שיתוף - לביקורת פוליטיקה זבל

  • הוסף לסימניות
  • #1
שקט השתרר, אף יללה לא נשמעה, אפילו ג'ינג'י וסוכר לא רבו, למרות שעבר ביניהם חתול שחור. כולם הביטו בהערצה על 'שן חתול' שנכנס בריחוף קל על ידי פרדוקס מרפי שמופעל ממריחת חמאת תנובה על הגב.

'שן חתול' לא נולד מנהיג, הוא התחיל את דרכו בחוסר כל, באיזה חדר מדרגות חשוך ברחוב אלנבי. הוא היה אוכל שאריות אשפה ממקדונלס ושותה מי מזגן, על חלב מי בכלל חלם באותם ימים. כל זאת עד שאימצה אותו אחת בשם יסמין.

יסמין פרידמן היא דור שלישי למאכילות חתולים. מאז שהגיע 'שן חתול' בשק אל ביתה בתל אביב, החל להתעניין בפוליטיקה. הוא היה יושב שעות וצופה בערוץ הכנסת והיא הייתה מתעסקת בהאכלת חתולי רחוב. היא כל כך האמינה בו עד שנתנה לו כל לילה לשמור על השמנת.

ל'שן חתול' הייתה בעיה, בניגוד לדעה הרווחת שלחתול יש זיכרון חתול, 'שן חתול' זכר הכול, הוא הפנים את חוקי המשחק הפוליטי והחליט לשכנע את יסמין, מכתובת מייל אנונימית, להיכנס לפוליטיקה.

כעת נפוצה שמועה בין חתולי הרחוב כי 'שן חתול' עורך כינוס פעילים דחוף במרתף החתולים בארלוזורוב. שם הוא יערוך משאל ויגבש את דרישותיו בחגיגת הכספים הגועליציונים. אין שפם חתולי שלא רטט מהתרגשות, יש עתיד.

"אז ככה", הקריא 'מיצמיץ' - ספק חתול ספק נמר - מתוך דף, "כפי שביקשנו מכם, כתב כל אחד את הצעותיו, ונקריא להלן את המסקנות המתבקשות".

"הצעה ראשונה", כל האוזניים הזדקרו בסקרנות, "כולנו יודעים עד כמה קשה הוא חיפוש המזון בפח. בעבר, היית פותח שקית זבל והעוף היה נשפך ישר לתוך הפה. והיום, לצערנו צריך לנבור שעות בערמות של פסולת חד פעמית מסוכנת. מי בעד להעלות מיסים על חד פעמי?"

כולם יללו פה אחד.

"ההצעה השנייה שהועלתה, לאור המצב הנורא שהתוודענו אליו בשבוע שעבר -כשנדרסו למוות קיצי ומיצי תחת גלגלי מכונית טסלה- הוחלט לדלל את עומס הרכבים בגוש דן על ידי הטלת מס גודש, מי בעד?"

כולם מחו דמעה והרימו זנב.

"ההצעה השלישית, חברתית במהותה, היות ובשנים עברו זאטוטים מהשכונות החרדיות היו משליכים אחר הצהריים שאריות סנדוויץ' גבינה", המבוגרים ליקקו שפתיים בערגה, "אך כיום, כידוע, הם סגורים בכלובים עד שעות צהריים מאוחרות ואוכלים תבשילים עם סינרי גומי. מי בעד ביטול סבסוד המכלאות לחרדים?"

ואמרו כולם "מיאווו".

"הצעה רביעית ואחרונה בינתיים: 'חלב' – המצרך שהפך לנדיר למדיי- נדחק הצידה בשל משקאות מתוקים להחליא שמטמטמים את הצעירים, וגורמים להם להעדיף כוס קולה על פני סחלב חם", יללת רחמים נשמעה מגזרת המבוגרות, "מי בעד מס על משקאות ממותקים?"

בזה אחר זה שרטו כולם את שמם על המסמך.

"מה הם יעשו עם כל המיסים הללו?" שאל ג'ינג'י את 'שן חתול'.

"אל דאגה", צחקק 'שן חתול', "הכול יעבור אלינו. ככה זה פוליטיקה".
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
שקט השתרר, אף יללה לא נשמעה, אפילו ג'ינג'י וסוכר לא רבו, למרות שעבר ביניהם חתול שחור. כולם הביטו בהערצה על 'שן חתול' שנכנס בריחוף קל על ידי פרדוקס מרפי שמופעל ממריחת חמאת תנובה על הגב.

'שן חתול' לא נולד מנהיג, הוא התחיל את דרכו בחוסר כל, באיזה חדר מדרגות חשוך ברחוב אלנבי. הוא היה אוכל שאריות אשפה ממקדונלס ושותה מי מזגן, על חלב מי בכלל חלם באותם ימים. כל זאת עד שאימצה אותו אחת בשם יסמין.

יסמין פרידמן היא דור שלישי למאכילות חתולים. מאז שהגיע 'שן חתול' בשק אל ביתה בתל אביב, החל להתעניין בפוליטיקה. הוא היה יושב שעות וצופה בערוץ הכנסת והיא הייתה מתעסקת בהאכלת חתולי רחוב. היא כל כך האמינה בו עד שנתנה לו כל לילה לשמור על השמנת.

ל'שן חתול' הייתה בעיה, בניגוד לדעה הרווחת שלחתול יש זיכרון חתול, 'שן חתול' זכר הכול, הוא הפנים את חוקי המשחק הפוליטי והחליט לשכנע את יסמין, מכתובת מייל אנונימית, להיכנס לפוליטיקה.

כעת נפוצה שמועה בין חתולי הרחוב כי 'שן חתול' עורך כינוס פעילים דחוף במרתף החתולים בארלוזורוב. שם הוא יערוך משאל ויגבש את דרישותיו בחגיגת הכספים הגועליציונים. אין שפם חתולי שלא רטט מהתרגשות, יש עתיד.

"אז ככה", הקריא 'מיצמיץ' - ספק חתול ספק נמר - מתוך דף, "כפי שביקשנו מכם, כתב כל אחד את הצעותיו, ונקריא להלן את המסקנות המתבקשות".

"הצעה ראשונה", כל האוזניים הזדקרו בסקרנות, "כולנו יודעים עד כמה קשה הוא חיפוש המזון בפח. בעבר, היית פותח שקית זבל והעוף היה נשפך ישר לתוך הפה. והיום, לצערנו צריך לנבור שעות בערמות של פסולת חד פעמית מסוכנת. מי בעד להעלות מיסים על חד פעמי?"

כולם יללו פה אחד.

"ההצעה השנייה שהועלתה, לאור המצב הנורא שהתוודענו אליו בשבוע שעבר -כשנדרסו למוות קיצי ומיצי תחת גלגלי מכונית טסלה- הוחלט לדלל את עומס הרכבים בגוש דן על ידי הטלת מס גודש, מי בעד?"

כולם מחו דמעה והרימו זנב.

"ההצעה השלישית, חברתית במהותה, היות ובשנים עברו זאטוטים מהשכונות החרדיות היו משליכים אחר הצהריים שאריות סנדוויץ' גבינה", המבוגרים ליקקו שפתיים בערגה, "אך כיום, כידוע, הם סגורים בכלובים עד שעות צהריים מאוחרות ואוכלים תבשילים עם סינרי גומי. מי בעד ביטול סבסוד המכלאות לחרדים?"

ואמרו כולם "מיאווו".

"הצעה רביעית ואחרונה בינתיים: 'חלב' – המצרך שהפך לנדיר למדיי- נדחק הצידה בשל משקאות מתוקים להחליא שמטמטמים את הצעירים, וגורמים להם להעדיף כוס קולה על פני סחלב חם", יללת רחמים נשמעה מגזרת המבוגרות, "מי בעד מס על משקאות ממותקים?"

בזה אחר זה שרטו כולם את שמם על המסמך.

"מה הם יעשו עם כל המיסים הללו?" שאל ג'ינג'י את 'שן חתול'.

"אל דאגה", צחקק 'שן חתול', "הכול יעבור אלינו. ככה זה פוליטיקה".
כל כך נפלא!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אוי, מידי טוב.

מסקנות נוספות מאותה ועדה חתלתלית:
שנאת חתולים היא אנטישמיות.
חתול שמחליט לחיות בצוותא עם עכברים, זה בסדר. לזה קוראים 'שינוי'.
חתול שמוריד את השפם - נמחק מהמפה הפוליטית לגמרי.

אהה, ועוד אחד אחרון, בעקבות המצוקה בחיפוש אחר עכברים שהולך ונעשה מסובך מיום ליום.
החליטו במועצה להחזיר לרחובות את שאגות ה'אללה אכבר', אם לא עכברים לפחות אכברים.

ועוד אחד אחרון, באמת אחרון.
חתול רעב שרודף אחרי תוכי מסכן, ובידך להציל את התוכי, חיי מי קודמים?
אויש, אין הכרעה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
אדיר!! מתחרה אפילו בטובים שלך...

הייתי מוותר על שני השורות הראשונות.

וזה לקינוח -
יסמין.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
פתאום נתקלתי בזה. קמפיין מרצ
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

"אין שם אף אחד חף מפשע. את כולם צריך לזרוק לים".

לא האמנתי לתדרי הקול שאוזניי פענחו והזרימו למוחי. לא כשזה בא מסוזי, אביר זכויות האדם.

שלא יהיו טעויות: אני מסכים איתו. עזה היא גן החיות הגדול בעולם. גם המצרים והקטרים, שמתמחים בגידול חיות מהזן הזה, נמנעים מלדרוך בכלוב. הם מעדיפים להאכיל מלמעלה – מצניחים ובורחים.

אבל סוזי?
עד לא מזמן הוא היה מוכן להחליף את חתולי הבית הפרוותיים שלו בכמה תינוקות מחמד עזתיים. טונות של חמלה הוא שפך על כל מי ששונא את עמו מספיק.

"מה זה את כולם לים?" שאלתי, "גם תינוקות אומללים שעדיין לא טעמו טעם חטא?"
לא ניסיתי להסתיר את תדהמתי מההתפכחות הפתאומית של פעיל השלום האובססיבי.

"כן. את כולם", הוא אישר, "צריך לגמור אותם בעודם קטנים", אני לא הוזה.

מה שהשביעי לעשירי עשה לאנשים. פשוט לא יאמן.

"אז איך זה שרק הבוקר ראיתי אותך מפגין למען ילדי עזה האומללים?", ניסיתי ליישב דיסוננס עיקש.

"מי דיבר על תינוקות עזתים מסכנים?" הוא הזדעק.
"אני מדבר על פעוטות מעון חרדיים פרימיטיביים".
שיתוף - לביקורת ואפק ית עמך
ב"ה

עם ישראל יקר,
הגיע הזמן שנפסיק להפגין נגד, ונתחיל להפגין בעד.
בעד לימוד התורה.
בעד קירוב לבבות, לא ריחוק לבבות.

נזכור: אנחנו "העגלה המלאה", נושאים על גבנו אחריות.
אחריות להמשך קיום לימוד התורה
ואחריות לתפילה לשלום עם ישראל.

במקום להשתמש במינוח של עצרת מחאה,
נבחר בלשון של עצרת תפילה המונית לשלום עם ישראל.
כל תפילה שלנו, כל פסוק של לימוד,
זה מגן אחד נוסף.
כי זה מה שאנחנו באמת רוצים,
בכוח התורה, תורת חיים,
להביא את עם ישראל למקום הראוי לו:
מקום של שמירה עליונה,
מקום של רוח,
מקום של השראת שכינה בתוכנו.

ומי אם לא אנחנו, ראויים לשאת את משא התפילה על עם ישראל,
ולקרוא בקול גדול, לבקש ולהתחנן על אחינו.

אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה,
לב מי לא דואב על אחינו ובשרנו הנתונים ביד צר?
הלא הם "נר ה' נשמת אדם" הנתונים במחשכי הקליפות.

תפילה לשמירה על אחינו המוסרים נפשם בשדה הקרב,
הלוחמים מלחמת אש.
תפילה לרפואת החיילים הפצועים.
ותפילה לשמירה על עולם התורה, אורו של בורא עולם.

בעולם אומרים: Time is money.
אנחנו אומרים: Time is life,
כל רגע של החטופים יקר,
וכל תפילה מקרבת את שעת גאולתם.

לאחינו השבויים נגמר הזמן, כל רגע הוא דקת חיים.
אם כל רגע של לימוד הוא רגע של חיים,
נעמוד כולנו בתפילה על אחינו הסובלים,
ביחד עם כוח התורה,
כוח התפילה ובכוח האחדות,
כי אין כוחנו אלא בפינו,

מתוך הבנת עומק נשמת עם ישראל עם אחד,
ומתוך הבנת עומק התורה,
נישא קול יחד בעד עמנו.

ובעַד עמך רחמים שאלי.

* אנחנו מאמינים שרוב עם ישראל בעד לימוד תורה, משום שהערך של מדינה יהודית מתבטא גם בלימוד התורה וגם בהגנה על העם והארץ.
המאבק האמיתי הוא רק מול המיעוט הפרוגרסיבי־שמאלני, שביד אחת פועל נגד המדינה וביד השנייה מפיץ נרטיבים שקריים על "הרעבת עזה".
כשאנו מציגים את חלקנו כחלק מהחיבור הגדול לעם ישראל, אנו מעוררים כבוד ואהדה.
וכשאנחנו נאבקים ברוב העם שנמצא איתנו באותו צד, אנו מעוררים אנטגוניזם מיותר.
אני איש חזק, יציב, עוצמתי, לא מפחד מכלום.

אני זורק את הזבל בגבורה, כמו שאשתי ביקשה, למרות החתולים הנוראיים שתמיד מזנקים לעברי מהפח השכונתי בחיוך זדוני.

אני קונה באף סתום דגים רוטטים, כמו שאשתי רוצה, מתוך בריכה שמריחה כמו הפח השכונתי.

אני גומר את כל הדג הרוטט ששוחה לי בצלחת, כמו שאשתי מצפה, על אף שהייתי משתוקק להשליך אותו בתור נקמה לחתולים הזדוניים שבפח השכונתי.

אני באמת אדם חזק, אבל דבר אחד מצליח להוציא אותי משיווי משקלי:

יש לי פוביה מתאריכים.

בעיקר מתאריכים של ימי הולדת.

בעיקר של אשתי.

אני צעיר ורענן, ואיני סובל מבעיות בזיכרון. אבל תאריכים של יומולדת - הם כמו חתולים מרושעים. צצים משום מקום. נוחתים עליך בהפתעה. מזנקים ברגע הכי לא מוצלח, בדיוק כשאתה מחזיק אשפתון מלא בדגים מעופשים, במקום מתנה עטופה ונוצצת.

תמיד הבטחתי לעצמי שהשנה אני אזכור, אבל שוב ושוב התבדיתי. כאילו עבר חתול שחור בין הרצון הטוב שלי לבין המציאות.
כל שנה מחדש אני שומע את אשתי מייללת בשקט על מר גורלה, כמו חתול אשפתות נטוש.

לא לחינם אמר מי שאמר: "אל תאמין בעצמך עד יום הולדתך".

ניסיתי לאסוף רמזים, ללקט הוכחות נסיבתיות, למצוא פיסות מידע שיובילו אותי לאזור הזמן הנפיץ.
שמעתי פעם על אבא גאון שפיתח שיטה מהפכנית לזיהוי הגיל של ילדיו: הוא פשוט בדק בתוויות הבגדים שלהם, וקיבל מידע אמין: 3-6 חודשים, שנה, שלוש.

רצתי לארון הבגדים של אשתי, כמו חתול שמתנפל על קערת שמנת עסיסית, ומקבל מנת סיד לפרצוף.
הארון שתק כדג רוטט, ולא שיתף אותי במידע הגורלי.
תוויות הבגדים של אשתי הכילו כתב סתרים מוצפן. האות ר' הפוכה וכמה איקסים.

עמדתי שם מבואס, חתול מורעב מול פח טמון. מה הסודיות הזאת, למען ה'?! את לא יכולה לגלות מתי בערך נולדת??

כמעט יצאו לי קרניים מרוב תסכול.
ייאמר לשבחה, שבשלב מסוים, היא קלטה את הנכות הלא מאובחנת שלי, וניסתה לסייע בעניין ככל יכולתה.

היא מעולם לא אמרה לי במפורש, רק רמזה בעדינות ובאצילות, כמו גור חתולים תמים.
"אתה זוכר מה יש ביום שלישי..." בקריצה רבת משמעות.
"כמה אני מתרגשת לקראת שבת הבאה..."
"בטח לא שכחת מי חוגג יומולדת מחרתיים"...
"מעניין במה יפתיעו אותי מחר בערב..."
הייתה אומרת בהתחשבות וברגישות, ומניחה לצדי בדרך אגב מגזין פתוח בעמוד של התכשיטים, או מספרת סתם כך, בלי קשר, כמה היא אוהבת בושם מסוים.

הייתי דרוך לכל בדל רמז שיצא מפיה.
כל יומולדת שהיא הצליחה לשדר לתודעה שלי - גרם לי לפרץ הקלה ואושר.
בסך הכל, אני בעל מושלם, אם מתעלמים מאחוזי הנכות שלי.
לא קניתי לה חתול בשק, השקעתי באמת, כל יומולדת מחדש. הבנתי רמזים מצוין. קניתי בושם יוקרתי, תכשיטי זהב, תיק מעור תנין, טבעת יהלום... הענקתי חופשות חלומיות ושלל חפצים ממותגים שאיני יודע להגות את שמם ואיני חפץ להגות במחירם.

יום אחד, כעבור שנתיים מאושרות ושלוות, קלטתי שמשהו אינו כשורה.

זה היה כשהתקשרו מהבנק להתריע על מינוס אימתני ששבר שיא של כל הזמנים, בתזמון מושלם - דקה אחרי שאשתי ציינה בחיוך מתוק שהיא מתרגשת כל כך מהיום הגדול שיחול מחר, ושכבר כמה חודשים, מהלידה האחרונה, היא לא קיבלה טבעת יהלום.

ניגשתי הלום ללוח השנה, והתחלתי לספור. חודש אחרי חודש. יום הולדת אחרי יום הולדת.

מהר מאוד קלטתי שנפלתי בפח.

למחרת, אשתי קבלה ממני חבילה עטופה ופתק לבבי:

"מזל טוב ליום הולדתך ה-83".

מהעטיפה נשרו מקל הליכה ושיניים תותבות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה