פשוט לא רוצה ! (טקסט ראשון שלי כאן)

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
הקשר הוא לא רק במונח "ריטלין" אלא באופן השימוש בו,
מאוד יכול להיות שאם קריינדל כאמא היתה חוזרת מבית המרקחת אם קופסת ריטלין אחת לעצמה.. לא בהכרח שהיתה צריכה גם קופסא לבנה המתוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
לא בהכרח.
הפרעות מהסוג הזה עוברות בתורשה (אמר לי פעם נוירולוג - עד כמה שזכור לי - 50% תורשתי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
הקשר הוא לא רק במונח "ריטלין" אלא באופן השימוש בו,
מאוד יכול להיות שאם קריינדל כאמא היתה חוזרת מבית המרקחת אם קופסת ריטלין אחת לעצמה.. לא בהכרח שהיתה צריכה גם קופסא לבנה המתוק.
כיום, אחת לחודש, חוזרת גברת קריינדל, מבית המרקחת עם שקית קטנה.
בה שוכנים בנחת 2 קופסאות ריטלין.
אחד לאמא, בכדי שתצליח לרצות.
אחד ליוסי, בשביל שיצליח תורה ללמוד.

מיותר לדעתי. הייתי מסיים לאחר השורה הזו:
גדלה קריינדלה, הפכה לנערה. התחתנה. והנה קריינדי כבר אמא לילד מתוק ו------היפראקטיבי....
המסר מובן גם כך.
קטע מצויין.

כמה צדק הרב @נריה מגן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
אני לא יודעת. נשמע לי קצת פיספוס. אין הרבה קטעים יפים כל כך שמביעים בצורה חדה וכואבת את המצוקה של ילדי הקשב. הקטע יפה במיוחד בגלל הקלילות וההומור השזורים בו, והנסיון לראות את היופי שבקושי, ולא להיכנע ולא להישבר.

תנסו רגע להיכנס לתוך הרגשות של ילדה כזאת. צריך נס שהיא לא תשאר פגועה לכל ימי חייה. יום יום שעה שעה, לא מובנת, לא מוכלת, מואשמת. אז תגידו, ההורה או המורה זקוק לריטלין כדי לעזור לתלמיד מופרע קשב, או שהוא זקוק לשימת לב, איכפתיות, אהבה והכלה??? ולו יצוייר שהמורה עצמו מאותגר קשב, האם הריטילין הוא זה שיתן לו לעשות את התפקיד הלא קל שמוטל על כתפיו???

דווקא קריינדל, כאמא, ולא משנה אם היא תקח ריטלין או לא, דווקא היא תוכל להבין ולהרגיש את הקטנציק שלה הכי מכולם. לא בטוח שהוא צריך ריטלין, אבל אם הוא כן יצטרך, ותהיה לה רק קופסה אחת - היא תתן את זה לבן שלה! אהבת האם שבה לא תתן לילד לספוג עלבונות ולעבור השפלות אותם היא מכירה היטב.

בכל אופן, הסיפור עם המלמד מופרך מעיקרו. ריטילין אינו סם הרגעה. ריטילין לא עוזר למי שאין לו את ההפרעה האורגנית הספציפית. אם הילד או הרבה לא מאובחן - התרופה לא תשפיע עליו. מה גם שאחת הטעויות הנפוצות של הנושאים והנותנים בעניין זה היא המשוואה: ילד קשב וריכוז = ילד היפראקטיבי. קשה להגיד שצורת הפרעה איקס עדיפה על צורת הפרעה ווי, כי הפרעה היא הפרעה היא הפרעה, ובשום צורה היא לא נעימה. אבל, יתכן שהילדים ההיפראקטיביים יוצאים נשכרים - כי אותם מזהים כבר בתחילת הדרך, ויש תקווה שיעזרו להם. מה שאין כן ילדי הקשב הרגועים, חכמים מתוקים ושקטים, שלא מפריעים לא לרבה ולא למורה... עצרתי כאן. קשה לי להמשיך לכתוב עליהם. סורי.

בקיצור, נכון שנושא הקשב הוא טרנדי, וכיף לדסקס עליו, אבל רק שתדעו, מדובר במצוקה אמיתית, והלוואי שכל ההורים ילכו בשמחה לבית המרקחת כמו קריינדל החכמה.

ואל תתנפלו עלי. הריטילין לא עושה, הוא רק מאפשר. וקריינדל שלנו יודעת את זה היטב, והיא תדאג לקטנציק המקסים הזה: רגשית, לימודית, חברתית. ולשם כך היא תעבוד קשה מאד, מאד קשה.

אני, אישית, מחאתי לה כפיים מהרגע הראשון. והתפללתי בשבילה ובשבילו שה' יתן בלבה בינה להבין ולהשכיל.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #26
אני לא יודעת. נשמע לי קצת פיספוס. אין הרבה קטעים יפים כל כך שמביעים בצורה חדה וכואבת את המצוקה של ילדי הקשב. הקטע יפה במיוחד בגלל הקלילות וההומור השזורים בו, והנסיון לראות את היופי שבקושי, ולא להיכנע ולא להישבר.

תנסו רגע להיכנס לתוך הרגשות של ילדה כזאת. צריך נס שהיא לא תשאר פגועה לכל ימי חייה. יום יום שעה שעה, לא מובנת, לא מוכלת, מואשמת. אז תגידו, ההורה או המורה זקוק לריטלין כדי לעזור לתלמיד מופרע קשב, או שהוא זקוק לשימת לב, איכפתיות, אהבה והכלה??? ולו יצוייר שהמורה עצמו מאותגר קשב, האם הריטילין הוא זה שיתן לו לעשות את התפקיד הלא קל שמוטל על כתפיו???

דווקא קריינדל, כאמא, ולא משנה אם היא תקח ריטלין או לא, דווקא היא תוכל להבין ולהרגיש את הקטנציק שלה הכי מכולם. לא בטוח שהוא צריך ריטלין, אבל אם הוא כן יצטרך, ותהיה לה רק קופסה אחת - היא תתן את זה לבן שלה! אהבת האם שבה לא תתן לילד לספוג עלבונות ולעבור השפלות אותם היא מכירה היטב.

בכל אופן, הסיפור עם המלמד מופרך מעיקרו. ריטילין אינו סם הרגעה. ריטילין לא עוזר למי שאין לו את ההפרעה האורגנית הספציפית. אם הילד או הרבה לא מאובחן - התרופה לא תשפיע עליו. מה גם שאחת הטעויות הנפוצות של הנושאים והנותנים בעניין זה היא המשוואה: ילד קשב וריכוז = ילד היפראקטיבי. קשה להגיד שצורת הפרעה איקס עדיפה על צורת הפרעה ווי, כי הפרעה היא הפרעה היא הפרעה, ובשום צורה היא לא נעימה. אבל, יתכן שהילדים ההיפראקטיביים יוצאים נשכרים - כי אותם מזהים כבר בתחילת הדרך, ויש תקווה שיעזרו להם. מה שאין כן ילדי הקשב הרגועים, חכמים מתוקים ושקטים, שלא מפריעים לא לרבה ולא למורה... עצרתי כאן. קשה לי להמשיך לכתוב עליהם. סורי.

בקיצור, נכון שנושא הקשב הוא טרנדי, וכיף לדסקס עליו, אבל רק שתדעו, מדובר במצוקה אמיתית, והלוואי שכל ההורים ילכו בשמחה לבית המרקחת כמו קריינדל החכמה.

ואל תתנפלו עלי. הריטילין לא עושה, הוא רק מאפשר. וקריינדל שלנו יודעת את זה היטב, והיא תדאג לקטנציק המקסים הזה: רגשית, לימודית, חברתית. ולשם כך היא תעבוד קשה מאד, מאד קשה.

אני, אישית, מחאתי לה כפיים מהרגע הראשון. והתפללתי בשבילה ובשבילו שה' יתן בלבה בינה להבין ולהשכיל.

מתנגדת בכל צורה!

לא כל ילד מאובחן חייב לקבל ריטלין. (ואגב ריטלין משפיע גם על כאלה שלא מאובחנים, וראי את כל הסטודנטים שלוקחים ריטלין לפני לימודים לבחינה משמעותית..)
ני מכירה לא מעט תלמידות שדוחפים להם ריטלין.
מקובל עלי שבת אחת בכיתה מקבלת אבל איך הגענו למצב שבו יש בכיתה של 30 בנות שבע בנות שמקבלות ריטלין.. נשמע פשוט אבסודרד
ואסיים במעשה
ילדה אחת קטנה בכיתה א' קצת הפריעה בשיעור.
והמורה הכבודה החליטה שילדה שככה יושבת בוודאי צריכה אבחון.
נשלחה הילדה לאבחון ואמרה המאבחנת
אכן, ילדה שכזרת ריטלין חייבת.
חזרה האם הביתה וטלפון לסבתא הרימה
אוי מאמי אל תשאלי
שפרינצהלה החמודה
אויה מה נורא
ריטלין צריכה..
ותגחך הסבתא בליבה ותאמר:
מאמהלה שלי מה כל כך נורא?
ותפנה לביתה הלא היא האם המסורה,
כשהית בגילה היית אותו דבר.
הסתדרת מצוין והכל נהדר!
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
אני לא יודע אם הדיון הזה מתאים לפה או לפורום חדר מורים. אבל גם אני לא שולל ריטלין לילד שמאובחן וסובל רבות, שיקח ריטלין ויהיה לו לבריאות.
אבל אני גם לא סובר שילד צריך לקחת ריטלין כי למלמד שלו אין מספיק סבלנות אליו ולכן מאבחן אותו כהיפארקטיבי ומכריח את ההורים לתת ריטלין.
סיפר לי מלמד כמשיח לפי תומו... מאז ההמצאה של הריטלין החיים שלי נהיו קלים כל ילד שקצת משתולל "חוטף ריטלין". אני הזדעזעתי מהגישה.
ילד הוא ילד וצריך להשתולל לפעמים, בזה הוא מתבטא, וצריך הבחנה מאוד מסוימת בשביל לראות שהילד הזה צריך טיפול, ולא שזה סתם משובת נערים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
ריטלין היא לא תרופה שמרפאת, היא כלי שעוזר לבעלי הפרעות קשב וריכוז ולכן סביר להניח שילד לא מתרפא בטווח של שנה.
אלא השינוי היחיד שקורה בטווח של שנה זה שהוא מחליף מלמד או מורה.....
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
  • הוסף לסימניות
  • #29
סיפר לי מלמד כמשיח לפי תומו... מאז ההמצאה של הריטלין החיים שלי נהיו קלים כל ילד שקצת משתולל "חוטף ריטלין".
זה יפה רק לסיפורים!
במציאות כדי לתת ריטלין צריך נוירולוג.
לא לוקחים את זה כמו אקמול....
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
ריטאין זה כייף
חינם לכל דורש
היידה
חיש
לפה
זרוק
וחסל
סדר הפרעות

הדיון כמדומני בסיכון גבוה לרעילות גבוהה, ועל כן ננעל, בצער. למרות שהוא טור מדהים. מחקתי (בצער, כן) תגובות אישיות.
מזכיר לכולנו- נא להזהר כמו מאש מתגובות היורדות לפסים אישיים. מי שממש חייב להעיר לזולת שיתכבד לשלוח הודעה פרטית, לשיקולו.

היורד לפסים אישיים יסולק מהפורום, יגורש, ייתלה בכיכר העיר, ויקבל מינון כפול של ריטאלין בתרכובת מיוחדת הכוללת אטנט, קונצרטה, ופטריות כמהין.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

היא הייתה ילדה אחת, תמימה.
ילדה טובה שקמה בבוקר, הולכת לבית הספר, ועושה בדיוק מה שאומרים לה.
ילדה מנומסת שאומרת תודה למורה בסוף השיעור, ומחייכת בשקט.
היו לה זוג עניים שחורות ושותקות,מכוסות בריסים צפופים.
זוג עניים גדולות, שניסו לספר סיפור אחר.
סיפור שההתנהגות היפה שלה לא ספרה.
כי בחוץ אמרנו, היא ילדה טובה עם התנהגות מצויינת, אבל עמוק בפנים, היא ידעה שהיא רעה.
בתוך הלב הקטן והמתוק שלה, התחבא עיגול שחור, גדול, ורע.
היא לא ידעה איך קוראים לו, פחדה מקיומו.
היא לא ידעה שהוא נמצא בעוד הרבה לבבות קטנים של ילדות.
חשבה שהוא קיים רק אצלה, חשבה גם שלא סתם הוא בחר לגור בלב שלה.
היא הבינה שהיא שונה מכולן, מאוד רעה.
בגן שלה סיפרו שיש מידות רעות, והתנהגויות לא מתאימות.
תיארו התנהגות פרועה, מכות, וקנאה, וגם אמרו שבגן שלנו חס וחלילה היצר הרע לא נכנס,
בגן שלה היו רק ילדות טובות, עם לב טוב, ככה הגננת אמרה.
הגננת לא ידעה על העיגול שבלב שלה, אז היא התנהגה אליה כמו אל ילדה רגילה.
היא לא ידעה שהעיגול מבקש שיתייחסו, לא ידעה שהוא צריך מילים טובות והמון יחס כדי לשתוק, להיות קטן יותר, להיעלם.
היא לא רצתה שהגננת תדע, אז היא המשיכה להיות קטנה, ושקטה, המשיכה להיראות ילדה טובה.

בבית הספר היה לה קשה יותר, העיגול גדל, והשתולל, ועשה לה בלגן בלב.
אבל היא לא העזה שמישהו ידע מה קורה לה שם בפנים.
כשחברה פנתה אליה, בקשה לשחק, או לשבת לידה, הוא קפץ מאושר, שכנע אותה להסכים.
אבל היא ידעה שאסור לה, כי כך כולם ידעו עליו, יכירו אותה, יכירו את העיגול האכזר.
אז היא התעלמה ממנו, והנידה ראש לשלילה בשקט עצוב.
החברות התייאשו ממנה, שכחו לנסות שוב.
הן גם לפעמים צחקו, כי מה זה ילדה שיש לה פה, אך, הוא נשאר סגור?
העיגול בכה , וכעס, והיא כל כך פחדה, כי היא נשארת איתו לבד.
כולם נעלמו, אף אחד לא נותן לה יד, לא מציל אותה ממנו.
אף אחד לא יודע שהוא בנתיים גדל וגדל, ותובע ממנה יחס.
יחס שאין לה לתת.

בסמינר הוא כבר היה ענק, היה לו המון כוח והוא לא פחד.
היא הרגישה שלאט לאט הוא מתחיל להידחף לבחוץ.
הוא דרש ממנה דברים לא הגיוניים, כל מה שהיא לא העזה אף פעם.
עכשיו הוא שלט, היא היתה חייבת לרצות אותו, לשמוע בקולו.
פתאום היא דברה בכיתה, בקול, הלב שלה דפק, החברות פתחו פה, אבל הן התרגלו, מהר.
הבעיה שהוא לא הסתפק, הוא רצה שכולם יראו, ישימו לב.
היא ידעה שהוא רע, ושחור, שזו שימת לב שלילית, שעכשיו כולם יודעים שהיא תלמידה רעה, עם יצר הרע חזק.
אבל לפחות עכשיו יודעים שיש אותה.
היא התחצפה למורות, מצאה עצמה המון במסדרונות.
היא בכלל שכחה מהו תקנון, ואיך נראית בת בית יעקב.
היא חשבה שכך טוב יותר מפעם, כי סוף סוף היא לא שקרה, היתה בדיוק כמו שהיא בתוכה, רעה.

ואז היא גם מצאה חברה.
יחד איתה היה לה קל יותר להשמע לעיגול השחור, כי החברה שלה היתה כמוה, שחורה, כך מבחוץ היה נראה.
העיגול שלה חגג, קפץ, נהנה, סוף סוף הוא נושם לרווחה.
הוא הדף את הגבולות המועטים, והדקים שנותרו סביבו, והציץ לבחוץ, מתפשט על כולה.
יחד עם החברה השחורה היא עשתה המון דברים, שגרמו לעיגול לגדול, להיות יציב, חזק, ושולט.
ההורים שלה היו עצובים, בגללה, להורים שלה בלב היו רק עיגולים לבנים, כך היא היתה בטוחה.
היום היא כולה שחורה, כמו החברה שלה, ככה היא מרגישה.
אבל עמוק בפנים היא מחכה, מחכה שמישהו יבוא וילמד אותה שיש בה טוב.
שהרע הזה, הוא רק עיגול אחד, שחור.
שכמו שהוא גדל, כך היא יכולה להקטין אותו חזרה, היא מחכה שיעזרו לה לכווץ אותו, ואולי אפילו להעלים לגמרי.
רוצה שיאמרו לה שהיא לא רעה, היא אף פעם לא היתה רעה,
היא פשוט כמו כולם, מתמודדת עם היצר הרע.
רוצה שילמדו אותה, איך מתמודדים איתו בצורה הכי טובה.
ואם אפשר היא מבקשת גם,שיביטו בה עמוק, לתוך העניים, יחפשו, ינסו למצוא, אולי קיים בה איזה עיגול ורוד, פצפון.
שיתנו חיבוק, ילטפו, יבטיחו שהוא פעם יגדל, יצבור כוח, ינצח את השחור, יותיר בה רק טוב.
רק תתנו לה, מגיע לה.
חיבוק, אוזן, ואהבה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה