מדריך מקצועי פלגיאט וגניבה ספרותית | פרק 3

  • הוסף לסימניות
  • #21
זה לא יותר גרוע?
מכניס יותר מידי רעיונות לראש?
אקח את דוגמתו של @יוסף יצחק פ.

אם תקרא ספרי פנטזיה רבים, תיווכח בשני דברים:

1. יש הרבה מאוד ספרים עם הרעיון של בית ספר לקוסמים. קשה להאשים אותך אם גם אתה תצטרף למניין.

2. אבל כל סופר נתן לזה ביטוי מיוחד משלו. אחד תיאר את זה כ"חידות", אחד כעיירה נסתרת לחמולה שמעבירה את הקטע בתורשה, ואחת כמועדון אינטר-גלקטי פתוח למתלמדים, ואחד הוא סוג של טירה במקום מבודד עם חדרים נעלמים וצוות דבילי שמסכן את התלמידים בכל צעד ושאל.

נשמע מוכר? זה בגלל שרולינג העתיקה את בית הספר שלה מבית הספר של טרי פראצ'ט. (לכאורה ולדעתי). אתם יכולים להגיד מהיום עד מחר שזה לא נחשב העתקה, אבל לא תצליחו לשנות את המציאות שאני רואה - זה פחות או יותר אותו דבר מלבד אי אלו שינויים קוסמטיים. בעוד יוצרים אחרים חשבו על רעיונות מדהימים במקוריותם ושונותם, היא פשוט העתיקה. (ואל תספרו לי שהיא לא קראה טרי פראצ'ט כי כל בריטי שמכבד את עצמו ירק את התה שלו אם ישמע את זה.)
2. מה ההבדל בין פלגיאט להשראה?
"מכשפות כמעט ולא עושות קסמים, למעשה סומכות יותר על בינה יתירה, עבודה קשה, וסוג משונה של פסיכולוגיה שמוכר בשמו שֵכֶלוגיה. בעזרת חכמה זו אפשר להשיג הרבה מאוד - למשל, השיטה של מכשפה להצית אש, היא לבהות ממושכות בבול-עץ, עד שהוא יפרוץ בלהבה מרוב מבוכה."[מתוך וויקיפדיה על טרי פראצט]

האם זה דומה במשהו למערכת הקסם של רולינג? ברור שלא. נגיד שרולינג קיבלה מטרי פראצ'ט השראה גם להכניס מכשפות לספר שלה. "וואלה, מכשפות זה רעיון מצוין!" אבל המכשפות של רולינג לא מזכירות במאומה את אלה של טרי פראצט. זה משהו חדש ושונה. (בניגוד לבית הספר).

בגדול: התוצר של השראה שונה מהמקור. (שוב, לא "ערוך" אלא שונה ואחר). לעומת זאת, התוצר של העתקה דומה ותואם למקור. אין בעיה בהעתקה אם זה רעיון נפוץ או וותיק (עצם העובדה שיש מערכת קסם בספר פנטזיה הוא כמובן... רעיון נפוץ).

1. לדוגמא: אם אני כותב על נער צעיר בריטי שלומד בבית ספר לכישוף וכו'.. וכו'.. לעומת נער צעיר שיכול באמצעות שרביט ואמירת 'מילות קסם' לעשות 'קסמים'.
זה פלגיאט?

3. האם תמו ימי כסופר (שעדיין לא הוציא ספר, ועד שהוא התחיל לכתוב הוא נתקל במאמר שפינצ'ר לו את כל התכניות), בגלל שיכול להיות שרעיון כזה או אחר דומה במעט ליצירה שלי?
(אין לי זמן או כסף לנבור באינטרנט או לשלם לאנשים שייבדקו לי האם פרק 31 שלי דומה לספר כל שהוא שלא הייתי נתקל בו בחיים).
אני יכולה לכתוב מאמר שלם על דעתי, אבל הדעה שלי לא רלוונטית. חשוב על הקוראים שלך. האם הם יאשימו אותך בחיקוי זול? אם כבר עכשיו אתה חושד שכן, הצעד הבא שלך הוא לנסות לחפש מה ייחודי אצלך. למה שיקנו דווקא בחנות שלך? תחשוב כמו בעל עסק ותוודא שיש לך ערך מוסף.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #22
תודה על המאמר המרתק.
אקח את דוגמתו של @יוסף יצחק פ.

אם תקרא ספרי פנטזיה רבים, תיווכח בשני דברים:

1. יש הרבה מאוד ספרים עם הרעיון של בית ספר לקוסמים. קשה להאשים אותך אם גם אתה תצטרף למניין.

2. אבל כל סופר נתן לזה ביטוי מיוחד משלו. אחד תיאר את זה כ"חידות", אחד כעיירה נסתרת לחמולה שמעבירה את הקטע בתורשה, ואחת כמועדון אינטר-גלקטי פתוח למתלמדים, ואחד הוא סוג של טירה במקום מבודד עם חדרים נעלמים וצוות דבילי שמסכן את התלמידים בכל צעד ושאל.

נשמע מוכר? זה בגלל שרולינג העתיקה את טרי פראצ'ט. (לכאורה ולדעתי). אתם יכולים להגיד מהיום עד מחר שזה לא נחשב העתקה, אבל לא תצליחו לשנות את המציאות שאני רואה - זה פחות או יותר אותו דבר מלבד אי אלו שינויים קוסמטיים. בעוד יוצרים אחרים חשבו על רעיונות מדהימים במקוריותם ושונותם, היא פשוט העתיקה. (ואל תספרו לי שהיא לא קראה טרי פראצ'ט כי כל בריטי שמכבד את עצמו ירק את התה שלו אם ישמע את זה.)

"מכשפות כמעט ולא עושות קסמים, למעשה סומכות יותר על בינה יתירה, עבודה קשה, וסוג משונה של פסיכולוגיה שמוכר בשמו שֵכֶלוגיה. בעזרת חכמה זו אפשר להשיג הרבה מאוד - למשל, השיטה של מכשפה להצית אש, היא לבהות ממושכות בבול-עץ, עד שהוא יפרוץ בלהבה מרוב מבוכה."[מתוך וויקיפדיה על טרי פראצט]

האם זה דומה במשהו למערכת הקסם של רולינג? ברור שלא.

בגדול: התוצר של השראה שונה מהמקור. (שוב, לא "ערוך" אלא שונה ואחר). לעומת זאת, התוצר של העתקה דומה ותואם למקור. אין בעיה בהעתקה אם זה רעיון נפוץ או וותיק (עצם העובדה שיש מערכת קסם בספר פנטזיה הוא כמובן... רעיון נפוץ).


אני יכולה לכתוב מאמר שלם על דעתי, אבל הדעה שלי לא רלוונטית. חשוב על הקוראים שלך. האם הם יאשימו אותך בחיקוי זול? אם כבר עכשיו אתה חושד שכן, הצעד הבא שלך הוא לנסות לחפש מה ייחודי אצלך. למה שיקנו דווקא בחנות שלך? תחשוב כמו בעל עסק ותוודא שיש לך ערך מוסף.
אם הנושא כבר עלה, אשמח להבין במה לדעתך רולינג חיקתה את פראצ'ט?
רולינג הצליחה להביס את כל ספרות הפנטזיה בנוק אאוט, משום שהסדרה מבוססת על היגיון וסדר, אמור מילה ספציפית וייקרה כך וכך, בשונה מהגישה הישנה יותר שהתבססה על פרצי כוחות ויכולות בלתי מוגבלות.
עד כמה שזכור לי (בכל זאת חלף עשור ויותר מאז שקראתי אותו) כל ספריו וסגנונו הינם נעדרי תבנית הגיונית מקובלת (למעט היגיון של פילוסופים עתיקים על עולם שטוח שנח על גב צבים ענקיים או ארגזים שמתרוצצים על רגליהם בזמנם הפנוי).
אם כבר, חשבתי שמקובל יותר למצוא קווי דמיון בין דמבלדור לגנדלף.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #24
רולינג הצליחה להביס את כל ספרות הפנטזיה בנוק אאוט,
אני לא חושבת ככה. חלק מהותי מהז'אנר הוא תבניות עקביות. אם כי פראצ'ט באופן ספציפי כתב באירוניה, לכן אצלו המורים הדביליים שמסכנים את התלמידים שלהם - מסתדר. ואני מסכימה, הרבה דברים אצל רולינג נמצאים ביצירה של טולקין. סופרים רבים העתיקו ממנו בלי לחשוב פעמיים, אבל אולי זה מה שהעניק לו את מעמד אבי הפנטזיה הבריטית.

משום שהסדרה מבוססת על היגיון וסדר, אמור מילה ספציפית וייקרה כך וכך, בשונה מהגישה הישנה יותר שהתבססה על פרצי כוחות ויכולות בלתי מוגבלות
אני יכולה להתווכח שהסדרה מלאה בחורים כרימון בגלל שזה גיבוב של חלקים מתוך סיפורים אחרים - סיפורים אחרים בהם החתיכות האלה עובדות בצורה מושלמת. אבל עבור רבים זה לא משנה, כי היא יותר מפורסמת. וזה מספק אותם. אם המטרה שלכם היא להיות מצליחים ומפורסמים, אז להעתיק זו דרך מצוינת להצליח.

לע"ד נכון וצודק להעתיק רק מדברים שמותר לכם להעתיק מהם, למשל רעיונות וותיקים ונפוצים. אבל מי מקשיב לי? כל עוד אפשר להתחמק מעונש, ימשיכו לעשות את זה ולכנות את זה השראה.

עכשיו, לפעמים קוראים יעשו ממכם קציצות, ולפעמים הם יעריצו אתכם. קשה לדעת מראש, זו בחירה שלכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
לע"ד נכון וצודק להעתיק רק מדברים שמותר לכם להעתיק מהם, למשל רעיונות וותיקים ונפוצים. אבל מי מקשיב לי? כל עוד אפשר להתחמק מעונש, ימשיכו לעשות את זה ולכנות את זה השראה.
לדעתך באמת אין מושג של השראה או שאת מיתממת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אני בהחלט מסכימה עם זה שלקחת רעיונות מסופרים זו גניבה ויישר כוח שהעלית את זה כאן.
גם לקחת חלקי סיפורים מגובשים זו גניבה.
אבל קשה לי לקבל את זה שלקחת חלקים שנוגעים בי ומתחברים אלי וליצור מהם משהו חדש, שונה וייחודי - זו גניבה
ואין לזה קשר לרצון להצליח או לא -
מה שאני מתכוונת זה לקחת אלמנטים בסיסיים מאוד שמתחברים אל משהו פנימי בי שכנראה היה קיים בי גם קודם... (מה שנקרא - השראה?)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #27
לדעתך באמת אין מושג של השראה או שאת מיתממת?
ראי את מה שסמדר כתבה. זו התשובה.
...לקחת חלקים שנוגעים בי ומתחברים אלי וליצור מהם משהו חדש, שונה וייחודי
וכבר פרטתי למעלה איך זה נראה. אם עשית את הנ"ל - אתה יודע מצוין שזה מה שעשית. מדוע שתחשוש שמישהו יחשוב שזה חיקוי זול? אולי לא עשית משהו חדש ושונה אחרי הכל?...

אבל אני שוב מדגישה מותר להעתיק כל עוד זה אכן מותר. כלומר שהיצירה המקורית מותרת בהעתקה. ויש כמה אפשרויות שזה יקרה:

1. הרעיון רחב מכדי שמישהו יתפוס בעלות עליו (בד"כ רעיון וותיק)
2. הרכיב קטן ונפוץ מידי (בד"כ חלק מז'אנר או מבנה ספרותי אחר)
3. היצירה המקורית נכנסה לנחלת הכלל (היוצר מת לפני 50/70 שנה, נניח הרג'ה או ארתור קונן דויל)
4. לצורך פארודיה (מוגן משום חופש הביטוי)
5. לצורך לימוד (כנ"ל)
6. - זה לא מותר, אבל נהוג להחליק - פנפיקשן לא למטרות רווח.
7. קבלת רשות מהיוצר המקורי
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
תזכרו רק שלא תמיד זה באמת גניבה של רעיונות,
זה נשמע מופרך - אבל אני התחלתי לכתוב סיפור ממש ארוך, ותוך כדי כתיבתו העלו פה סיפור בהמשכים שתחילתו דמתה בצורה מדהימה למה שכתבתי- גיבורים, עלילה, ואפילו שמות!!!
אז אל תמהרו לשפוט...

ותודה @הגיבן (ת) על החומרים הנפלאים!

נ.ב. סורי אבל-
ושעל...
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אבל אני התחלתי לכתוב סיפור ממש ארוך, ותוך כדי כתיבתו העלו פה סיפור בהמשכים שתחילתו דמתה בצורה מדהימה למה שכתבתי- גיבורים, עלילה, ואפילו שמות!!!
זה קרה לי ממש עכשיו!
תוך כדי שאני קוראת את פדהאל אתמול אני קולטת לפתע שרעיון מאוד ייחודי שם הוא אותו הדבר כמו משהו מאוד מרכזי בסיפור שאני כותבת עכשיו!
הרגשתי שהשמים נופלים על ראשי... ממש.
כשהסיפור שלי יצא סוף סוף כולם יחשבו שהעתקתי משם :cry::cry::cry: (במיוחד אחרי כל מה שכתבתי פה...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
זה קרה לי ממש עכשיו!
תוך כדי שאני קוראת את פדהאל אתמול אני קולטת לפתע שרעיון מאוד ייחודי שם הוא אותו הדבר כמו משהו מאוד מרכזי בסיפור שאני כותבת עכשיו!
הרגשתי שהשמים נופלים על ראשי... ממש.
כשהסיפור שלי יצא סוף סוף כולם יחשבו שהעתקתי משם :cry::cry::cry: (במיוחד אחרי כל מה שכתבתי פה...)
מה שאומר דבר אחד: אף אחד לא באמת מיוחד, כל הפטנטים והרעיונות היצירתיים והמבריקים הם פשוט של אילו שעשו מעשה ולא רק חשבו עליהם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
התחלתי לכתוב פנטזיה, ומכיוון שבז'אנר הזה (למרות המרחב) קל לחשוב ש'את הרעיון הזה לקחתי מפלוני אלמוני', החלטתי מראש, 'גם אם זה דומה למשהו שפורסם, אני הולך על זה - עד הסוף!".
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
@הגיבן (ת) , מותר לי לפרסם בספר (קומיקס) לוגו של חברה, כחלק מהתמונה, באם לא האם מותר לי לצייר אותו, וכך או כך חברה לא תתבע אותי אם לדוגמא אטען בספר שקוקה קולה החדירה רעל במשקאותיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
הייתי רוצה לראות את הסופר שיכתוב שהספר שלו הוא בהשראת מדרש תנחומא, או שיר השירים רבה. זה נשמע לי מרתק.​
זו סוגת הכתיבה החביבה עליי
:)
לפעמים ממש כותבת סיפור מתוך המקורות, לפעמים משתמשת בו כהשראה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
זו סוגת הכתיבה החביבה עליי
:)
לפעמים ממש כותבת סיפור מתוך המקורות, לפעמים משתמשת בו כהשראה...
בדיוק היום חשבתי שאני צריכה לנסות את זה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
הבעיה האמיתית בכל הסיפור, היא במקרה והכותב אינו מכוון להעתקה בכלל, אבל משהו בסצנה עשוי להזכיר לקורא סצנה דומה מספר אחר.
למשל:
בספר עליו טורחים אשתי ואנוכי(יחידאי) הפרולוג נפתח בסצנה של אלכימאי מושפל שלא התקבל למועדון כלשהוא.
אשתי נזכרה פתאום שיש ל"רבי מנדל" ספר בשם עד שלושה חודשים(או משהו דומה) שמופיעה בו סצנה של כימאי שזועם על כך שלא נבחר לזכות בפרס נובל. הקטעים מתגלגלים לכיוונים שונים בתכלית, אבל האסוציאציה עלולה לצוץ במוח הקורא.
דוגמא נוספת:
בשלב מאוחר בספר ישנו קטע של סכין הטלה שמזדקרת מחזהו של מישהו בעקבות זריקה מרחוק. בתהליך העריכה נזכרתי בסצנה דומה מספר מוכר, ושיניתי אותו לחץ.

בקיצור:
השאלה הנשאלת, @הגיבן (ת) , עד כמה הכותב צריך לחשוש ולהתרחק מכל דמיון שהוא לאיזו שהיא סצנה קיימת בספר אחר. במיוחד כשהעניין מתגלגל לכיוונים אחרים לגמרי.[
ISPOILER]לפחות ביחס לאנשים קטנים, אנחנו לא צריכים לחשוש. ג'ונתן סוויפט מחבר מסעות גוליבר, מת לפני הרבה יותר מ 70 שנה...[/ISPOILER]
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #38
תזכרו רק שלא תמיד זה באמת גניבה של רעיונות,
זה נשמע מופרך - אבל אני התחלתי לכתוב סיפור ממש ארוך, ותוך כדי כתיבתו העלו פה סיפור בהמשכים שתחילתו דמתה בצורה מדהימה למה שכתבתי- גיבורים, עלילה, ואפילו שמות!!!
אז אל תמהרו לשפוט...
תודה על התיקון! ואת צודקת. זה קרה לי ולחברותי גם. התייחסתי לזה בפוסט.
זה קרה לי ממש עכשיו!
תוך כדי שאני קוראת את פדהאל אתמול אני קולטת לפתע שרעיון מאוד ייחודי שם הוא אותו הדבר כמו משהו מאוד מרכזי בסיפור שאני כותבת עכשיו!
הרגשתי שהשמים נופלים על ראשי... ממש.
כשהסיפור שלי יצא סוף סוף כולם יחשבו שהעתקתי משם :cry::cry::cry: (במיוחד אחרי כל מה שכתבתי פה...)
מכירה את ההרגשה. יש לי את אותה הרגשה כמו ש @מיהי כתבה. אבל אחרי האכזבה, יש פנאי למצוא פיתרון:
1. ב’ה שגילית את זה בטרם פרסמת, חבל ליצור משהו שקיים כבר.
2. תבדקי שיש לך משהו ייחודי להציע. אם אין לך, תודי עוד יותר על מזלך שגילית את זה בטרם עת, וכעת תוסיפי את הייחודיות הזאת שרק את יכולה להציע. זה אתגר, אבל כשתעברי אותו, אין לי ספק שזה רק ישפר את המוצר הסופי.
@הגיבן (ת) , מותר לי לפרסם בספר (קומיקס) לוגו של חברה, כחלק מהתמונה, באם לא האם מותר לי לצייר אותו, וכך או כך חברה לא תתבע אותי אם לדוגמא אטען בספר שקוקה קולה החדירה רעל במשקאותיה.
אני לא עו’ד לזכויות יוצרים. כאן דיברתי על הרמאות שקהל מרגיש, מתי זה צץ ואיך לטפל בזה. אבל ממה שאני יודעת יש כמה בעיות אפשריות:
1. אם תשייך את הלוגו למוצר שלך. נניח הלוגו של דיסני עבור הסטודיו שלך.
2. אם אתה מייצג את החברה המקורית (הדמות שלך שותה קוקה קולה עם הלוגו), והחברה מגיעה למסקנה שהייצוג שלילי ומזיק למוניטין שלה. (החברה מחדירה רעל למשקאות שלה).
3.החברה עלולה להיות סנובים שמשתמשים בעילה הזאת גם אם אתה חושב שהייצוג שלך חיובי. לדוגמא, לאחרונה הורים נתבעו על ששמו מותג של דיסני על אבן מצבה. במיוחד אם החברה חושבת שאתה מרוויח יותר בגלל שאתה מציג כאילו יש קשר בין המוצר שלך למותג שלהם.

הפיתרון הנהוג הוא לשנות את המותג, להחליף כמה אותיות, ולצייר לוגו שונה עם אותם צבעים נניח. זה לא פיתרון מושלם כי החברה תוכל לטעון שאנשים מתבלבלים בין המוצר שלך לשלהם.

אבל שוב, ייתכן שבלבלתי בין כמה מושגים וכדאי להתייעץ עם עו”ד לזכויות יוצרים.

הבעיה האמיתית בכל הסיפור, היא במקרה והכותב אינו מכוון להעתקה בכלל, אבל משהו בסצנה עשוי להזכיר לקורא סצנה דומה מספר אחר.
התייחסתי לזה כמה פעמים.
1. אם הרעין נפוץ, אין בעיה בד”כ, בטח קיבל ביטוי שונה אצל כל אחד והתוצאה ייחודית. או שזה קלישאה, וכולם עשו אותו דבר בלי להכניס משמעות ייחודית, ואז אין לי איך לעזור לך... הבעיה אחרת..
2. אם הרעיון ותיק בד”כ רואים את זה כ”מבנה” או ”הומאז’” ולא העתקה. כמובן, מדובר כל עוד כללללל הספר לא תואם, על פי הסטרייקר -לפחות לדעתי :)
למשל:
בספר עליו טורחים אשתי ואנוכי(יחידאי) הפרולוג נפתח בסצנה של אלכימאי מושפל שלא התקבל למועדון כלשהוא.
אשתי נזכרה פתאום שיש ל"רבי מנדל" ספר בשם עד שלושה חודשים(או משהו דומה) שמופיעה בו סצנה של כימאי שזועם על כך שלא נבחר לזכות בפרס נובל. הקטעים מתגלגלים לכיוונים שונים בתכלית, אבל האסוציאציה עלולה לצוץ במוח הקורא
יש לפחות שלושה ספרים חרדיים על ילד בספרד בזמן האנוסים. בכולם יש ספינה בים וסערה ושודדים. האם מישהו העיר על העתקה? לא, כי זה רעיון נפוץ שקיבל ביטוי שונה בכל ספר. (ואני מודעת לכך שיש כמה שבכל זאת צועקים זאב. השאלה אם זה רוב הקהל או מספר סנובים)
דוגמא נוספת:
בשלב מאוחר בספר ישנו קטע של סכין הטלה שמזדקרת מחזהו של מישהו בעקבות זריקה מרחוק. בתהליך העריכה נזכרתי בסצנה דומה מספר מוכר, ושיניתי אותו לחץ.
האם האירוע שונה? האם הדמויות שונות? האם העלילה שונה? אז מה הבעיה.
בקיצור:
השאלה הנשאלת, @הגיבן (ת) , עד כמה הכותב צריך לחשוש ולהתרחק מכל דמיון שהוא לאיזו שהיא סצנה קיימת בספר אחר. במיוחד כשהעניין מתגלגל לכיוונים אחרים לגמרי.[
ISPOILER]לפחות ביחס לאנשים קטנים, אנחנו לא צריכים לחשוש. ג'ונתן סוויפט מחבר מסעות גוליבר, מת לפני הרבה יותר מ 70 שנה...[/ISPOILER]
לא צריך לחשוש בהתאמה לכל התנאים שהצבת, כפי שכתבתי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #39
מתי שהוא תיגמר המקוריות, לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
מתי שהוא תיגמר המקוריות, לא?
אם תבדוק באגדות עם של עמים שונים, תגלה שהיא מעולם לא הייתה קיימת. האגדות חוזרות על עצמן עם אותם המסרים, אותה העלילה, ונדיר למצוא סיפורים יוצאי דופן.
לייצר סיפור מקורי באמת - זה (לדעתי) כמעט בלתי אפשרי. כולנו חיים באותו עולם, עם אותם חוקים ובאותה אנושות.

מה שכן אפשר לעשות, זה ליצור בידול. ברגע שיש משהו שמבדיל בין הסיפור הספציפי הזה, ובין כל שאר הסיפורים - אף אחד לא יאשים אותו בזיוף ורמאות.
ואני לא מדברת מבחינה חוקית, אלא רק על דעת הקהל.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

קלעים/נעמי צוובנר

ספר די ישן
שמשום מה שלא השאיר את רישומו
לרוב האנשים, גם חובבי קריאה, שם הספר לא אומר דבר.

בעיניי הוא מעולה,
עד כדי כך שקראתי לטור סקירה ספרותית -
כי, אממ, אין לי ביקורת.


קלעים הוא ספר קליל אבל עמוק,
זורם ונוגע
דרמה משפחתית עם מתח עלילה שנראה בלתי פתיר.
אין בו את הכבדות שמאפינת את שאר ספריה של הכותבת
(שמזמנת את התגובה האוומטית: נעמי צובנר, פחות הטעם שלי..)

לכל מי שרוצה פשוט לקרוא סיפור ולרוץ איתו,
בלי ריצות לזירה אחרת בקצה השני של העולם,
בלי קפיצות לחדרי חקירות וחורשי מזימות,
בלי הבלחות עבר עתיד ויקום מקביל.
בעיניי זה מחייב כתיבה מושכת ועלילה ברמה גבוהה
הרבה יותר קל להחזיק מתח וערנות קוראים ע"י אלמנטים של סכנה
או ע"י סקרנות מה קורה בינתיים בעלילה השניה
במיוחד בדור המסכים שאנחנו,
להשאיר אותנו במקום אחד בלי לזפזפ
זו אומנות.


הספר עוקב אחרי יחסים של שתי בנות דודות,
תלי (אתל) ואסנת,
מהגן ועד האירוסין.
יחסים עקומים, הזויים, פוגעניים,
היום אולי היו קוראים להם רעילים ועוד כל מיני אבחנות.
ספרים כאלו יש הרבה.
מה שמיוחד בספר הזה
זה כמה נקודות:

* הסריקה של כל התקופות.
איך התצוגה משתנה עם הגיל, אבל לא המהות.
איך אי אפשר להפסיק אם זה גם כשמבחינים מגיל גן,
גם כשמפרידים מסגרות.
גם כשנפגע יודע כבר לא להתקרב.

* איך עובד תעתוע,
גם עלינו הקוראים.
אנסה איך מוליכים שולל את כל העולם כמעט.
איך הנטיה להרס של הני כדי לרומם אותי
יכול להיות נסתר,
מההורים, מהחברות, מהפוגע עצמו.
שבאמת בטוח שהוא מיטיב.

*כשהפוגע הוא ילד.
ילד לא יכול להיות הרע בשום סיפור.
והוא גדל, והוא שואף ומשפר כל מיני צדדים,
אבל הנטיה החזקה והנסתרת ממנו -
איך ומתי משתלטים עליה.

*המורכבות של הדמויות.
המעשים הטובים והצרכים העמוקים של הפוגע,
טוב לב ונסיון לעבוד על המידות ולשמור על הלשון ועל השלום - של הנפגע
בשילוב עם התפתחות האופי ולמידה להגיד לא, עד כאן.
איך מרגישים המבוגרים באותה משפחה
כמה ההורים צריכים לתמוך בילד מול התנהגויות שלו
כמה סבים צריכים לאחד משפחה או להאפשר הפרדה
ואם כ"כ רחוקים שלא רואים את הנזק
ואף אחד לא מתנדב להסביר.


נכון נוצר רושם של ספר קשה?
ההיפך הוא הנכון.
ספר מלא תיאורי מלאי צבע וענין
של ילדות, של בית ספר, של מסיבות ושמחות
של תקשורת ואינטראקציה של בנות בכל הגילאים
עם כל מה שמעסיק בנות. בכל הגילאים.


כלל כל הדמויות מאופינות בכשרון ואמינות אבסולוטית.
לכל אחד תפקיד ברור, אופי יחודי,
וגם גמישות מפליאה.
איידי, אמא של אסנת, שחוזה את האת הסרט מראש.
הסבתא, שרוצה כ"כ לקרב ולא להרגיש.
בלה, אמא של תלי, שנחושה להוציא ממה שיש את המיטב
ומהמשפחה שלה, כמה שהיא קטנה, את גאות היחידה.
הוא דמות מורכבת, ששנאתי כנערה,
ועכשיו אני מאוד מעריכה. אותה ואת הכתיבה עליה.
מרגלית, החברה של אסנת בסמינר,
שהוא דמות צבעונית בלפני עצמה אבל יש לה גםתפקיד מאד חשוב
לדברר את אסנת. לשמוע מה יושב מתחת לערימת טוב לב הזאת.

שאם לא הייתי מכירה,
הייתי חושבת שאין ילדות כאלה. אין נערות כאלה, ואין בחורות כאלה.
שתמיד רוצות להיות טובות.
שתמיד רוצות להיטיב עם השני, וללמד זכות.
האופי שלהם טוב בעצם והתמימות, גם כשהיא נשברת, שומרת על טוהר.
אבל אני מכירה בנות כאלה. והן קיימות.
אני חושבת שמה שהכי אמין פה, זה שככל שהיא גדלה ומתבגרת,
הטוב הזה נסדק.
גם אם נלחמת בו כמו ילדה טובה, היא כבר לא יכולה להתעלם.
ובסוף היא גם נשברת. אבל מה זה נשברת.
מה שמפתיע, אולי קצת פחות אמין, שתלי הופך את עורה, בדיוק באותה הסיטואציה.

ותלי,
ולרגעים כבוגרת אני מקנאה בה.
איך אפשר תמיד להיות מרוצה מעצמך.
תמיד לשווק את עצמך מעולה.
וכולם, כולם, מאמינים לך.
גם אם אין לך אחים, גם כשיש.
גם כשיצאת לעבודה במקום ללמוד,
גם שלא ק בלו אותך.
כשרצו אותך, כשלא רצו אותך.
ובשקט בשקט נודה כולנו שלא קל בכלל לגדול ליד מישהי כמו אסנת
שנראה ששכחו לחלק לה חסרונות - בערכים ובמידות בפנימיות.
ואת הקנאה שלה במשפחה גדולה - קשה לא לראות.


אז איך זה המשיך כשהלכו לסמינרים שונים בתכלית
איך השפיע פשיטת הרגל
איך התנהלו השידוכים
ואיך אפשר לעשות גם באירוסין, ופעמיים,

תקראו ותספרו לי.
פגישה ראשונה

עיניי בחלון, ומבטי נדבק אל המדרגות שבחוץ. ריח של מרק חורפי חלף בחלל הבית, צלל אל הפינות האפלות, אבל אני לא הרגשתי בו. כל עולמי התרכז ברגע הזה, ברגע שבו ראיתי אותה, את בתי, יורדת את המדרגות, צעד אחר צעד, אל הדרך שבסופה ימתין לה עולם חדש. עולם שלא הכרתי, שלא היה לי בו חלק.

היא כבר לא הייתה אותה ילדה קטנה, זו שהייתה נמסה בחיקי, חבויה בזרועותיי כאילו העולם לא יכול לפגוע בה. זכרתי את פניה הילדותיות, עיניים גדולות ושאלות אינסופיות, זכרתי איך שיחקה במילים, בצלילים, בתמימות של ילדה שמגלה עולם. ואת אותן רגשות שהיו אצלה כל כך תמים ופשוטים. הוי עד כמה מהר הימים והשנים חומקים, כמה מהר היא הפכה להיות אישה.

בת עשרים, בגד של שבת, איפור קל, רגליה פוסעות צעד אחר צעד יחד עם אבא שלה לעבר הרכב שישא אותם לעולם אחר. הלב שלי כמעט נשבר לרסיסים, אבל הדמעות, הן לא פרצו. לא עכשיו.
דבר אחד לא ישתנה, זה אני. אני תמיד הייתי ואשאר "אמא". אבל מה אני יודעת עליה, על העולם שלה, על השאיפות שלה? היא הולכת אל מקום שבו אין לי גישה, אל מקום שאני לא אוכל להחזיר אותה ממנו, לא תוכל להיות שוב הילדה שבחיקי.

זיכרון אחר, רחוק יותר, פרץ אלי מבעד למחשבותי, היא היתה קטנה כל כך אז, טהורה, תמימה, עם עיניים כמו שני כוכבים מבעד לחשכה, חיפשה תמיד את התשובות, השאלות לא נגמרו אצלה. זכרתי איך ישבה על ברכיי, נתתי לה להניח את הראש על כתפי, איך הייתי פורשת את העולם לפניה כמו ספר שלא נכתב, מלא בהבטחות של יומיום שמעולם לא נגמרו. והנה, היא כבר לא מתרוצצת כבר לא מתגלגלת מצחוק, תמו המשחקים ואין עוד שאלות תמימות.

היום היא פוסעת לבדה, כל צעד שלה כאילו נושא עליה את כל העולמות שלה, את כל הכאבים, את כל השאיפות שהחיים נתנו לה. כל צעד שלה מלווה בהבנה, שהכובד הזה של החיים, כבר לא נוגע לי.
היא לבושה באור, כמו שמש שוקעת באופק, מתמזגת עם האור שבעולם שהיא הולכת לבחור לעצמה, בחרה לעצמה. כל תנועה שלה נראית לי כמו סמל, אשה צעירה בפתח חייה, והיא כבר לא שלי.

לא העזתי לומר לה את כל זה. לא קראתי לה מהחלון, רק עמדתי שם, מביטה, מקשיבה. כל נים בגופי כואב ומתרגש, עם לב בוכה בשקט, דמעה לא זולגת. הזמן לא נעצר, הרגע הזה לא יוכל לחזור.
צעד אחרי צעד הולכת הילדה שלי, לנסוע עם אביה, אל הפגישה הראשונה שלה.
והפרידה הסופית שלי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה