הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לישון באמת, זה להירדם כאשר הראש ממוקם בפינה הצפון-מזרחית של המיטה, ולהתעורר כשהוא שמוט מחוץ לפינה הדרום-מערבית.
הדרך מפינה לפינה נעשית בסלטות ובתרגילים אקרובטיים, שבמהלכם שרירים נמתחים, ידיים נרדמות וציפורניים שורטות פנים. אך העונג, העונג בל יתואר.
אבל מי עוד ישן ככה? זה היה פעם, בעבר הרחוק, בשנותיי העליזות בישיבה.
חבריי לחדר יעידו גם על פלפולים עמוקים, בבחינת וּבְלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ – על הציר שבין הפינה הצפון-מזרחית, לדרום-מערבית.
אבל היום? היום זה לא ככה. זה מתחיל כמו פעם: הנחת ראש בפינה הצפון-מזרחית. אף ולחי תחובים בתוך קיר בטמפרטורה קרירה מושלמת. אבל משם זה לא מתפתח לשום מקום.
22 דקות לאחר ההירדמות, זחל ראשון עושה דרכו לתווך הצפוף שבין הראש לפינה. לחי מתענגת נפרדת לשלום מקיר מפנק, ומקבלת בברכה ראש מזיע של בן 3 שכמו אתמול, גם היום, התעצלתי לרחוץ.
חצי שעה לאחר מכן: צעדים קטנים וזריזים מעירים אותי. כפות רגליים מכות בקצב ברצפות. הקול הולך ונעשה חזק יותר ויותר. זה האות לפנות עוד מעט מקום במשטח השכיבה שגודלו, או קוטנו 90 ס"מ.
כעבור שלוש שעות, רחפן שישוגר לשמי החדר יצלם פסיפס אנושי מרהיב. מיטה צרה משובצת באבני חן אנושיות – נוחרים זה באוזנו של זה בחדוות אחים שכזו.
ואני מתעורר על הרצפה. מונח בתוך שלולית מי נטילת ידיים, מכוסה בשני ילדים שנשרו אף הם ממזרן רועש ורועד.
"למזלי נפלתי על כרית נעימה, כך נמנע נזק מוחי", אני מנחם את עצמי, ומגביה את הראש כדי להפריד בין לחי לאגיס מידה 5.
הדרך מפינה לפינה נעשית בסלטות ובתרגילים אקרובטיים, שבמהלכם שרירים נמתחים, ידיים נרדמות וציפורניים שורטות פנים. אך העונג, העונג בל יתואר.
אבל מי עוד ישן ככה? זה היה פעם, בעבר הרחוק, בשנותיי העליזות בישיבה.
חבריי לחדר יעידו גם על פלפולים עמוקים, בבחינת וּבְלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ – על הציר שבין הפינה הצפון-מזרחית, לדרום-מערבית.
אבל היום? היום זה לא ככה. זה מתחיל כמו פעם: הנחת ראש בפינה הצפון-מזרחית. אף ולחי תחובים בתוך קיר בטמפרטורה קרירה מושלמת. אבל משם זה לא מתפתח לשום מקום.
22 דקות לאחר ההירדמות, זחל ראשון עושה דרכו לתווך הצפוף שבין הראש לפינה. לחי מתענגת נפרדת לשלום מקיר מפנק, ומקבלת בברכה ראש מזיע של בן 3 שכמו אתמול, גם היום, התעצלתי לרחוץ.
חצי שעה לאחר מכן: צעדים קטנים וזריזים מעירים אותי. כפות רגליים מכות בקצב ברצפות. הקול הולך ונעשה חזק יותר ויותר. זה האות לפנות עוד מעט מקום במשטח השכיבה שגודלו, או קוטנו 90 ס"מ.
כעבור שלוש שעות, רחפן שישוגר לשמי החדר יצלם פסיפס אנושי מרהיב. מיטה צרה משובצת באבני חן אנושיות – נוחרים זה באוזנו של זה בחדוות אחים שכזו.
ואני מתעורר על הרצפה. מונח בתוך שלולית מי נטילת ידיים, מכוסה בשני ילדים שנשרו אף הם ממזרן רועש ורועד.
"למזלי נפלתי על כרית נעימה, כך נמנע נזק מוחי", אני מנחם את עצמי, ומגביה את הראש כדי להפריד בין לחי לאגיס מידה 5.
