עוד מעט תיטרק מגירת תשפ"ה ומפתח יינעץ בתוכו וינעל אותו. תחתיו תיפתח מגירת תשפ"ו הבעל"ט.
רגע לפני פרידה ממגירת השנה החולפת, אני פותחת אותה. קולות שונים היא משמיעה, המגירה, והריחות שבה מתערבבים בריח של דם, אש ועשן.
נוברת קצת במגירה. מלחמה. שנה נוספת שחלפה ומהמגירה שלה עדיין זועקים קולות קרב, אזעקות עולות ויורדות, מרחבים מוגנים, חיילים שנופלים ומותירים אחריהם חור ענק בליבו של העם שלנו, חטופים שטרם שבו לאדמת ארץ ישראל וכל יום שם, בשבי, כנצח. משפחות קרועות שחלל גדול נפער בליבותיהם. קולות שריקה של טילים וקולות נפץ של המפגש שלהם עם מיירטים. נפילים, חלקי יירוט. מלחמת איראן. בניינים שקרסו, בתים שחרבו, ערימות של שברי מלט וחול. בתים שהיו לאבק פורח. קורבנות שעלו על מוקד הנפילות הללו ומשפחות שנותרו ללא קורת גג וללא מקור פרנסה. כאב אינסופי. דמעות.
מזיזה הצידה את המלחמה ומגלה תאונות דרכים, טביעות, טרף, מחלות, מיתות משונות.
ריח חריף של שכול עולה מן המגירה. שנה קשה היתה השנה החולפת. שנה בה אסון רדף אסון. שבר התרסק על שברים אחרים.
שנה קשה שבה נשאה האנטישמיות ראש, השנאה לעם היהודי התעצמה. בתי כנסת שנשרפו, נאצות שנכתבו על קירות מוסדות יהודיים ברחבי העולם, והגיעו עד מנות כשרות שהוזמנו לטיסה. אומות שקוראות להחרמת העם היהודי. תזכורות לימים אפלים שחשבנו שהיו ולא ישובו עוד.
יש במגירה תיקיה טריה, דמעותיה טרם יבשו, כתמי הדם שלה עדיין חמים וריח של אבל עמוק עולה ממנה. נשמות קדושות שנרצחו רק בגלל יהדותם. נשמות גדולות שהסיפורים אודות גדלותם מתפרצים מתוך התיקיה. רושמות צוואה לעם. ה' יקום דמם ויביא מרפא למשפחותיהם. אני שומעת עליהם סיפורי גדלות מפעימים, מרגישה כל כך קטנה מול הנשמות הגדולות כל כך האלו. משתדלת ללמוד מעט ממעשיהם הטובים, ולהקנות אותם לעצמי. כואבת במיוחד את כאבה של הקילה של חלק מבני משפחתי, קהילת רמות ב' על אובדן שלושה מאנשי הרוח שלהם. הקב"ה ירפא לכאבם ויעזור לאלמנות הנרצחים. הי"ד.
ויש בה במגירה הזו גם מאבק עיקש. מאבק של קודש. מלחמה על הזהות היהודית. על קיום התורה והמצוות. על שמירת השבת. על לימוד התורה. בעיקר על לימוד התורה. שנה שבה התקיים הנאמר בישעיהו: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". שולי העם שכל רצונם הוא להביא לחורבן היהדות, הרס הדת, וכיבוי הגחלת היהודית הבוערת בעוז בעמ"י. שוליים שנלחם בכל כוחו בנימי נפשו של העם היהודי.
שנה שבה נרדפו בני התורה, גיבורי החיל היושבים בישיבות וכל עסקם הוא בתורה. זו שארץ ישראל ניתנה לעם ישראל בזכות לימודה וקיומה. סנקציות. רדיפה. שלילת זכויות.
מאז ומתמיד, בכל מלחמותיהם של עם ישראל, עוד לפני כיבוש ארץ ישראל ע"י יהושע ובמלחמות הכיבוש ואלו שאחריהם, התחלק העם לשני מחנות. המחנה האחד יצא לחזית ללחום מלחמה פיזית באויב. המחנה השני נותר בעורף, ישב ולמד תורה. והתאחדו הכוחות אלו עם אלו. כוח התורה שבעורף הוא שנתן את כוח ההצלחה בחזית. וכוח הלחימה בגיבוי כוח התורה הביא לניצחונות גדולים והאדרת שמו של הקב"ה בעולם.
לא מעטים הם הסיפורים שסופרו מפי חיילים ואנשי צבא ששהו במלתעות עזה וחשו בחוש את כוח התפילה ולימוד התורה של עמ"י. כוח שנכנס בעוצמה, כוח של ערבות הדדית. הכוח הזה חייב להישמר. בלעדי כוח התורה אין לנו אחיזה בארץ ישראל כלל כנאמר בויקרא "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי...וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ..."
בזמן הזה שבו נרדפים לומדי התורה, אין פעולה מתבקשת יותר מלהתחזק בתורה ובמצוות. כל אחד במקומו הוא. כל אחד במצבו הוא, בדרגה שבו הוא נמצא. מעורר השתאות ורגש גדול הוא מראה אלפי תלמידי החינוך הממלכתי העומדים בתוקף על זכותם להניח תפילין, לא מוותרים, לא נכנעים לעוכרי הדת.
מעוררת התפעלות היא מגמת החיזוק בלימוד התורה בישיבות הקדושות. עוד דף גמרא, עוד סוגיא, עוד רש"י ותוספות, עוד פלוגתא, עוד שעה של לימוד, עוד ריתחא דאורייתא, עוד אביי ורבא. מרגש היה לעבור בבין הזמנים ליד בתי הכנסת ולשמוע את קול התורה מהדהד בעוז מבין כותליהם. "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ".
מעוררת התפעלות היא התופעה של אלפי חיילים שלוחמים בחזית וקיבלו על עצמם לבישת ציצית כמגן, כשכפץ הגנה בקרב.
מעוררת השתאות היא העובדה שאלפי בני נוער, נשמות טובות של עמ"י, מתכנסים במדרשיות, בתי כנסיות ובתי מדרש כדי להעמיק את ידיעותיהם בתורה, כדי לחזק את זהותם היהודית דווקא בעת הזו.
כל אלו, ראויים להערכה גדולה.
סוגרת את המגירה. נפרדת משתפ"ה, מבקשת שהשנה הבאה לא תהיה קשה כל כך. קול טריקת המגירה מעיר אותי מהמחשבות. מביטה לרצפה, משהו שם מנצנץ. יהלום.
מרימה את היהלום. מנין בא? שוב פותחת את המגירה, מרוקנת אותה מכל הקושי והרע שאספה במהלך השנה החולפת, וכשאני מגיעה לתחתית המגירה אני מגלה בה יהלומים. והרבה.
מוציאה חופן. מביטה בהם. משהו משתקף דרכם. כל יהלום מספר סיפור אחר. סיפר של נס. סיפור של חסד. סיפור של משהו טוב שקרה השנה. חטופים שזכו לחזור הביתה, לצידם כאלו שזכו להגיע לקבר ישראל. מחבלים שהתגלו רגע לפני אסון. כוחות רשע שחוסלו.
יהלום נוסף מספר את סיפורי הניסים הגלויים שהיו מנת חלקינו יום יום בזמן המלחמה עם איראן. פצועים שהחלימו כנגד כל הסיכויים, תאונות שנמנעו ברגע האחרון, אינספור חסדים מאבא אוהב.
עוד יהלום, ועוד אחד, ועוד. המון. חסדים כלליים, ויהלומים פרטיים של כל אחת ואחת מאיתנו.
אז היו בה בשנה הזו גם המון יהלומים שהקב"ה פיזר לנו בינות לסלעים. עלינו מוטל התפקיד לחפש אותם. לראות אותם. להתבונן בקרני האור הגדול שיוצאים מהם, בהילת החסד העוטפת אותם ולהודות לבורא העולם. יום, יום. לבקש ולהתפלל שהשנה הבאה, תשפ"ו תמטיר עלינו גשם של יהלומים שיהיו עבורינו כטל תחייה בזמנים קשים.
ולוואי ובזכות התורה ובזכות המעשים הטובים של כל אחד ואחד מהעם הנפלא שלנו, כל אחד כאפשרותו, כל אחד בדרגתו, נזכה לשנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה. שנה של אחדות בעם, שנה שבה נראה כל אחד מעלת חברו ולא חלילה את חסרונו, שנה שבה נזכה לשובם של כל החטופים, שנה שבה יבוא קץ לסבל הגדול של המשפחות שמצפות כל כך לחזרתם של היקרים להם, שנה שלא ייפול עוד חייל, שנה שנדע בה רק טוב והצלחה.
שנה שקול התורה יהדהד בעוצמה בעולם כולו, וידעו כל עמי הארץ כי ה' הוא האלוקים.
שנה טובה ומתוקה
רק עוד כמה מילים,
יחד נתפלל לשלומם הרוחני [והגשמי] של לומדי התורה. נתפלל שיצלחו לעמוד מול כל הניסיונות לדכא אותם, לשבור את הגב האיתן שלהם.
נתפלל גם שהרודפים את בני התורה ישכילו להבין שדרכם אינה דרך. נתפלל שיזכו לראות את גדולת התורה ומעלתה. את ההגנה האדירה שהיא מביאה על העם שלנו, ועל העולם כולו.
כמו תמיד, מבקשת מאוד להתפלל עבור אנשי צבא שנוגעים לליבי אישית, שיחזרו הביתה ללא פגע
גדעון בן אירית
עמוס בן אירית
משה נחום בן פעסיל פנינה
וכל שאר הלוחמים.
-----------------------
ובשולי הדברים, כמה הערות:
-בחוברת הושקעו הרבה מאוד מאמצים וזמן, אך לא מן הנמנע שנפלו בה טעויות אנוש. קבלו בהבנה.
-אין להעביר את החוברת לקבוצות ללא אישור מפורש. העברה לקבוצות ללא אישור מפורש, הרי הוא גזל. אפשר להעביר לפרטיים.
- כל המתכונים נמדדים בכוסות מדידה של 180 מ"ל [חד פעמי פשוט]
וכמובן, תודות:
-תודה למשפחתי היקרה, שפני ניסיון בטעימות. תודה שטעמתם. תודה שהערתם. תודה גם שפירגנתם. זה בסדר גם שלא תמיד אהבתם...
-תודה גדולה שמורה לאמא שלי שאת הנתינה מכל הלב למדתי ממנה.
-תודה לביתי היקרה על האפשרות להשתמש במצלמה שלה, ותודה שצילמת בשבילי כשאני לא הצלחתי לצלם טוב מספיק.
-השנה הוספו מתכוני אורח- מתכונים מאת נשים אחרות. תודה לכל המתנדבות, הקב"ה ימלא שכרכן
-תודה ענקית לחברתי היקרה והמיוחדת, הגרפיקאית האלופה איידי וייס שעשתה את עבודתה בשקט, בחכמה ובכישרון רב. כבר לפני מספר חוברות ביקשה לערוך חוברת ואני, בשיכחתי הרבה, שכחתי שביקשה. הפעם ב"ה זכרתי וזכות גדולה היא עבורי העיצוב שלה. תבורכי. את שותפה מלאה לחוברת הזו.
-תודה לחברותיי מאחת הקבוצות שנאלצו לראות את התמונות בתקופה האחרונה גם כשהיו מאוד רעבות. תודה על ההערות. תודה שהייתן שם בשבילי בעצה טובה ובפרגונים. נתתן לי כוח להמשיך.
-תודה לאנשים טובים שמלווים אותי בחיי ונותנים לי כוח ודחיפה להמשיך הלאה במה שאני עושה. ימלא ה' שכרם
-ומעל הכל תודה לבורא העולם שנתן בי את הכוח, העניק לי את המתנה המופלאה של היכולות במטבח. אני מקווה שאני עושה נחת להקב"ה במקום הזה.
העני
אה,
מצאתם טעות הקלדה? אפשר לדלג הלאה. מן הסתם תצליחו להבין למה הכוונה. אין צורך לרשום כאם באשכול אודותיה.
בן אדם אני. בן אדם פשוט. טעויות הקלדה הם חלק ממני. כמעט סימן היכר. וגם אם אעבור על הכתוב עשר פעמים, העין שלי את רובם לא תקלוט
אז לא נורא, יחד עם המתנה הכל כך משתלמת הזו [כן אני יודעת שאין הנחתום מעיד וכו', אבל יש כאן גם מתכוני אורח וגם גרפיקאית אלופה על העיצוב], קיבלתם קצת טעויות הקלדה. נראה לי שווה בכל זאת.
כרגיל, אם יש שאלות, אני כאן. [כשאני כאן]
הנושאים החמים
