עיתוני חג

  • הוסף לסימניות
  • #1
נראה לי שאפשר לטבוע בתוך ים העיתונים החרדיים שהודפסו לכבוד סוכות.
אין שום סיכוי להשתלט על כל הניירת עד לחג הפסח הבא עלינו לטובה.

מחפשת המלצות: איזה מאמר/סיפור/כתבה כדאי לקרוא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
מוסף הסיפורים של משפחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
הכל מוצלח שם? מה שווה לקרוא?
ובעיתונים אחרים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ב'לבית' היה ספור יפה של אסתר קווין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
סיפורי חול ומועד של יתד. יש שם סיפורים על רמה. כאלו שמשאירם אותך בתוך הסיפור. ואת חושבת עליהם גם הרבה אחרי שסיימת לקרא ועברת לעבודות הבית השוטפות.

גם החוברת של עיתון משפחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אוף איך רציתי לקרוא את משפחה וכולם חטפו.
מעניין מה היה שם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י מרק;650673:
נראה לי שאפשר לטבוע בתוך ים העיתונים החרדיים שהודפסו לכבוד סוכות.
אין שום סיכוי להשתלט על כל הניירת עד לחג הפסח הבא עלינו לטובה.

מחפשת המלצות: איזה מאמר/סיפור/כתבה כדאי לקרוא?

מה נזכרת עכשיו?! :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נחל, תודה.
תקוה, יש לך המלצה על סיפור ספציפי? בדיוק זה מה שאני מחפשת חומר למחשבה שכתוב היטב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י מרק;650683:
תקוה, יש לך המלצה על סיפור ספציפי? בדיוק זה מה שאני מחפשת חומר למחשבה שכתוב היטב.

העיתון סיפורי חול ומועד כבר לא אצלי.
הראשון היה מיוחד.
של חיים ולדר ואורית הראל היה מיוחד דרך לר זרועה היה יפה מאוד.
כרגע אני לא נזכרת עוד אם אזכר אכתוב או שתכתבי את שמות הסיפורים ומחבריהם :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י שמואל גרינשטיין;650682:
מה נזכרת עכשיו?! :)
עכשיו? הבישולים אין סופיים, הנקיון, הסידור והארוחים מאחורינו, הכביסות כובסו.
סוף סוף יש זמן לקרוא.
הצצתי הערב במוסף של יתד על ירושלים- הרבה הרבה חומר מרתק למי שחובב היסטוריה ובמיוחד לבעל נשמה ירושלמית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אכן כן. חומר איכותי ולא סתם מילוי דפים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
עיתוני החג של המבשר גם נקי גם מענין וצעיר והעיקר איכותי, שווה כל שקל
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נוי אוביקטיב עיונה - תודה.
למישהי יש זמן לקרוא הכל? מה מתוך העיתונים האלה מצא חן בעיניכן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
הסיפור של יעקב שיינפלד במוסף הסיפורים של "המודיע"
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נכתב ע"י נחל;650679:
ב'לבית' היה ספור יפה של אסתר קווין.
קראתי. הרעיון מצוין. וגם הביצוע.תודה.

נכתב ע"י תקוה;650685:
העיתון סיפורי חול ומועד כבר לא אצלי.
הראשון היה מיוחד.
של חיים ולדר ואורית הראל היה מיוחד דרך לר זרועה היה יפה מאוד.
כרגע אני לא נזכרת עוד אם אזכר אכתוב או שתכתבי את שמות הסיפורים ומחבריהם :)
תודה.

נכתב ע"י mig;650768:
הסיפור של יעקב שיינפלד במוסף הסיפורים של "המודיע"
תודה.
מה אהבתן בסיפור?

תקוה, נתת לי רעיון. פרטים בקובץ המצורף. תודה.
 

קבצים מצורפים

  • יתד 001.jpg
    2.2 MB · צפיות: 11
  • הוסף לסימניות
  • #16
דירת עראי דירת שלום של א. קווין
כי נפלתי קמתי
לחן הנשמה סיפור ללא סוף תדמייני לבד. אבל כתוב טוב ומספר על התמודדות מיוחדת במינה
נתינה היה מיוחד.
פחד גבהים שווה לקרא
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
הסיפורים שבעיני נעים בין טובים למצויינים: מאה אחוז, נהוראי אוהב את אבא, הר של קליפות, ויזכו לראות בנים.

בהמבשר - סיפורה של אסתר קוין, במשפחה - בין הסיפורים היו כמה סיפורים חביבים, לא זוכרת את כולם, אבל כן את של זוהרת כהן, סיפור די נחמד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אוקינוס של מילים אנורקטיות, מאמר חמוד של י.פריינד,במוסף "מהפך" של יתד נאמן.
ראשית, כתוב שם משהו, לא רק מילים שמשלמים לפי משקל. יש על מה לחשוב גם כשגמרו לקרוא.
שנית, לשון קולחת ושנונה. תרכיז בלי הרבה מים. (תנו לי למהול לבד, לפי טעמי האישי).
שלישית, מאמר ולא סיפור. ומרתק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
שכחתי לציין כי גם סיפורה של פ. קשר במוסף משפחה היה מעניין ונחמד.
המאמר של פריינד מוצלח, מה אירוני שדווקא הוא לא זכה להגהה מוצלחת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
הי' סיפור אחד נפלא במוסף של משפחה
תחת התכותרת "כמו אמא".
שמעתי מכמה חברים שגם אהבו את הסיפור הזה באופן יוצא מן הכלל.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

דבר אחד אני יכולה לומר בגנות הספר הזה:
אסור לקנות אותו בימים הנוראים.
אבל זה בדיוק מה שעשיתי בטעותי, ואחרי כמה פרקים ומגוון פרצי צחוק בלתי נשלטים (שסובבו אליי כמה ראשים מופתעים) - הבנתי שעליי לגנוז אותו לימי זמן שמחתנו.
כמובן, הוא לא זכה ללוות אותי לתוכם - כבר בשבת האזינו זכו בני משפחתי להאזין לפרצי צחוק נוספים וכמובן - לציטוטים נבחרים ("אמא, מה כל כך מצחיק??") - וסיימתי אותו עוד לפני ששלושה כוכבים שלחו אותי לימי המעשה המועטים שטרם חג האסיף.
וכמובן - לבלגן המייצג שלנו, שמי ייתן ויהיה אסיף.
***
רותי קפלר, הסופרת והאמא של האמא של הבלגן, מציינת בתודות שהסיפורים לא מבוססים על המשפחה שלה. והיא מציינת שסיפור הספה הקרועה היה באמת, אבל לא מגלה אצל מי.
ובכן, עליי להתוודות כאן: הסיפור הזה התרחש אצלנו, כמעט ככתבו וכלשונו (למעט שינויים ספרותיים פה ושם). רק שאין לי מושג מי הביא אותו לידיעת הסופרת המהוללה, שאיתה לא זכיתי לערוך היכרות אישית...

[ואם אתם מעוניינים לשמוע אנקדוטת המשך לסיפור הנ"ל, מוזמנים לקרוא את הסוגריים:
הספה שלנו ז"ל ירדה לעולמה ליד הפח בערב פסח אחד, לאחר שנוערה היטב מכל מה שהתחבא בחור שלה, כמובן - חור שהגיע עד לקרקיעתה.
ואז, דקות ספורות אחר כך, ילד משתמט מעבודות הפסח, שהעדיף לשבת על החלון, הזעיק אותנו אליו בקריאות.
ולנגד עינינו נגלה המחזה הבא: הספה שלנו, זו שכבר לא יכלה עוד לשמש אותנו, ננשאת בידי שני סודנים גברתנים. אחד מחזיק אותה מקדימה - והשני ראשו מציץ הישר מתוך החור הענק, ומשם הוא סוחב את הספה...]
***
ובכן, באמת אין לי מושג אילו מצלמות נסתרות הציבה רותי בביתנו (בעצם אין סיכוי שזה מה שהיא עשתה - אחד הילדים ודאי כבר היה מוצא את המצלמות הללו ומשחק ו/או מפרק אותן...) - בכל אופן, הזדהיתי מאוד עם הרבה מהתיאורים בספר (גם אם למפלצת שלנו קוראים בשם אחר - אולי יבוא יום ואספר עליה), ובתיאורים אחרים נאנחתי לרווחה, נו, אצלנו זה לא כל כך נורא... (אבל לא את כל מה שנורא אצלנו מצאתי בספר, שתדעו.)
אצלי עדיין מכשפת הסדר מנסה להשתלט על הזירה, מתהדרת בכל מיני שיטות מיסוך צדקניות (על אוזניות שמעבירות שיעור תורה ומעבירות בנחת את הסדר - שמעתם?) אבל היא לומדת להתאזן אט אט.
עד הפעם הבאה שמפלצת הבלגן מחסלת עוד מקלף. או עט. או "אישור לערב כיתה שצריך להביא אותו חתום עד מחר, אמא! אה, ואני גם אמורה להביא מקלף, אנחנו מכינות צ'יפס".
***
אבל בואו נדבר גם על הרגעים שבהם הספר העלה בי דמעות.
לא דמעות צחוק, דמעות התרגשות.
הפרק שמשווה בין מבחן הגמר לבין מבחן החיים, למשל?
דמעות. של הבנת האמת של החיים. שבהם מצוי המבחן האמיתי.
או התובנה הפשוטה לכאורה, על אלה שעומדים מאחורי הבלגן - האוצרות שחנן אותנו ה' ושלא היינו מוותרים עליהם?
לחלוח בעיניים. (טוב, אולי גם כי בדיוק אחד מהאוצרות האלה שוב פילח מעדן מהמקרר, והחל להאכיל בו את עצמו ואת הרצפה. אבל באמת שהוא אוצר מתוק, ולא רק בגלל המעדן הדבוק ללחייו!)
אין ספק - בתוך כל ההומור הרב, רותי לא שכחה להכניס גם את העומק הרגשי ומעבר לו שהיא אלופה בו.
ואני מודה לה גם על כך.
***
ומילה על הכריכה, היצוקה (שוב) באומנות זכוכית:
היא מדהימה ומבטאת לגמרי את מה שהתבקש ממנה (וגם משכה עיניים סקרניות מילדי הבלגן הפרטיים שלי) -
אבל דבר אחד אני לא מבינה: איך אומנות זכוכית כזו יכולה לשרוד בבית של הבלגן??
***
הייתי יכולה להגג כך עוד ועוד, אבל מה לעשות שהעט בדיו עומד להיגמר, והמפלצת הפרטית שלנו בלעה את כל שאר העטים?

(טוב, נו, על מי את עובדת, גברת, כולנו יודעות שאת משתמשת במקלדת...
מפלצת בלגן שלי, את שומעת?? המקלדת שלי, וכל המחובר אליה, היא מחוץ לתחום שלך לגמרי, מובן?
נו, אם המפלצת שלי קלטה את זה - אולי יש סיכוי שהיא תהפוך יום אחד למפלצת סדר, ותייצר לנו ספר המשך ל"אמא של הבלגן"...)




קישור לביקורת האישית שכתבתי על הספר הקודם היצוק בזכוכית:
וכמובן, תיוג של האמא של הספר הזה:
@Ruti Kepler

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה