דרוש מידע פדהאל ממלכה במבחן - מתי?

מצב
הנושא נעול.
צודקים לגמריי
תחשבו לכל הנוער המתמודד שיש היום אם ככה היו עושים לו
חלאס והורגים אותו. איזה עולם עצוב היה . כמה אוצרות היינו מפסידים
הרי הם בסוף מתפקחים וחוזרים לעצמם
למרות כל הדברים הנוראים שהם עושים בדרך
אז למה?? למה, היא הרגה אותו???
אתם לוקחים את זה הכי רגשי שיש קודם כל הי זה רק ספר ולא היה ולא יהיה.... אבל מבחינה חינוכית תיאורטית..... יש מחירים שצריך לשלם על טעויות גדולות ולמרוד במלך שהוא אחיך.... זה בהחלט טעות ענקית ואני לא בטוח שאם הוא היה עומד למשפט לא היו דנים אותו להורג... כמו שמהללאל נידון על התחזות. אנחנו לא מכירים מלכים... ולא יודעים מה זה אבל כשמבינים קצת וקוראים מלך זה לא בדיחה .... אם דוד המלך נאלץ להלחם בבנו ... ושלמה המלך ברב שלו שהצטווה להרוג אותו זה מלכות ואיתה לא משחקים ולא משנה מי אתה....
 
אני אכתוב משהו הזוי,
קראתי את הספר מזמן, ואין לי אותו פה בשביל לצטט, אבל בדיוק בגלל שעלתה לי כל הזמן התמיהה איך היא הרגה אותו, קראתי שוב ושוב את הפרק, אין שם שום הוכחה שזה שנהרג הוא יקוואל, הוא היה מרוטש בפנים בצורה שאי אפשר היה לזהות אותו, בקריאה ראשונה זה היה נראה שהוא מזדהה בתור יקוואל, בקריאה שניה אפשר להבין שהוא חושב שזה שמולו זה יקוואל והוא פונה אליו,
לדעתי זה בכלל היה ברכיהו שמת ולא יקוואל
אם מישהו יעלה לפה את הפרק תוכלו לראות זאת בעצמכם
 
יקוואל, בקריאה שניה אפשר להבין שהוא חושב שזה שמולו זה יקוואל והוא פונה אליו,
לדעתי זה בכלל היה ברכיהו שמת ולא יקוואל
בוודאי שלא ברכיהו כי הוא היה במדים החדשים
 
מה???????????????????????
ממש לא נירא לי.
אני זוכרת לא ב100% שקראתי ראיון עם מיה קינן והיא אמרה שכמה שההזדהות עם יקוואל גדולה, הוא בסך הכל נער מרדן וחצוף שלא אמור לקבל פרסים.
(שלא לומר- צריך למות...)
 
אני אכתוב משהו הזוי,
קראתי את הספר מזמן, ואין לי אותו פה בשביל לצטט, אבל בדיוק בגלל שעלתה לי כל הזמן התמיהה איך היא הרגה אותו, קראתי שוב ושוב את הפרק, אין שם שום הוכחה שזה שנהרג הוא יקוואל, הוא היה מרוטש בפנים בצורה שאי אפשר היה לזהות אותו, בקריאה ראשונה זה היה נראה שהוא מזדהה בתור יקוואל, בקריאה שניה אפשר להבין שהוא חושב שזה שמולו זה יקוואל והוא פונה אליו,
לדעתי זה בכלל היה ברכיהו שמת ולא יקוואל
אם מישהו יעלה לפה את הפרק תוכלו לראות זאת בעצמכם
הגיוני מה שאת כותבת
מבחינת העלילה....
אבל מיה הודתה בעצמה שהיא הרגה אותו
אולי מצאת לה דרך מוצא שאפילו היא לא תכננה
הלוואי שיהיה כדבריך!!
 
אני אכתוב משהו הזוי,
קראתי את הספר מזמן, ואין לי אותו פה בשביל לצטט, אבל בדיוק בגלל שעלתה לי כל הזמן התמיהה איך היא הרגה אותו, קראתי שוב ושוב את הפרק, אין שם שום הוכחה שזה שנהרג הוא יקוואל, הוא היה מרוטש בפנים בצורה שאי אפשר היה לזהות אותו, בקריאה ראשונה זה היה נראה שהוא מזדהה בתור יקוואל, בקריאה שניה אפשר להבין שהוא חושב שזה שמולו זה יקוואל והוא פונה אליו,
לדעתי זה בכלל היה ברכיהו שמת ולא יקוואל
אם מישהו יעלה לפה את הפרק תוכלו לראות זאת בעצמכם
הלכתי לבדוק...
כתוב בפירוש שמדובר על יקוואל. אם זה היה רק שאולה חושב שזה הוא זה לא היה כתוב כך.
אבל שאלה אחרת - למה בכלל הוא נהרג? הוא ידע שההר עומד להתמוטט והוא צריך לברוח, אז איך זה קרה שהוא מת בגלל הפיצוץ? הרבה יותר הגיוני שהוא היה בורח למקום אחר שלא היה נפגע.
 
אתם לוקחים את זה הכי רגשי שיש קודם כל הי זה רק ספר ולא היה ולא יהיה.... אבל מבחינה חינוכית תיאורטית..... יש מחירים שצריך לשלם על טעויות גדולות ולמרוד במלך שהוא אחיך.... זה בהחלט טעות ענקית ואני לא בטוח שאם הוא היה עומד למשפט לא היו דנים אותו להורג... כמו שמהללאל נידון על התחזות. אנחנו לא מכירים מלכים... ולא יודעים מה זה אבל כשמבינים קצת וקוראים מלך זה לא בדיחה .... אם דוד המלך נאלץ להלחם בבנו ... ושלמה המלך ברב שלו שהצטווה להרוג אותו זה מלכות ואיתה לא משחקים ולא משנה מי אתה....
את צודקת שזה רק ספר ורק ורק
והכל צודק!!
אבל לא סתם קהל כ"כ מגוון וכ"כ עצום מחובר לספרים שלו בעמקי נשמתו
היא הצליחה לחדור בכל הנקודות ולגעת ולתת לאנשים להתחבר לספר עד חיבור ממש ממש
עד שעובר כזה הרבה זמן ואנשים חולמים על זה בלילה ומצפים לספר (כמעט כמו למשיח ל"ע )
ומה שכואב על יקוואל זה נכון שהוא בגד בגידה נוראית ואני לא דנה את איסטרק אבל אני כן דנה את מיה היא הייתה צריכה למצוא פיתרון אחר משהו שיתן לו לעלות על (ואל )דרך המלך (תרתי משמע).

שוב תחשבי על הנוער המתמודד שמסתובבים שיננו חלק זה הילדים שלנו אחים שלנו השכן ממול החבר הקרוב משפחה וכו' אין כמעט משהו לצערנו שהנושא לא קרוב אליו וכאוב
ואם זה לך לך אז זה לשכן שלך והשכן מסתובב כמו חיה פצועה
והוא כ"כ מתחבר ליקוואל הוא רואה שם את הילד שלו שבעיקרון הוא טוב אבל בדרך יש לו קשים וכו'
ואז שהיא הורגת אותו, ועוד מסבירה למה
זה מרגיש כאילו הרגת את הילד שלנו, הרסת לנו את התקווה האחרונה בו.
ולכן למרות שקראתי את זה לפני שנים (בשבוע שזה יצא ומאז לא הייתי מסוגלת לקרא עוד )
אני כותבת וכואבת את זה כאילו קראתי אותו השנייה
הכאב שזה גרם זה ממש הזוי
ורק אחרי הרבה זמן וניסיתי לחשוב למה זה כ"כ הסעיר אותי וזה כולה ספר וכו'
הבנתי למה.

נס שיש לנו אדון הכול שהוא זה שמושך בחוטים והוא זה שכותב את הספר שלנו ביחד עם כל הסביבה שלנו וגם של האנשים המתמודדים
ובסופו של דבר שומר עליהם ודואג להם הכי טוב שיש!
 
בוודאי שלא ברכיהו כי הוא היה במדים החדשים
הלכתי לבדוק...
כתוב בפירוש שמדובר על יקוואל. אם זה היה רק שאולה חושב שזה הוא זה לא היה כתוב כך.
אבל שאלה אחרת - למה בכלל הוא נהרג? הוא ידע שההר עומד להתמוטט והוא צריך לברוח, אז איך זה קרה שהוא מת בגלל הפיצוץ? הרבה יותר הגיוני שהוא היה בורח למקום אחר שלא היה נפגע.
סורי, אין לי את הספר מול העיניים, ולא זוכרת לגמרי את העלילה, זוכרת שבדקתי שוב ושוב, והיו לי תשובות לשאלות שעלו
בכל אופן אל תהרסו לי את הפנטזיה על הגאונות שלי...;)
 
בכל אופן אל תהרסו לי את הפנטזיה על הגאונות שלי...;)
לא נהרוס רק כדי להיאחז בתקווה הקלושה...
אם יקוואל היה נשוי עכשיו הפכת את אשתו לעגונה כי יש סיכוי שהוא עוד חי.
 
מצטערת לאכזב, אבל לא, זה לא ברכיהו שמת. (כך בכל אופן עפ"י הספר)
מצטטת: "ברכיהו דיאלידאן" לוחש יקוואל, "הוא כאן, על ההר, האבקה שלו"
...........
יקוואל, נסיך הכבוד של כוזר, מת כשהוא לבוש בבגדי אויבי עמו ומשפחתו...
 
מצטערת לאכזב, אבל לא, זה לא ברכיהו שמת. (כך בכל אופן עפ"י הספר)
מצטטת: "ברכיהו דיאלידאן" לוחש יקוואל, "הוא כאן, על ההר, האבקה שלו"
...........
יקוואל, נסיך הכבוד של כוזר, מת כשהוא לבוש בבגדי אויבי עמו ומשפחתו...

אולי הוא רק מזדהה ואומר שהוא ברכיהו?
וזה שכתוב בסוף שיקוואל מת, אולי מדובר רק בעיניים של זה שעומד מולו (לא זוכרת מי גילה אותו)
אני חשבתי שהיא כותבת את זה בצורה שמשתמעת ל2 פנים כדי שנחשוב שיקוואל מת,
 
אולה מקאן גילה אותו, אבל במשך כל הדו שיח בינהם היא כותבת יקוואל:
"אל תבכה". ידו של הנסיך יקוואל מתרוממת...
אבל מבטו של יקוואל שמתקבע בנקודה...

הוא כל הזמן מוזכר בוודאות כיקוואל. לא מנקודת מבטו של אולה!
 
ואני טוענת שזאת הייתה הטעות החינוכית הכי גדולה בספר.
כשמישהו טועה, אפילו אם הוא ממש-ממש טועה, לא הורגים אותו.
מלמדים אותו איך לחזור לדרך הנכונה.
מעבירים אותו בתהליך עד שהוא מתפכח. זה קשה, אומנם, אבל זה אפשרי. לכל אדם יש סיכוי לבחור בטוב.
להרוג אותו - פירושו כניעה.
לא תצליח להתשנות. לא תצליח להיות טוב.
והכניעה הזאת, היא הטעות החינוכית. אני רע, אין לי סיכוי. אני נכנע. אני מת.
זה ממש נכון
בפרט שהיא הטיבה לתאר את כל הדילמות שהוא היה בהם ובפרט בזמן כשהיה בשבי השודדים עד כדי שעוררה הזדהות רבה מאד אליו ואל הדילמות שלו
אני רוצה להעיז ולומר שיתכן וגם אני ורבים אחרים לו היינו עומדים בסיטואציה הזו של לסייע לשודדים באחזקה וללמד אותם להלחם בחרב קהה או למות בעינויים ממש לא ברור במה היינו בוחרים
וזו לדעתי הטעות שלה במקרה הזה, היא הסבירה אותו כל כך טוב וגרמה לקוראים חיבור אמיתי לדילמות שלו, עד כדי שהם לא חשבו שמגיע לו למות!

למרות שברור שהוא בחר בחירות גרועות מאד עד שהגיע אל הסיטואציה של ליפול בשבי השודדים
 
אלאנט-טבחית המנוחה, מיכאל אוהב את הפשטידה שלה במיוחד
באבק-אחד מהסוחרים שחשד במהללאל בגניבה, שהתפרץ לחנות של בארנוד
זה מדהים שהצלחת להזכר!!!
בעיקר 'באבק' - לא האמנתי שמישהו יזכור את זה!
 
אני רוצה להאיר את החלק הזה של מות יקוואל מזווית אחרת,
מזוית הראיה של מחנך, יש מקום לדיון ולמחאה אם ״מגיע״ לו למות או לא.. (כמובן שלא!)
אבל לדעתי מיה פנתה כאן לנוער בעצמו,
והמסר המזעזע, שיש מושג של דרך אל חזור!
הוא בעיני מסר עוצמתי ונוקב, שנער צריך להרגיש אותו
לא מדובר במשחק ילדים
זה משחק עם החיים בעצמם..
 
יש כאלה שמתייחסים למותו של יקוואל כאל 'נקמה' כביכול של הסופרת בנער המרדן שממאן לישר קו, בעוד שמדובר באמירה כואבת שמבהירה, יש מחיר לכל בחירה שאנו בוחרים.
מי שבחר ברע, גם אם כוונותיו לא היו בהכרח רעות, ישלם על עצם בחירותיו השגויות.
ולא, לא תמיד יש דרך חזרה, לפעמים מאבדים גם את האפשרות האחרונה להתחרט.
עצוב, אבל חשוב.
 
יש כאלה שמתייחסים למותו של יקוואל כאל 'נקמה' כביכול של הסופרת בנער המרדן שממאן לישר קו, בעוד שמדובר באמירה כואבת שמבהירה, יש מחיר לכל בחירה שאנו בוחרים.
מי שבחר ברע, גם אם כוונותיו לא היו בהכרח רעות, ישלם על עצם בחירותיו השגויות.
ולא, לא תמיד יש דרך חזרה, לפעמים מאבדים גם את האפשרות האחרונה להתחרט.
עצוב, אבל חשוב.
בעצם הדיון הזה מיה קינן כבר הרוויחה את מה שהיא רצתה ועצם זה שכועסים עליה שהיא הרגה מישהו זה המחמאה הכי גדולה על הספר.......
 
יש כאלה שמתייחסים למותו של יקוואל כאל 'נקמה' כביכול של הסופרת בנער המרדן שממאן לישר קו, בעוד שמדובר באמירה כואבת שמבהירה, יש מחיר לכל בחירה שאנו בוחרים.
מי שבחר ברע, גם אם כוונותיו לא היו בהכרח רעות, ישלם על עצם בחירותיו השגויות.
ולא, לא תמיד יש דרך חזרה, לפעמים מאבדים גם את האפשרות האחרונה להתחרט.
עצוב, אבל חשוב.
המסר אולי נכון
אבל כשהיא הביאה אותו בנוער מתמודד היא הביאה פה עוד מסר אחר
והא טעות לדעתי
וכואב ממש
שזה מה שחושבים שזה העונש לילדים כאלו
 
בעצם הדיון הזה מיה קינן כבר הרוויחה את מה שהיא רצתה ועצם זה שכועסים עליה שהיא הרגה מישהו זה המחמאה הכי גדולה על הספר.......
ברור
ריקושטים רעים זה הרייטינג הכי טוב
תשאלו כל עיתון מצוי.....
 
יש טעות אחת בכל הדיון הזה על יקוואל
בעינינו הוא נער מרדן כי הוא היה בגיל צעיר יחסית.
בל נשכח שבעיני האזרחים הכוזרים נער בגיל כזה הוא כבר ממש גבר, הוא כמעט יכול היה להיות עוצר כוזר.
הוא קיבל שנים רבות של התייחסות סלחנית כשהיה צעיר יותר, אבל כעת הוא ממש לא ילד אלא איש צעיר שבחר לאורך 3 חלקי הסדרה בדרך שגויה באופן מרדני. זה לא סתם נער נושר. אלא גבר פושע!

בריחה מחובותיו בניהול הממלכה היא בעיני הכוזרים כמו שלמשל נושר של היום ירצח משפחה שלימה... שגם אנחנו נודה שמגיע לו עונש דרמטי ויש להפסיק להתייחס אליו בסבלנות
וזה עוד לפני שהוא מצטרף לקבוצה שכל תפקידה זה לרצוח את אחיו ומשפחתו ולהשתלט על העם בכח הזרוע - שזה בדיוק הפוך ממטרתו כנסיך כוזר
צריך להבין שמדינה שמסכימה לקבל עליה אתכל הרעיון הזה של תוארי האצולה שלכאורה הם לא דמוקרטיים זה דווקא בגלל הסיבה שכל מי שתוארו רם יותר, הוא ממילא מחוייב יותר לדאוג לממלכה ולנתיניה. ולכן המעשה שלו זה לא סתם מעשה משובה אלא בגידה באופן הפשוט של המילה וכמו בימים שלנו מישהו שילך ויסגיר את כל משפחתו ומדינתו לאוייב.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה