עלילות כיפה אדומה

[דבורה ברזון]

אשמח לחוות דעת
מצורף כאן קישור


http://www.kooker.co.il/עלילות-כיפה-אדומה/

 

[שירי כהן]

התוכן חסום לי. (אתרוג)

 

[חנה פכמן]

חמווד
מצד אחד פסטורלי, מצד שני-חד וקולע

 

[מירי ו.]

נו, דבורה תעלי לנו החסומים
מחכים מאוד!!!

 

[ליהיא]

איזה חמודווווווווווןןןןןןןן!!!!

 

[דבורה ברזון]

כבר מעלה

 

[yoyoBL]

בעע שונא פוליטיקה! אפילו הציורים המתוקים שלך הגיעו לשם?!?!
יופי של ציור, ממש התלהבתי!
אולי הערה קטנה, זה לא נראה שהזאב מסתכל עליה..

 

[אריאלה+]

כלכך מתוק ומצחיק!! (ועצוב גם ) אהבתי

 

[פשוט]

לחסומים הנה התוכן:

אל תפספסו: עלילות כיפה אדומה • ה'מבקר' מזכיר לנו מי מסתתר בסיפור ומה רצונו האמיתי • טור מטריף


ילדים יקרים, הבה ואספר לכם את הסיפור העתיק על כיפה אדומה.
היה היתה לה ילדה חמודה ומתוקה, ועל ראשה כיפה אדומה. למען הקיצור הבה ונקרא לה מעתה והלאה: כיפה.
טיילה לה כיפה ביער הירוק והמלבלב, ואספה פטריות ופרחים ליום הולדתה של סבתה היקרה. בדרך לביתה של סבתא פגשה כיפה כל מיני יצורים שונים ומשונים, מהם כמובן ידעה להיזהר ולהישמר, אבל לשיא ההפתעה הגיעה כיפה כאשר פתחה את הדלת לבית הנבחרים שבו התגוררה סבתא, והנה מה רואות עיניה?
סבתא החביבה נראית היום מוזרה מאד… שוכבת היא במיטה, כריסה גדול, שיניה חדות, ועיניה לטושות במבט ערמומי ואפל…
מה קרה, סבתא? הכל בסדר?
בוודאי, יקירתי. אני כל כך אוהבת אותך. מה הייתי עושה בלעדייך. בואי, התקרבי אליי.
אבל סבתא, מדוע כריסך כה רחבה ונפוחה?
אוי, נכדתי המתוקה, כמה שאני טורפת, סליחה, כמה שאני אוכלת אני לא שבעה, ככה זה היום בעידן המודרני שכולם רוצים רמת חיים גבוהה וצריך לספק להם…
ומדוע, סבתא, עיניך כה אדומות ואפלות?
כי אני צריכה להתבונן בך היטב, כיפה. אני בחרתי אותך, כיפה אהובתי, כדי שתהיי האובייקט עבור ההמונים, מישהי שניתן יהיה להשתמש בה ולתלות בה כל דבר…
אני ממש מבולבלת, סבתא. אז את אוהבת אותי, או מה?
בוודאי שאני אוהבת אותך, חמודה שלי, אני אוהבת אותך בצלחת, סליחה, אני אוהבת אותך מוצלחת.
אז מדוע, סבתאל'ה, יש לך שיניים חדות כל כך?
כי אין לי אף אחת אחרת… רק את, תוכלי להשביע את רעבוני.
סליחה, סבתא, אני לא מבינה! את מתכוונת לסל הדל והצמוק שלי? איך הוא יוכל להשביע את רעבונך?
די כבר – צרח הזאב וזינק ממיטתה של סבתא – גם לעיתונאי כמוני שיודע ללהטט במילים, נמאס מהחירטוטים האלה. כמה זמן אני יכול להעמיד פנים? נמאס כבר ממך ומהכיפה שלך שעושה לי אדום בעיניים. ואם את מתעקשת, אז כן, את הקורבן, את השעיר-לעזאזל, ואני אעשה הכל כדי לפגוע בך ובאורח חייך בכל דרך אפשרית, ואת צריכה להבין – אני ממש לא שונא אותך, אני פשוט רעב. לקריירה.

 

[כשרון]

מקסים
ציור מיוחד וכתבה יפה

 

[שעת סיפור]

יש לי רעיון לסיפור חדש (דבורה תציירי גם לו?):
עמ"י וטב"י הלכו ביער, היה מפחיד וקר, הם היו בסביבה עויינת ולא ידעו לאן לפנות. פתאום הם ראו בית קסום, מסוג הבתים הנבחרים, חלונותיו-משרד הפנים, גגו- איכות הסביבה. וכל סביבותיו משרד החוץ. במילים אחרות- פשוט משרד האוצר.
הם היו מאושרים והחליטו לדפוק בדלת. הם קיוו שהיא תיפתח.
אכן פתחה אותה קשישה עם מראה אופייני לנשות עמי ארצות. היא הזמינה אותם להיכנס ולהתכבד.
הכל היה נראה מתוק ונעים. הם היו מאושרים שהצליחו להגיע לכזה מקום נעים.
בלי שהבחין עמי קראה הקשישה לטבי. מרוב סחרור הוא לא הבחין כיצד היא הצליחה לבלבל אותו, הוא גם לא ניסה לבדוק האם יש מישהו שהוא יכול להתייעץ עימו. הוא לא ידע שהיא לא בעלת הבית ואף אחד לא במיוחד גורס אותה. ובמיוחד לא בעל הבית ובטח לא בעל בעלי הבעלים.
היא סיכמה איתו שהם ידחו את עמי מחברתם וינעלו אותו בגומחת התנור עד שייפח נפשו מרעב ומצער.
הסוף אינו ידוע אבל ידוע שהוא יהיה סוף טוב. מאוד.

 

[שירי כהן]

הילדה יפיופה,
קצת הפריע לי (ובתוך עמי אנוכי יושבת - כל הזמן מעירים לי על זה) - שהזאב מתוק מדי..
העיניים גדולות עם אישונים מוגדלים כמו כל הילדים המתוקים שלך, נכון שההבעה לא 'מתוקה',
אבל תווי הפנים עליהם להיות גם מרשעיים. עיניים קטנות וזדוניות, נניח.
אם את זקוקה לעזרה פני לדניאלה (:
ההמן שלה ממש עזר לי בהמנים שלי (:

 

[דבורה ברזון]

הילדה יפיופה,
קצת הפריע לי (ובתוך עמי אנוכי יושבת - כל הזמן מעירים לי על זה) - שהזאב מתוק מדי..
העיניים גדולות עם אישונים מוגדלים כמו כל הילדים המתוקים שלך, נכון שההבעה לא 'מתוקה',
אבל תווי הפנים עליהם להיות גם מרשעיים. עיניים קטנות וזדוניות, נניח.
אם את זקוקה לעזרה פני לדניאלה (:
ההמן שלה ממש עזר לי בהמנים שלי (:

כן זה באמת בעיה. .....במקום אכזרי יוצא לי מתוק

 

[daniella f]

כן זה באמת בעיה. .....במקום אכזרי יוצא לי מתוק

האמת שאני לא רואה בעיה בזאב, לי אישית הוא דווקא כן נראה אכזרי למרות הקו הכללי המתוק.

 

[ort]

הילדה יפיופה,
קצת הפריע לי (ובתוך עמי אנוכי יושבת - כל הזמן מעירים לי על זה) - שהזאב מתוק מדי..
העיניים גדולות עם אישונים מוגדלים כמו כל הילדים המתוקים שלך, נכון שההבעה לא 'מתוקה',
אבל תווי הפנים עליהם להיות גם מרשעיים. עיניים קטנות וזדוניות, נניח.
אם את זקוקה לעזרה פני לדניאלה (:
ההמן שלה ממש עזר לי בהמנים שלי (:

לא בהכרח!
דווקא לטעמי חשוב לשדר שלא רק מי שמכוער הוא רשע...
המסר שעובר בדרך כלל מתמונות שאדם רע הוא מכוער/מחוצ'קן/אף עקום/חסר שיניים /מיובל/גיבן וכדו'...
וכך אם ילדינו נחשפים לדמות פוטוגנית או יפה -היא אמורה תמיד להיות טובה, כי זה מה שהתקבע לנו בשכל. לא? אז איך זה סותר את התיזה שעליה גדלו וחונכו [דרך הציורים] שרשע תמיד מכוער- או ההיפך- מכוער תמיד רשע...
ואיך יזהרו מיופי חיצוני?

ולמרבה הפלא- יש רשעים ואכזריים שנמצאים בכלי נאה...
ולכן חכמים הזהירו אותנו-אל תסתכל בקנקן...

 

[שירי כהן]

אני מסכימה עם כל מילה אורט, ואת יכולה למצוא אף הודעות דומות שכתבתי בעצמי באשכולות אחרים,
אבל כשמציירים את הזאב מכיפה אדומה...
זה לא הולך בתוספת סוכר.
(מה גם שזה לא רק ענין היופי והחן אלא הגיל, הוא נראה תינוקי מתוקי. טוענים שיאיר לפיד מרשים חיצונית, אין לי מושג בקשר לזה - אבל בענין הגיל שלו קשה לטעות...)

 

[ort]

אני מסכימה עם כל מילה אורט, ואת יכולה למצוא אף הודעות דומות שכתבתי בעצמי באשכולות אחרים,
אבל כשמציירים את הזאב מכיפה אדומה...
זה לא הולך בתוספת סוכר.
(מה גם שזה לא רק ענין היופי והחן אלא הגיל, הוא נראה תינוקי מתוקי. טוענים שיאיר לפיד מרשים חיצונית, אין לי מושג בקשר לזה - אבל בענין הגיל שלו קשה לטעות...)

אמממ..
מה ההבדל כשמציירים את הזאב מכיפה אדומה?!
לא נראה לי שהיא היתה כזו טמבלית ולו הייתה רואה מראש את המבע המפחיד והמצמרר היא לא הייתה משוחחת כלל עם היצור הלז... אלא נסה על נפשה...

וזו לטעמי הסיבה שהיא האריכה בשיחתה ודווקא כי הוא ניסה להיות "יפה"... [אחרת לא היה צריך תחפושת...]

טוב, אולי זו מחלוקת הפוסקים, והלכה כבית הלל...

מצחיק לי לדון בענייני כיפות אדומות, אבל הנושא שהועלה כאן חשוב בעיני לדור הצעיר כי מכאן מוציאים הציירים המדהימים את ציוריהם לאוויר העולם ובכך תורמים לעיצוב עולמם של הדור הצעיר...

 

[שירי כהן]

יש הבדל, כי אין זאב עם עיניים עגולות ילדותיות וגדולות עם רקע לבן צח, ואלו דברים שלא שייכים לתחפושת (אא"כ זה היה מופיע כמסיכה על הפנים) וכשכל הדמות היא הבקווים עגולים ועדינים זה לא משדר אמינות,
התחפושת צריכה להיות באביזרים שיסתירו, אבל שהרוע יבלוט.
אחרי הכל בקריקטורות אנחנו לא רוצים שיהיה צורך לכתוב למעלה: "שימו לב, החייכן מימין הוא כעסן",
או: "משה היה איש קמצן ורע לב", אנחנו צריכים שפשוט יראו את זה.

 

[ort]

יש הבדל, כי אין זאב עם עיניים עגולות ילדותיות וגדולות עם רקע לבן צח, ואלו דברים שלא שייכים לתחפושת (אא"כ זה היה מופיע כמסיכה על הפנים) וכשכל הדמות היא הבקווים עגולים ועדינים זה לא משדר אמינות,
התחפושת צריכה להיות באביזרים שיסתירו, אבל שהרוע יבלוט.

לטעמי הדמות משדרת מספיק רוע...
המבע הערמומי, הלשון נוטפת הריר היוצאת מבין השיניים החדות...
הטלפיים הדוקרניות שבעיני אומרות מה מסתתר מתחת לעטיפה היפה...
עצמות בכל פינה, גולגלות, שלוליות דם...תמונות רקע... מה עוד צריך?!
חוצמיזה- לזאב- כמה שהוא רע- אין קוצים- אלא פרווה- ופרווה בד"כ רכה ולא דוקרנית.

צריך להשאיר גם משהו לדמיון- ולא ל"דמיין" עבורך. לא?

 

[שירי כהן]

מיני-שיעור, בהמשך (: