פח בארון מתחת הכיור

  • הוסף לסימניות
  • #41
קניתי פח עגול גדול
ביקשתי מהקבלן שינסר עם דיסקית את המסגרת מסביב
ואז הפח מתאים בול והוא גם יותר גמיש למעלה כי אין לו את המסגרת הקשיחה

@23 , אפשר ביאור נרחב/ תמונה?
אני לא מצליחה להבין, וזה נשמע מעניין :)

לי יש פח בארון עם מסילות ואין שם שום ריח.
התחזוקה שלו ממש כמו פח שעומד בחוץ.
ממליצה מאוד
@ששונית , אפשר לשאול איזה פח בדיוק אתם שמים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
פח גדול ומכיל הכל
עומד פתוח לחלוטין בתוך ארון
בבית מבורך ומתפקד
והארון/ המטבח / החלל לא מסריח?

את מבטיחה??



(כמובן שבטוחה שאת מדברת על פח מתוחזק ומוחלף מידי יום. עדיין???)

מבטיחה מבטיחה.
בארץ זה מוזר ולא מוכר אבל בחו"ל זה הסטנדרט
(גם ספה במטבח...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
ביתנו הוא ברוך השם בית עם ילדים, שלמען האמת הם עצלנים למדי, אבל הפתיחה של הפח לא נחשבת אצלם להתאמצות.
אין לנו מרפסת, והארון או יותר נכון המגרה של הפח ממש מוצלחת.
זה רעיון!!!!!!!
לעשות את הפח במגירה ולא בארון!! קניתי את הרעיון!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
האמת?
אין לי מספיק אומץ כדי ליישם את זה.

אולי אתם אוכלים רק אורגני, עם אריזות אכילות?
הא הא הא
בית נורמלי עם ילדים נורמלים שמנפיקים זבל נורמלי ואף פעם אין ריח במגרה של הפח.
ואין אצלנו תתרנים
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
שימו רק לב לבעיית המוקצה בשבת
אם הפח הוא בתוך מגירה,
לאלה שמקפידים.

בהצלחה בכל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
מכירה שני בתים שעשו סוקל מהריצוף מחזיק נהדר כמה שנים ונראה פצצה!!

עם הפח בארון 40
הייתם עושים מגירה מעל או כל הגובה לפח?
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
אני עשיתי את המגרה מתחת לכיור שמיועדת לפח, עם פתיחה "טאצ'" דהיינו שהמגרה נפתחת בלחיצה פנימה, כדי שיהיה אפשר לפתוח עם הרגל כשרוצים להכניס משהו גדול או כשהידיים מלוכלכות תוך כדי עבודה במטבח וכו'
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

עברתי כעת על כמה וכמה מ"אשכולות הנוכלות" הגדולים ב"פרוג".
האשכולות על כל הנוכלויות.

מזעזע לראות עד כמה הציבור שלנו מצולק מרמאויות. כמה מאות מליונים נפלו לפח. אבל ברוך ה' זה נראה שאנחנו בתהליך של תיקון, בין השאר בזכות פרוג, ובזכות כל האנשים הטובים.

מה שכן צריך לדעת שפרוג היום הוא כנראה "כיכר העיר" המרכזית של הציבור החרדי, בפרט בכל הקשור לדברים האלו, שהתקשורת החרדית משתפת איתם פעולה במקרה הרע ושותקת במקרה הטוב.

מה הבעיה? הבעיה שכמעט בכל אשכול כזה, שבו אנשים טובים מנסים להגן על האומללים הבאים מנפילה, מגיעים באופן קבוע כמה ניקים חדשים, בני בלי שם, (לפעמים משלמים על פרימיום) ומתחילים להלחם בעד הנוכלות: לזרוע ספיקות, להגן, וכו'.
הם עושים זאת בצורה ממש מתוחכמת ומניפולטיבית, לפעמים מחמיאים לאיצ'ה אבל טוענים שכאן הוא התבלבל, מפריחים חצאי אמיתות, מביאים חצאי נתונים, מאשימים אחרים בשקר, וכו' וכו'. וכאשר מוכיחים על ניק מסויים שהוא טרול - מגיע ניק חדש ומגן עליו...
כמובן שזה ממש שקוף שמדובר בנציגי הנוכלים, ואולי בנציגים של כאלו שנפלו כבר בנוכלות, ועכשיו מקווים שהנוכלות לא תתפוצץ, בכדי שהם יוכלו לחלץ משהו מההשקעה שלהם...
אבל כמובן הם לא מודים בזה, הם בכלל לא קשורים, וגם לא משקיעים, הם רק נציגי הועדה נגד לשון הרע, או שבמקרה הם התעניינו והם יודעים וכו' וכו'.

עכשיו - אנשים שמכירים את הפורום, יודעים פשוט לדלג על כל מה שהם כותבים.

הצרה היא שיש הרבה שלא מכירים. יש הרבה מאוד אברכים בלי שום ידע, שמישהו מנסה לדחוף להם איזו השקעה, והם ניגשים לחדר מחשבים, כותבים בגוגל את שם ההשקעה. האשכול הרלוונטי עולה להם והם מתחילים לקרוא.

וזה ממש מסוכן שהם יקבלו את כל המידע המניפולטיבי הנ"ל. זה נשמע לכם מוזר, אבל יש הרבה כאלו שהודעה של איצ'ה שוות ערך מבחינתם להודעה של טרול כלשהו...

עוד נקודה היא שהם מנסים בכל הכח להטריל את האשכול, להעביר אותו למריבות אישיות, עד שהוא ינעל/ימחק.

ההצעה שלי פשוטה. בכל אשכול בנושא השקעה מסוכנת, ויש כאן ב"ה את המומחים לעניין, יודיעו לניקים הנ"ל שהם יוכלו לכתוב באשכול רק אם הם מזדהים מול הנהלת הפורום עם ת"ז וכו', ומפרסמים כאן גילוי נאות מה הקשר שלהם לעניין.
אם לא - הם יחסמו.


זה נראה פרוצדורה מיותרת, אבל רק למי שלא יודע איזו הצלת נפשות ודורות יש באשכולות החשובים הללו - בלי שום הגזמה.

כמובן שאם הם יזדהו יהיה כאן תועלת עצומה נוספת: הם לא יוכלו יותר לזרוק הבטחות בלי כיסוי, בחינת "גביהא בן פסיסא" (ע"ע).
למשל, ראיתי הודעה באשכול על פנדרלה, לפני שנה ושלושה חודשים, שהניק כותב "בעצם חבל על הדיון, זה הרי סיפור של השנה הקרובה, ברור שבשנה הקרובה יגיעו כל הרווחים".
אז הנה עברה השנה... אם היה כותב את ההודעה הזו מישהו רשמי מטעם - הסיפור כבר היה ברור...

מתייג את המנהלים והשליחים למלאכת הקודש של ההצלה מנוכלויות:

@מקצועי בלבד @השקעות R הון @איצ'ה קו המידע @מנוי פרימיום @אלי אלימלך @ברנדוויין וסליחה ממי ששכחתי...

עריכת מנהל: האשכול לא נועד לדיון בנושא של נוכלות זאת או אחרת [לכך יש את האשכולות המיועדים לכך] אלא רק לדון על רעיונות באופן כללי שהנוכלויות לא יגיעו לפרוג.
מתחת לעמוד חשמל זקן ונוטה על צידו, על שפת כביש מבוקע ודהוי, ישב בחור בעל עיניים חולמניות, והחזיק בידו כרטיס לוטו שמצא לפני שעה קלה.
בשכונת הרפאים הזאת, אין איש ברחוב הישן, רוח צוננת בעלת ריח מפחיד שנשבה על האספלט ההסדוק הביאה אליו את הכרטיס המקומט

"יכול להיות?!"

הבחור עצם עיניו ונדמה לו שהוא פולש לחלום לא לו.
הוא הרגיש תקווה מרעידת לב, יחד עם אשמה אפלה.

"לא ייתכן, הרי..."

"ואולי דווקא כן"

עפרורית שחורה לבנה העיפה הרוח מתוך סדקי הכביש.
ציפור מבריקת עיניים נחתה על גדר מולו.
הביטה.

הבחור הרים את הנייר אל מול השמש ודמיין שזהו מכתב ממרחקים, ממישהו שתמיד צפה בו, ולא הציג את קיומו לעין.

האם החיים שלו משתנים?

העיר האבודה זרקה לו חידה אכזרית
כל חלון ברחוב, כל רעף בגגות, כל ענן מתרחק, הפך לרמז.
הכל נצבע בסוד פראי.

הרוח התגברה, ושרקה בין מרזבים חלודים, שקיות ריקות עפו לכיוון אחד, ענפי עצים המו כמו גלים, והשמש שחקה בהם כמו קצף לבן זהוב. עמוד החשמל חרק, צירי מתכת כואבים.

הבחור קם על רגליו ושאג אל המרחבים.

הציפור שמולו בבהלת משק כנפיים המריאה והתיישבה על ארובת הגג, עדיין מביטה בו.

שאגתו חזרה אליו מהדהדת מכתלי העיר הריקה.


הוא התחיל ללכת עם הכרטיס הקמוט בין אצבעותיו.
מחזיק בו כמו שמחזיקים סוד חלש מדי כדי לשרוד, אבל יקר מדי כדי לוותר עליו.
הוא יצא מחוץ לעיר, וצעד בדרך העפר שעלתה וירדה בגבעות אינסופיות.
הערב כבר ירד על השביל המתרחק, ירח צהוב ועצוב נדלק מעליו להאיר את דרכו באלומה יבשה וחיוורת.
הכרטיס, שלא היה ברור אם הוא מציאה מקרית, פתיון שטני, מתת אהבה, בדיחה של הגורל, נסיון משמיים - נעשה כבד מרגע לרגע.

בכל פעם שהביט בו, עלה בו רחש קטן של תקווה, כזה שנולד מעצם האפשרות, לא מהסיכוי.
אבל בכל פעם שהרים את ראשו אל הדרך המתמשכת לפניו, ראה רק את חייו - אותם חיים שלא משתנים לעולם.
התהייה, החיפוש, התקווה, הכאב, הזכרונות, והזמן שלא מרפא כלום.

...הוא לא בדק.

לא מפני שפחד לגלות את האמת, אלא מפני שהבין שהתקווה עצמה היא הדבר היחיד שעוד מחזיק אותו זקוף.
שה"לא לדעת" הוא המקום האחרון שבו החלום שלו עדיין נושם.

עם כל צעד, הרוח התגברה, והכרטיס רעד בידו כמו כנף מרוטה.
בראותו בסופו של דבר את ביתו מרחוק.
את שדרת החנויות השוקקת. את תחנת הלוטו הבודדת, הזוהרת בכחול, עטויית פרסומות, הבטחות לאושר.
הוא נעצר.
הביט בכרטיס פעם אחרונה.
ושחרר.

הרוח סחפה את הכרטיס הלאה, מעיפה אותו מעל הגבעות, עד שנעלם בחשכה.
הוא עמד שם, בוהה אחרי הנקודה שכבר איננה, מרגיש איך משהו ממנו ניתק יחד עם הדף הדק הזה.

כשפנה ללכת הבייתה, בלי כרטיס ובלי חלום.
היו צעדיו קלים יותר.
כאילו דווקא הוויתור על האפשרות הבלתי-נודעת פינה מקום לאפשרויות אחרות, אמיתיות, ובעלות משמעות, ששמישהו עוד עשוי להניח בדרכו




אומרים שאני חברה'מן.

לא ברור לי אם זהו שבח או גנאי, או סתם ציון עובדה.

מבחינתי כל דבר שמייחד אותי על פני השאר, מתקבל בברכה.

כמות הצומי בעולם הזה מוגבלת, ואנשים נלחמים לקבל פרוסה ממנה. ומאז שנפתחו שערי המדיה השונים להציג בפנינו חלקים גדולים יותר ויותר של העולמות הקרובים והרחוקים, ההמונים נעשים יותר ויותר אפרפרים בעינינו. וקרב הישרדות ניטש על כל קמצוץ ייחודיות אפשרי. הקרב הוא קשה ואכזרי, גם אם הוא מתנהל ברובו מתחת לסף התודעה.

לכן אני שמח על כל מאפיין שיכול להרים את ראשי מעל הזרם האפור, ולמשוך אלי תשומת לב. בין אם זה טוב או רע, אולי זה שאני גבוה, שיש לי נמשים, או שאני חברה'מן.

הצורה הכי מקובלת להתבלט במגזר שלנו, היא כמובן, בלימוד. אבל עבורי זה מחוץ לתחום. זהו שטח שבו אינני מסוגל להגיע לאיזשהו מעמד.

כי בלימוד התורה אפשר להצטיין או בבקיאות או בלמדנות. בשביל בקיאות צריך זיכרון טוב או כושר התמדה ועדיף גם וגם. לי את שניהם אין.

וכדי להיות למדן צריך להיות מאלה שמתעמקים ומתווכחים וכותבים ומחדשים. ואילו אני, יושב ליד גמרא, קורא קטע. אם מובן - טוב. אם לא - מסתכל קצת במפרשים וברגע שמוצא פשט, ממשיך הלאה. אין לי סבלנות לגישה של "בוא נראה מה אפשר לעשות כאן עוד", שונא לחפור מתחת לדברים הפשוטים ולנסות לזעזע אותם, לשם מה זה טוב בכלל.

אז את המרץ והתושייה שלי אני מפנה לכיוונים טכניים יותר, לארגן לסדר להכין לבצע. בקיצור הטייטל שלי הוא, חברה'מן.

מי שמשתמש היום במילה "חברה'מן" זה אומר משהו על הגיל שלו.

החברים שלי בכולל משתמשים במונחים מודרניים יותר כדי לתאר אותי. חברה'מן, קורא לי רק הראש כולל.
כמו שהוא עשה אתמול אחר הצהרים, כשהבאתי לו את חשבונית הניקוי-יבש של המגבות.

"שב רגע, ר' דב", הוא הצביע על הכסא שמולו, "אתה הרי חברה'מן. אולי יש לך רעיון איך אפשר לעשות שהכולל יהיה, איך לומר..." ידיו נעו במעגלים בניסיון להביע משהו שלא הצלחתי להבין. האברכים באים והולכים, ואין שום..." אצבעותיו כמו לשו בצק דמיוני, בכוח רב.

גיבוש, חשבתי. זו המילה שהוא מחפש. אלא שמן הסתם אינו מכיר אותה.

"דיבוק חברים", אמרתי.

כף ידו חבטה על השולחן, "בדיוק!" קרא בקול.

"דיבוק חברים" חזר ואמר לעצמו, מלא סיפוק על התגשמות המושג המעורפל שהציק לו, לתוך שתי מילים מדויקות וממצות.

הווילון שמאחורי ראש הכולל, פירפר גלים גלים. כי מאוורר הרגל שנע בקשת איטית, הפנה אליו כעת את פניו.
אחר כך עבר המאוורר לשחק בזקנו של ראש הכולל. והווילון חזר להתיישר, עדיין רועד קלות, כמו אוגר כוחות לקראת הסיבוב הבא.

ואז בא תורה של הגמרא הגדולה הפתוחה על השולחן, דף אחד התרומם, ביצע ריקוד קטן ומפותל באוויר, ואז התהפך באוושה לצד השני, כשדף נוסף שמתרומם מיד בעקבותיו, נעצר באצבע ראש הכולל שנחתה עליו וממשיך לזמזם ולרטוט במרדנות.

"אפשר לארגן שיגידו חבורע'ס", שלפתי קלף ידוע.

"בתוספת מלגה? אני לא בטוח שאצליח להשיג תקציב ל..."

"בלי שום מלגה".

"נראה לך שהאברכים ירצו?" שאל ראש הכולל, מתבונן במאוורר הבודק את עמידות צווארוני חולצתי.

"בוודאי שירצו, מי לא אוהב להשמיע את עצמו. להציג לאחרים דבר שהוא יצר. מימוש עצמי".

"מישמוש מה?" הפנה אלי ראש הכולל את אזנו, מניח יד מאחוריה.

"הוצאה מהכוח אל הפועל", הסברתי, "זה משהו שאנשים משתוקקים לו".

המאוורר התייאש מהצווארון שלי וחזר לרשרש את המסמכים שעל השולחן בזה אחר זה, הפך עוד דף בגמרא הגדולה, השתעשע מעט בזקן הלבן ולבסוף הגיע שוב אל מה שנראה כי הסב לו את העונג הרב ביותר - הטרדת הווילון.

"אנשים משתוקקים להגיד, זה נכון, השאלה הקשה היא, אם יש כאלה שמסוגלים להקשיב". אמר ראש הכולל, שידע דבר או שנים על טיבם של אברכים.

"אני אארגן קבוצה של, נניח, חמישה אברכים, בשביל התחלה. שכל שבוע אחד אחר מוסר חבורה לפי תור.
אמת שלאף אחד אין סבלנות להקשיב. אבל אדם אומר, אני מוכן להקריב ארבע הקשבות תמורת אמירה אחת".

"תמורת אמירה אחת, שאני יודע שאף אחד לא מקשיב אליה?!" פקפק ראש הכולל.

"לי כן יקשיבו! כך חושב כל אחד". אמרתי בחיוך.

הראש כולל הצטרף לחיוך. "נו ר' דב, רעיון טוב הצעת. אני באמת חושב שזה יפתח בין האברכים...אה..." הוא שילב את אצבעותיו שוב ושוב.

אינטרקציה, זו המילה שהוא היה זקוק לה, אך מכיוון שלא מצאתי לה תחליף, אמרתי בפשטות, "אני אארגן את זה בעזרת השם" וקמתי ממקומי רגע לפני שהמאוורר חזר אל טווח צווארוני.

המשך יבוא בעז"ה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה