פסח: אין מה לאכול!!!

נכתב ע"י תמנתי;1244433:
איך אנשים מחפשים להחמיר איפה שלא צריך.... לא יאומן.
כל כך מחמירים שממציאים סיפורי אלף לילה ולילה כדי לתרץ את החומרה.

את רואה את זה כחומרות, ולכן קשה לך לקבל
אצלנו קוראים לזה - הידור מצווה
ההגדרה משנה את כל ההסתכלות
כל הנזהר מחמץ במשהו וכו'

אני חושבת שזה מקסים שאנשים שומרים על מנהגים עתיקים.
סה"כ שבוע בשנה, וזה הופך את החג לכל כך מיוחד.
הכנתי השבת עוגת שקולד מקמח תפו"א, כי הרי זה רק שבת הגדול ועוד לא פסח, אבל המטבח כבר פסחי - בקיצור - שמחתי שיש לי הזדמנות לפנק את בני הבית במשהו קצת משודרג (כך חשבתי).
מה הילדים אמרו?
אמא, תעשי רק את העוגיות הרגילות של פסח.
כל כך לא התלהבו מהעוגה... מה מיוחד בעוגת שוקולד.. זה יש להם כל השנה, והרבה יותר טעים (כי בכל זאת קמח תפו"א זה לא משהו....)
 
נכתב ע"י נ פלוס;1244453:
האמת היא שמצד ההלכה אין מקום לחומרות אלו, אבל ע"פ קבלה וחסידות "פסח" הוא זמן של "שבירת התאוות"- כלומר היא זמן שצריכים לצמצם בדברי אכילה, וע"ד דרוש אמרו שבמשנה ב"איזהו מקומן" הנאמר כל יום בתפילה אנו רואים ש"קרבן פסח" "אינו נאכל" אלא בלילה, ו"אינו נאכל" אלא עד חצות , ו"אינו נאכל" אלא למנוייו, ו"אינו נאכל" אלא צלי.
למעשה הקרבן פסח כמעט והוא לא נאכל, כי פסח זה זמן שלא אוכלים.....

רק שכחת שעל אף כל ה'לא נאכל' היו חייבים לגמור אותו עד תום עוד לפני אור הבוקר :D
כך שדרוש נחמד אולי יש כאן, אבל פשט בוודאי שאין כאן.
את קרבן הפסח היו אוכלים, ועוד איך.
 
נכתב ע"י פקאן;1244346:
זה לא מצחיק,
שמעתי פעם שכשגזרו על הקטניות זה היה מ2 סיבות- שהקטניות מזכירות בצורת הגדילה שלהן חיטה, ובנוסף בגלל שהיו משתמשים הרבה בקמחים מקטניות- וחששו שיחליפו בין קמח מקטניות לקמח חיטה. ובעצם חשבו לאסור גם תפו"א בגלל שגם ממנו הכינו קמח, אבל הציבור היה עני ולהרבה אנשים לא היה כסף למצות, ולכן החריגו את התפו"א שהוא פחמימה זולה שיהיה לאנשים מה לאכול.

ככל הידוע לי כשגזרו על הקטניות עדיין לא הכירו באירופה את תפוח האדמה.
 
נכתב ע"י תמנתי;1244433:
איך אנשים מחפשים להחמיר איפה שלא צריך.... לא יאומן.
כל כך מחמירים שממציאים סיפורי אלף לילה ולילה כדי לתרץ את החומרה.
בניקיון מגזימים הרבה ממה שצריך אבל בחומרות כבר כתבתי מקודם מנהג ישראל תורה הוא, אחד המרבה ואחד הממעיט רק שיכוון לבו לשמים!!!
זה שבבעלזא לא אוכלים גזר בגלל החסיד שהביא בשעתו גזר שהושקה בבירה זה משהו שהמציאו???
אלה שמשתמשים בשמאלץ כי בשעתו לא היה ניתן להשיג שמן ולכן שומרים את המסורת הוא משהו שהמציאו???
ועוד כהנה וכהנה...
כשהיינו ילדים היה עוגיות לפסח וזהו
היום יש עוגיות, צ'יפס ושוקולד במגוון סוגים. לילדים יש פעקאלע רגיל, אם שבוע בשנה יתאפקו ולא יאכלו שוקולד שלא מוסיף לבריאות השיניים מישהו ימות מזה???
כמו"כ ניתן להשיג קטשופ, מיונז, רסק עגבניות, מלפפון חמוץ ועוד ועוד בהכשרים מהודרים
אם אוכלים כל מה שבד"ץ נתנו על זה הכשר במה מרגישים את המיוחדות של החג???
זה הכיף ששבוע אחד בשנה מכינים מכמה מוצרים בודדים מעדני מלכים שמחכים לזה כל השנה!!!
ו... כן, אנחנו שבעים!!!
 
במה מרגישים את המיוחדות של החג???
שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה - הלילה הזה כולו מצה!
 
עד עכשיו אספתי שישה מתכונים (לא כולל קבצים מצורפים וקישורים)

תשעה קבין, הא?.... :)


בסדר, אז בואו נסכם שיש מה לאכול, והכל ענין של קופי טוב שיגרום לאשכול הזה לקפוץ שוב ושוב... :) :)
 
מה אפשר לתת לילדים לנשנש, קצת משביע, כמו עוגיות,
אבל בלי שימוש בתנור?
עדין אין לי טוסטר אובן [מחוסר מקום להניח...]

אשמח לרעיונות.
 
תסלחו לי
אבל אני לא רואה הבדל בין אלה שעושים הרבה סוגים של מאכלים, ממעט חומרי גלם
לבין אלו שעושים את אותו מספר מאכלים מהרבה חומרי גלם.

אם מישהו עושה מעדני עולם משמאלץ, תמרים, ועוף, הוא לא שובר את התאוות, יותר ממישהו שיושב ואוכל מעדן קרלו.

זה שאנשים שוברים את הראש איך להכין 18 סוגי סלטים מתפו"א ובצל, והם מודים שאין להם שום בעיה עם זה, ולא חסר להם מה לאכול, ו"הטעם-המיוחד-של-פסח-שכל-הילדים-רוצים-שנכין-להם-כל-השנה"
איפה פה שבירת התאוות?
 
תודה לאלו שהעלו חוברות מתכונים ורעיונות מעניינים.
יש מצב שלא נאכל שרויה בסוף, כי לא יהיה מה לעשות עם קמח המצה ;)
 
נכתב ע"י קקטוס;1244771:
תסלחו לי
אבל אני לא רואה הבדל בין אלה שעושים הרבה סוגים של מאכלים, ממעט חומרי גלם
לבין אלו שעושים את אותו מספר מאכלים מהרבה חומרי גלם.

אם מישהו עושה מעדני עולם משמאלץ, תמרים, ועוף, הוא לא שובר את התאוות, יותר ממישהו שיושב ואוכל מעדן קרלו.

זה שאנשים שוברים את הראש איך להכין 18 סוגי סלטים מתפו"א ובצל, והם מודים שאין להם שום בעיה עם זה, ולא חסר להם מה לאכול, ו"הטעם-המיוחד-של-פסח-שכל-הילדים-רוצים-שנכין-להם-כל-השנה"
איפה פה שבירת התאוות?

החומרות לא באות לשבור את התאוות.
להיפך, יש ענין להדר את החג במאכלים טובים.
חמץ אסור אפילו במשהו, לכן משתדלים להתרחק ממנו.
הענין להחזיק במסורת אבות הוא כי על דברים אלו אבותינו הקדושים כבר התפללו שלא ניכשל.
על קרלו וקטשופ - לא.

ויאכלו ענווים וישבעו.
פסח כשר ושמח.
 
לא נכנסת כרגע לענין החומרות שמוצה כאן, אבל למי ששאל על שבירת התאוות מול הניסיון להפיק את המקסימום שימו לב להבדל- לכל אחד יש תפקיד שונה.
כאן עקרות הבית ביקשו מתכונים ושיתפו על איך הן כממונות על המטבח מתאמצות בתפקידן להפיק את המקסימום, מאידך- אנשי הבית הסועדים מוותרים על דברים שונים- מוצרי חלב/ עוגות משובחות/ נס קפה וכן הלאה כפי שכבר כתבו. אין מקום לערבב בין התחומים, לכל נושא תפקיד יש את המאמץ הנדרש ממנו.
 
נכתב ע"י קקטוס;1244771:
תסלחו לי
אבל אני לא רואה הבדל בין אלה שעושים הרבה סוגים של מאכלים, ממעט חומרי גלם
לבין אלו שעושים את אותו מספר מאכלים מהרבה חומרי גלם.

אם מישהו עושה מעדני עולם משמאלץ, תמרים, ועוף, הוא לא שובר את התאוות, יותר ממישהו שיושב ואוכל מעדן קרלו.

זה שאנשים שוברים את הראש איך להכין 18 סוגי סלטים מתפו"א ובצל, והם מודים שאין להם שום בעיה עם זה, ולא חסר להם מה לאכול, ו"הטעם-המיוחד-של-פסח-שכל-הילדים-רוצים-שנכין-להם-כל-השנה"
איפה פה שבירת התאוות?

לא הבנתי, אתה בעד שבירת התאוות דווקא בפסח?
 
אני לא יודעת איך עושים קישור,
אבל בהידברות יש את המאמר המלא, הבאתי רק את החלק הרלוונטי.
(רלוונטי למה שנהיה מהאשכול, לא למה שהתכוונה פותחת האשכול...)



דווקא בפסח, הקב"ה מצפה מאיתנו להתגבר על תאוות האכילה.

התורה מדגישה ש"בצקו טרם יחמץ" – לא היה לו זמן לתפוח. חכמי הסוד מסבירים שתפיחת הבצק מייצגת את תכונת הגאווה השלילית – תחושת גבהות הלב והכוחניות, אשר מייצגת את התרבות המצרית באותו זמן. ה´ רצה לסלק את ה´חמץ´, המסמל את תרבות הגאווה של מצרים, מעם ישראל, אל סביבה של ´מצה´. המצה, שבצקה לא מספיק לתפוח, מסמלת את הענווה, שהיא חותם האיכות של עם ישראל.
אבל, אם החמץ מייצג את תכונת הגאווה השלילית, מדוע הוא כשר לאכילה כל השנה? מדוע אנו דואגים לא "לצרוך" יצר הרע רק במשך הפסח?
הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, עונה על שאלה חשובה זאת, ומסביר שאלוקים רוצה שבמשך כל השנה נחיה בתוך הגשמיות, שנעמוד בפיתוי להתענג יתר על המידה, ונרומם את הגשמיות שבעולם. זהו חלק בלתי נפרד מתפקידנו בעולם - לעמוד מול אתגרים וניסיונות, ולהשתמש בבחירה החופשית שלנו, על מנת לגבור על הפיתויים. דברים חומריים ראויים - אך במידה.
בפסח אנחנו חיים בלי מנת המזון הרגילה שלנו. ימי הפסח הם הזמן אשר בו אנו אמורים להחליש את התאוות והתשוקות הגשמיות שלנו. זהו הזמן שבו עלינו לצאת להפסקה מהרגלי האכילה הרגילים שלנו, ולעבוד על הגבלת תאוות האכילה החזקה שלנו, שיכולה לצאת משליטה בקלות כה רבה.
 
לכל דבר ביהדות יש כל כך הרבה פנים.
קראתי פעם מאמר ארוך מאוד המדבר על הפסוק:"והתענג על ה'" על החיוב ליהנות.
כן ליהנות ולהתענג. וזה דווקא היה ממקורות חסידיים -נוסף על האסמכתאות כמו חנניה מישאל ועזריה שאכלו רק כשר ומינימאלי (בבית נבוכדנצאר) ונראו טוב. למה? כי אכלו בשמחה! התענגו! על מה שכן יש ומה שכן מותר.
על כן נראה לי שיש כאן בלבול בין החומרות לעונג חג. זה לא אמור להיות סותר. וככל שנשות ישראל הנמנות על מחמירי מחמירים מלהטות במטבח ומכינות מאכלים ערבים לחך- זו מצווה גדולה וממלאה סיפוק רוחני. זה לקדש את האוכל ולהעלות אותו.
ולמעשה, כל יהודי הנזהר בפסח מחמץ על פי מנהג אבותנו הוא מקדש כל אוכל שנכנס לפה ולא משנה באילו חומרות הוא נוהג ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמים.
 
טוב, רק לעדכן...

תמיד צוחקים: בפסח אין מה לאכול אבל אף אחד עוד לא הצליח לרזות...

אז הנה, לא רעבנו, לא זוכרת ולו קרקור בטן אחד קטן... תמיד היה מלא, בשפע, עם גיוונים- ליציאות ארוכות, לטיולים, לפקניקים וגם לאירוחים מכובדים...

בקיצור: כל דכפין ייתי וייכול- אצלי, לשנה הבאה בירושלים הבנויה :)
 
נכתב ע"י למען דעת;1244478:
למה לא צריך לשתות בליל הסדר דווקא יין פטישים כי זה מה שהיה לסבא?
ולמה מותר לי להשתמש בתנור אפיה חשמלי בעוד שאמי מורתי ע"ה אפתה בסיר פלא?

:cool:
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה