טוב, הנה הסבר קצת יותר מורחב למה שהתכוונתי (ואין לכך קשר לרמת העישון של השמן):
השמן ה"רע"
השמן ה"מזוכך", המוכר לנו כשמן הסויה, שמן חמניות,שמן קנולה,זכה לשם זה ובצדק,כי הוא הנפוץ ביותר לצריכה הביתית ואפשר לקנות בשפע ממנו במחיר נמוך ברשתות השיווק, אך למרות זאת הוא אחד השמנים המזיקים לאדם.
תהליך הזיכוך כולל את מעיכת הפול או הזרע והשרייתו בממיס אורגני רעיל,לאחר מיצוי השמן מהזרע יש "להיפטר" מהממיס, ולכן מחממים את התמיסה ל70 מעלות. תהליך זה משאיר צבע וטעם לוואי, ולכן מערבבים את השמן עם חומרים שיספחו את חלקיקיו. בתהליך הצינטרפוגה מוצאים מהשמן את הלציטין. תהליכים אלה מעלים את חומציות השמן ולכן מוחדרים אליו חומרים בסיסיים לאיזון. מחממים את השמן ל-230 מעלות כדי שנקבל מרקם, טעם וצבע ידידותיים בכדי שריח הלוואי יתאדה. בתהליך מורכב זה מתקבל שמן מחומצן או בקיצור מקולקל. שמן מזוכך, שחסר בכל המרכיבים התזונתיים או היתרונות בריאותיים, שהצמח במקורו כלל.
השמן, שנקרא "זך" ברשתות השיווק, הוא, למעשה, שמן מזוכך שעורבב עם שמן זית כתית, כדי להפחית את נזקי חומצות השומן שהתקלקלו בצורה מלכותית.
הבעיה היא ששמנים מזוכים או זכים מעשיים לבישול הביתי, בעיקר בשל מחירם הגבוה של אלה שאינם מזוככים ויש לכך פתרון, שמן זית מתאים ביותר לרוב הבישולים הביתיים וסגולותיו הבריאותיות רבות וידועות זה דורות רבים, מחירו סביר ובכך הוא מאפשר לנו בישול עם שמן איכותי. בשל מחירו הגבוה יחסית לשמן המזוכך, נאלץ למדוד את כמותו במזון - יתרון לבריאותנו.
השמן ה"טוב"
מייצג את השמנים הממוצים בכבישה קרה. זו הדרך העדיפה והעתיקה ביותר למיצוי השמנים. בימי קדם השתמשו באבן רחיים לטחינת הזרעים וכך השמנים השתחררו מתוך הזרע. מובן ששיטה זו השתכללה עם השנים ומכונות המתכת החליפו את האבן, אך פעולת הסחיטה של הזרע ושחרור השמן לא השתנתה, השמן יוצא טהור וללא כל תוספות, כך תכונותיו המקוריות, ערכיו וטעמו נשמרים. שמן שמופק כך נחשב טוב גם למזון וגם לקוסמטיקה.
מבין שיטות ההפקה סוגי השמנים שמוצעים לנו,צריכת השמן המוגדר בכבישה קרה עדיפה. יש לאחסן שמנים אלה בבקבוק כהה, אטום לאור ולאוויר, כדי לשמור על איכותם ולמנוע את התחמצנותם.