עבודה בהוראה בתור הוראה מתקנת סוג של

  • הוסף לסימניות
  • #41
היי, עברתי על כל הצ'אט, אני מחפשת הוראה מתקנת - להוציא ילדים מחוץ לכיתה, זורמת גם על מ"ד, לאו דווקא חרדי, אני גמישה עם רכב.
אשמח לקבל טלפונים או מיילים של מקומות העבודה שלכן שצריכים- lior16464@גימייל.קום
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
הי מה נשמע?
בדקתי לך בבית ספר שלי לבנתיים לא צריך מאמינה ששנה הבאה כן.
מה שכן את יכולה לבדוק באתר של משר החינוך ולהעלות לשם את הקורות חיים שלך.
וכן אם יש מישהי שמעוניינת לבודמ"מ על בסיס שעתי מתי שהיא יכולנה את זה אני יודעת שצריךוגם זה כמה שידוע לי יותר כסף.
יום טוב...
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
הי מה נשמע?
בדקתי לך בבית ספר שלי לבנתיים לא צריך מאמינה ששנה הבאה כן.
מה שכן את יכולה לבדוק באתר של משר החינוך ולהעלות לשם את הקורות חיים שלך.
וכן אם יש מישהי שמעוניינת לבודמ"מ על בסיס שעתי מתי שהיא יכולנה את זה אני יודעת שצריךוגם זה כמה שידוע לי יותר כסף.
יום טוב...
מי שמעוניננת יכולה לפנות לZIPI191222 המשך של שטרודל גימל . קום...
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
מקפיצה אני מחפשת לשנה הבאה לעבוד בבית הספר כמורה פרטנית
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
יש לי ניסיון רב כמורה בבית ספר מקצועי ללקויי למידה, כעת עוברת דירה לבני ברק.
מישהו מכיר משרה שיכולה להתאים לי בבית ספר/ תיכון, בהוראה כיתתית או פרטנית?
תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
יש לי ניסיון רב כמורה בבית ספר מקצועי ללקויי למידה, כעת עוברת דירה לבני ברק.
מישהו מכיר משרה שיכולה להתאים לי בבית ספר/ תיכון, בהוראה כיתתית או פרטנית?
תודה
אולי תפני לאחיה יכול להיות שהם מכירים
יש להם גם אתר אחיה ידע עם דרושים במוסדות

בהצלחה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

’’ שלום הרב פוגל. ראיתי שאתה מידי פעם כותב בפרוג, אולי תעלה שם את המחשבות שלי.

זכיתי להיות אברך.
הבעיה, אתכם, המחנכים, שאתם יצרתם לכם עולם סגור שבו מי שלא בעל ניסיון או הכשרה בעניין הזה אין לו זכות דיבור. איך אמר לי פעם מלמד צעיר אחד פעם באסיפת הורים? ’’אתה בא לרופא שיניים, אתה מביע דעה? לא, כי אתה לא מבין בשיניים, גם אם אתה משתמש בהן הרבה בסעודות מצווה, כך גם בחינוך: צריך להרכין ראש בפני אנשי החינוך’’. זו, לענ’’ד שטות מוחלטת. ילדים הם לא שיניים. וכמו שלך יש ילדים בכיתה לי יש ילדים סביב שולחן שבת שבועטים אחד בשני מתחת לשולחן ורבים מי יושב ליד אמא, ובסוף זו אותה הפרקטיקה ואין סיבה לחשוב שאתה מבין יותר.

סופו של דבר, אני הרבה יותר חשוב ממך במובן הזה שאברך זה פסגת העולם, יותר מכל המחנכים והמשרות, אני שומע שזה גם מה שאתה אומר לתלמידים הרכים שלך אז גם אתה תשב בשקט ותקשיב לסיפור של אברך, חשוב שתשמע דווקא את נקודת המבט הזו, מהצד, כי הספור שלי הוא על קודש הקודשים שלכם: התעודות.

אבא צעיר הייתי ותמים. האמנתי לכל מילה. הבכור שלי, יוני, סיפר כבר חודשיים לפני ט’’ו בשבט שהמלמד אמר: המבחן הזה קובע לתעודה! ושבישיבה רוצים גם תעודה של כיתה ו’. נלחצנו יחד וחזרנו חזק על החומר. וכך עם מבחנים נוספים שאמרו שזה לתעודה, כולל מבחן אחד לחשבון שרעייתי ישבה עם יוני נ’’י שעתיים בלילה להתכונן לקראתו, הרי זה לתעודה כן?

יום התעודה הגיע, בהתרגשות פתחנו, קראנו כל ציון, הקראנו בהטעמה ומצב רוחנו עלה וירד לפי הפלוסים והמינוסים שהוצמדו לט’’מ של לדבר ח’’ו על כ., אם הוצמד, ל’’ע ולא עליכם עד עולם. וכמובן, ערכנו חשבון נפש וחשבנו מה לעשות עם הנביא שהוא קיבל ציון פחות, הבטחנו להשתדל יותר בסדר וניקיון וכן הלאה.

השנים חלפו, ילדים נוספו, וחוויית התעודה הפכה למבלבלת. קודם כל גילינו שזה תלוי באופי של המלמד, מה שט’’מ- אצל אחד, הוא טוב+ אצל השני וזה לא נגמר. אני בטוח שההנהלות מנסות ליצור קו אחיד אבל זה מאוד סבוך כי באמת יש מלמדים שבדיקת המבחנים שלהם קלילה ומעגלת ויש כאלו דיקנים. יצא מצב, שהבן הבינוני שלי קיבל ציונים טובים מהמצטיין שבכיתה מעליו.

תחשוב על זה שהם הלכו יחד, כל הבני דודים, לסבא להראות לו את התעודה, והרושם שנוצר אצלו על תפקודם של נכדיו מוטעה כי זה תלוי במלמד או במורה. כי כל מלמד והאופי שלו.

וזה לפני שדיברנו על החיבור האישי שלפעמים לא מצליח להיווצר בין הילד למלמד, מה שיוצר תוצאה של שנה לא מוצלחת לילד, והתעודה לא משהו, אבל שנה אחרי זה עם מלמד אחר, כן נוצר קליק טוב, והתעודה מעוטרת. אז זה תעודה למלמד או לילד?

אני בטוח שיש מנהלים שיושבים שעות על ציוני התלמידים, שמעתי על בית ספר אחד לבנות בכרמיאל שכותבים הערה והסבר על כל ציון, אבל בסוף זה מאות תלמידים, זה לא פשוט.

עכשיו נעבור לילד השלישי שלי. הוא קצת חלש, אבל אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים. וכל שנה מחדש הוא צריך לבכות ביום של התעודה, כי כמה שהוא התאמץ הציונים שלו נמוכים. למה?

והרביעי שלי, זה האיפרקטיבי, אלוף בחשבון, קיבל טעון שיפור בחשבון, שאלתי את הרב’ה אחה’’צ למה, אז הוא אמר לי: הוא התנהג זוועה. נו, אז לכן הוא לא יודע חשבון? באמת? מה זה קשור? שאלתי אותו למה אתה לא מוריד בהתנהגות, אז הוא אמר לי: לא, התנהגות זה של הרב’ה של הבוקר.

שתבין, מקצועות החול הן בשעה האחרונה של היום, אחת מתוך שמונה, ובה הבן שלי בהחלט לא משהו, אבל בתעודה הציונים הללו תופסים חצי מהנפח, זה לא הוגן. אני כותב פה על בנים, כי לא הבאתי מחיצה וזה פרוג והם צדיקים, אבל הוא הדין לבנות עם שינויים קלים.

אני יודע, מי שהילד שלו מהחמישיה הפותחת של הכיתה, הבן של השכנים, אלו המושלמים, וודאי אוהב את התעודה, למה לא?! תמיד נחמד לשמוע בפעם ה- 800 שאנחנו משפחה מושלמת.

אבל כנראה התעודות לא נועדו דווקא בשביל אלו.

אז בואו נדבר עלינו, האנשים הרגילים, שרצים את מירוץ החיים, משתדלים מאוד, לפעמים הולך לנו ולפעמים פחות, ולא, הילדים שלנו לא תמיד יודעים להביא לנו תעודה מושלמת, לנו מיועד התעודות.
ואז נשאלת השאלה: בשביל מה? בשביל לומר לנו במה אנחנו לא מושלמים? אנחנו כבר יודעים. אנחנו יודעים שהכתב של הילד שלנו לא משהו, וגם שהוא מאחר, ושהציונים שלו בנביא נוראיים. עכשיו זה גם מונצח בתעודה מוסדרת. בגלל זה הוא יפסיק לאחר?

הניסיון מוכיח שלא. להיפך, יותר מידי מקרים אנו מכירים שהתעודה הוציאה את הרוח מהמפרשים לילדים במקום להעצים אותם. לא יותר טובה שיחת מוטיבציה? מבצע טוב?
.
אחד המלמדים אמר לי: ההורים חייבים לקבל שיקוף של הילד זה יניע אותם לפעולות נחוצות. אני אברך פשוט, אבל מתפלא: אין דרך טובה יותר לדבר עם הורים? דרך התעודה? נגמרה לנו יכולת התקשורת? ואיפה היית עד עכשיו? וכולנו צריכים את הטקס הזה בגלל שני הורים שלא יודעים לשתף פעולה? אז תשלח תעודה רק להם. אגב, יש מורים מסודרים שפשוט שולחים כל מבחן להחתמה בבית כולל החתמה על ממוצע מידי פעם, אם זה באמת חשוב אפשר לעשות את זה בצורה הזו.

המחשבות האלו הלכו ונערמו לי במרוצת השנים, והיום כשהילדים נכנסים עם התעודה אני כבר מתייחס אחרת: קורא בקול רק ציונים משובחים, קורא את ההערה בהתלהבות, ורק נותן שוקולד לכולם. את הציונים הפחות אני קורא לעצמי אחר כך ומחליט לבד לפי העניין מה לעשות.

זהו זה. אני רק אברך, אבל גם לי מותר לומר משהו.

אז המסקנות שלי:
להורים: תעודה לא רק מלשון תיעוד אלא גם מלשון עידוד נצלו אותה רק לעידוד.
למורים: אתה לא מדמיין כמה רציני אנחנו, ההורים, לוקחים את התעודה ברצינות כמה צובט לנו כל הורדה בציון.
למנהלים: אולי, רק אולי, לחשוב על זה מחדש ולוותר או לעשות קצת שונה?
שלום @איצ'ה קו המידע , אני פונה אליך כמי שקשוב לדופק של הציבור.
המידע שמגיע אליי מצייר תמונה של ניצול וחוסר מודעות בתחום זכויות העובדים במגזר שלנו.
אשמח לשמוע את תגובתך ואת הנתונים שבידיך כדי שנוכל להציף את הנושא ולעצור את כדור השלג הזה לפני שעוד משפחות ימצאו את עצמן מול שוקת שבורה בגיל פרישה וכדו',
אני יודע שאתה פועל ללא ליאות בכל הנושאים שקשורים לזה...
ועכ"ז אשתף אותך בסיפור שסיפרו לי 2 אברכים אתמול בערב, ע"כ שבמקום שהם עובדים הביאו קבוצה של אברכים שכמובן החתימו אותם ע"כ שלא יקבלו זכויות סוציאליות לרבות פנסיה חופשה ימי מחלה ועוד... ומי שרק מנסה לדבר פשוט יודע שתקופה הבאה לא קוראים לו לעבודה, היו גם כמה ש"כבר לא עובדים שם היום"...
וכמובן שמחפשים פתרון...

הייתי רוצה קצת לנתח את הנושא, וכמובן לקבל תגובות מהציבור הרחב:

רבים מאיתנו יוצאים מדי יום לעבודה לפעמים אפי' פיזית- קשה, כדי להביא טרף לביתנו.
אנחנו סומכים על הרבש"ע שהמעסיק עושה את שליחותו נאמנה, במיוחד כשמדובר במוסדות וארגונים "משלנו", שדואגים לנו לכל המעטפת הנדרשת.
אך מתברר שמאחורי תלוש המשכורת מסתתרת לעיתים מציאות קשה: הפרה בוטה של החוק וחוסר דאגה בסיסי לעתידו של העובד.

לאחרונה הצטברו עדויות על מעסיקים, ולאו דווקא כאלו הנמצאים "בקשיים כלכליים", שמחתימים עובדים על "כתבי ויתור" לא חוקיים בנוגע לזכויות סוציאליות. חשוב להבהיר: על פי החוק בישראל, עובד אינו יכול לוותר על פנסיה, דמי הבראה או חופשה שנתית. חתימה כזו אינה שווה את הנייר עליו היא נכתבה, אך היא משמשת ככלי הרתעה פסיכולוגי נגד עובדים שחוששים למקום עבודתם.

היה ניתן לצפות שמוסדות חינוך קטנים הנאבקים על קיומם יתקשו לעמוד בנטל, אך התופעה מחלחלת גם לגופים גדולים ורווחיים, כולל מאפיות מצות מפורסמות וארגוני ענק.
כשהכסף נמצא בכיס המעסיק אך לא מופקד בקופת העובד, מדובר בפגיעה אנושה בחיסכון שיצטרך לפרנס את העובד ומשפחתו בזיקנה או במקרה של אובדן כושר עבודה.

כל מעסיק חייב להפריש לפנסיה לאחר 6 חודשי עבודה (או 3 חודשים אם יש לעובד קופה פעילה).
ההפרשה כוללת תגמולי מעסיק (6.5%), תגמולי עובד (6%) ופיצויים (6% או 8.33%).
בנוסף, המעסיק חייב למסור לעובד אישור שנתי על ההפקדות.

מה כן אפשר לעשות?
  1. בתלושים- אל תסתכלו רק על ה"נטו".
  2. בדקו שהפרשות הפנסיה מופיעות בתלוש ומועברות בפועל לקופה (ניתן לבדוק זאת באתר של חברת הביטוח/הפנסיה).
  3. שיתוף סיפורים ב"פרוג" ("ללא שמות"- אם יש חשש...)
    פשוט מעלה את הנושא לסדר היום וגורם למעסיקים להבין שהציבור כבר לא "פראייר".
  4. וכמובן לפנות לייעוץ, במקרים של הפרה, ישנם ארגונים ועורכי דין המתמחים בזכויות עובדים במגזר החרדי שיכולים לסייע.
המעסיקים החרדים שפועלים בניגוד לחוק בונים על השתיקה שלנו.
ברגע שכל עובד ידע לקרוא את התלוש שלו, יכיר את זכויותיו וידע להשתמש במסלקה הפנסיונית, התופעה הזו תיעלם מאליה.

אנחנו פונים מכאן למעסיקים: לפני שתקראו לאחרים, בדקו את עצמכם.
"שכר שכיר אינו רק המשכורת של היום, אלא גם הביטחון שלו למחר".

מה אומרים ע"ז???
 תגובה אחרונה 

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה