא
אצלם נתפסת כברבי כי הראש שלה שם רוב היום, יקנו בכיף
ספר שאמא נראית שם ברבי, לא כך? הרי ילד שרואה את אמא מדפדפת
באייפון ונזהרת מאד לא לשרוט את המסך עם הציפורניים שעוד לא
יבשה בהן שכבת הלק, לא יצפה למצוא אמא אחרת בספר...

מאידך ילד ממאה שערים או ציבורים סגורים מאד, רגיל לראות את
הסימבוליות של אמא בצורה הרבה יותר צנועה (שזה אומר שגם בגן
אין ציור של אמא, והאמא אף פעם לא מדברת עם הרב'ה ולובשת
בגדים רחבים ולא מבליטים, ולא מקשקשת בקולי קולות ברחובות וכ' וכ'),
יסתדר מצויין עם ספר בלי יותר מדי אמא וכ'...

בקיצור, ולעניות דעתי, אין פה על מה להתרעם. כל ציבור הולך איך שמתאים לו, וכל הקשקשת
הזו על המושג החילוני הנדוש "הדרת נשים", ממש לא קשור פה ולא לעניין.
אם תשאלו אותי הקטן, לא הייתה לי בעיה לוותר על אוטובוס מהדרין אם
הנשים החרדיות והדתיות היו חוזרות לצניעות של לפני 30 שנה, או במילים
אחרות, כל סופר יודע בדיוק למי הוא מוכר את הספר...

אני אישית, אין לי בעיה שאמא תצוייר בספרים, רק שתראה כזו שגם גוי יבין
שמדובר ביהודיה...

לא רציתי להיות הגבר הראשון שמתערב בסוגיא, אבל לאחר התגובה הזו אוסיף את שבדעתי.
לא יודע מה זו הדרת נשים, מי שהמציא את המושג היה יאיר לפיד שאני משתדל לא ללמוד ממנו יותר מדי.
יש רמות שונות בקדושה וטהרה, כמו שיש דברים שבחסידות מקפידים עליהם יותר מהליטאים (ואני ליטאי), וגם בחסידויות השונות יש דרגות, כולם שווים לטובה איש איש לפי רבותיו.
כתבו כאן שכל הנערוון בנושא ציור נשים התחיל לאחרונה, ופעם היו הרבה יותר פתוחים וכו' וכו'.
מי שיודע, גם בזמן הגמרא היו הרבה הנהגות שאם היו עושים אותם היום זה היה נורא ואיום (ע"ע ט"ו באב, מי שמכיר את המושג באמת, לא מה שעשו ממנו היום, ע"ע רבי זירא והדרך שבא שימח חתן וכלה ועוד ועוד ואין כאן המקום להאריך בזה). תארו לעצמכם שמישהו היה עושה מה שעשה יעקב אבינו ע"ה כשפגש לראשונה את רחל...
הדורות הקודמים יכלו לנהוג בצורה בה נהגו. בדור טמא ופרוץ כמו שלנו אנחנו מחוייבים להוסיף גדרים וסייגים רק כמה שאפשר, ואם לא עושים את זה שלא יבואו אח"כ בטענות על כל מיני פרשיות שלא שערום אבותינו שמתפוצצות לאחרונה בציבור החרדי.
ברור ומובן מאליו שצריך לנהוג בכל זה בחוכמה רבה ולהתאים כל חומרא לנוהג בה כדי לדעת אם היא מתאימה והוא יכול לעמוד בה (אחרת, החומרא הזו היא היא הגורם לבעיות הקשות), אבל אם יש רוח כללית של טהרה למה לזלזל בה?

 

[נוי]

מי יביא לנו את עיני העדה שיורו לנו מהי רוח טהרה, ומהו חירפון? (מחילה שלא מצאתי מילה יותר מהוגנת שתבטא את זה)

 

[תותח שיווקי]

מי יביא לנו את עיני העדה שיורו לנו מהי רוח טהרה, ומהו חירפון? (מחילה שלא מצאתי מילה יותר מהוגנת שתבטא את זה)

בדרך כלל מה שמורים רבני הועדות הרוחניות של העיתונים כמו יתד המודיע והמבשר זה פחות או יותר דעתם של עיני העדה.
אומר בעדינות.... אשה לא יכולה לדעת מה חירפון בעניין הזה ומה היא רוח טהרה. אשה לא תבין עם מה גבר מתמודד, ודי בזה.

 

[RacheliArt]

נראה לי שרוב ציבור הגברים מסוגל להתמודד די בסדר עם ציורי אמהות פה ושם בספרי פעוטות וילדים.

 

[מריומה~]

בדרך כלל מה שמורים רבני הועדות הרוחניות של העיתונים כמו יתד המודיע והמבשר זה פחות או יותר דעתם של עיני העדה.
אומר בעדינות.... אשה לא יכולה לדעת מה חירפון בעניין הזה ומה היא רוח טהרה. אשה לא תבין עם מה גבר מתמודד, ודי בזה.

זה התנשאות והדרת נשים לשמה!

 

[imagine]

האמת היא שאף פעם לא התעמקתי ב"יש אמא" או " נהדרה לה...."
ומתוך סקרנות, בעקבות הסקר הזה, הלכתי לבדוק מה יש לי בארון הספרים
ויש לציין שמצאתי כמה וכמה ספרים נהדרים עם ציורי נשים:
1. הספר לפעוטות "סיפורים שאוהבים ילדים" שבו בהחלט מופיעה האמא בלבוש יהודי צנוע וסטדנרטי בטוב טעם וחן. יש אפילו סבתא ששמחה לקראת הנכדים המבקרים אותה (הציירת הנדי שטרנברג) [בקטנה, הייתי מעדיפה שאורך החצאית של האמא תהיה יותר אמצע הרגל מאשר בשליש לכיוון הברך... כך אני גם משתדלת להקפיד בחיי האישיים, והאמת המצערת היא, שבעולם המעשה זו באמת צרת הדור והנסיון שרבות וטובות נכשלות בו כך שבעצם היא ציירה אישה סטנדרטית בת דורנו שעוד לא התחזקה בנושא החשוב הזה] כיסוי ראש: האמא עם מטפחת חביבה שמתאימה לה מאד לפרצוף המתוק והחם
2. סדרת "עט לקט" עם ציורים של א. פריזנט בהם מופיעה האמא. בספר על שבת למשל, היא מופיעה בתפקידה כמדליקת נרות שבת, ובתפקיד נוסף לא פחות חשוב: השתתפות בסעודת השבת. כיסוי ראש: מטפחת בצבע תואם לכל בגד. לבל ניכשל חלילה בהרהורי חטא שאם הולכים עם מטפחת אמורים להיות מוזנחים
3. מתוך הלב של תמי: ציוריה הנהדרים של תרצה פלג. כיסוי ראש: פאה שהיה מותר לה להיראות יותר פיאה... כמו כן, פתח הצוואר לפעמים לא מספיק כהלכתו...
4. מה שבטוח - בטוח (ספר על מוגנות ובטיחות לילדים - מומלץ!): אמא מופיעה גם מופיעה, אפילו ל"ע עורכת קניות ברחוב ההומה כיסוי ראש: כל הנשים ללא יוצא מן הכלל, מן המוכרת בחנות ועד לשכנה המסורה חובשות מטפחות מסוגים שונים (עם קשירה מאחור, ברטים וכו'...) אף אחת מהן ללא פאה. אהבתי את האוטנטיות של הביגוד, העגלות, הגינות וכו' ממש נראה צילום של החיים כפי שהם נראים בימינו. איורים: טובה לף.
5. מעשים קטנים (סדרת "אמא של לאהל'ה", מה?! עוד מעיזים לעשות סדרה שלימה על אמא, שומו שמים והזעדעזעי מדף הספרים היהודי!!!): ציוריה המרהיבים של רות בייפוס. כיסוי ראש: ברחוב - פאה. בבית - מטפחת. קלאסי בהרבה ציבורים. יש לציין שאורך החצאית ב"ה הרבה יותר מהודר. נראה שממש היתה הקפדה על כך. ופתח הצוואר ככל משפטו וחוקתו! נראה שהנשים שם למדו היטב את הלכות צניעות.
6. אלי לומד להיזהר, במקרה שלנו "לא לטפס על סולם": ציור ואיור -נ.ל. יש. יש. ויש. יש לנו אמא, לאמא יש מטפחת ואפילו שיכולנו לשאול את אבא, דווקא אמא פה נוכחת. לה, לה, לה, לה, לה, לה, לה, לה, לה, לה, לה............
7. הספר המתוק הזה: ציירה- אורית מרטין. אמא מככבת כמעט בכל סיפור, ויש גם משפחה מורחבת של סבתא ודודה. כיסוי ראש: אמא תמיד במטפחת, לסבתא מותר ללכת עם פאה אפורה, והדודה חובשת כובע עם נוצה. גם כאן אורך החצאיות מתאים יותר לתקנון הבסיסי.
עד כאן כל השביעין החביבין, ועכשיו לחביב פחות:
8. אמא, מה זה? : הופה, פה ציפתה לי הפתעה. ניסיתי להיזכר בעל פה ולא הצלחתי ורק כשעברתי עמוד עמוד גיליתי שאמא נעדרת. פרס כספי על ראשה למוצא הישר. אה, בעצם מצאתי, נתנו לה כבוד בכותרת הראשית שם שם הספר!אז היא כן חיה. רק שכנראה לא רואים אותה, כי היא עסוקה בלענות על השאלות של הילד... יש לציין כי מעולם ילדי לא שאלו אותי למה אין אמא בספר. הם מן הסתם היו עסוקים בלשאול "מה זה...?" ולא נתנו להם אופציה של "למה זה...?"

זוהי רק סקירה חלקית מפאת קוצר הזמן. התוצאות, יש לומר, מעודדות.

גילוי נאות: זה אף פעם לא היה שיקול שלי בקניית ספר. רק הלכתי עכשיו לבדוק כי עניין אותי עד כמה באמת התופעה רווחת. ואיך נראות האימהות שכן זכו להיכתב בספר דברי ימי עם ישראל. מה שכן, באיזשהו ספר שיצא לאחרונה, ספר חשוב מבחינת מסריו. הפריע לי בעין כשרפרפתי בו (לא קניתי עדיין) שאורך החצאיות ממש קצר. וגם סגנון הביגוד אופנתי למדי מהסוג שצרם לי. לא בטוחה שלא אקנה אותו, אבל חבל.

לגבי חיות: כל עוד לא מדובר בדבר אחר, דינוזאוארים, נמרים בסגנון צ'יטוס המבחיל, ושות' - מתאים לי ובואו בהמוניכם. ואדרבה, אפילו במשחקים ודובונים אני דואגת שיהיה להם מגוון רב ככל היותר של חיות. כך שהם מבדילים בין דג לדולפין, מזהים פינגווינים ואיגואנות, ובאמבטיה רוחצים גם את התמנון, סוסון הים, והלויתן.

שבת שלום לכל נשות החיל, בעלי הבית, והטף. היו צנועות, היו ברוכים, ולימדו על החיים!

 

[תותח שיווקי]

זה התנשאות והדרת נשים לשמה!

לא לעניין להמשיך להתפלמס ולרדת לפרטים. אבל כל מי שקורא את מה שכתבתי לא ראה לא התנשאות ולא הדרת נשים, אלא תיאור של המציאות. אם מה שכתבתי שרבני הועדה הרוחנית הם שיודעים מה נכון ומה לא נכון זו התנשאות (כלומר - שרב שמונה על ידי גדולי ישראל בדיוק בשביל זה לא מבין יותר טוב מבעלת הפוטנציאל) והדרת נשים, אז באמת אנחנו לא משתייכים לאותו מגזר